טיילו באתרי הפריחה, התבוננו בזכרי הדבורים המתחבאים בתוך הפרחים אך אל תקטפו ! אין חשש לפתוח את פרחי האירוס, כיוון שנמצאים בהם רק זכרי דבורים ואלה אינם עוקצים.
תקציר – גיאופיט בעל קנה שורש הגדל בגושים. גובה הצמח 35-50 ס"מ. בכל גוש מספר חייצים (קטעי שורש) בני עלים אחדים כל אחד. העלה דמוי חרב. כל גבעול נושא פרח יחיד בקצהו. הפרח גדול וריחני, קטרו כ10- ס"מ, גובהו ארוך מרוחבו. צבע העטיף סגול עד ארגמן מעורק.
תיאור המין – גיאופיט, בעל עלים דמויי סרגל-חרב העוטפים זה את זה בבסיסם ומתנשאים לגובה של 30 ס"מ. העלים רעופים אחד בתוך השני ופחוסים.בכל גוש מספר חייצים בני עלים אחדים כל אחד. העלה דמוי חרב. כל גבעול פורח נושא פרח יחיד בקצהו. הפרח גדול, קטרו -13 10- ס"מ, צבעו סגול עד ארגמן מעורק. הפרח בנוי משישה עלי עטיף המסודרים בזוגות כך שהם יוצרים שלוש יחידות האבקה מופרדות כל יחידת האבקה בנויה עלה כותרת תחתון הנקרא שפית ועלה עליון הנקרא דגל. הדגל והשפית יוצרים ביניהם מנהרת האבקה שם מצויים אברי המן של הפרח – אבקן בודד וצלקת דמוית מלמלה המאוחה עם הדגל. רצפת המנהרה מרופדת בשערות עדינות צהובות העוזרות כנראה להאבקה. בטן הדבורה הנכנסת למנהרת האבקה מתחככת בשערות ומבלי משים היא משעירה עליהם גרגירי אבקה שאספה מפרחים קודמים.
הפרי הוא הלקט גדול דמוי כדור בייסבול, אורכו 3-5 ס"מ והוא מכיל 20-80 זרעים חומים בעלי "פיטם" לבן שומני בראשם הנקרא –"הליוזום". הנמלים אוספות את הזרעים הכבדים לקיניהם וע"י כך עוזרות בהפצתם.
פרוש השם - שם הסוג המדעי לקוח מהמיתולוגיה היוונית ומציין את "איריס" - אלת הקשת בענן. השם ניתן בגלל מראהו הססגוני של פרח האירוס וריבוי הצבעים במיני הסוג. שם הסוג העברי לקוח מהמשנה, שם הוא מופיע בצורה העברית "אירוס".
שימושים - בזכות הפרחים הגדולים, צבעיהם וצורתם, נחשבים מיני הקבוצה בין הפרחים היפים בעולם הצמחים. החברה להגנת הטבע בחרה בדגם הפרח של "קבוצת אירוסי ההיכל" כסמל שלה משום שכל מיני קבוצה זו הגדלים בישראל הינם אנדמיים ומשום שהמאבק על הצלתם מכליה - מאבק שעלה יפה - מסמל את פעילותה של החברה. סמל האירוס הפך גם למותג המסמן מין מוגן על פי חוק או מין אדום שמרחפת עליו סכנת הכחדה.
צמחי הבר האסורים תכלית האיסור בקטיף. הצמחים משמשים כמקור (מזרעים) לטיפוח פרחי קטיף ופקעות של זנים תרבותיים של אירוסי ההיכל.
בית גידול ותפוצה בישראל - אירוס הגלבוע גדל בעיקר על סלעי גיר קשה ודולומיט בחגורת הספר של שדרת ההר מצטמת רימונים על כביש אלון ועד אזור הסוסיתא בדרום הגולן. המין נפוץ בחלקו המזרחי של רכס הגלבוע מהר ברקן ועד נחל בזק. מחוץ לגלבוע המין נדיר יותר ומופיע במספר כתמים מקומיים במצוקי הגולן המערביים ובמצלעות המזרחיות המין אנדמי לארץ-ישראל. בדרום השומרון מופיעים מעברים בין אירוס גלבוע לא. שחום.
מועד פריחה – שיא הפריחה באמצע חודש מרץ.הפריחה באזורים הנמוכים (ואדי פיראן בבקעה) מקדימה בדרך כלל את אוכלוסיות ההרים שפורחות באמצע מרץ.
מינים קרובים - אירוס הגלבוע שייך לקבוצת אירוסי ההיכל, שהם הפרחים היפים והגדולים בישראל וסביבותיה. בארץ שמונה מינים מקבוצת אירוסי ההיכל. אירוס הגלבוע דומה מאד לאירוס השחום, אך תפוצתם אינה חופפת.אירוס הגלבוע נפוץ ממואדי פרעה במזרח השומרון וצפונה לעומת אירוס שחום הנפוץ דרומה לקו זהה.
על הסוג - הסוג אירוס מונה כ260- מינים של גיאופיטים יפי פרחים. תפוצת הסוג באזורים ממוזגים קרירים או ממוזגים חרבים בכל חצי הכדור הצפוני. מינים רבים של הסוג שכיחים כפרחי נוי.
הסוג מחולק למספר קבוצות משנה(=סקציות) ויש הרואים בהן סוגים נפרדים. בקבוצת "אירוסי ההיכל" ((sect. Oncocyclus , כלולים מיני האירוס היפים והאנדמיים של ישראל. מיני הקבוצה מתאפיינים בקנה שורש זוחל ובפרח גדול מאוד הנישא יחידי על עמוד פריחה לא גבוה. את הפרח מאפיין כתם גדול כהה המצוי על עלה העטיף החיצון בפתח צינור הפרח וזקן שיער רחב הנמשך מהכתם הכהה אל בסיס הפרח. בקבוצה יש כמה עשרות מינים שתפוצת כולם בדרום מערב אסיה, באזורים בהם הקיץ יבש וכמות הגשמים החורפית 600-200 מ"מ .
טיול צמח השבוע מומלץ רותם –
שמורת טבע הר ברקן בגלבוע
פתיחה : אירוס הגלבוע גדל בר בדרום רמת הגולן, בגלבוע ובצפון מזרח השומרון. אוכלוסית האירוסים בגלבוע היא הגדולה והצפופה ביותר ואכן, שמו של פרח זה נגזר משמו של הר הגלבוע. בחודש מרץ מהווה ההר מוקד ל"עליה לרגל" לחובבי הטבע. הפרח גדל בכל חלקו המרכזי של ההר והריכוז המרשים ביותר שלו נמצא בהר ברקן, אחת מהפסגות של רכס הגלבוע.
מיקום כללי : רכס הגלבוע הוא המשכון הצפוני של השומרון. הרכס נמצא מדרום לעמק יזרעאל וממערב לעמק בית-שאן. הר ברקן הוא הפסגה המרכזית של הרכס.
איך להגיע : ממרכז הארץ נוסעים אל הגלבוע בכביש החוף (מס' 2), ממנו יורדים במחלף קיסריה אל כביש מס' 65 המוליך לכוון עפולה וצפונה. נוסעים בכביש זה ועברים את נחל עירון ואת צומת מגידו. כחמישה ק"מ אחרי צומת מגידו מגיעים אל צומת הסרגל ובו פונים לכוון דרום-מזרח (ימינה) בכביש "התענכים" (מס' 675), אל עבר בית-שאן ועמק יזרעאל המזרחי. נוסעים בכביש זה, חוצים את צומת יזרעאל ואחרי כקילומטר וחצי מגיעים לצומת נורית בו פונים דרומה (ימינה) אל הכביש הנופי של הגלבוע. לכביש הנופי אין מספר שכן זו היא דרך באחזקת הקק"ל ולא כביש שהוא חלק ממערכת הכבישים הארצית. אפשרויות הטיול בהר רבות מאד והשבילים מסומנים ומשולטים. יש בו ממסלולים קצרים ונוחים בני כמה מאות מטרים ועד מסלולים למיטיבי לכת. יש בהר גם הרבה חניונים ומתקני משחקים. אך אנחנו, פנינו מועדות לאירוס הגלבוע :
נוסעים בדרך המתפתלת במעלה ההר לפי השלטים עד חניון האירוסים שנמצא כ10- ק"מ אחרי הצומת. כאן מחנים את הרכב והולכים לפי השלטים אל שביל האירוסים הנמצא על מורדותיו הדרום-מזרחיים של הר ברקן.