יער זה נבדל מהשמורות המוכרזות של השיטה המלבינה בסוג הקרקע עליה התפתח. השמורות הקיימות מייצגות שיטה מלבינה על חולות נודדים ומיוצבים (מבוא אשדוד), טוף וולקני (שימרון) ובזלת (נחל תבור ועין זיון) אך אין ייצוג לשיטה מלבינה על קרקעות סחף גירניות כבעמק האלה.
העץ שיטה מלבינה שישראל היא גבול התפוצה הצפוני שלו הוא שריד לצומח טרופי ששלט כאן בתקופה שבה שררו בארץ תנאי אקלים חם ולח.
תפוצתה של השיטה המלבינה בארץ היא מקוטעת וכוללת מספר בתי גידול שונים מבחינת הרכב הקרקע :
א. חולות מיוצבים ונודדים למחצה – מבוא אשדוד, חולות ממזרח לאשדוד, נצנים, זיקים-כרמיה.
ב. כורכר – ישרש, נצר סירני.
ג. בזלת – מנחמיה, עין זיון (ליד נוה אור), נחל תבור וחרבת עכין.
ד. טוף וולקני – שימרון.
ה. קרקעות סחף גירניות – נוה איתן, כפר מנחם, עמק האלה.
במקורות שונים מתוארים עצים בודדים או קבוצות עצים קטנות שרובם הושמדו או צומצמו במשך השנים עקב פיתוח.
הגורם המאחד את בתי הגידול האלה, המהווה, ככל הנראה תנאי הכרחי לנוכחות השיטה המלבינה הוא מי תהום גבוהים. תנאי זה הוא גם המאפיין את בית הגידול של העץ במולדתו באפריקה, שם הוא נפוץ לאורך גדות נחלים ובמשטחי הצפה של נהרות.
עומדים של השיטה המלבינה בארץ נחשבים כשרידים לצומח טרופי ששלט בארץ בשלישון, תקופה שבה שררו כאן תנאי אקלים חם ולח.
שלא כאוכלוסיות האפריקאיות, בהן מתרבה העץ על ידי זרעים, עיקר הריבוי של השיטה המלבינה בארץ הוא וגטטיבי, שכן עוצמת הפריחה וכושר ייצור הזרעים נמוכים. העץ מראה עמידות טובה לכריתה, שריפה ועיבוד חקלאי ומתחדש מיחורי שורש לאחר
הפגיעה.
קיימים מספר הבדלים נוספים בין אוכלוסיות השיטה המלבינה בארץ ובאפריקה. חלק מההבדלים ניתן לייחס לתגובות העץ לתנאים האקלימיים השונים. כך, למשל, הלוי (1971) מציע לראות בשלכת העצים באפריקה תגובה להצפה בעונת הגשמים (יולי-ספטמבר), ואילו בארץ מגיבים העצים בשלכת לטמפרטורות הנמוכות בחורף (דצמבר-מרץ). תמיכה בהשערה זו מתקבלת מתצפיות במועדי שלכת ובהבדלים בתגובת העצים באתרים השונים של תפוצתם בארץ.
עד היום לא נרשמו הבדלים טכסונומיים בין אוכלוסיות השיטה המלבינה בארץ ובאפריקה, והן נחשבות כשייכות לאותו טכסון.
בבדיקה של מספר הכרומוסומים נמצאו הבדלים בין אוכלוסיות המין באפריקה ובארץ: באפריקה נושא העץ 26=n2 כרומוסומים, בניגוד לשאר מיני השיטה הנושאים 52=n2 כרומוסומים, ואילו בישראל נושא העץ 52=n2 כרומוסומים. ייתכן שהבדל זה הוא בעל משמעות מבחינת יכולתו של העץ להסתגל לאקלים הים-תיכוני, השונה מהאקלים הטרופי.
יער השיטה המלבינה בעמק האלה הוא אחד העומדים הגדולים בארץ, הנבדל מהשמורות המוכרזות של השיטה המלבינה בסוג הקרקע עליה הוא מתפתח.
השמורות הקיימות מייצגות שיטה מלבינה על חולות נודדים ומיוצבים (מבוא אשדוד), טוף וולקני (שימרון) ובזלות (נחל תבור ועין זיוון) אך אין ייצוג לשיטה מלבינה על קרקעות סחף גירניות כבעמק האלה.
מקורות:
1. הלוי, ג. מחקרים בשיטה מלבינה בישראל. ליערן, דצמבר 1971.
2. עוזי פז, ארץ הצבי והיעל, מסדה – רשות שמורות הטבע, 1981.