תוכנית חינוכית לנוער עם קשיי הסתגלות במחוז צפון תחת הכותרת:
"העמוד לפני המחנה"
>> אטי קוריאט אהרון - ממונה תחום קהל וקהילה, מחוז צפון
לפני כשלוש שנים החלה במחוז צפון תוכנית ייחודית לה שותפים "רשות הטבע והגנים" , חברת "אפלייד מטיריאל" ו"עמותת אתגרים". במסגרת התוכנית גוייסה קבוצת נוער המוגדרת "נוער בסיכון" לפעילות שמירת טבע ומורשת בתוך שמורת נחל עמוד, שבגליל העליון. בני הנוער עוסקים בשימור אמת המים בשמורה, שימור טחנת הקמח ועבודה חקלאית מונחית בבוסתן העשיר הנמצא במקום. בנוסף, פועלת קבוצת בני נוער בשימור, שיפור, ניקיונות, בניה ועבודות יזומות בשמורת החולה.
הפן החינוכי וההסברתי הוא חלק מרכזי בערכי היסוד של הרשות. כמו כן מקדמת הרשות תפישה חברתית של קידום ופעילות בקרב אוכלוסיות חלשות יותר בחברה הישראלית. מתוך יעדים אלה החליטו במחוז צפון ובמרכז חינוך והסברה גליל עליון לקדם תוכנית זו, שמלווה בפעילות הסברה של החשיבות שבשמירת ערכי הטבע, הנוף והמורשת ושמטרתה העיקרית להחדיר בבני נוער אלו חיבור עמוק יותר לשטח ופיתוח תחושת אחריות גבוהה יותר כלפי המקום וכלפי עצמם. במחוז מקווים כי בני הנוער שיחשפו לפעילות ערכית מהמעלה הראשונה ויהיו שותפים ליצירת שמורה יפה ונעימה יותר יגדלו להיות אזרחים עם מודעות גבוהה יותר. אין ספק כי בני נוער אלו מחפשים את דרכם, ובאמצעות עבודת כפיים וליווי חינוכי נסייע להם למצוא את הדרך לחוש רחשי כבוד ואהבה לעצמם, לטבע ולנוף העוטפים אותם.
כתוצאה מהצלחת הפעילות אנו צופים כי הנערים יגיעו לפיתוח מנהיגות והעצמה אישית, לצד גיבוש והעצמת הקבוצה. פעילות זו אמורה לתת תוצאות מיידיות בשטח, דבר המפתח תחושת מסוגלות עצמית מחד, ופיתוח אחריות חברתית מאידך. כחלק מאותו מסר נבחר שם הפרויקט "העמוד לפני המחנה".
חברת "אפלייד מטיריאל" מרחובות בחרה לעזור לקבוצות חלשות בחברה הישראלית, מתוך אמונה כי ניתן לשנות, וכי בכל אחד היכולת להפוך לאדם תורם ומועיל. מנכ"ל החברה, גלעד אלמוגי סיפר כי בעבר הייתה החברה שותפה לפרויקט נוסף במסגרתו גויס נוער במצוקה להפעלת בית קפה בשטח המפעל. בעקבות הצלחת הפרויקט החליטה החברה להמשיך ולתמוך בפרויקטים דומים. תוכנית שיקום נחל עמוד נבחרה לפרויקט נוסף בו החברה תתמוך והיא תורמת למימונו 150,000 ד'.
עמותת "אתגרים" מובילה את התוכנית במקצועיות רבה לצד רגישות והבנה לבני הנוער המשתייכים לקבוצה. בעמותת "אתגרים" מאמינים כי האופי המיוחד של הפעילות בטבע תאפשר לחזק תכנים ייחודיים מול קבוצת הנערים.
חברת "אפלייד מטיריאל" היא דוגמא טובה לשיתוף פעולה פורה של הרשות עם גורם מסחרי. אנו מברכים על שיתוף הפעולה ומצפים להצטרפותם של גורמים מסחריים נוספים לתוכניות ערכיות מסוג זה.
יישר כוח לכל הלוקחים חלק במפעל חינוכי זה ובמיוחד לקרן עוז המובילה את התוכנית בשנתיים האחרונות ביד רמה.
אכיפה בליווי ההסברה במחוז צפון
>> אלדד פלד - ממונה אכיפה ופיקוח מחוז צפון
כחלק מההכרה בחשיבות שיתוף הפעולה בין מערך האכיפה ומערך החינוך וההסברה, נערכה בחודש פברואר, השתלמות בנושא אכיפה למרכזי חינוך וההסברה במחוז צפון.
ההשתלמות, בה נטלו חלק מנהלי המרכזים, מדריכים בוגרים וצעירים ואנשי מטה, החלה בהרצאה מרתקת של כבוד השופטת אורית קנטור באולם המשפט, בבית משפט השלום בקריות.
המדריכים קיבלו סקירה אודות ההליך הפלילי, משמעותו וכלליו וכן תרגום אופרטיבי של הכללים ומימושם בתוך אולם המשפט.
השופטת הדגישה בהרצאתה את החשיבות הגדולה שמייחסים שופטי בית המשפט לחיקוקי שמירת הטבע ואף ציינה שבית משפט הקריות הוא בית משפט "ירוק".
במהלך ההרצאה נשאלה השופטת אודות ההליך השיפוטי, השיקולים השונים העומדים בפניה בטרם היא נותנת את החלטתה ומשקלן של הראיות השונות בהליך הפלילי.
בהמשך צפו המדריכים במספר משפטים, שנדונו בפני השופטת - בגין קטיף אזוב מצוי, דייג בלתי חוקי ועוד. המדריכים זכו להסברים מלומדים לאחר כל דיון ודיון וניכר היה שהייתה זו חוויה מרתקת לכולם.
לאחר מכן נערך ביקור במרתף המעצרים, אליו מגיעים מדי בוקר עצורים הממתינים לדיון בהארכת מעצרם ושם גם ניתנה סקירה, ע"י מפקד יחידת נחשון של שירות בתי הסוהר, אודות העברתם של העצורים, הפרדתם וכללי המעצר.
בהמשך היום התקיים סיור במרד"ם (מרכז דיווח מחוזי) ובמשל"ט (מרכז שליטה) של המחוז הצפוני של המשטרה. מרכז זה שימש בימי הלחימה בלבנון כחפ"ק השליטה של הרשות. בימי השגרה מתנקזות למרכז זה כל שיחות ה "100" של המחוז הצפוני. המדריכים קיבלו הסבר מפורט על הטיפול באירוע החל מרגע קבלת השיחה במוקד 100 , העברתו לטיפול המרחב והתחנה הרלוונטיים ואופן הטיפול המשטרתי, כמו גם העברת אירועים לטיפולם של גורמים אחרים, ביניהם הרשות.
בסיכום שנערך בתום ההשתלמות, ציינו המדריכים את חשיבותה של ההשתלמות ותרומתה להבנת התהליכים המלווים את עבודת הרשות במישור האכיפתי והמבצעי ברשות בכלל ובמחוז צפון בפרט.
|
פרוייקט אפלייד // צילום: קרן עוז-צור
המשל"ט הצפוני של המשטרה
צילום: אלדד פלד
|
פינות חמד בטבע מותאמות למטיילים בעלי מוגבלויות
>> איל מטרני - ממונה תחום קהל וקהילה, מחוז מרכז
קוקה- קולה ישראל, עמותת נגישות ישראל ומחוז מרכז ברשות הכריזו בט"ו בשבט על השקת פרויקט ראשון מסוגו בישראל, במסגרתו נחנכה לראשונה בארץ פינת פיקניק בטבע, הנגישה לציבור מטיילים בעלי מוגבלויות. פינת הפיקניק שהושקה נמצאת בגן לאומי ירקון-אפק (בסמוך לראש העין).
במסגרת הפרויקט נבנו שבילים ייחודיים להגעה בעזרת כסא גלגלים, סומנו חניות מיוחדות לנכים, ונעשו התאמות שונות עבור אנשים בעלי לקות ראייה ומוגבלי הליכה. כמו כן הוצבו ספסלי ישיבה ושולחנות מיוחדים, המאפשרים נוחות מקסימאלית לאנשים עם מוגבלות בהליכה או בראייה ולכל אלו הנעזרים בכיסאות גלגלים.
הפינה הראשונה נחנכה כאמור בגן לאומי ירקון אפק (מבצר אנטיפטריס), הנחשב לאחד מאתרי הפיקניק הפופולאריים ביותר בישראל. אנשים רבים עם מוגבלות מגיעים למקום, שכן נמצאים בו שבילים נוחים רבים המאפשרים להם לנוע ביתר קלות, וכך ליהנות עם משפחתם. החל מחודש ינואר יכול לראשונה ציבור מטיילים זה, המגיע לבילוי חווייתי בגן לאומי אפק, ליהנות גם מפינות ישיבה בטבע ופיקניק המותאמות לכל צרכיהם.
בישראל חיים היום כ- 150,000 אנשים עם מוגבלות קשה, אשר אינם מסוגלים בתשתית הקיימת להגיע עם משפחתם למרבית אתרי הטבע בארץ. אנו שמחנו להשיק לקראת ט"ו בשבט, המסמל את היציאה הגדולה לטבע, פרויקט ייחודי זה, המאפשר לציבור האנשים עם מוגבלות ובני משפחותיהם ליהנות מתנאי שוויון ונגישות ולצאת מהבית ללא חשש מאכזבה הכרוכה מהגעה למקום שאינו נגיש. אנו מברכים גם את חברת קוקה - קולה על היותה החברה העסקית הראשונה שסייעה ביצירת פינת טבע נגישה לכולם - לאנשים עם מוגבלות, קשישים, למשפחות עם עגלות תינוקות ולמתקשים.
אנו קוראים לחברות עסקיות נוספות לחבור לעמותת נגישות ישראל ולקחת חלק בשינוי מפת אתרי הטבע הנגישים לכולם בישראל.
לא קוטפים (אפילו) סביונים - תחנות מידע באתרי פריחה
>> איל מטרני - ממונה תחום קהל וקהילה, מחוז מרכז
הישראלים יודעים שלא קוטפים כלניות ואירוסים, אך מה גורלם של צמחי בר אחרים בגנים הלאומיים ושמורות הטבע?
בחודשים הקרובים נזכה לרגעי השיא של חגיגת הפרחים בטבע, המוני ישראלים יצאו לעשרות גנים לאומיים ושמורות טבע ברחבי הארץ, כדי לחפש את הפריחה המרהיבה. מניסיון העבר יודעים פקחי הרשות, כי רוב המבקרים אכן שומרים על הפרחים המיוחדים - נרקיסים, אירוסים, נוריות, כלניות ורקפות - אבל בהגיעם לגנים ולשמורות הם קוטפים צמחי בר אחרים כמו: חרציות, סביונים ועוד. אנו מעריכים כי הסיבה העיקרית לכך טמונה בהיעדר ידיעה כי בתחום השטחים המוגנים: כל קטיף אסור בתכלית האיסור!
כדי לחזק את הידע בקרב המטיילים הצעירים והבוגרים, ועל מנת לשפר את השירות הניתן למבקרים גם בגנים ובשמורות שאינם בתשלום, יעמדו עובדי הרשות מאזור המרכז, מתנדבים ובני נוער, בתחנות הסברה בשבתות הקרובות באתרי הפריחה המרכזיים בשרון: שמורת טבע בני ציון, גן לאומי חוף השרון הסמוך לקיבוץ שפיים ושמורת טבע אירוס בית חנן. תחנות ההסברה יפעלו בימי שבת בשעות 10:00 - 15:00.
כולכם מוזמנים ליהנות מהפריחה ולהצטרף למאמצי ההסברה.
איך מגיעים:
שמורת בני ציון - מכביש החוף- במחלף שפיים יורדים לכביש השרו ת המזרחי ונוסעים צפונה עד צומת הרפת. פונים מזרחה, חוצים את פסי הרכבת וממשיכים לכיוון מושב בני ציון. לפני המושב, פונים שמאלה לחניית השמורה.
גן לאומי חוף השרון - מחנות צומת ספרים בסמוך למרכז המסחרי בשפיים ממשיכים לכיוון הים. הפנייה האחרונה שמאלה לאורך גדר הגן הלאומי עד לחנייה.
אירוס בית חנן - השמורה נמצאת בין היישוב גן סורק לכיוון נחל סורק על סימון שבילים אדום.
|
הנגשת פינות בטבע // צילום: רפי דלויה
צא לנוף אך אל תקטוף // צילום: דורון ניסים
|
פלמינגו בים המלח - או מה עושים עם ים המלח הנסוג?
>> אלדד חזן - שמורת עינות צוקים
יום שישי אמצע ינואר 2008 - אולי השבוע הקר ביותר בחודש- מפקד עופות מים בשמורת עינות צוקים.
קור חודר עצמות, צחי מודיע לנו על הפתעה בשמורה וירון הצפר מתעקש שנלך לראות.
עוד לפני שאנחנו מתקינים את החצובות אנו מבחינים בשלוש דמויות ורדרדות במרחק, מבט בטלסקופ מאשר - פלמינגו בים המלח!
מדהים, אבל בשביל לעמוד היכן שעופות אלו עמדו הייתי צריך, לפני שלושים שנה, לצלול לעומק של 20 מטר לפחות. ואכן ים המלח מתייבש ונסוג, המפלס שלו יורד ביותר ממטר לשנה ועומד כרגע על- 420.74 .
ים המלח, שעד לפני כ-60 שנה התקיים בו מחזור של כשני מיליארד קוב בשנה, מקבל היום פחות מחצי מיליארד קוב כל שנה ובעצם נמצא בגרעון של כמיליארד קוב - גרעון זה הוא המנוע לירידת המפלס.
בזה אחר זו נוצלו מקורות המים שלו- הירדן, הירמוך ונחלים נוספים בצד הירדני נסכרו, הוקמו מאגרים למי שיטפונות ומפעליי ים המלח הישראלים והירדנים לוקחים גם הם את חלקם. בתוך תמונה זו נותרה שמורת עיינות צוקים כמקור המים הטבעי הגדול ביותר הממשיך לספק מים לים המלח.
רבים לא יודעים, אך מעבר לאובדן הנופי והערכי של תמונת הים שמלווה את מורשתנו הקרובה והרחוקה ומעבר לבעיות התשתית המפורסמות המתלוות לנסיגת הים (בולענים), הנסיגה גם מאיימת לפגוע בשמורות החופיות של ים המלח ועלולה לשנות באופן ניכר את אופיין והרכבן.
שמורת עיינות צוקים מתבססת על מעל 200 מעיינות העתק, המהווים את הניקוז המזרחי העיקרי של אקוויפר ההר. מעיינות אלו של מים מליחים, הפזורים על רצועה של כארבעה קילומטר, מזינים אוכלוסייה לא מגוונת במיוחד של צמחים אופייניים המאורגנים בארבע חגורות צומח רוחביות- מחגורה יבשה יחסית במערב, לחגורות של מי תהום קרובים לפניי הקרקע ומים גלויים במרכז וחגורה רטובה ומלוחה במזרח.
המים והצמחייה מהווים בית ומקלט להמוניי בעלי חיים - אורחים מהמצוק כגון: שועלי צוקים וצבועים וגם דיירים קבועים ומיוחדים כנאווית המליחות והנמלה אורגת האשלים, שזה לה גבול התפוצה הצפון מערבי בעולם.
בעקבות ירידת מפלס הים ונסיגתו נחשפים שטחי קרקעית המתווספים לשטח השמורה- בדרום השמורה מדובר במטרים בודדים ואילו בצפון נוספות רצועות של עד כ-30 מטר בכל שנה. לכאורה, אנו אמורים להיות מאושרים, השמורה גדלה ללא שום מאמץ סטטוטורי מצידנו, אך למעשה ירידת המפלס בקצב כה מהיר ב-50 שנה האחרונות משנה את תפרוסת פיזור המים בשמורה ובעקבותיה נפגעות חגורות צומח מסוימות ובע"ח המאפיינים אותם. אנו עדים לתופעה בה המעיינות נודדים ונעים מזרחה ודרומה - והנביעות שזרמו בחלקה הצפוני של השמורה נעלמו. במקביל בחלק הדרומי של השמורה, אותם מאתיים מעיינות שבתחילה מרווים ושוטפים את הקרקע מנסים לעשות את הדרך הקצרה ביותר לים. תוך כך המעיינות מתאחדים לפלגים והפלגים ליובלים קטנים ואלו חופרים וחותרים לקרקעית הים שנחשפה ויוצרים מיקרו קניונים. ערוצים אלו, שעומקם לעיתים עולה על חמישה מטרים, מנתבים את המים אל הים בערוצי זרימה עיקריים ובכך נמנעת שטיפה של הקרקע בין הערוצים. הצמחייה שקודם לכן גדלה על פני כל השטח מוגבלת כעת רק לאותם ערוצים ובין הערוצים שולט מדבר מלוח. הנפגעים העיקריים משינויי משטר זרימה זה הם אוכלוסיות הצמח בן מלח מכחיל ואוכלוסיות הדג נאווית המליחות. הצמח צומח בתוך ובשולי שלוליות רדודות ומלוחות ביותר ואילו הדג נע בלהקות בעיקר בשלוליות אלו - השטח שמאפשר קיום בית גידול ייחודי זה הולך וקטן עקב התנקזות המים לאותם מיקרו קניונים.
אנו בוחנים לאחרונה רעיון לניסוי בו יוקמו סכרים לאורך אחד הערוצים על מנת לבדוק את ההיתכנות לשוב ולפזר את המים על פני הקרקע ובכך לאפשר שיחזור של בית גידול ייחודי זה.
ישנן מספר חלופות לייצוב מפלס ים המלח, אך בין אם מדובר בתעלה מהים האדום או כזו שתגיעה מהים התיכון (בגרסה כזו או אחרת) עלינו לזכור שאנו חייבים לקדם חלופה שלא תפגע בבתי גידול אחרים שהרי אין טעם להחליף בעיה בבעיה.
איני יודע, אך אני מניח שאין זו תצפית ראשונה של פלמינגו בים המלח ובוודאי שאין זו הפעם הראשונה שמספר פרטים עייפים נוחתים בשמורה, אבל אני משוכנע שאותו כתם ירוק בין המדבר הצהוב למדבר הכחול הוא זה שהזמין אותם והוא יהיה הרבה פחות מזמין אם יהפוך למספר רצועות ירוקות.
|
צילום: דורון ניסים
|
צילום: צוות שימור מחוז דרום
חלוצה, עיר קדומה בנגב, שוכנת כ-20 ק"מ מדר'-מע' לבאר שבע. העיר נוסדה בתקופה ההלניסטית והתקיימה עד לראשית התקופה הערבית הקדומה. העיר הגיעה לשיא פריחתה בתקופה הנבטית המאוחרת, במאות השנייה והשלישית לספירה, ובתקופה הרומית המאוחרת והייתה לעיר החשובה ביותר בחלק המערבי של הפרובינציה ערביה.
בחפירות בשנות ה-80 המוקדמות, נחשפו כנסייה מזרחית, בתי קברות, מגדל והתיאטרון. גן לאומי חלוצה, המצוי בתוך שטח אש והגישה אליו אפשרית בסופי שבוע ובחגים בלבד, הוכרז כאתר מורשת עולמית, כחלק מערי הנגב ודרך הבשמים.
התיאטרון נבנה על קרקע מישורית בקצה הדר'-מז' של העיר ומורכב משני חלקים נפרדים: הקאוויאה - הוא אולם הצופים ומבנה הבמה. התיאטרון נחפר בניהולו של פרופ' אברהם נגב ז"ל. לאחר החפירות נותר התיאטרון בשיממונו והיה נתון לבלייה מסיבות רבות ביניהן: עייפות החומר, התפוררות, נשירת אבנים, בעלי חיים שחפרו מחילות בצמוד לקירות מעטפת התיאטרון וגרמו להתמוטטויות מקומיות של קטעי קירות וחפירות שוד שזרעו הרס בנקודות רגישות בתיאטרון.
הדרך הטובה ביותר לשמירה על שרידי התיאטרון הייתה כיסויו. כיוון שהחפירה של התיאטרון לא הושלמה ולא נעשו מדידות ותכנית מפורטת של התיאטרון לאחר החפירה וכיוון שאסור לכסות חפירה ארכיאולוגית ללא מדידה - נערך מיפוי ותיעוד התיאטרון בטכנולוגיה מתקדמת של תיעוד בלייזר (על ידי חברת "מבט טכנולוגיות בלייזר").
לאחר מכן תוכנן מהלך כיסוי התיאטרון שבוצע בשני שלבים: שלב א' - תחילה מולאו שקים (ביגבגים) בחול, והונחו בצמוד לקירות גבוהים ומעורערים לתמוך ולמנוע קריסת קטעי קירות.
בשלב השני - כוסה התיאטרון בחול בתפזורת תוך הגבהת פני השטח, למניעת ניקוז מי נגר וחילחול אל התיאטרון הקבור. חומר הכיסוי הינו חול נחל שטוף, מהנחל הקרוב, ללא חרסית וללא צמחייה, המשמש גם כחומר הפרדה, למקרה שייחשף בעתיד התיאטרון. לפני כיסוי התיאטרון נטמנו בנקודות מספר בקבוקי פלסטיק בהם הוכנס דף נייר בו נכתב שם האתר, שם המכלול, שם הארכיאולוג שחפר, שנת הכיסוי והמוסד האחראי (רט"ג).
הביצוע נעשה בליווי הפקח האזורי אביב אוחיון ובליווי והנחייה של רכזת שימור מחוז דרום - אורית בורטניק.
5 משאיות, 2 jcb ומחפרון, עבדו ללא הפסקה משך 4 ימים רצופים.
ביום החמישי, עבד מחפרון לשיקום השטח, טשטוש ציר המשאיות והכלים האחרים שעבדו.
תודות לכל המסייעים במלאכה!
|
|
תיעוד היסטורי ראשון להטלה של נקבת צב ים ירוק chelonia mydas במפרץ אילת
>> יניב לוי - ממונה פרויקט לאישוש אוכלוסיות צבי הים
דר' דודו זכאי - אקולוג המפרץ במחוז אילת
צבי הים הם זוחלים גדולים שעברו התאמות לחיים בים במשך אבולוציה ארוכה. הם שחיינים מצוינים, המטיבים לצלול לעומק ומסוגלים לשהות מתחת למים פרקי זמן ארוכים. מוצאם של צבי הים מזוחלים יבשתיים, ושתי תכונות חשובות קושרות אותם לאבותיהם הקדומים: הצורך להטיל ביצים ביבשה והתלות בנשימת אויר. בעולם- שמונה מינים של צבי-ים, כולם נתונים בסכנת הכחדה, שהגורם לה הוא האדם.
חופי הים התיכון בישראל היו בעבר אתרי הטלה חשובים לצבי ים, אך צייד נרחב, בעיקר בעשורים השלישי והרביעי למאה הקודמת, פגע קשות באוכלוסיותיהם, שעמדו בעבר על אלפים רבים. בים התיכון חיים שלושה מינים - צב-ים ירוק, צב-ים חום וצב גלדי. בים סוף, לעומת זאת, מצויים המינים הבאים: צב גלדי, צב-ים קרני וצב-ים ירוק, אך רק שני האחרונים משלימים בו את מחזור חייהם מהטלה דרך בקיעה, בגרות מינית, הזדווגות והטלה.
רשות הטבע והגנים מקיימת מזה עשרים שנה פעילות לשמירה על קינים על מנת לעודד את רביית צבי הים, ובמסגרת זו מועתקים מידי שנה עשרות קינים אל אתרים מוגנים, ומשולחים לים אלפי צבונים.
צב הים הירוק, אינו נפוץ במפרץ אילת. בנוסף, מעט מאוד ידוע וכמעט לא תועדו הביולוגיה, מסלולי הנדידה ומחזור חייהם של צבי הים בים סוף ובמפרץ אילת.
בקיץ האחרון השנה קיבלנו דיווח על צב ים שעלה בלילה לחוף המכון הבין-אוניברסיטאי באילת. הדיווח הועבר ליניב לוי ולדר' דודו זכאי שמיהר להגיע למקום. לאחר בירור וסריקה, התגלה כי נקבת הצב עלתה לחוף באותו לילה 4 פעמים (צילום מס.1) - עליות שנסתיימו ללא הטלה. מאותו לילה עלו שתי צבות ים, שהאחת היא בוודאות צבת ים ירוקה, שוב ושוב בעקשנות ונכונות להטיל במקום מתחילת יוני ועד תחילת אוגוסט. במהלך כל התקופה נסרקו החופים הרלוונטיים על ידי אנשי הרשות במחוז בניסיון לאתר הטלות (בדומה לתכנית הממשק המבוצעת על ידי רשות הטבע והגנים במהלך עונת ההטלה בחופי הים התיכון). סך הכל תועדו על ידי אנשי הרשות כ- 40 עליות סרק - מטאבה בדרום ועד שמורת חוף אלמוג (קטע חוף באורך 2.5 ק"מ) כאשר 65% מהעליות התרחשו בחוף המכון הבין אוניברסיטאי.
עליות סרק הן עליות לחוף למטרת הטלה, אך בעקבות הפרעות ותנאים סביבתיים, חוזרת הנקבה לים מבלי ליישם את מטרתה. ריבוי מספר עליות הסרק ללא הטלות נובע משני גורמים עיקריים: הקרקע המורכבת מאבנים ואינה אידיאלית להטלה - במהלך החפירה, הבור מתמוטט ואבנים מונעות המשך החפירה לעומק (תמונה 2). הגורם השני הינו הפרעת האדם: תאורה מלאכותית, מתקנים בחוף (בטון, גדרות, עגלות סירה וכו'), ואנשים שהאירו עם פנסים.
ביום ראשון, ה-9 לספטמבר התגלו שלושה צבונים ירוקים צעירים בחוף המכון הבין אוניברסיטאי שבקעו בלילה. צבים אלו נמצאו על החוף לאחר שהוטעו ונמשכו אל התאורה המלאכותית באזור. שניים מתוכם הובלו אל הים וצב אחד חלש הועבר לטיפול במצפה התת ימי ולמרות ניסיונות ההצלה, יום למחרת נפח את נשמתו. בלילה שלמחרת נצפה צבון נוסף בדרכו אל הים. מסתבר, כי למרות כל ניסיונות איתור הקינים, לפחות הטלה אחת הצליחה וללא ידיעתנו. ככל הנראה מדובר על שתי צבות ים שניסו למצוא בית לקיני הביצים שלהן על חופי אילת- ובצבת ים אחת שהצליחה לעשות היסטוריה ולהטיל בהצלחה.
ככל הידוע עד כה, זהו התיעוד הראשון להטלה של נקבת צב ים ירוק במפרץ אילת הישראלי.
אין מידע מהעבר על קטע זה - בחוף המכון - כחוף הטלה לצבי ים. עליות הצבים להטיל במקום יכולות לנבוע מהרס חוף ההטלה אליו היו רגילות להגיע. ללא ספק מדובר במקרה נדיר ובהחלט יוצא מהכלל, בו בחרו לחפש חוף אחר להטלה וכך הגיעו לחוף המכון.
אפשרות שנייה, המוגדרת בספרות כהטלה ספוראדית, הינה הטלה באתר הטלה חדש, כחלק מההתפשטות של המין לאתרי הטלה חדשים. מקרים אלו ידועים אך נדירים, אך בהחלט מסבירים את דרכי הבריאה הטבעיות המראות כי צבי ים, כמו בעלי חיים אחרים אינם סטטיים ומתקיימת עליהם הדינאמיקה הטבעית שמבטיחה את קיומם העתידי.
האפשרות השלישית קשורה, אולי, להימצאותם של צבי-ים ירוקים בבריכת הצבים במצפה התת ימי, הסמוך לחוף המכון. למרות שצבי הים הינם מינים סוליטארים (יחידאיים) ללא מבנה חברתי, וידוע כי הפילופטריה (מנגנון השיבה לחוף ממנו בקעה) נובעת מההחתמה לחוף הבקיעה - יתכן כי תתרחש משיכה כימית להפרשות שמופצות ע"י הצבים המוחזקים במצפה התת-ימי. רוב העליות היו, כאמור, בחוף המכון הבין אוניברסיטאי למדעי הים - אליו מגיעים מי המצפה התת ימי המושבים לים, באמצעות זרמי הים ואיתם אולי עוברת התקשורת הכימית (ריח), שאולי הם שמשכו את הצבות ל"התעקשות" על חוף זה.
עליות צבות הים הירוקות להטלה מעלה את ערכיות החוף, שחלקו הקטן הינו שמורת טבע מוכרזת.
ההטלה הזו יוצרת עבורנו מחויבות גדולה לעתיד - גם הרחוק, שכן תוך מעט יותר מעשור שנים ישובו נקבות הצבונים להטיל בחופים בהם בקעו, וגם הקרוב - בשנים הבאות תוכלנה הצבות לחזור ולהטיל בחופנו. אם נרצה שהמאורע יהפוך מ"היסטורי" לאחד שחוזר על עצמו מידי עונת הטלה, נצטרך להתאים את התנאים בחופי ההטלה: מניעת תאורה "לא ידידות", הגבלת פעולות פיתוח בחופים (זאת בשיתוף עם הרשות העירונית וגורמים אחרים), הגבלת פעילויות אדם באזורים רגישים ובתקופות מסוימות בשנה. ונצטרך להמשיך לבצע פעולות ממשק כמו סריקות יומיות לאיתור קינים והגנה עליהם על- מנת שנוכל להגדיל את הסיכויים לבקיעה מוצלחת.
|
הצבה שבה אל הים
צילום: אלי שמש - אוניברסיטת בר-אילן
נסיון חפירה של תא ביצים ועקבות החזרה לים.
צילום: יניב לוי - רשות הטבע והגנים
עקבות עליית הסרק האחרונה.
צילום: יניב לוי - רשות הטבע והגנים
עקבות עליית סרק מצפון למצפה התת-ימי.
צילום: דודו זכאי
|
|
| 
