רשות הטבע והגנים

גליון מספר 2 | מרס 2008

ניהול מבקרים בשטחים מוגנים
על הקונפליקט הבלתי נמנע -מצד אחד ניסיון לשמור על השטחים כדי שנוכל ליהנות מהם, ומאידך ריבוי מבקרים בשמורות ובגנים פוגם ביופיין ובערכי הטבע והנוף שבהן
>> איל מטרני - ממונה תחום קהל וקהילה, מחוז מרכז

מדינות העולם מתפארות ביפי הטבע והנוף שלהן. היום, כמעט כל מדינה בעולם, בין שהיא נאורה, מתפתחת או נחשלת, עושה מאמצים גדולים לשמור על ערכי הטבע והנוף שלה, כדי למשוך מטיילים ומבקרים מכל העולם. עד שנת 1872 הגנה על ערכי טבע לא הוגדרה בחוק. השינוי נבע ממגמת פיתוח ענקית, שהייתה אמורה להתרחש בפארק הלאומי יילוסטון
(yellowstone) שבארצות הברית. כתוצאה מהחשש לפגיעה אנושה בסביבה הטבעית, נוצרה קואליציה של בעלי עניין שונים כמו צפרים, ציידים, טיילים ואחרים, שהביאה להתערבות הקונגרס האמריקאי שחוקק חוק המגדיר את ההגנה לה זכאי השטח.
שטחים מוגנים אוצרים בתוכם: שמורות טבע, פארקים לאומיים, שמורות ביוספריות ואתרי מורשת ונוף, שהוחלט לשמור עליהם מפני שינויים.
בעולם ישנם מעל 30,000 אתרים המוגדרים כאזורים מוגנים בשטח כולל של מעל 18.8 מליון קמ"ר, יותר משטחן המשולב של סין והודו, ומעל 11 אחוזים משטח היבשה של כדור הארץ. כל אחד מהשטחים הללו מכיל מאפיינים ביולוגיים, אקולוגים ונופיים, כשביחד הם ממלאים תפקיד חשוב בשמירת מערכות גידול או בשמירת ערכי תרבות ומורשת.
הייחודיות והעניין הגלומים בשטחים השמורים הופכים אותם לאטרקטיביים במיוחד למטרות נופש, תיירות, חינוך ועוד. מכאן נולד הקונפליקט הבלתי נמנע - מחד, אנו שומרים על השטחים כדי שנוכל ליהנות מהם, ומאידך ריבוי מבקרים בשמורות פוגם ביופיין ובערכי הטבע והנוף שבהן. בפועל, עצם ההגדרה כי זהו שטח מוגן, אינה מבטיחה כלל ועיקר את שלומו של השטח על החי והצומח שבו, ולכן נדרשת התערבות אנושית שתנהל את תנועת המבקרים בשטח ואת אופי הפעילות בתוך השטח. לשם כך נקבעים חוקים ותקנות לשמירת ערכי טבע ונוף ובמקביל מוקם גוף שממונה על אכיפת החוקים.
משנות ה - 80 של המאה ה- 20 התפתחה מאוד ההכרה בצורך להגדיר אילו אתרים יזכו לשמירה והגנה וכיצד יש לנהל את הנושא. כך קמו ארגונים כמו אונסק"ו, iucn וארגונים בינלאומיים נוספים שיחד הגדירו מה הן התפיסות שינחו את שמירת הטבע והמורשת בעולם, אילו פעולות יש ליזום לקידום מעמדם של שטחים מוגנים, ובצד האופרטיבי הדריכו צוותי ניהול לפעול בהתאם לעקרונות שהוגדרו. בעקבות פעילות נמרצת זאת, בעידוד מודעות ותקציבי ענק, ישנם כיום שטחים מוגנים בכל העולם - במדינות מפותחות, במדינות מתפתחות ובמדינות נחשלות, במדינות גדולות וקטנות, בכל היבשות וגם על איים.

השטחים המוגנים מושכים אליהם מבקרים רבים בשל יופיים וייחודם והממשל מכיר בזכות האזרחים והתיירים לבקר וליהנות בשטחים המוגנים. מעבר לזכות לבקר וליהנות בשטחים אלו, עצם התשלום עבור הביקור מסייע במימון תפעולם. למעשה, השטחים המוגנים זקוקים לתיירות לצורך קיומם והתיירות זקוקה לשטחים מוגנים בגלל העניין שבהם, אך למרות שנדמה כי הכל פשוט, קיים קונפליקט עמוק בין זכות האדם וטובת הסביבה.

מטבע הדברים, מעוניין הנופש להתקרב ככל הניתן לאטרקציה לשמה הגיע, הוא מעוניין בפעילות מגוונת בלב שטח בר ובסמוך לאוכלוסיית בעלי חיים, צמחים ונופים ייחודיים ומרתקים. על מנת לאפשר לו לעשות כן, תוך פגיעה מינימאלית בסביבה אותה הוא מבקר, נדרשים מתקנים שונים: ממתקני נופש בסיסיים כמו שולחנות ופחים ועד אכסניות, מלונות, רכבלים ואולמות. כפועל יוצא מכך, נפגע השטח השמור פעמיים: פעם אחת כשעל חשבון השטח הפתוח בונים מתקנים שונים ופעם שנייה כשהמטייל נכנס לשטח ומתערב במהלך החיים הרגיל של המקום.

נהוג להגדיר את הפגיעה בכמה דרכים ובגדול ניתן לקבוע ארבעה דפוסי שינוי סביבה ע"י מבקרים:
1. השפעות על שינוי צמחיה לפי סוגי שימוש הנופש וההבדלים הבוטניים במבנה צמחייה.
2. השפעות על קרקע - תנועה רבה מובילה לדחיסה של הקרקע. הדחיסה מצמצמת נקבוביות הקרקע, דבר המוביל לצמצום אוורור ושינוי משטר זרימת מים, הגברת נגר, צמצום חלחול מים לקרקע, צמצום כיסוי צומח והגדלת בליית קרקע.
3. השפעות על מקווי מים - עכירות, זיהום.
4. הפרעות לחיות בר - ישנם מיני בעלי חיים המושפעים יותר מנוכחות בני אדם ואחרים מושפעים פחות. יש בעלי חיים שיוכלו להתמודד עם השפעה חלקית של מבקרים, אך לא עם השפעה קבועה. יש כאלו שיתרגלו להפרעה כמו רעש קבוע של מכוניות, אך לא יתרגלו לרעש אקראי. ישנם בעלי חיים שמתרחקים לבית גידול אחר בגלל הפרעה, בדרך כלל בית גידול המותאם פחות לצורכיהם. בעלי חיים כמו צבאים, שועלים, תנים וחיות אחרות עלולים להיפגע מכלי רכב שחוצים את אזורי המחייה שלהם. נוכחות בני אדם מרחיקה טורפים ממקורות הציד שלהם. המיקום, המועד ואופי השימוש משמעותיים לרמת ההפרעה. ההשפעה תהייה נמוכה ביערות שבהם יש מקומות מסתור וההשפעה תגבר במקומות פתוחים.

ניתן למנות את הסיבות המרכזיות להגברה או צמצום ההפרעה של בני אדם במשאבי טבע:
1. דפוסי התכנסות קבועים - אנשים מתרכזים שוב ושוב באותם שבילים אם בשל מוקדי העניין שבהם או בשל העבירות הנוחה בהם. בתחילה יחול שינוי גדול מאוד בשטח בתגובה לנוכחות האינטנסיבית של בני האדם בשטח, אחר כך קצב השינוי יואט.
2. גודל קבוצה - מספר המבקרים בקבוצה אחת הוא בעל חשיבות מכרעת למידת ההשפעות הסביבתיות. קבוצות גדולות נוטות להגדיל את שטח הביקור.
3. סוגי נופש שונים יוצרים הפרעות שונות - כך למשל, טיפוס הרים וצילום עשויים להפריע לקינון עופות. צלילה לעומק ושיט יכולים להזיק לריף אלמוגים. רכיבה על סוסים, טיול רגלי וחניונים משפיעים על צמחייה ועל דחיסת קרקע. נגיעה במבנים עתיקים ובתופעות טבע כמו נטיפים, זקיפים ואלמוגים עלולה לפגוע עד כדי הרס או הפסקת צמיחה של אלה.

על מנת לצמצם את הפגיעה בשטחים המוגנים ניתן לשנות את אופי הביקור בשטח, להגבילו בזמן ובמקום ולהגביל את כמות המבקרים בזמן נתון. לשם כך נקבעת אסטרטגיית ניהול האתר ומחליטים על דרכים אופרטיביות למימוש ההחלטות. כאן ישנן מספר דרכי ביצוע: ראשית אנו מדברים על טקטיקה ישירה או עקיפה: כשמתייחסים לתקנות, לאכיפה, לשילוט מנחה וכדומה זוהי טקטיקה ישירה מול המטייל. לעומת זאת, במקומות מסוימים ניתן להשאיר את הבחירה בידי המטייל: להסב את תשומת לבו ולהשאיר לו את ההחלטה. פעילות עקיפה נעשית בעיקר באזורים פתוחים בהם הפיקוח מצומצם וממילא לא ניתן היה לאכוף את הכללים לו נקבעו כאלו.
ניתן גם לנהל את תנועת המטיילים בשטח על ידי יצירת תנאי הכבדה או הקלה. יצירת מעברים נוחים על ידי סלילת דרכים, בניית גשרונים, מדרגות, מדשאות, משטחים לאוהלים, מתקנים לבישול ועוד אלמנטים יוצרים הקלה המנתבת את המבקרים למקום המועדף. באותה מידה, כשרוצים למנוע הגעת מטיילים למקום מסוים יוצרים הכבדה בדמות: סבך, דרך לא נוחה, היעדר הכוונה ומידע וכו'. כך גם מבלי להיות נוכח בשטח המטייל בוחר באופן עצמאי בדרך הנוחה והמועדפת.

שמירת טבע וניהול מבקרים בישראל
ישראל בורכה במגוון בתי גידול וכתוצאה מכך קיים שפע של צומח וחי בשטח ארץ קטן יחסית. פעילות האדם במגוון נושאים הטביעה חותמה על ישראל. ייבוא צמחים ובע"ח שנקלטו ונהפכו לבני הארץ, שינו את פניה והכניסו למעלה מאלף מינים שונים של צמחים למערכת האקולוגית הטבעית. החקלאות האינטנסיבית הביאה לשינוי בתפוצת חיות הבר, ודחקה את רגליהם של חלק מהם. את מקומם תפסו עופות וחיות אחרים שהתרבו בבתי הגידול החדשים שיצר האדם.
ישראל אף בורכה באתרי מורשת ייחודיים ומרובים. התרבויות השונות ששלטו בארץ בתקופות שונות הותירו אותותיהם בכל הארץ בצורת מבנים, שרידים וממצאים ארכיאולוגים. רבים משרידים אלו הפכו לגנים לאומיים ולשמורות טבע, חלקם אף זכו להכרה עולמית כאתרי מורשת עולמיים.

בשליש מהשנה בישראל פוטנציאל לימי חופשה. הישראלי מחפש אחר מקומות בילוי מגוונים ומאתגרים. מובן שהגנים והשמורות מבוקשים מאוד למטרות נופש וזאת במקביל להרחבת הביקוש לפעילויות חדשות, לצד הפעילות המסורתית של טיולים רגליים.
מגמת העלייה בביקוש לפעילויות נופש ולשטחים פתוחים נרחבים לשם כך, מייצרים קושי בשמירת השטחים בכמה מובנים: ראשית, קיים הקונפליקט של פיתוח מול שימור, במקביל ככל שכמות המבקרים עולה השמירה על השטח מורכבת יותר.
כיום ישנם על פי תמ"א 8 כ- 500 גנים לאומיים ושמורות טבע בישראל בשטח של כשישה מליון וחצי דונם, שהוא כרבע משטחה של המדינה. רוב השטחים זמינים לביקור מבקרים, למעט שטחי אש צה"ליים. בישראל סגירת מתחמים בפני מבקרים בתוך גנים ושמורות הינה מצומצמת. הסיבות לסגירת שטח לכניסת מבקרים מגוונות וביניהן, מחקר הדורש אי השפעה אנושית על השטח (למשל בשמורת עין גדי), עונה רגישה של מין בסכנת הכחדה כמו: עופות בעונת דגירה. סיבה נוספת, חשש לפגיעה בחי בשלב ספציפי של מחזור חיים כמו: שנת החורף של עטלפים. סיבות לאיסור כניסה לשטחים מסוימים, או הגבלת הכניסה לאזור מסוים בשמורה, הן מגוונות, כדוגמה נציין איסור שחייה במקווי מים מסוימים בשל החשש לפגיעה באקולוגיה, או לחילופין איסור נסיעה באופניים או איסור בגלישת צוקים בשמורות טבע.

ישראל אינה שונה משאר העולם, גם אצלנו נעשות פעולות רבות בגנים הלאומיים ובשמורות טבע שמטרתן: מחד לזמן את הציבור הרחב להגיע וליהנות מיפי הטבע, הנוף והמורשת, ומאידך לפקח על השטח ולהנחות את המבקרים. גם אנו דואגים לנתב את תנועת המבקרים על ידי סימון שבילים ודרכי גישה למקומות הרצויים. אנו פועלים מתוך הכרה כי, הזכות לטייל אינה חזקה מזכותם של "דיירי השמורות", חיות הבר, הצמחייה, הזוחלים, העופות למהלך חיים תקין. מתוך כך אנו מגבילים במקרים רבים את שעות הביקור בשטח ולתקופות קצובות, אף אוסרים ביקור לחלוטין, כדי לשמור על צרכי הטבע והסביבה. כך נעשית עבודתנו - בהתחשבות בצרכי האדם והטבע.