עטלפים - לא מה שחשבתם

​​​

​ מה הופך את העטלפים לבעלי חיים כה מרתקים? כיצד הם מנווטים בחשכה? מדוע תרדמת החורף שלהם כה חשובה? כיצד שומרים עליהם מפני הכחדה? היכן ניתן לצפות בעטלפים בטבע בארץ? ואילו אמונות העלילו עליהם בני האדם במהלך ההיסטוריה? 

 כמה ואילו מיני עטלפים מצויים בעולם בכלל ובארץ בפרט? כמה מהם בסכנת הכחדה?

יותר מאלף מיני עטלפים מעופפים ברחבי העולם. מדובר במספר מרשים למדי, וכדי להבין את משמעותו די לדעת כי העטלפים נחשבים לסדרה השנייה בגודלה במחלקת היונקים. הם מצויים בכל היבשות, למעט באנטרקטיקה, ומהווים כחמישית ממיני היונקים בעולם.
בישראל ישנם 33 מיני עטלפים. 32 מהם מתת-סדרת עטלפי החרקים, ורק מין אחד שייך לתת-סדרת עטלפי הפירות. מדובר במספר גדול, כזה ההופך את ישראל ל"מעצמת עטלפים". רק לשם השוואה, במערב אירופה כולה יש 30 מיני עטלפים בלבד. הסיבה בעיקרה גיאוגרפית - ישראל ממוקמת במפגש היבשות אסיה-אפריקה-אירופה, וככזו - יש בה כמה אזורים אקלימיים המתאימים למינים שונים של עטלפים.
קשה להאמין, אך רוב מיני עטלפי החרקים בישראל (29 מתוך 32) מצויים בסכנת הכחדה. מספר מינים אף נכחדו מנופי ארצנו. הסיבות נעות מהרעלות והדברות (המכוונות למזיקים שונים אך פוגעים גם בעטלפים), דרך השמדה המונית של עטלפי פירות עד לפני כמה עשורים, בשל הסברה כי הם גורמים נזק לחקלאות וכלה בהפרעות מצדה מטיילים במערות, הפוגעים בתרדמת החורף של העטלפים ובכך מפרים את האיזון הביולוגי העדין.
כך לדוגמה, במערת אצבע שבכרמל נספרו בשנות ה-40 אלפי עטלפי חרקים משישה מינים. כשלושה עשורים מאוחר יותר (!), נותרו מאות בודדות מ-3 מינים בלבד.

 כיצד נערכים בארץ ובעולם לשמירה על אוכלוסיית העטלפים?

עד לפני כמה עשרות שנים, ידעו בארץ מעט מאוד על העטלפים המקומיים. זאת למרות העובדה שמדובר ב-33 מינים - בדיוק כמו מספר מיני המכרסמים שיש בישראל. אף אחד לא טרח ללמוד על אורחות חייהם בצורה מסודרת, ובוודאי שלא לשמור עליהם מפני פגיעה והכחדה. בנוסף, עניין תרומת העטלפים לאדם ולסביבה כלל לא נלקח בחשבון - מחוסר ידע.
בתחילת שנות התשעים השתנתה המגמה - התחלנו להבין, וגם לשמור על היצורים המופלאים הללו. החל משנת 1992, החלה קבוצה קטנה של משוגעים לדבר בריכוזו של דר' בני שלמון, אז מנהל מרכז מידע יונקים של החברה להגנת הטבע, ולצד אנשי ופקחי רשות הטבע והגנים, לסקור מערות שבהן שכנו עטלפים: בכרמל, בשפלה, בהרי יהודה, בנגב, בגליל, בגולן ובאזורים נוספים בארץ. היה זה המשך ישיר לעבודתו הסיזיפית של דר' דויד מייקין, היחיד שחקר את עטלפי ישראל בשנות השבעים והשמונים.
הממצאים הדהימו את החוקרים בחומרתם: הסתבר שחלק ממיני העטלפים נכחדו לחלוטין ונעלמו מן הנוף המקומי, ומצבם של הנותרים היה בכי רע. תוך זמן קצר סקרי העטלפים הפכו למסורת, והם נערכו מדי שנה. כיום יש ברשות הטבע והגנים מאגר מידע עצום המשמש מקור ידע משמעותי. בין השאר, נמצאו מושבות של מינים שחשבו שנכחדו מישראל כגון רמשן לילי ועטלפון סאבי ואף גילו מין חדש של יונק לישראל - הנשפון המשופם.
במצב כה עדין היה צורך למצוא דרכים לשמור על אוכלוסיית העטלפים, שעמדה בפני סכנה ממשית. בראש ובראשונה, הוצב שילוט במערות הרלוונטיות, האוסר על ביקור בהן בחודשי החורף, בעת שהעטלפים חורפים או מגדלים את גוריהם (יש אפילו מערות הנחשבות מקום משכן בעל חשיבות רבה לאוכלוסיית העטלפים, ובהן הותקנו סורגים שננעלו במהלך החורף). בנוסף, במערות גדולות ומסובכות (מערת עלמה למשל) נקבע נתיב הליכה אחד עם מינימום פגיעה, שסומן בנצנצים.
מעבר לכך, היה צורך לשנות הרגלי טיול של רבים. כך למשל, איסור השימוש בנרות בעת כניסה למערות והמלצה על שימוש בפנסים (נרות צורכים חמצן ומפייחים את קירות ותקרת המערות). כמו כן, התבקשו המטיילים שלא להאיר באופן ישיר על דבוקות של עטלפים ולא להרעיש - מה שעלול לגרום לעטלפים לנוס בבהלה מביתם הטבעי.
לצד כל זאת, מאז שנות התשעים נערכת פעילות הסברה רבה, העושה שימוש ניכר בעלונים, ערכות לימוד ועוד, לצד שימוש באמצעי התקשורת השונים.
בעולם הגדול, במיוחד במדינות המפותחות, ישנה מודעות רבה למצבם העדין של העטלפים. ברחבי הגלובוס סובלים היונקים המעופפים הללו מאיומים רבים, כגון אובדן בתי גידול לטובת פיתוח אנושי.
במדינות המפותחות, נושא שמירת העטלפים מתקדם למדי, והוא כולל ניטורים העושים שימוש באמצעים טכנולוגיים חדשניים (כגון הצמדת משדרGPS זעיר לגוף העטלף), בניית בתי גידול חלופיים, ועוד.
במדינות רבות אף חתמו על אמנות בינלאומיות להגנה על עטלפים, וקיימים מספר ארגונים וולונטריים הפועלים לשימורם. בין השאר באמצעות הסברה רבה וקריאה להתנדבות.

 מדוע מתקיימים מדי שנה אירועי "שנת העטלף" וכיצד מציינים אותה בעולם?

מדי שנה מכריז האו"ם על שנה שתיוחד להגברת המודעות לסדרה אקולוגית אחרת, אך העטלף זכה לקבל שנתיים תמימות - מה שמעיד על החשיבות הרבה שמייחסים חוקרים וחובבי טבע ליונק המיוחד הזה. וכך, הארגון הבינלאומי UNEP (United Nations Environment Programme), המסונף לאו"ם, הכריז על 2011-2012 כ"שנת העטלף", במטרה להגביר את המודעות לנושא.
ה"כבוד" לו זכו העטלפים נובע מן העובדה שמינים רבים מהם הולכים ונעלמים במהירות, ומצויים על סף הכחדה. שנת העטלף מביאה עמה שלל דיונים פומביים, הרצאות, חשיפה במדיה, סיורים ליליים, תצפיות מודרכות לקהל הרחב ועוד. אלו יתקיימו ברחבי אירופה, ארה"ב, דרום אמריקה, דרום-מזרח אסיה ואפריקה.
בשנים האחרונות, מדי סוף חודש אוגוסט, אף נערכים בו זמנית, במהלך ערב אחד ברחבי אירופה, אירועי "ליל העטלף" (Bat Night). זהו לילה שמוקדש כל-כולו להעלאת המודעות לחשיבותם של העטלפים לסביבה ולאדם, וכן לסכנת היעלמותם בשל הפעילות האנושית. מאחר שבארץ מיני עטלפים רבים מצויים בסכנת הכחדה, מצטרפת ישראל בשנת 2011 לראשונה לאירועי ליל העטלף, הנערכים על ידי רשות הטבע והגנים ב-27 באוגוסט ברחבי הארץ.

 מהו מחזור החיים של העטלפים?

מאובנים עתיקים מעידים כי עטלפים התעופפו בעולמנו הקדום לפני כ-50 מיליון שנים - מה שהופך אותם למין קדום במיוחד. קשה לתאר באופן מדויק את מחזור החיים של העטלפים, מאחר שסדרה זו כוללת יותר מאלף מינים. עם זאת, ישנם כמה מאפיינים קבועים יחסית.
ההזדווגות מתרחשת בסתיו, וההמלטה - בקיץ. גם בישראל ההזדווגות נערכת לרוב בסתיו, אך ההמלטות - בימי האביב. קשה לעקוב אחר תהליכי הרבייה של העטלפים משתי סיבות עיקריות: התרחשותה במקומות מסתור חשוכים או בתוך דבוקה בת מאות עטלפים, וכן בשל העובדה כי ישנם עטלפים המזדווגים אחת לשנה בארץ אחת, נודדים וממליטים בארץ אחרת. מאחר שמדובר במינים כה רבים, ישנם כאלו המזדווגים דווקא בעונת החריפה. בנוסף, יש מינים שהריונם נמשך כחודש וחצי, ואחרים - כשמונה חודשים.
כך או אחרת, בקרב רוב מיני העטלפים, הזכר מקים "הרמון", וממתין לבחירתו על ידי הנקבות, המצטרפות להרמונו. לקראת ההמלטה יוצאות הנקבות לחפש מקום מוגן, שישמש הן להמלטה והן לגידול הצאצאים. בעת ההמלטה, הנקבה מסייעת לוולד ברגליה. הוא נתפס בקרום זנבה ובכך נמנעת נפילתו אל הקרקע - מה שיביא למותו הוודאי. הוולד, יחיד בדרך כלל, נולד קירח, עיוור וחסר אונים. הוא נצמד באמצעות שיניו אל פטמותיה של אמו ויונק מהן חלב.
רוב נקבות עטלפי החרקים מותירות את גוריהן בדבוקות בעת שהן יוצאת לחפש מזון. לעומת זאת, נקבות עטלפי הפירות נושאות את גוריהן על גופן בעת תעופה - מראה מרהיב לכל הדעות.
העטלפים מתאפיינים אמנם בקצב רבייה נמוך (לרוב העטלפים ולד אחד בשנה), אך תוחלת חייהם ארוכה ביחס לגודלם. בטבע, עטלפי פירות מגיעים לגיל 7-10 שנים, וישנם עטלפי חרקים שהגיעו לגיל המופלג של 30 שנים ויותר.
יש לציין כי חלק ממיני העטלפים נכנסים מדי שנה לתרדמת חורף (ראו סעיף 7).

 מהו ההבדל בין עטלפי פירות לעטלפי חרקים?

בעולם הגדול ישנם 175 מיני עטלפי פירות, וכיאה לשמם, מזונם הוא בעיקר פירות (לצד צוף פרחים, עלים ועוד). אפם בולט למדי - מה שמעיד על חוש ריח מצוין, ועיניהם גדולות יחסית - מה שמעיד על ראייה טובה. למעשה, ראיית הלילה שלהם טובה מזו של האדם. בארץ, פירות כגון שסק, מנגו, תמר ותאנה חביבים עליהם ביותר. בשל כנפיהם הרחבות, הם מעופפים היטב, אך כושר התמרון שלהם נמוך יחסית לעטלפי חרקים. הם יכולים לעבור מרחק גדול מדי לילה בחיפוש אחר מזון, אך נאמנים לאתרי לינה קבועים.
לעומת עטלפי הפירות גדולי הגוף, עטלפי חרקים הם קטנים יחסית. משקלם מגיע עד ל-40 גרם, ויש גם מינים זעירים השוקלים פחות מ-10 גרם. הם ניזונים ממגוון של חרקים - ולכן פיתחו כושר תמרון גבוה בעת מעופם. עם זאת, בתת-סדרה זו ניתן אף למצוא עטלפים הניזונים גם מדגיגונים וצפרדעים קטנות. יש להם עיניים קטנות ואף קטנטן, אך אוזניהם גדולות יחסית. באופן זה, ראייתם אינה מהמשובחות, אך יש מצטיינים בחוש שמיעה יוצא מגדר הרגיל.
בשונה מעטלפי הפירות, קולם לא נשמע על ידי האדם, מאחר שהם עושים שימוש בתדרים גבוהים מאוד.

 כיצד מסייע העטלף לאדם בפרט ולסביבה ולטבע בכלל?

כאמור, עם השנים הסתבר לחוקרי הטבע בארץ ובעולם כולו שתרומת העטלף לסביבה ולאדם גדולה לעין ערוך משחשבו. הנה כמה דוגמאות, על קצה המזלג.
הדברה ביולוגית: נוכחותם של עטלפי חרקים הניזונים מחרקים שונים עשויה להחליף חומרי הדברה שאינם ידידותיים לסביבה, לצמצם את השימוש ברעלים ובכך אף להביא לחסכון כספי. בהקשר זה מעניים לציין כי עטלפי הפירות האוכלים פירות בשלים מקטינים את הסיכוי לרביית זבוב הפירות. התוצאה היא מניעת התפשטות של מחלות פטרייתיות.   

הפצת זרעים:

עטלפי הפירות מפיצים את זרעי הפירות בצואתם באופן יעיל ומהיר, בזכות העובדה הפשוטה כי הם עפים ממקום למקום.
האבקה: עטלפי פירות הניזונים מצוף פרחים מסייעים בתהליך האבקה. אגב, האבקת עץ הבאובב באפריקה תלויה בעטלף פירות בלבד ולא נעשית על ידי שום גורם טבעי אחר מלבדו.

 

משמשים כסמנים ביולוגיים:

ידוע כי גודל אוכלוסיית העטלפים יכול להעיד על בריאות המערכת האקולוגית, ובכך להוות אינדיקטור עבור חוקרים ואקולוגים.
סיוע במחקר: העטלף הוא יונק המאריך חיים יחסית לגודלו (ישנם עטלפים המגיעים לגיל 30 ויותר). חוקרים העוסקים בהארכת חיי האדם לומדים לא מעט מהפיזיולוגיה של העטלף. מחקרים רבים גם נערכו על האקולוקיציה ("הסונר"). כך, בין השאר, תרמו העטלפים לפיתוח אמצעי ניווט לעיוורים.

 

 מדוע תרדמת החורף של העטלפים כה מכרעת עבורם?

במהלך העונות החמות יחסית אוגרים עטלפי החרקים שומן, וכאשר מגיע החורף הם מוצאים מערה בעלת טמפרטורה מתאימה, "מאמצים" אותה כביתם, ונכנסים לתרדמה. זוהי בדיוק הסיבה שאל מערות רבות ברחבי הארץ אסור להיכנס מתחילת החורף ועד חודש אפריל: ההפרעה ליונקים הללו מניסה אותם, גורמת להם לבזבוז קטלני של אנרגיה, ואף פוגעת בהריון התקין של הנקבות.
כך או אחרת, במהלך תרדמה זו מורידים העטלפים במידה רבה את טמפרטורת הגוף שלהם, לרמה המינימלית המאפשרת קיום בסיסי בלבד. מעניין לדעת כי במקרה של העטלפים, חריפה אין משמעה שינה עמוקה: קולות רמים (כולל קולות אנושיים), אלומות אור ונגיעות יעירו אותם באופן מיידי ויפגעו באיזון הביולוגי.

 כיצד מנווטים העטלפים את דרכם בחשיכה?

בשונה מאמונות עממיות לא מבוססות, ידוע כי רוב מיני העטלפים מסוגלים לראות, ברמה כזו או אחרת. עם זאת, הם נוטים לנווט את דרכם באפילה - בעומק מערות ובלילות חשוכים - מבלי להסתייע בדבר מלבד כישרונם המולד.
חוש ההתמצאות של העטלפים מכונה "אקולוקציה", והוא דומה לפעילות של רדאר. אינספור מחקרים נעשו ונעשים ברחבי העולם במהלך השנים על יכולת מופלאה זו. כיצד מתבצע הדבר? עטלפי החרקים משמיעים קולות בתדר גבוה (שאת רובם אין מסוגל האדם לשמוע), וקולטים את ההדים החוזרים. כך הם מקבלים מעין מפה של האזור שבו הם מעופפים. זוהי למעשה "ראייה על ידי שמיעה". בעזרת ההדים הם מאתרים לא רק את התוואי של סביבתם, אלא בעיקר את טרפם (אפילו יתושים זעירים "נלכדים" באותה מפת תדרים וירטואלית.
ישנם עטלפים שמשמיעים את הקולות הללו באמצעות אפם ולא רק מגרונם. הסיבה: כדי לאפשר להתמצא במרחב חשוך או בסבך צפוף בעת שטרפם בפיהם.

 כיצד פועל מנגנון התעופה הייחודי של העטלפים?

מאחר שעטלפים הם היונקים היחידים המסוגלים לעוף באופן משמעותי, אין אלא להשוות את תעופתם לזו של עופות. יכולת זו דורשת מהם שימוש באנרגיה משמעותית. בקרב חלק מהמינים, אגב, קצב הלב בעת המעוף עשוי להגיע ל-1,300 (!) פעימות בדקה.

גופם מותאם היטב לתעופה:

 כנפיים בעלות קרום תעופה גמיש, עצמות דקות ומשקל נמוך יחסית לעומת מוטת כנפיים גדולה.
בכדי לעוף העטלף אינו נזקק להמראה הדומה לזו של עופות - הוא פשוט מפיל את עצמו מענף או מנקודת אחיזה בתקרת מערה, וממשיך את המומנטום שנגרם על ידי הנפילה.
בשונה מפעולות הדחיפה בקרב עופות, המעוף של העטלף נראה יותר כמו שחייה: הם פושטים קדימה את הכנפיים רחבות הממדים, מכופפים אותן סביב עיגול דמיוני של אוויר, ומושכים את גופם מעבר לו.

 היכן ניתן בישראל לצפות בעטלפים בטבע?

העטלפים שוכנים במערות, בסדקי סלעים ומבנים, בחורים בעצים, מתחת לאבנים גדולות, בבארות נטושות ובמקומות מסתור נוספים. באופן טבעי, המקום הטוב ביותר לצפות בעטלפים יהיו המערות. עם זאת, הטבע הרי אינו "תוכנית כבקשתנו", ויש לקחת בחשבון שלא תמיד ימתינו העטלפים למטיילים. החשוב מכל הוא לשמור על כללי הזהירות והשמירה על העטלפים (ראו סעיף 11).

מערת התאומים בנחל מערה:

זוהי אולי המערה בה"א הידיעה לראות בה עטלפים באזור הרי ירושלים. מעבר לעובדה שהיא ענקית ונטועה על מצוק פוטוגני מעל לערוצו של נחל מערה, היא מאכלסת המוני עטלפים, רובם מצטופפים בדבוקות, חלקם מעופפים אנה ואנה בלי הפסק מעל לראשיכם - מה שיוצר חוויה מיוחדת במינה.
(מחנים את הרכב בחניון מערת התאומים, השוכן בקרבת מושב זנוח, על כביש מספר 3855, וצועדים כמה מאות מטרים לפי סימון השבילים האדום. המערה נמצאת על מצוק לא גבוה בגדתו הצפונית של הנחל). 

מערות לוזית:

מערות לוזית שבשפלה מביאות עמן תחושה של פראות אמיתית: מחנים את הרכב על גבעה נמוכה מול נופי שפלת ההר ומישור החוף, צועדים מטרים ספורים, ואז מתגלה ללא כל התראה פתח ענקי ומזמין. מדובר במערכת של מערות פעמון (המכונות כך בשל צורתן, עדות לעובדה כי הן נחצבו בימי קדם מלמעלה למטה בצורה שמזכירה פעמון), בעלת חללים רחבי ידיים שאלומות אור ממלאות אותם בעדנה. וכמובן - מעוף העטלפים לצד התקרות הגבוהות, שמשלים היטב את הסצנה הנפלאה. 

(נוסעים על כביש מספר 38 וממנו לכביש מספר 353. המערות שוכנות סמוך ליישוב לוזית). 

עטלפים בעיר: 

 עטלפים רבים מתגוררים בערים הגדולות וכן במקומות ישוב קטנים בכל רחבי הארץ. מספיק לעמוד לעת ערב תחת עץ פיקוס, תות או תמר, להרים את העיניים ולהשתאות מהמעוף התזזיתי והחינני שלהם.

 

 על מה יש להקפיד בעת שנכנסים למערה שבה שוכנים עטלפים, ומתי אין להיכנס כלל למערות אלו?

בראש ובראשונה, אין להיכנס למערות שבהן שוכנים עטלפים מתחילת החורף ועד לחודש אפריל. זאת בכדי שלא להפריע למהלך התקין של תרדמת החורף של העטלפים - ממנה הם עלולים להתעורר בקלות רבה.
כמו כן, בעת כניסה למערה יש להשתמש בפנסים ולא בנרות (כאמור, נרות צורכים חמצן ויוצרים פיח על תקרת המערה). אין להרעיש, אין להאיר על העטלפים באופן ישיר, ובאופן כללי - יש לנהוג בטיולים מעין אלו במשנה זהירות ולהפעיל הגיון ושיקול דעת.

 מסתבך בשיער? עיוור מלידה? אילו עוד מיתוסים ואמונות טפלות נקשרו לעטלפים?

במהלך הדורות סבלו העטלפים מתדמית גרועה, ואמונות טפלות רבות נקשרו בהם. כיום אנו כבר יודעים היטב כי עטלפים אינם מסתבכים בשיער, הם אינם עיוורים, ובכל הקשור להעברת מחלות - בני אדם או כלבים נחשבים מסוכנים מהם. וכמובן - הם רחוקים מאוד מתדמית ה"עכברים מעופפים".

ברחבי העולם התפחתו מיתוסים ואמונות רבות באשר לעטלפים:

הצוענים האמינו שהעטלף נוצר מנשיקת שד שקיבלה נערה בשנתה, הסקנדינבים הגנו על ביתם מפני כישוף על ידי נשיאת עטלף חי סביב ביתם, כאשר לאחר שלושה סיבובים הצמידו אותו אל מעל חלון או דלת, ההודים האמינו כי כניסת עטלף לבית מסמלת מוות של אדם קרוב, והיוונים סברו כי העטלף מלווה את המתים בדרכם אל השאול. אגב, הסינים סברו כי פעילותו הלילית של העטלף הופכת אותו למעורר אהבות רדומות, ולכן נהגו להכין מאבריו שיקויי אהבה. 

ומה בעניין הערפדים?

אלו מכונים בשפה המקצועית "עטלפים מלקקי דם", וקיימים בעולם רק שלושה מינים כאלו, כולם מתגוררים במרכז ובדרום אמריקה. אגב, היונק הננשך אינו חש בפעולת הליקוק של העטלף, הנמשכת דקות ספורות, וגם לא בפעולת הנשיכה, שכן ברוקם של העטלפים הללו מצוי חומר מאלחש.

אגב, מסתבר שגם אנחנו בעצמנו לא הכי מפרגנים לעטלפים:

על פי סקר שנערך לפני מספר חודשים, כ-60% מהישראלים אינם מודעים לתרומת העטלפים לסביבה, ותופסים אותם כבעלי חיים מפחידים ומזיקים לאדם. אז הנה, זהו זמן מצוין לשנות תדמית...

 "זיהום אור" - מה זה בכלל, ואיך הוא פוגע בעטלפים ובנו?

מגוון כה גדול של זיהומים מייצר האדם, ובכך פוגע בסביבה, בחי ובצומח. אחד מהם, פחות מוכר לקהל הרחב, הוא זיהום אור. באופן הבסיסי ביותר, מדובר בעודף של אור מלאכותי בשמי הלילה - עוד תוצר לוואי של העידן התעשייתי שלנו. הדבר ניכר במיוחד במדינה צפופה כישראל, וצפיפות משמעה הימצאות של תשתיות רבות בשטח מוגבל.
במאה השנים האחרונות התגברו ההיקף והעוצמה של תאורת הלילה המלאכותית לממדים שיש להם השפעה מכרעת על הביולוגיה והאקולוגיה של בעלי החיים בטבע (בארצות הברית וברבות ממדינות אירופה קיימים ארגונים העוסקים בצמצום זיהום האור, ובחלק מהמדינות הללו אף נקבעו תקנות שנועדו לצמצם את השפעתו. בישראל אין עדיין חקיקה בנושא).
חשוב להבחין בין זיהום אור אסטרונומי, שמעלים את המראה של הכוכבים בשמי הלילה, לבין זיהום אור אקולוגי, המשפיע על בתי גידול של בעלי חיים. הראשון הוא מפגע אסתטי, כזה הפוגע בהנאה שלנו, מחשכת הלילה, המביאה עמה עושר של כוכבים מנצנצים, שנראים באופן קלוש למדי מהערים ובקרבתן.
הזיהום מהסוג השני מביא עמו נזק של ממש לחיי הטבע, מאחר שפעילות רבה מאוד של בעלי חיים מתרחשת דווקא בשעות הלילה. וכך, קרפדות שנמשכות למקור האור נטרפות, צבי ים שזה עתה בקעו נמשכים אל אורות העיר הסמוכה במקום אל הים המנצנץ, יונקים גדולים סובלים מחוסר התמצאות במרחב או משינויים ב"שעון הביולוגי" שלהם, ועוד. בהקשר זה ראוי לציין כי גם העטלפים נפגעים במידה רבה מזיהום האור. בין השאר, בשל העובדה כי ליד עמודי תאורה מתקבצים חרקים רבים המשמשים להם מזון. באזורים אלו, מיני עטלפים מסוימים, דומיננטיים יותר, עשויים לדחוק את רגליהם של מיני עטלפים אחרים, ובכך לגרום אף להכחדתם. זאת ועוד: המינים ש"זכו" להתבסס ומשחרים לטרף באזורים המוארים, עלולים להיטרף בעצמם על ידי עופות דורסים.
בין הפתרונות המוצעים לצמצום הנזק: תכנון חכם ויעיל יותר של תאורות רחוב וכביש, באופן שאינו מסכן את בני האדם אך מצמצם במידה רבה את חשיפת בעלי החיים לזיהום האור.

קישורים בנושא

 

 ייעוץ מקצועי : 

 ד"ר נעם לידר, אקולוג ראשי ברשות הטבע והגנים 
 

עטלפים - לא מה שחשבתם

  תאריך עדכון: 18/01/2015
עטלף
עטלף

 

 
​עטלף פרסף גדול - צילם דוקטור בני שלמון

 

 

 

 

 

 

 עטלף פרות לילה