שמורת טבע וגן לאומי הר תבור

​​​

הר תבור ידוע בכיפתו העגולה והיפה אשר מתרוממת מעל פני השטח בלב הגליל התחתון. הוא ירוק כל השנה וצופן בתוכו ערכי נוף וטבע, היסטוריה וארכיאולוגיה.

מוקדי עניין

בהר תבור שני מוקדי עניין שונים: אתרי טבע ונוף ואתרי דת.
בהר סומנו כמה שבילי הליכה עם תצפיות נוף יפות, ושביל ישראל חולף בתחומו. שביל 'סובב פסגה' מסומן בשחור ומקיף את פסגת ההר; שביל ירוק (ותלול) יוצא ממערב הכפר שיבלי ובדרך היערנים מטפס מזרחה ומתחבר לשביל הפסגה; שביל כחול מתחיל סמוך לצומת גזית ועולה עם קו החשמל במדרון המזרחי ומתחבר גם הוא לסובב פסגה; שביל אדום מתחיל במזרח הכפר אום אל ע'נם ועולה עד לפינה הדרום מזרחית בפסגת ההר; שביל ישראל מתחיל עם השביל הכחול מתחבר לשחור ויורד עם הירוק.

בשל גובהו מזמן ההר תצפיות מרהיבות. במסלול סובב פסגה קיימות תצפיות נוף נהדרות. בנוסף יש בשטח ההר, בעיקר בחלקו העליון, כמה מערות, חלקן טבעיות, אשר שימשו מחצבות שמהן חצבו אבנים לבניית החומה. בחלק הצפוני, מתחת לכנסייה היוונית יש מערה שפִּתחה בנוי אבנים מסותתות והיא פתוחה לביקורים.

המקום פעיל כאתר דתי המושך אליו צליינים רבים. מוסדות הדת מתפעלים ומתחזקים את הכנסיות והעתיקות אשר במתחם בפסגה. הכנסייה היוונית-אורתודוקסית נפתחת בכמה מועדים בשנה בלבד, ואילו הכנסייה הפרנציסקנית פתוחה לקהל, כולל כנסיית ההשתנות והשרידים העתיקים שסביבה. הכביש הפתלתל אינו מאפשר נסיעה באוטובוסים ולכן הוקם מרכז מבקרים בבסיסו, הסמוך לכפר שיבלי ואשר ממנו יוצאות הסעות מסודרות של מוניות לפסגה. הכניסה למקום ללא תשלום ויש במקום חנייה.
הר תבור שוכן בלב הגליל התחתון וחולש על העמקים והבקעות שסביבו מגובה רם.  שיא גובהו 562 מטרים, כ-400 מטרים מעל פני סביבתו. הר תבור הוכרז שמורת טבע וגן לאומי בשנת 1991, על שטח כולל של כ-4 דונם הכולל בתי גידול טבעיים, תצפיות נוף יפהפיות, אתרי עתיקות ואתרים היסטוריים.

צורתו המיוחדת בולטת ממערב לכפר תבור ונשקפת למרחק רב. ההר מוזכר כבר במקורות כאחד ההרים הבולטים, וגם כיום ניתן לראותו ממרחק. חורש של אלון מצוי, אלון תבור ושלל מיני צמחים, מהם גם נדירים, מעטרים את כיפתו היפה ואת מורדותיו בצפיפות כמו פלומה רכה וירקרקה. כאן אפשר לראות חלמוניות בסתיו, אירוס גלבוע בחורף, צבעוני הרים באביב לצד עריוני צהוב, סחלבים ועוד. גם מגוון בעלי החיים גדול ורחב: עופות דורסים וציפורי שיר, זוחלים ויונקים ובהם שועלים, שפני סלע, עטלפים ועוד.
מקור השם 'תבור' במקרא, שם מוזכר בכמה הקשרים, ולעתים ביחד עם הר החרמון: "...תבור וחרמון בשמך ירננו..." (תהילים פט 13). שרידים בני אלפיים שנה, מתקופת בית שני, מעידים על החיבור האנושי להר כבר בימי קדם. במסורת הנוצרית מייחסים להר קדושה, מכיוון שבפסגתו חווה ישו את 'ההתגלות'. התגליות הארכיאולוגיות כוללות שרידי מבנים מהתקופה הרומית, הביזנטית ועד לצלבנית ולמוסלמית. היום פועלות בהר שתי כנסיות – יוונית-אורתודוכסית ופרנציסקנית - שמושכות אליהן צליינים רבים. 

גיאוגרפיה וגיאולוגיה

הר תבור משתייך להרי הגליל התחתון, וממוקם בהמשך לרכס הרי נצרת שהוא הדרומי ברכסי הגליל התחתון. ההר מתנשא לגובה 562 מטר, ולכן בולט מעל סביבתו ככיפה עגלגלה. המדרון המזרחי והמערבי מתונים שכן הם מהווים מעין המשך לרכס הרי נצרת. לעומתם הצפוני והדרומי תלולים מאוד ויוצרים נוף דרמטי יותר. ההר מתפרש על פני שטח של כארבעה קמ"ר, כאשר השמורה מהווה כ-15% ממנו והיתר מהווים את הגן הלאומי.
הר תבור נוצר כגוש שהתרומם בין ארבעה קווי שבר (הורסט). התרוממותו הניכרת ביחס לסביבה תרמה לצורתו המיוחדת וחשפה סלעים קדומים בחלקו המערבי. על ההר נמצאו גם מאובנים ויש גם מחשוף בזלת קטן סמוך לכפר שיבלי. על ההר קרקע טרה רוסה, שהיא תוצר בליה של סלעי הגיר והדולומיט. 

צומח


על הר תבור מתקיימים בתי גידול טבעיים, עשירים בחי וצומח שהם חלק מרצף של בתי גידול מגוונים המשתרעים בין רכסי הגליל התחתון ועד לנחל תבור. הצומח הטבעי המאפיין את ההר הוא חורש ים תיכוני המורכב מעצי אלון תבור ואלון מצוי. מעדותם של נוסעים במאה ה-19 עולה תמונה פסטורלית. החוקר הצרפתי, ויקטור גרן, למשל, ביקר בהר בשנת 1870 לערך וכתב: "מדרונותיו [של הר תבור] המעוגלים והמוריקים מכוסים כל מיני אלונים, עצי חרוב, אלות, שיחי לוטם ועוד מיני עצים ושיחים. שביל תלול מתפתל לאורך ההר בסבך צפוף...". גם אחרים תיארו תמונה שלפיה בהר השתרע חורש טבעי עבות. אולם החורש נפגע קשות מפעילות האדם ומכריתה מתמשכת שהחלה מסוף המאה ה-19 אל תוך המאה ה-20 וכך הלך ונעלם. שרידים ממנו נותרו ברום ההר ובמפנה הצפוני, ורובם בשטח שמורת הטבע. הכריתה נועדה לתעשיית הפחמים ששגשגה באזור. יעידו על כך שרידי המפחמות הפזורים בחורש אבל גם מבנה העצים, שרבים מהם בעלי בסיס רחב מפאת גילם רב השנים, שמתוכו צמחו גזעים דקים ורבים כחלק מהתחדשות שלאחר כריתה.

בתחומי הגן הלאומי בפסגה ובמדרונות, נטעה קק"ל במהלך שנות ה-60 וה-70 במאה שעברה, יער מחטני, ובשולי המדרון הדרומי התפתחה גם בתה עשבונית.
על הר התבור תועדו למעלה מ-400 מיני צמחים שחלקם מיוחדים ונדירים. בשנת 1999 נחשף באזור בעקבות שרפה ריכוז מרשים של הצמח חלמונית גדולה. בחורף מתרומם עמוד הפרחים של גביעונית הלבנון, לצד תפרחת הכדן הסגול ובאביב פורחים צבעוני ההרים, סחלבים, אירוסים ועיריוני צהוב. בנוסף אפשר להבחין במפריק נפוח, צמח נדיר מאוד ממשפחת הסוככיים, באלקנת הגליל, בן שיח עם פרחים זהובים, ובעטיה זעירה – צמח נדיר קשה לזיהוי בשל ממדיו הקטנים ופריחתו הירקרקה.

מבחינה בוטנית יש להר תבור חשיבות רבה שכן שלושה צמחים שנמצאו בסביבתו הוגדרו לראשונה ואף קיבלו את שמו: אלון תבור – עץ חשוב ומרשים המהווה את יער הפארק במקום; שעורת התבור – מין של שעורה נפוצה; ודורבנית התבור - עשבוני רב-שנתי בעל פריחה אביבית כחולה שהנו נדיר למדי.  

החי


סבך הצומח בהר תבור עשיר וסמיך, ומהווה בית גידול איכותי לבעלי חיים רבים. יונקים ממינים שונים נצפו במקום, החל בזאבים ותנים דרך שועלים מצויים ודרבנים ועד שפני סלע, נמיות והמכרסם יערון גדול. בראש ההר מערה שבה עטלפים נדירים מסוג נשפון קטן. על פני הקרקע חיים זוחלים כמו הצב המצוי, חרדון מצוי, לטאה זריזה והנחש זעמן זיתני. גם עופות רבים מצאו ביתם בסבך החורש ובחורשות האורנים: העורבני, הנקר הסורי, סבכי שחור-ראש, בז עצים, ירגזי, קוקיה מצויצת, חוויאי ועוד.  

היסטוריה

 להר תבור חשיבות רבה בהיסטוריה של האזור. צורתו, התרוממותו הניכרת מעל לסביבה ומיקומו האסטרטגי, הפכו אותו מאז תקופת המקרא למעוז חשוב. האזכור הראשון הוא בתקופת התנחלות שבטי ישראל, אז היה ההר נקודת המפגש והגבול בין שלושה שבטים: יששכר, נפתלי וזבולון: "ופגע הגבול בתבור" (יהושע יט 22). פרסומו בא לו מהקרב שניהלו שבטי הצפון מול הכנענים, בין ברק לסיסרא: "לך ומשכת בהר תבור..." (שופטים ד 6).

בתקופת בית שני ידע ההר עליות ומורדות. החשמונאים כבשו אותו וביצרו את העיר שבראשו. ההר היה חלק בשרשרת הדלקת המשואות שנהגו להשיא במועדים וראשי חודשים. כאשר כבשו הרומאים את הארץ בדרכם לירושלים, הגיע להר יוסף בן מתתיהו שברח מהגליל והוא ביצר את המקום, אך הוא נפל בידי הרומאים.

על-פי מקורות חז"ל נודעה להר מסורת של קדושה, ככתוב: "עתיד הקב"ה להביא סיני ותבור וכרמל ליתן ירושלים עליהם ולבנות בית המקדש על גבי ראשיהם..." (בראשית רבה, פרשה צט א).

לפי המסורת הנוצרית, עלה ישוע להר גבוה שם אירע לו נס ההשתנות. הביזנטים ייחסו את הנס להר תבור, קידשו אותו ובכך הפכו אותו למוקד עלייה לרגל. בתקופתם נבנו בו שלוש כנסיות גדולות ואכסניה לצליינים במתחם מוקף חומה. בסוף התקופה המוסלמית וערב פלישת הצלבנים שרדה במקום כנסייה אחת. הצלבנים שיוו להר תפקיד צבאי ודתי ובתקופתם נבנתה בו כנסייה מפוארת, מנזר גדול ואכסניה שהחזירו להר את עולי הרגל. אולם השקט הופר והמוסלמים החריבו אותו והוא נעזב.

במשך למעלה ממאה שנים אחר כך נמשכו המאבקים על ההר שהחליף ידיים ושליטים. השליט הממלוכי בייברס היה האחרון להחריבו ומאז ניטש המקום. במאה ה-17 התירו העות'מנים לפרנציסקנים לשוב להר ורק בהמשך נבנו בו מחדש כנסיות, מנזרים ואכסניה. בראשית המאה ה-20 נבנתה על חורבות הכנסייה הצלבנית, כנסיית ההשתנות - כנסיה גדולה ומרשימה. גם במלחמת העולם השנייה נסגר המקום ולאחריה הוחזר לידי הפרנציסקנים. בשנת 1964 במהלך ביקור בישראל, הגיע האפיפיור יוחנן פאולוס השישי  להר וערך תפילה בכנסיית ההשתנות.

ארכיאולוגיה

המקרא מציין יישוב בשם תבור: "לבני מררי הנותרים ממטה זבולון... את תבור ואת מגרשיה" (דברי הימים א ו 62). ייתכן ויישוב זה שכן על פסגת ההר.
בהר תבור נערכו חפירות ארכיאולוגיות החל מאמצע המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20 בידי דה-ווגה (1870), גרין (1873), קרן המחקר הבריטית (1875), מייסטרמן (המקיף ביותר, 1897) וברלוצי (1923-1921). החוקרים עסקו בשרידים הנוגעים לתקופה הביזנטית ואילך, כאשר מתקופות קדומות יותר נמצאו מעט מטבעות וחרסים, והשריד הקדום הוא חומה מהתקופה הרומית (שכנראה בנה יוסף בן מתתיהו), שלא נבדקה. המחקר התמקד באזור המנזר הפרנציסקני, כנסיית ההשתנות ואזור הכנסייה היוונית-אורתודוקסית. הממצאים מהתקופה הביזנטית מועטים ובהם שרידים במתחם הכנסייה הבנוי. ייתכן שמרביתם נמחקו כליל או נקברו מתחת לבנייה הצלבנית שהותירה חותמה במקום. רוב השרידים העתיקים הם מהתקופה הצלבנית, ולמעשה הכנסייה המודרנית בנויה על יסודות הכנסייה מאז. גם חלקים מהחומה הצלבנית נותרו על כנם ומלבדם אין כמעט מבנים עתיקים נוספים. היום הכנסייה הפרנציסקנית מתחזקת את השרידים הארכיאולוגים במקום. 

חשיבות ההר כמסדרון אקולוגי

הר תבור עומד כיחידת נוף עצמאית, אולם מהווה חוליה מקשרת בין השטח המיוער שבגוש הרי נצרת לבין שמורת הטבע נחל תבור אשר חוצה את הגליל התחתון המזרחי מדרום לו. משום כך משמש ההר כמסדרון אקולוגי החשוב למעבר צמחים ובעלי חיים מאזור לאזור.  
 

מיקום השמורה

שמורת נחל תבור, במזרח הגליל התחתון, משתרעת משני צדי נחל תבור, מסביבות כפר קיש ועד לנקודה שבה חוצה הנחל את כביש בית שאן-צמח (כביש 90, מדרום לקיבוץ גשר).

מידע שימושי

עונה מומלצת: כל השנה
סוג המסלול: מסלול מעגלי, ארוך
אופי הטיול: בדגש טבע ונוף, פריחה ומים
סימון שבילים: צבע מפה אדום או כחול אדום, מספר מפה 3
יש אפשרות למגוון מסלולי טיול ברגל, ולנסיעה ברכב שטח.
רכבי 4X4 - כדי למנוע פגיעה בשמורה ולנוחות המטיילים, הסדירה רשות הטבע והגנים דרכי רכב 4X4, שבילים ואמצעי בטיחות נוספים באפיק הנחל ובמוקדי העניין שבשמורה.
 

אתרים סמוכים:

  • גן לאומי כוכב הירדן
  • שמורת מצפה אלות
  • שמורת נווה אור, אתר גשר הישנה
  • גן לאומי חמת טבריה
  • שמורת הר תבור

    התוכן בבנייה, המידע יופיע בקרוב.
    32.686785,35.378821
    הר תבור

    ​תורמוסים פורחים בנחל תבור - צילם הילל גלזמן

    תורמוסים פורחים בנחל תבור - צילם הילל גלזמן