גן לאומי בית גוברין-מרשה

הגן הלאומי בית גוברין-מרשה הוא לב לבה של "ארץ אלף המערות". הגן מציג פלא אדריכלי קדום – אינספור מערות שנועדו למגוון רחב של שימושים, אמפיתאטרון שלם מהתקופה הרומית ושרידים מרשימים של מבצר ושל כנסייה מהתקופה הצלבנית. בגן הלאומי חורש דליל ובתה ים-תיכונית, עשירה במינים רבים של בעלי חיים וצמחים.
 
 
מוקדי עניין מרכזיים
• תל מרשה
• מערות מרשה
• מתחם העיר הצפונית
• מתחם ובו שחזור של גת ובית בד עתיקים

פירוט (מוקדי עניין מרכזיים)
• תל מרשה – תל המזוהה עם מרשה המקראית.
• מערות מרשה, ובהן בורות מים מרשימים, בתי בד, מערות קולומבריום ומערות קבורה של האוכלוסייה הפיניקית שחיה בעיר, ובהן שוחזרו ציורי קיר נדירים.
• מתחם העיר הצפונית, ובו שרידים מרשימים מהתקופה הרומית (אמפיתאטרון מרשים, בית מרחץ, חומות) ושרידים של מבצר צלבני, ובו כנסייה, חדר אוכל, סדנאות וקמרונות תת־קרקעיים.
• מתחם ובו שחזור של גת ובית בד עתיקים.

תצפיות נוף
בראש תל מרשה נקודת תצפית מעולה על דרום שפלת יהודה.

מעמד
הגן הלאומי הוכרז בשנת 1989.
 
הסיבות להכרזה
• שמירה על תל מרשה, שבו שרידים מרשימים מימי המקרא ומימי בית שני.
• המשך המחקר על בית גוברין הרומית והצלבנית.
• שימור החורש הטבעי המאפיין את דרום שפלת יהודה.
 
מיקום בארץ
הגן הלאומי נמצא מדרום לקיבוץ בית גוברין. כביש 35 מחלק את הגן הלאומי לשני מתחמים – דרומי וצפוני. במתחם הדרומי נמצאים תל מרשה ומערותיו, ובמתחם הצפוני – שרידי היישובים מהתקופה הרומית ומהתקופה הצלבנית. ​
 

פעילות רשות הטבע והגנים
• רשות הטבע והגנים הכשירה את האתר לביקור הקהל, אגב שמירה על שרידי העבר ועל בטיחות המטיילים. בתחום הגן נסללו דרכי גישה לאתרים ובמערות החשוכות הותקנה תאורה.
• באמפיתאטרון הרומי ובמצודה הצלבנית נערכו חפירות ארכאולוגיות ופעולות שימור. במערה הצידונית נעשה שחזור מדויק של ציורי קיר מרשימים מהתקופה ההלניסטית.
• מרכז חינוך והסברה של רשות הטבע הוגנים עורך סיורים מיוחדים באתר, כגון סיור עששיות, משחקי הרפתקאות ופעילויות בבית הבד ובגת.
• באתר סומן שביל טיולים רגלי שאורכו כ־2 ק"מ.

החי
בגן הלאומי בית גוברין־מרשה מתקיים עולם החי העשיר של שפלת יהודה, הנהנה ממרחב פתוח גדול ומתוספת מזון של שטחים חקלאיים ויישובים. בתחומי הגן נצפו יונקים גדולים ומגוון גדול של עופות וזוחלים.

בשפלת יהודה נותרו מרחבים פתוחים גדולים שבעלי חיים רבים יכולים להתקיים בהם – חורשים טבעיים ויערות נטועים, בתה ושדות מעובדים. הגן הלאומי בית גוברין הוא חלק בלתי נפרד מהמארג של שפלת יהודה.
בתחומי הגן הלאומי נצפו יונקים גדולים, ובהם צבי ארץ-ישראלי, תן זהוב, צבוע מפוספס ושועל מצוי. נצפו גם יונקים קטנים יותר, כגון סמור, גירית מצויה ודרבן.
מגוון העופות בגן מרשים מאוד גם הוא, ובו מינים רבים, כגון חסידה לבנה, חוגלה וכרוון, חנקן אדום-ראש, סנונית מערות, דיה מצויה וציפורי שיר רבות. בשפלת יהודה נמצא ריכוז יוצא דופן של חיוויאים – עוף דורס המקייץ בישראל. מערות בית גוברין משמשות אתר קינון לקאק – עוף ממשפחת העורבים, הדוגר רק במקומות מעטים בישראל. בגן הלאומי נצפו גם מינים רבים של זוחלים, ובהם צפע ארץ¬-ישראלי, תלום קשקשים מצוי, חומט מנומר, לטאה זריזה, נחושית נחשונית וצב יבשה.

הצומח
הגן הלאומי בית גוברין שוכן באזור המעבר בין האקלים הים-תיכוני לאקלים המדברי. בתנאים אלו שולטים באזור עצים קטנים, עמידים יחסית ליובש, וביניהם צומחים שיחים ובני השיח. בחורף ובראשית האביב האזור מתאפיין בפריחה מרשימה של כלניות, רקפות ושלל צמחי פרחים אחרים.

הגן הלאומי נמצא באזור ששורר בו אקלים ים־תיכוני יובשני. כמות המשקעים השנתית עומדת על כ־400 מ"מ בשנה. בתנאים אלו מתפתח חורש ים־תיכוני, ששולטים בו העצים חרוב מצוי, אשחר ארץ־ישראלי, וביניהם שיחים גדולים של אלת המסטיק.
עם זאת, ניכרת באזור השפעה ארוכת שנים של פעילות האדם –  כריתה, רעייה ועיבוד חקלאי פגעו בצמחייה הטבעית, ובתנאי האקלים החם והיובשני יחסית החורש מתאושש באיטיות רבה. עצי בוסתן, כגון זית ותאנה, מעידים גם הם על פעילות האדם באתר.
במקומות שבהם הִדלדל החורש עולים שיחים ובני שיח. בסלעי הנארי, שעליהן מתפתחת קרקע פורייה יותר ומשק המים משופר יחסית, שולטים בני השיח מרווה ריחנית, כתלה חריפה ואלקנה סמורה. במקומות שבהם הוסר קרום הנארי, בעיקר בגיאיות ובמדרונות תלולים, שולטת סירה קוצנית. במקומות שבהם ניכרת הפרעה רבה (תל מרשה) נפוצים מלחית אשונה ונואית קוצנית.
בחורף ובראשית האביב צובעות כלניות, רקפות ומיני צמחים פורחים אחרים את הגבעות.

היסטוריה וארכאולוגיה​
היישוב ששרידיו נמצאים בתל מרשה נוסד בתקופה הישראלית הקדומה, והוא התקיים עד התקופה ההלניסטית המאוחרת. היישוב חרב בשנת 40 לפסה"נ במסגרת המאבק בין החשמונאים להורדוס. לאחר החורבן עבר היישוב לבית גוברין הסמוכה, שבה התקיים יישוב רב-חשיבות בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית. על חורבות יישוב זה קמה בתקופה הצלבנית עיר מבוצרת קטנה.

המקום בתקופות הקדומות
המתחם הדרומי – תל מרשה
במתחם הדרומי של הגן הלאומי שכנה העיר מרשה, מערי יהודה בימי בית ראשון. על פי המקרא (דברי הימים ב', יא 8), ביצר המלך רחבעם את מרשה (925 לפסה"נ לערך). כשאר ערי יהודה, נפגעה גם מרשה בעת מסעו הצבאי של סנחריב מלך אשור בעקבות מרד חזקיהו (701 לפסה"נ). אחר כך, במאה השישית לפסה"נ, מרד צדקיהו מלך יהודה בשלטון הבבלי, ונבוכדנצר מלך בבל כבש את הארץ מחדש, הרס את בית המקדש בירושלים והגלה רבים מתושבי הארץ. מרשה וערי השפלה התרוקנו מתושביהן, ובמקומם התיישבו במקום אדומים שעלו מהנגב. האזור נודע מאז, בתקופה הפרסית ובתקופה ההלניסטית (מהמאה השישית ועד מאה הראשונה לפסה"נ), בשם "אדומיאה".
מרשה הייתה העיר המרכזית באדומיאה, ואחרי כיבושי אלכסנדר מוקדון (332 לפסה"נ) הגיעו אליה גם פיניקים מאזור צור ולבנון. בשנת 112 לפסה"נ כבש המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס את מרשה במסגרת ניסיונותיו לגייר את האוכלוסייה האדומית, והחריב את העיר. בשנת 40 לפסה"נ החריבו הפרתים את העיר כליל, ועד המאה השנייה לסה"נ התקיים במקום יישוב קטן.

המתחם הצפוני –
באותה תקופה, במאה השנייה לסה"נ החל להישמע שמו של "בית גברי", כך נקרא אז הכפר שנבנה במישור שממערב למרשה, על גדות נחל גוברין, ונעשה לעיר המרכזית בדרום הארץ.

האתרים המרכזיים במתחם הדרומי
תל מרשה – בראש תל מרשה נקודת תצפית מרהיבה על שפלת יהודה. החפירות באתר חשפו את המגדל הצפוני־מערבי של חומת העיר ההלניסטית. מצפון למגדל נחשפו שרידי חצרות, חדרי מדרגות וחדרים, ששימשו, כנראה, למסחר ולמגורים. בתים אלו נשענים על חומת העיר מתקופת הברזל. בתי העיר סבבו את האקרופוליס, ומתחת להם נחצבו חללים אדירים ששימשו בורות מים, בתי בד ומחסנים.
מערות הפעמון – מחצבות ענק מהתקופה הביזנטית ומהתקופה הערבית הקדומה. החוצבים חצבו פתח עגול וצר בשכבת הנארי, ואז ירדו מטה בהרחיבם את הבור עוד ועוד, ויוצרים בו צורת פעמון. הגדולות שבמערות מגיעות לגובה 25 מ'. מכלול המחצבה כלל כ־80 בורות פעמון, דופנותיהם נפרצו בתקופה מאוחרת יותר ויצרו מבוך של חללים.
מערת השוק – מערה זו היא, כנראה, מערת הקולומבריום המרשימה בישראל. המערה חצובה באיכות מופלאה, והיא עשויה מסדרון ראשי ושני מסדרונות החוצים אותו לרוחב. בקירות המערה נותרו חצובים יותר מ־2,000 כוכים שבהם גידלו יונים. גידול היונים נפסק, כנראה, בסוף המאה השלישית לפסה"נ. בסביבות הגן הלאומי התגלו כ־85 מערכות קולומבריום.
המערה הפולנית – מערה זו שימשה תחילה בור מים, ומאוחר יותר נחצב בה קולומבריום. בימי מלחמת העולם השנייה ביקרו במקום חיילים פולנים מצבא אנדרס וחרתו על עמוד שתמך בתקרה את הכתובת "ורשה פולין" ודמות נשר – סמל הצבא הפולני.
בית הבד – בית הבד הוא אחד מ־22 בתי בד תת־קרקעיים מהתקופה ההלניסטית שהתגלו עד כה במרשה. במערה מוצג שחזור מתקן קדום לסחיטת שמן.
שחזור בית מגורים – בית משוחזר בחלקו ששימש למגורים ולמסחר בתקופה ההלניסטית. קומת הקרקע השתרעה על פני 150 מ"ר וחדריה נבנו סביב חצר מרכזית קטנה. מדרגות הוליכו לקומה שנייה. קירות הבית השתמרו בגובה 1.5 מ'. מתחת לרצפת אחד החדרים התגלה מטמון בן 25 מטבעות. המטבע המאוחר במטמון הוטבע בשנת 113 לפסה"נ, כנראה, סמוך לחורבן הבית בידי יוחנן הורקנוס הראשון, כובש מרשה. מתחת לבית המגורים נמצאים בורות מים שנאספו בצינורות חרס ובתעלות מי גשם מהסמטאות, מהגגות ומהחצרות.
מערכת תת-קרקעית (מערכת 61) – מערכת מרשימה מאין כמותה של חללים תת־קרקעיים שנבנו בתקופה ההלניסטית. מסלול הסיור עובר בפרצות שנפרצו בקירות שהפרידו בין החללים, ובהם בורות מים, קולומבריום ומחסנים.
מערת האמבטיות – שני חדרונים קטנים שהותקנו בהם מושבים לשימוש המתרחצים. המים זרמו אל המושבים בתעלות ובמשפכים שהותקנו בדופנות הסלע.
מערות קבורה צידוניות מערות אלו הן שתיים מתוך מערות רבות שחצבו פיניקים שהתיישבו במרשה. במערות נחצבו כוכים גדולים להנחת המתים, וקירותיהם עוטרו בציורים ובכתובות. מערה אחת נקראת "מערת אפולופאנס", משום שבמערה התגלתה כתובת המנציחה את אפולופאנס בן ססמאיוס, ראש עדת הצידונים במרשה. הציורים העתיקים במערה זו שוחזרו על סמך ציוריהם של הארכאולוגים ג'ון פיטרס והרמן תירש, שגילו את המקום בשנת 1902. במערה סמוכה שוחזרו ציורי נגנים.
כנסיית סנט אנה – שרידי כנסייה ענקית שנבנתה בתקופה הביזנטית, וככל הנראה, הייתה בשעתה הכנסייה הגדולה בארץ ישראל. הכנסייה חודשה בהיקף קטן יותר בתקופה הצלבנית. הערבים קראו לתל מרשה "תל סנדחנה", על שם הכנסייה.

בית גוברין בתקופה הרומית
אחרי מרד בר כוכבא (132 135 לפסה"נ) הייתה בית גוברין לעיר המרכזית במחוז אדומיאה. בשנת 200/199 לסה"נ העניק הקיסר ספטימיוס סוורוס לכמה מקהילות הפרובינקיה סוריה-פלשתינה מעמד של פוליס, ובית גוברין נמנתה עם היישובים/הקהילות האלה. העיר החלה לטבוע מטבעות משלה כבר בשנת 200 לסה"נ ולציין עליהן את שמה הרשמי – לוקיה ספטימיה סוורה אלוותרופוליס, ובקיצור – אלוותרופוליס/אלותרופוליס (עיר בני החורין). בתקופה זו החלו להבנות במקום מבנים ציבוריים מפוארים, כגון האמפיתאטרון ובית המרחץ.
מבית גוברין יצאו חמש דרכים אימפריאליות, שהוליכו ללוד, לאשקלון, לעזה, לחברון ולירושלים. העיר חלשה על המרחב שבין יבנה במערב לעין גדי במזרח, ובין לטרון בצפון לבאר שבע בדרום – תחום השליטה הגדול ביותר ביחס לתחומי השליטה של כל הערים בפרובינקיה.
העיר שגשגה. שתי אמות הובילו מים לעיר, אחת הובילה מים מנביעות סמוכות באזור תל גודד, והשנייה, ארוכה יותר, הובילה מים ממעיינות הר חברון. אמיאנוס מארקלינוס, ההיסטוריון הרומי בן המאה הרביעית לסה"נ, מזכיר את אלוותרופוליס כאחת הערים המצוינות בארץ ישראל: "פלשתינה משתרעת על שטחים גדולים ומשופעת באדמות מעובדות ומטופחות. גם ערים מצוינות בה אשר אין אחת נופלת מחברתה במאומה... אלה הן קיסריה, אלוותרופוליס, ניאפוליס (שכם) וכן אשקלון ועזה שהוקמו בדור הקודם".

התקופה הביזנטית
בתקופה הביזנטית הייתה בית גוברין מרכז נוצרי חשוב, מקום מושבו של הבישוף ואחת מחמש הערים הגדולות בארץ ישראל. בבית גוברין התקיימה קהילה יהודית גדולה, שמה נזכר בתלמוד ובמדרשים, והתגוררו בה חכמים כרבי יונתן דבית גוברין ורבי יהודה בן יעקב. בבית גוברין התגלו שרידי קברים יהודיים וכתובת של בית כנסת מתקופה זו.
בעקבות הכיבוש הערבי (במאה השביעית) נקרא המקום "בית ג'יברין", שם השומר על שמה העברי הקדום של העיר. העיר ירדה מגדולתה, אך המשיכה להיות מרכז מקומי חשוב.
 
התקופה הצלבנית
בשנת 1099 לסה"נ כבשו הצלבנים את ארץ ישראל וכוננו את ממלכת ירושלים. הממלכה הייתה נתונה למתקפות מוסלמיות בלתי פוסקות. אשקלון, שנותרה בידי המוסלמים עד שנת 1153, הדאיגה את הצלבנים במיוחד. בשנת 1131 עלה לשלטון פוּלְק מאנז'ו. בתקופת שלטונו ביקשה הממלכה להתבסס בשטחים שברשותה במקום לצאת להרפתקאות של כיבושים נוספים. לפיכך, בשנת 1134 החליט פולק לבצר את הגבול הדרומי של הממלכה ובנה מבצר בבית גוברין. החופרים זיהו באתר זה את הדגם הקדום ביותר של מצודה צלבנית ריבועית בעלת מספר רצועות הגנה היקפיות ( קונצנטרית) בארץ ישראל ובלבנט כולו. בהמשך לבניית המבצר בבית גוברין ולמדיניות הביצור נבנו מסביב לאשקלון מבצרים נוספים ביבנה (איבלין, 1141) ובתל צפית (בלאנש גארד, 1142).
בשנת 1136 נמסר המבצר לאבירי מסדר יוחנן הקדוש (ההוספיטאלרים). הם הרחיבו את המבצר, חיזקו אותו מאוד, ובחסותם התפתח מסביבו יישוב אזרחי. לאחר שהצלבנים נטשו את המבצר שלטו בבית גוברין, כמו בארץ ישראל כולה, המוסלמים האיוביים. הצלבנים חזרו למקום למשך שלוש שנים, על פי הסכם שנחתם עם הסולטן האיובי אל־מלכ צאלח איוב, שליט מצרים, ובשנת 1244 נטשו את המקום סופית. בתקופה האיובית ובתקופה הממלוכית המשיכו תושבי האזור להשתמש בחללים של המבצר, ואף הפכו את הסיטראה הצפונית של הכנסייה למסגד.
בתקופה העות'מנית נבנה על חורבות המבצר והעיר הרומית הכפר בית ג'יברין.

האתרים המרכזיים במתחם הצפוני
האמפיתאטרון – מבנה מרשים מאין כמוהו שנבנה על פי מיטב המסורת הרומית לשם עריכת קרבות גלדיאטורים, קרבות נגד חיות טרף וטקסים המוניים. האמפיתאטרון השתמר היטב, ואפשר לבקר בקמרונות ששימשו מסד ליציעים, בזירה ובמנהרות התת-קרקעיות, שדרכן עלו המתמודדים וחיות הטרף לזירה. בצד המערבי של הקמרון נמצא מזבח, ששימש, כנראה, אתר פולחן למתמודדים לפני עלייתם לזירה. באמפיתאטרון היו כ־3,500 מקומות ישיבה.
בית מרחץ – שרידי בית מרחץ רומי גדול ששטחו עלה על 5,000 מ"ר. זהו בית המרחץ הראשון בארץ ישראל שנבנה במתכונת בתי המרחץ של רומא. הבונים בנו קמרונות כדי להתגבר על המדרון היורד לנחל גוברין ולהותיר די שטח לבניית המבנה הענק.
המבצר הצלבני – המבצר הצלבני היה קטן בהרבה מהעיר הרומית, אבל תכנונו הושפע מאוד ממבני העיר. הצלבנים השתמשו בחלקים מהחומות של העיר הקדומה לבניית המבצר, והוא נבנה בשני שלבים.
הכנסייה הצלבנית  – הכנסייה נבנתה צמוד לקיר הדרומי של המצודה הפנימית. זוהי בזיליקה טיפוסית, ובה אולם תווך ושתי סיטראות. לבניין הכנסייה השתמשו הצלבנים בעמודים, בכותרות, במרצפות ובכל פריט ארכיטקטוני קדום שיכלו לשים עליו את ידיהם. הכנסייה גדולה מאוד, הרבה מעבר לצרכיה של האוכלוסייה שהתגוררה במבצר, ויש להניח שהיא שימשה גם את תושבי הסביבה, ואולי גם עולי רגל.
המבצר הפנימי – המבצר בנוי על יסודות בית המרחץ הרומי, ושרידים משתי התקופות משמשים כאן בערבוביה. במצודה הפנימית המרשימה היה אפשר להסתתר במקרה של נפילת הביצורים החיצוניים, ובלבה עובר שביל עץ. השביל עובר דרך חדר האוכל של המבצר וחלקים אחרים שלו, והוא מסתיים במערך קמרונות מרשימים מהתקופה הרומית, ששימשו מסד לבית המרחץ.

גאולוגיה​
הגן הלאומי בית גוברין שוכן בשפלה הגבוהה. הגבעות באזור מתנשאות לרום של כ-350 מ' מעל פני הים. גבעות השפלה באזור בית גוברין עשויות מסה של קירטון בהיר ורך. מסלע זה נענה בקלות לחציבה, ועם זאת, הוא עמיד דיו ומותיר את החללים שנחצבו בו למשך מאות שנים.
הגן הלאומי בית גוברין שוכן בשפלת יהודה. מבחינה גאולוגית זהו קער שבו שקעו סלעי קירטון בתקופת סנון (לפני 88 65 מיליוני שנים) ובתקופת איאוקן (לפני 55 37 מיליוני שנים). החלק המערבי של השפלה נמוך יחסית, משום שבמהלך המיוקן (לפני 23 5.5 מיליוני שנים), הציף ים את האזור, וגליו גודדו את מערב השפלה. הגן הלאומי שוכן מזרחה יותר, בשפלה הגבוהה. שיאי הגבעות מגיעים כאן לרום 360 מ' מעל פני הים.
הסלעים הנחשפים בגן הלאומי שייכים לפרט מרשה (פרט מתצורת צרעה). אלו הם סלעים הבנויים מסה אחידה של קירטון, ולעתים מופיעים בו אפקי צור. עובי התצורה כ־180 מ'. מערות מרשה חצובות כולן בסלעי פרט מרשה. לבנים שנחצבו מסלעים אלו מחזיקות מעמד זמן רב, וכך גם החללים שנכרו בתוך המערות.
סלעי הקירטון בשפלת יהודה מחופים על פי רוב בקרום גירי קשה, הידוע בשם נארי. עובי הנארי בפרט מרשה עשוי להגיע עד ל־¬2 מ'. אופן ההיווצרות של הנארי שנוי במחלוקת, אך נראה שהוא אינו נוצר על קירטון באזורים צחיחים (בנגב). ייתכן שהנארי נוצר עקב התבלות שכבת הקירטון העליונה.
גבעות השפלה הגבוהה אינן מעובדות כיום, והן משמשות בעיקר למרעה. החקלאות מתקיימת רק בגיאיות, מקומות שבהם מצטברת שכבה עבה של קרקע פורייה.

 

כיצד להגיע:
מול קיבוץ בית גוברין על כביש בית שמש - קריית גת.

כביש 35 מחלק את הגן הלאומי לשני מתחמים – דרומי וצפוני. במתחם הדרומי נמצאים תל מרשה ומערותיו, ובמתחם הצפוני – שרידי היישובים מהתקופה הרומית ומהתקופה הצלבנית. ​
 
משך הסיור : שעה - חמש שעות

עונה מומלצת : כל השנה ובפרט בפריחה

לא לוותר : מערת הקבורה הצידונית, האמפיתיאטרון היחיד בארץ הפתוח לקהל

מה יש עוד ? מרכז שירות למטייל

שעות פתיחה
שעון קיץ: בימים א'-ה' ושבת 8:00-17:00.
בימי שישי וערבי חג 8:00-16:00
 
 
שעון חורף: בימים א'-ה' ושבת 8:00-16:00.
בימי שישי וערבי חג 8:00-15:00
הכניסה לגן נסגרת שעה לפני שעות הסגירה הרשומות מעלה

טלפון : 08-6811020

 

פרטים נוספים על פעילויות וסיורים ניתן לקבל במוקד מידע 3639*

 

מייל\פקס : 08-6812957

דמי כניסה :
יחיד: מבוגר 29 ₪, ילד 15 ₪,

קבוצה:
מבוגר 23 ₪, ילד 14 ₪.

אזרח ותיק:  15 ₪ . ​

 

למידע נוסף אתם מוזמנים להוריד את דפדפת האתר 

 Click here for site pamphlet

תמונות - סיור וירטואלי - גן לאומי בית גוברין ב 360 מעלות