גן לאומי בית שערים

הר הזיתים של העולם היהודי הקדום - מקום מושבו של רבי יהודה הנשיא בה ערך את המשנה
בית שערים הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסקו.

בתקופה אחת בהיסטוריה היהודית התמקדה תשומת הלב היהודית בעיר אחת – בית שערים. חשיבותה, ערכה ופרסומה של בית שערים באו לה משום שהייתה מקום מושבו של רב גדול – רבי יהודה נשיא – שהיה המנהיג הדתי, הרוחני והמדיני של העם היהודי בתקופה ההיא, ובה ערך את המשנה.  
רבי יהודה נשיא ביקש להיקבר בבית שערים, וקברו הוכן עוד בימי חייו. סיפורה של העיר מקפל בתוכו את סיפור היישוב היהודי באותה תקופה, את סיפורם של אנשיו, מעשיהם ואמונתם הגדולה.  

מוקדי העניין המרכזיים

  • בית הכנסת
  • הבזיליקה  
  • בית הבד 
  •  פסל אלכסנדר זייד – ה"שומר" 
  • שיח' אבריק 
  • השביל העליון – מסלול טיול רגלי המתמקד בפסגת גבעת בית שערים  
  • השביל התחתון – מסלול הליכה בין מערות הקבורה שבחלק המרכזי של הגן  
  • מערת הארונות
  • מערת רבי יהודה הנשיא 
  • מערת המוזאון 
  •  מערות המנורה 
  •  בית הכנסת – בית הכנסת הוא מבנה מלבני גדול (35 מ' אורכו ו-15 מ' רוחבו) הבנוי אבני גזית גדולות ומסותתות. חזית בית הכנסת פונה לכיוון ירושלים, ויש בה שלושה פתחים גדולים, ששימשו שערי כניסה למבנה. לצד בית הכנסת היו חצר ומבנה קטן. במבנה הזה נמצאו שתי כתובות מעניינות ביוונית. האחת היא כתובת הקדשה לשני אנשים שעסקו בקבורה במקום, ובשנייה כתוב: "יעקב איש קיסרי, ראש בית הכנסת של פמפיליה. שלום" – המילה "שלום" היא המילה היחידה הכתובה בעברית.
  • הבזיליקה – הבזיליקה היא מבנה ציבורי, ובו אולם המחולק לשלושה חללי משנה בעזרת שתי שורות עמודים. בחלקו האחורי של החלל המרכזי הייתה בימה מוגבהת, ושני החללים הצדדיים מכונים "סיטראות". קירות הבזיליקה טויחו בתקופה מאוחרת יותר בטיח משוח בצבע, וקובעו אליהם לוחות שיש ועליהם כתובות ועיטורים. למעט אחת, נכתבו הכתובות ביוונית, ונכתבו בהן דברי תודה והקדשה לתורמים הנדיבים שתרמו לבניית המבנה, וכן לבעלי התפקידים שבו.
  • בית הבד
  •  פסל אלכסנדר זייד – ה"שומר" – בראש גבעת בית שערים, המכונה שיח' אבריק ועומדת על שרידי העיר בית שערים, ניצב פסל ברונזה של השומר אלכסנדר זייד רכוב על סוסתו ומשקיף על שדות עמק יזרעאל. זייד עלה לארץ בשנת 1904, והיה ממייסדי קבוצת השמירה "בר גיורא" שהקימה לימים את ארגון "השומר". זייד היה שומר אמיץ, אך בשנת 1938 הוא נרצח במארב שהטמינו לו ערבים. הפסל לזכרו הוצב במקום שאהב ועליו שמר. מהמקום נשקפת תצפית מרהיבה על עמק יזרעאל.
  • שיח' אבריק – פסגת גבעת בית שערים, העומדת על שרידי העיר בית שערים, נקראת בערבית שיח' אבריק. סמוך לפסלו של אלכסנדר זייד נמצא קברו של שיח' אבריק – מבנה בעל שתי כיפות, שלידו נבע בעבר מעיין קטנטן. הגבעה שעליה עומדים הפסל והקבר, מכסה חלקים משרידי העיר בית שערים, ובחודשים הקרובים תתחיל חפירה במקום.
  •  השביל העליון – מסלול טיול רגלי המתמקד בפסגת גבעת בית שערים. השביל עובר דרך מערות קבורה ומבני ציבור ומחבר ביניהם. השביל הוא בחלקו מעגלי ובחלקו ללא מוצא. התחנות במסלול הן:
  • המאוזוליאום – מימין לשביל נמצאים יסודות בנויים של מבנה רבוע. נראה שהמבנה שימש מסד לבניין קבר מפואר (מאוזוליאום).
    בור מים גדול – קירות הבור מטויחים. הבור שימש במקורו מערת קבורה, ואחר כך הפך לבור מים. בחפירות התגלו בו ממצאים מהתקופה הביזנטית – מאות כלי חרס, כלי זכוכית ומטבעות זהב.
  • בור מים קטן – בור זה ושני הבורות שלידו נמצאים לצד הדרך שעלתה מעיר הקברים אל היישוב בית שערים. בבורות אגרו את עתודת המים של בית שערים.
  • מערה שטרם נחפרה –מערה שטרם נחפרה , רק דלתה הוזזה מעט בידי שודדי קברים. חצר הכניסה למערה מדופנת אבני גזית, ויש בה ארון קבורה (סרקופג) גדול.
  • מבנה הספסלים – חצר רחבה, מוקפת ספסלים מדורגים בצורת האות חי"ת. משערים שנערכו כאן אירועי זיכרון (שיעורים, דרשות ותפילות) בימי זיכרון לאישים גדולים, או לזכר האנשים שנקברו במערה שמתחת לחצר (מערת הארונות).
  • מערת שרה – מערכת של ארבעה אולמות קבורה מסביב לחצר מרכזית. על משקוף הבזלת של החדר הימני נכתב ביוונית: "מקום קבורתה של תיאודיסיה זו המכונה גם שרה מִצוֹר". בהשפעת התרבות ההלניסטית נהגו יהודי הגולה לשאת שם יווני בצד שמם היהודי. על לוח שיש שנמצא בחצר נכתבה כתובת ביוונית: "מצבת זיכרון של קאליופי הבכירה, שהיא גם האמה המשוחררת של פרוקופיוס, שזכרו מזהיר". הכתובת מעידה שהייתה עבדות בקרב היהודים, אבל גם שהיה חוק לשחרור העבדים, חוק שקבע מתי משתחררים עבד או אמה מאדוניהם וכיצד (ראו שמות כא 1, דברים טו 12). מכל מקום, שמו של פרוקופיוס, אדונה של קאליופי, מוזכר בחיבה. יש להניח שקאליופי עלתה לגדולה לאחר שחרורה, ולכן זכתה להיטמן בבית שערים.
  • מערת הארון הבודד – במערכת קבורה זו חצר גדולה ובה ספסלים, אולם קבורה ושרידים של מבנה עילי. על פי התכנון המקורי נועד המקום לקבורה בארונות, אך רק סרקופג אחד נמצא בו. בשלב מאוחר יותר בנו חללי קבורה נוספים בצורת חדרים שתקרתם מקומרת (מִקְמָרים). בחללי הקבורה נמצאו קברים מלבניים חצובים (קברי שוקת).
    מכאן השביל עולה אל מערת האומנות (מימין).
  • מערת האומנות – במערה זו אולם אחד ובו שתי אומנות (עמודים אחוזים בקיר) מפוסלות. כיום אי אפשר להיכנס למערה.
  • מערת הלולבים – מערה ובה שני אולמות. על משקוף הפתח חקקו ביוונית: "אלוהים, זכור את עבדך סאקדוס". מעליו כתוב ביוונית "אלוהים, זכור את אמתך פרימוסה". ייתכן שפרימוסה הייתה אשתו של סארקדוס. במזוזות הקשת השנייה, מימין ומשמאל, מגולפים שני לולבים.
    השביל חוצה מבנה ספסלים נוסף, הנמצא מעל קברו של רבי יהודה הנשיא, וקשור, כנאה, לטקסים שנערכו לכבודו ולכבוד בני משפחתו. אחד הספסלים מעוצב בצורת חצי גורן, תופעה יוצאת דופן בבית שערים.
  • מערת "כאן נחה היקרה" – יוצאת דופן בצורתה – היא חצובה כמסדרון צר. משני צדי האולם המרכזי נחצבו ארבעה מקמרים בגובה קומת אדם. על הטיח המכסה את המקמר הרחוק מימין כתובה כתובת יוונית בצבע אדום, שרק חלקה נשמר: "כאן נחה היקרה... אסתר". הדלת מעוטרת בשני שושנים מוקפים בעיגולים.
  • מערת סוחרי האריגים – מערה בת שלושה אולמות, ובהם שש כתובות. בכתובת שבאולם המזרחי כתוב בצבע אדום ביוונית: "בנימין בן יוליוס, סוחר הבדים בן מאקרוביוס המצוין ביותר". כתובת אחרת באותו אולם מספרת: "סאביריס בן סאבינוס, צבע האריגים הראשי". אחוזת הקבר השתייכה, כנראה, למשפחה שעסקה באריגים.
    על משקוף שבפתח האולם המערבי חקוק תבליט של ראש אדם ולידו מנורה והכתובת: "של סוקרטס". באולם הזה נקבר אדם יווני, אך המנורה והקבר מעידים שהוא ראה את עצמו יהודי לכל דבר. על לוח שיש לבן, שהיה קבוע בשקע מיוחד כ-80 ס"מ מעל המשקוף, נחקקה כתובת דו-לשונית לצד מנורה בעלת שבעה קנים ורגל משולשת. ביוונית כתוב: "דניאל בן עדו מצור", ובהמשך, בעברית, "שלום".
  • השביל התחתון – מסלול הליכה העובר בין מערות הקבורה שבחלק המרכזי של הגן. השביל העליון מגיע לחצר ויורד שמאלה בגרם מדרגות אל מערת יהודי סוריה, מערת הקללות ומערת המעלות.
  • מערת הקללות – מערה ובה ארבעה אולמות. במערה 12 כתובות ביוונית ובארמית, אחדות מהן הן קללות, כגון "כל מן דיפתח הדא קבורתה... ימות בסוף, ביש".
  • מערת יהודי סוריה - נמצאת משמאל. מימין לפתח הכניסה מגולפת מנורה גדולה. במקום שבו נמצאת רגל המנורה פרצו שודדי קברים פרצה בקיר המפריד בין מערה זו למערת הקללות. פנימה יותר, מצד שמאל, כתובת ביוונית: "אפסיס (קברו) של איידיסיוס, ראש מועצת הזקנים איש אנטיוכיה". ליד הכתובת הזאת רשומים שמות בני משפחתו האחרים שנקברו לידו, ובהם אשתו ושתי בנותיו.
  • מערת המעלות – מערכת קבורה מורכבת, הבנויה משלושה מפלסים. רק אחד מהם פתוח לביקורים. גרם המדרגות העולה ומפלס נוסף סגורים לכניסה, וגרם המדרגות היורד מוביל למערת הגברת מיקי שאורכה 14.5 מ'. במערת המעלות חצר מוארכת וסביבה חצובים, בשני מפלסים, 12 אולמות, ובהם 26 כתובות ביוונית ובעברית. אחת הכתובות העבריות, בצבע אדום, אומרת: "זה משכבו של יודן בן לוי. לוי לעולם. בשולם. הי שוי משכבו בשולם של יודן בן לוי". כתובת אחרת, ביוונית, מנציחה את "הגברת מיקי".
    מכאן חוזרים לכיוון הרחבה, ובדרך מבקרים בסדרה נוספת של מערות.
  •  מערת הארונות (מספר 20) – מערת הארונות היא מערכת הקברים הגדולה והמרשימה ביותר שנמצאה בבית שערים. גם מערה זו מאופיינת בחזית מפוארת בעלת שלוש קשתות, ובגודלה העצום (75 X75 מ'). במערה נמצאו 135 ארונות. על כמה מהארונות עיטורים יפים הלקוחים בעיקר מעולם החי, ובהם ראשי פרים, עיטים, אריות, ציפורים ודגים. בקיר המערה התגלה תבליט של מנורה בגובה 1.9 מ'. במערה נקברו גם רבנים ידועים ובני משפחותיהם.
  • מערת רבי יהודה הנשיא (מספר 14) – מערכת הקבורה הגדולה כוללת חצר, מערה ושרידי מבנה עילי. בחזיתה שלושה פתחים ומעליהם שלוש קשתות שגובהן שמונה מטרים. במערה הזאת נטמנו, בין היתר, רבי שמעון, רבי אנינא (חנינא) הקטן ורבן גמליאל. בחדר הפנימי שני קברים מלבניים חצובים ברצפה זה לצד זה. הקבר הכפול היה מכוסה בלוחות אבן כבדים, ועל הקברים לא היו כתובות. החוקרים מניחים שכאן נקברו איש ואשתו, והקברים אף מתאימים לצוואתו של רבי יהודה הנשיא – הוא ביקש להיקבר באדמה ולא בסרקופג. נוסף על כך, שמות האנשים הכתובים על הקברים האחרים במערה מוכרים מסביבתו של רבי יהודה נשיא: בניו של רבי יהודה הנשיא היו רבי שמעון ורבי גמליאל, ואנינא היה שמו של רב שהסמיך רבי יהודה הנשיא. צירוף הפרטים האלה הוביל למסקנה שייתכן שזהו קברו של רבי.
  •  מערת המוזאון (מספר 28) – המערה נמצאת בבור מים שהוסב לבית מלאכה לייצור זכוכית. במוזאון מוצגים ממצאים מרשימים מבית שערים, ובין היתר, מוצג בו גוש זכוכית ענק שמשקלו 8.8 טונות.
  • מערות המנורה (1 4) – מתחם מערות המנורה נפתח לביקור בשנת 2009. במתחם שש מערות קבורה עשירות בעיטורים, בחריתות בתבליטים, בכתובות, ובמאגר מים עתיק. בין כל אלו בולטים על קירות המערה עשרות תבליטים של מנורת שבעת הקנים, מנורה שהייתה לסמל המדינה. סמוך למערות התגלה סליק של "ההגנה" מימי המנדט. ממצאים אלו הביאו את כנסת ישראל לאמץ את המערות, לתרום לשימורן ולפתוח אותן לציבור. הביקור במערות המנורה נעשה בליווי מדריך מרשות הטבע והגנים, או בסיורים מאורגנים, ובתיאום מראש (טל' 04-9831643). 

תצפיות נוף

בית שערים נמצאת בתוך עמק קטן מוקף גבעות מעוגלות, ומהן אפשר לצפות אל נופי הסביבה היפים. שביל ההליכה למערות המנורה יוצא מן העמק ועולה על גבעות שיח' אברק, שעליהן פסלו של אלכסנדר זייד. מדרום נגלה הנוף הרוגע של עמק יזרעאל, שדות העמק המוריקים והיישובים הקטנים המנקדים אותו. ממערב מתנשא הר הכרמל, ובראשו בולט מנזר המוחרקה. מהשביל אפשר לראות את העמק הקטן שבו שוכנת בית שערים ואת מערות המנורה שבאתר. 

תעודת זהות

חשיבות הגן הלאומי:

 
  • הנקרופוליס (עיר הקברים, עיר המתים) של בית שערים היא אחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים ששרדו מהעת העתיקה, והיא בעל חשיבות ראשונה במעלה בתולדות היהדות בתקופה שלאחר חורבן הבית השני.
  • מערכות מערות הקבורה הן עדות למנהגי הקבורה שרווחו מהתקופה ההלניסטית ועד סוף התקופה הביזנטית, והן מפוארות ומעוטרות בעבודת יד מיומנת ביצירות מופת אמנותיות נדירות.
  • בית שערים היא דוגמה למפגש הערכי, האנושי, המסורתי והתרבותי שהתרחש בתקופה ההיא בין העולם הרומי הקלסי לעולם היהדות.
  •  לנקרופוליס בבית שערים קשר ישיר לאחת מנקודות השיא בהתפתחות היהדות. במקום חי ונקבר רבי יהודה נשיא, ראש הסנהדרין ועורך המשנה – אחת מיצירות הרוח והתרבות החשובות ביהדות, שהייתה נקודת מפנה בתולדות היהדות.
  •  הגן יוצא דופן במגוון מערכות הקבורה שבו, במורכבותן, בצפיפותן ובעיטורים האמנותיים שבהן, לצד היותו אחד האוספים הגדולים ביותר של כתובות ביוונית, בארמית ובעברית.
  •  באתר נמצא גוש הזכוכית הגולמי הגדול בעולם מהעת העתיקה.
  • לעומת אתרי קבורה אחרים, בית שערים היא בית קברות לאומי ובעל חשיבות בהבנת היהדות בתקופה ההיא.
  •  מערכות הקבורה במקום שרדו בשלמותן, כפי שנבנו במקורן וללא תוספות מאוחרות. השברים והפגעים שעשו שודדי קברים לא פגעו באותנטיות של המערות, והנקרופוליס בכללותה לא נפגעה. כמו כן נעשו פעולות שימור ושחזור לתיקון הפגיעות.


מיקום בארץ :

בית שערים נמצאת סמוך ליישוב טבעון ולמושב בית זייד, למרגלות הכרמל ומצפון לעמק יזרעאל.  

פעילות רשות הטבע והגנים לשמירה על המקום

  •   סקרים ארכאולוגיים של הממצאים באתר ושל מצבן של המערות,    לרבות  בדיקות בטיחות, טיפול של אתרא קדישא בקברים, וכן שימור הממצאים – הכתובות, התבליטים והעיטורים – בסיוע רשות העתיקות.
  •  פיתוח סביבתי לרווחת המטיילים: בניית פינות ישיבה, נטיעת עצי נוי ופיתוח שבילים.
  •  פיתוח "מערות המנורה" לרווחת המטיילים (בניית מצפור, קירוי להגנה מפני חדירת מים למערות והצללה)
  •  גן קהילה – פרויקט "גן קהילה" פ. ועל בגן הלאומי בית שערים מאז 1997זהו הפרויקט הראשון ברשות הטבע הגנים שהפעיל מדריכים מתנדבים, והוא משמש דגם לאתרים אחרים ברשות. הפרויקט מתקיים בשיתוף המועצה המקומית קריית טבעון, ומטרתו העיקרית היא  לקרב את תושבי היישובים הסמוכים לערכי האתר הסמוך למקום מגוריהם, לעודד את זיקתם אליו, ולקרב את הגן אליהם בעזרת הדרכה. לשם כך הוכשרו מתנדבים מקרב הקהילה, והם מדריכים בהתנדבות את ציבור המבקרים בגן הלאומי. ההדרכות מתקיימות בכל ימות השבוע בשעות קבועות: 10:00, 11:00 ו-12:00, ובשבתות ובחגים גם ב-13:00.  

החי

הגן הלאומי בית שערים אינו משופע בבעלי חיים, אבל חיות בו קבוצות בעלי חיים מיוחדות, ובעיקר ציפורים. למשל, במחשופי מערכות הקבורה מקננים שרקרקים, ציפורים יפהפיות שאינן מאפיינות את הנוף הטבעי של החורש הים-תיכוני, אלא נוטות להימצא באזורי מצוקים. בין עצי הנוי מדלגים עורבנים הנהנים מפירותיהם, ובתוך החורש נשמע קולן של ציפורי השיר. השטחים הפתוחים שמסביב לגן הם שדות ציד חשובים לעופות דורסים, כגון בז מצוי, תנשמת, כוס ועקב עיטי. בסבך החורש חיים יונקים קטנים וזוחלים, אולם קשה להבחין בהם בשל צפיפות הצמחייה.  

הצומח

הגן הלאומי בית שערים טובל בתוך כתם ירוק עז, ששלובים בו חורש יפהפה ועצי נוי רבים שניטעו ביד אדם. שטחו של הגן 3,882 דונמים, והוא משמר גם שטחי בתה ושטחים מעובדים, המשמשים מסדרון אקולוגי חשוב המקשר בין הגליל התחתון לכרמל. על מדרונות הגבעות נותרו כמה עצי אלון התבור, שרידים ליער גדול שכיסה את השטח בעבר. בחורף פורצות מתוך האדמה שלל רקפות וכלניות, והאביב הוא שעתן של העיריות הגדולות המזדקפות אל על, וגם תקופת פריחתו של כליל החורש הצובע את הגן בכתמים ורודים עזים.  

היסטוריה

בית שערים הוקמה, כנראה, בימיו של המלך הורדוס, שכן שרידי הבנייה הקדומים ביותר במקום משויכים לתקופתו, אולם עדויות ארכאולוגיות ליישוב במקום יש כבר מתקופת ממלכת ישראל. בית שערים נכללה בתחומי ממלכת החשמונאים. שמה הוזכר בפעם הראשונה בכתביו של יוסף בן מתתיהו, והיא מתוארת כמרכז אחוזותיה של המלכה ברניקי, בתו של המלך אגריפס הראשון ונכדתו של המלך הורדוס. מקור השם הוא, כנראה, בשערים שהיו בחומות העיר, ולפי סברה אחרת הקיפו אותה שדות שעורים. בארמית היא נקראה "בית שריי" ו"בית שרין" וביוונית – "ביסארה".
בתקופת השלטון הרומי הייתה בית שערים יישוב יהודי חשוב, אך שמה ושמעה יצאו למרחוק בתקופת המשנה והתלמוד (במאה השנייה ובמאה השלישית לסה"נ). בית שערים הייתה מרכז גדול ללימוד התורה, והיא התפרסמה בעיקר בזכות  רבי יהודה הנשיא שהתיישב בה. "רבי" שהיה ראש הסנהדרין, היה סמכות דתית ורוחנית, אבל גם מנהיג מדיני ודמות כריזמטית מובילה בעולם היהודי בימים ההם. בזכות קשריו הרבים עם השלטון הרומי היו לו אחוזות רבות – אחת מהן בבית שערים. בזכות רבי, שגשגה העיירה, פרחה והתפתחה, ואף שימשה בפרק זמן מסוים מקום מושב הסנהדרין (אחרי שפרעם). בימי שבתו בעיירה ערך רבי יהודה נשיא את אחת מיצירות המופת ביהדות – המשנה, והיא נחתמה בסופו של דבר בציפורי – העיר שבה התגורר ב-17 שנותיו האחרונות. לפני מותו ביקש רבי להיקבר בבית שערים, ולא צפה את השלכות בקשתו. מקום קבורתו היה למקום מקודש, ויהודים רבים ביקשו להיקבר סמוך לו, גם משום הקרבה אליו, אבל גם משום שהשלטון הרומי אסר על קבורת יהודים בהר הזיתים. בית שערים הייתה לנקרופוליס – לעיר מתים– ולמעשה, ל"הר הזיתים" של התקופה הרומית. לאחר פטירתו של רבי דעכה העיירה, ולמרות הקבורה המסיבית לא הצליחה לשגשג כבעבר. איכות הבנייה ירדה, ובמאה הרביעית היא חרבה ונשרפה.

בשנת 1924 הגיע לאזור שיח' אברק אלכסנדר זייד, ממייסדי ארגון "בר גיורא" ואחר כך ארגון "השומר". זייד, איש העלייה השנייה, בלט באומץ לבו ובעוז רוחו, ולכן נשלח לכל מקום שצצו בו בעיות. הוא שמר על אדמות, עזר לתושבים ועצר הטרדות מצד הבדואים והצ'רקסים. בשיח' אברק הוא הקים חווה ופיקד על הגנת היישובים באזור מטעם הקרן הקיימת לישראל. במסגרת שיטוטיו במקום ומנהגו לחפור במקומות שעבר בהם, גילה זייד פרצה שהובילה לאחת המערות, ובתוך המערה מצא ממצאים עתיקים, כתובות ועוד. זייד פנה ליצחק בן צבי ולארכיאולוג בנימין מזר, ובעקבות זאת התגלתה בית שערים בתפארתה. זייד נרצח בשנת 1938 והונצח באנדרטה שהוצבה על גבעת שיח' אברק ב-1940. פסלו של זייד רכוב על סוסתו "דומיה" משקיף אל העמק שפעל בו ומנציח את האיש והאגדה.

גן לאומי בית שערים נכלל ברשימת האתרים שהציעה מדינת ישראל לאונסק"ו להכיר בהם כאתרי מורשת עולמית.

ארכאולוגיה

העיירה בית שערים נתגלתה לגמרי במקרה, ומרגע שנחשפה הבינו החוקרים שהאוצר האדיר הטמון מתחת לפני הקרקע גדול ביותר. ראשון החוקרים את העיר היה קלוד קונדר, נציג הקרן הבריטית. קונדר חקר את האזור בשנת 1871, אך הגיע לתוצאות מעטות. המקום נותר בשיממונו וב-1903 הגיעו אליו חוקרי החברה המזרחית הגרמנית וגילו כמה קברים מהתקופה הרומית ואת הכתובת "בנימין בר יצחק רבן תורה". למרות התגלית לא נעשה דבר, ובית שערים נשכחה שוב.
 
65 שנה אחרי שהגיעה אליה החוקר הראשון עוד היה סודה של בית שערים חבוי עמוק באדמה, ומי שגילה אותו היה, כאמור, אלכסנדר זייד, השומר המפורסם. זייד הגיע לעמק ב-1926 ועבד בשמירה כעשר שנים. ב-1936 זיהה זייד במקרה פרצה שהובילה לאחת המערות, ושם נגלו לעיניו ממצאים יהודיים עתיקים. הפעם משנחשפה בית שערים נערכו בה חפירות נמרצות. עד 1940 חפר במקום פרופ' בנימין מזר בחסות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. החפירות התחדשו בשנים 1953 1958, ואז עמד בראש המשלחת פרופ' נחמן אביגד. בניהולו של אביגד התגלתה עיר עתיקה ששטחה כ-130 דונמים ונחשפו שרידים מופלאים של בית כנסת, מבנה ציבור (בזיליקה), בית מדרש, בתי מגורים, חומות העיר, שער ובית בד, וכן יותר מ-30 מערכות קבורה מפוארות ביותר, החצובות בסלע ויוצרות נקרופוליס – עיר מתים גדולה, ולמעשה, בית עלמין יהודי מהגדולים בעולם הקדום. זיהוי המקום קיבל גושפנקה סופית משנמצאה כתובת הנושאת את השם "ביסארה" – שמה היווני של בית שערים. מזר שב וחפר במקום בשנים 1956 ו-1959 וחשף מבנה ציבור גדול ועוד כמה מערכות קברים.

חשיפת בית הקברות של בית שערים היא אחת התגליות המרתקות בארכאולוגיה של ארץ ישראל. במהלך החפירות נתגלו בה למעלה מ-30 מערכות קבורה תת-קרקעיות, מהמפוארות והמרשימות בארץ ישראל. הסיבה לכך היא, כאמור, רבי יהודה הנשיא, שבחר להיקבר בה, ואחריו ביקשו יהודים מאמינים רבים להיקבר בקרבתו, גם אם התגוררו מחוץ לארץ ישראל. בשטחי המערות נמצאו יותר מ-300 כתובות קבר, מרביתן ביוונית, והיתר בעברית, בארמית ובתדמורית. בכתובות מובא סיפורם של הנקברים, מהיכן באו, מה היה עיסוקים, אילו קשרי משפחה היו ביניהם, ובכך הן מאירות את חיי היישוב היהודי בארץ ישראל ובתפוצות באותה תקופה. רצונם של יהודים שחיו מחוץ לגבולות ארץ ישראל להיקבר בבית שערים, מעצים את חשיבותו של רבי ואת ערכה של העיר, שכן בכתובות ההנצחה אפשר למצוא אנשים מתדמור (פלמירה) שבסוריה, מערי החוף הפיניקי, מחִימְיָאר שבתימן וממקומות רחוקים אחרים.

בית שערים בנויה על גבעת קרטון. הקרטון הוא סלע רך, ולכן חציבת המערות בה הייתה קלה למדיי. למבני המערות כמה מאפיינים משותפים. הגישה למרבית המערות היא דרך מעין חצר פתוחה. פתח כל מערה בנוי כחזית מרשימה, מעוצבת בהשראת האדריכלות הקלסית. במרכז החזית נקבעו דלתות אבן שסובבו על ציר, והן הובילו אל אולמות קבורה תת-קרקעיים, דרך מסדרונות וחדרי חדרים. בתוך האולמות נמצאו שלל סוגי קברים, ובהם קברים חצובים, משכבי קבורה בצורת מקמרים, כוכים, מהמורות ברצפה וסרקופגים – ארונות קבורה גדולים מאבן, וכן ארונות מעופרת, מחרס ומעץ. במערות הקבורה הגדולות היו מאות מקומות קבורה, ובמערות הקטנות – עשרות מקומות. הנקרופוליס מתייחדת בתבליטי הקיר בסגנון האמנות העממית המזרחית. זהו אוסף התבליטים הגדול מסוגו, וחשיבותו נובעת מהאור שהוא שופך על אופייה של היהדות בתקופה שלאחר חורבן הבית השני. על קירות המערות ועל ארונות הקבורה נחרתו עיטורים וסמלים יהודיים, ובהם מנורות שבעה קנים, לולב, אתרוג, מחתה, שופר וארון קודש.

הארכיאולוגים החופרים נתנו לכל מערכת מערות קיבלה מספר סידורי. שיטת המספור הזאת נשמרה, והיא משמשת לזיהוי המערות גם היום. בשנת 1996 מתוך רצון לקרב את הציבור אל המערות, נקבעו להן שמות לפי הממצא המאפיין אותן ("מערת הארונות", "מערות המנורה" וכדומה). המערות המרשימות הוכשרו לביקור הקהל והותקנה בהן תאורה. מתכנן הגן, אדריכל הנוף ליפא יהלום, זכה על עבודתו בפרס ישראל.

 

​כיצד להגיע:

 למגיעים מתל אביב, נוסעים בכביש מספר 4 עד צומת פורידיס, שם פונים ימינה (לכיוון מזרח) לכביש 70. נוסעים עד צומת יוקנעם וממשיכים על כביש 722 עד צומת השומרים, שם פונים בפנייה הראשונה שמאלה עד לגן הלאומי בית שערים.( 10 דקות ממרכז קריית טבעון). 
  

משך הסיור:

שעה - שעתיים

עונה מומלצת :

כל השנה

לא לוותר :

כניסה למערת הארונות, מרכז המחשה, מערת רבי יהודה הנשיא, פריחת כליל החורש באביב, פסל אלכסנדר זייד ה"שומר" 

מה יש עוד ?

מרכז שירות למטייל בו ניתן לקנות מזכרות, שלגונים, קפה/תה ומאפה קל.
סיורים ל"מערות המנורה", בתיאום ובליווי מדריך האתר יצאו בימים ו' ושבת בשעות 10.30 וב- 11.00.

לקבוצות מאורגנות :

ניתן לתאם  סיורי לילה ו/או סיור ל"מערות המנורה" גם באמצע השבוע  
 

שעות פתיחה

הכניסה לגן נסגרת שעה לפני השעות הרשומות

שעון קיץ:

בימים א'-ה' ושבת 8:00 - 17:00
בימי שישי וערבי חג 8:00-16:00
  

שעון חורף:

בימים א'-ה' ושבת  8:00-16:00.
בימי שישי וערבי חג 8:00-15:00
 
בערב ראש השנה, ערב יום כיפור וערב פסח: 8:00 - 13:00

 דרכי התקשרות

 טלפון : 04-9831643
פקס: 04-9531551

דמי כניסה 

 יחיד: מבוגר 22 ₪ , ילד 10 ₪ , אזרח ותיק   11 ₪
 
קבוצה(מעל 30 איש): מבוגר 19 ₪ , ילד 8 ₪ . 
 

כניסה לכלבים

 הכניסה אסורה לכלבים

מידע נוסף


 בגן לאומי בית שערים מבוצעות התאמות נגישות לאנשים עם מוגבלות. ההתאמות הקיימות כיום הן:

 
  • קיים תא שירותים
  • קיימת גישה מהחנייה.
  • נכה על כסא גללים עם סיוע יכול להיכנס למערת הארונות, אבל לא יכול להיכנס למערת רבי יהודה הנשיא אלא יכול להגיע עד פתח המערה בלבד


32.702808,35.12777
מנורה במערות גן לאומי בית שערים

חדשות מהשטח

עצור חדשות