שמורת טבע עין אפק

שמורת הטבע עין אפק משמרת נופי ביצה ומקורות נחל שרובם אבדו מן הארץ. בשביל הביצה שבשמורה הולכים המטיילים מעל ביצה מוקפת בצמחיית גדות עשירה ועופות מים ססגוניים. מראש טחנת הקמח העתיקה נראים נופי עמק עכו, ובגן המקלט אפשר להתרשם מהצמחים הנדירים של מישור החוף



שביל הביצה– שביל טיול חווייתי הבנוי על גשר מעל מי הביצה. 
טחנת הקמח העתיקה – מבנה מרשים בן שתי קומות, שיסודותיו נבנו בתקופה הרומית ורוב שרידיו הם מהתקופה הצלבנית.
תצוגה וסרטון – תצוגת קבע של כלים חקלאיים מסורתיים, סרטון על שמורת הטבע עין אפק ותערוכות אמנות מתחלפות. 
תל אפק – תל ארכאולוגי בחלקה הדרומי של השמורה, ובו שרידי התיישבות מתקופות רבות.
גן מקלט לצמחים בסכנת הכחדה – גן לטיפוח צמחים בסכנת הכחדה. הצמחים הועברו למקום מאזורים שעמדו לפני פיתוח לאורכו של נחל נעמן ונשתלו בחלקות המדמות בתי גידול טבעיים.

פירוט (מוקדי העניין המרכזיים)
שביל הביצה – שביל טיול חווייתי המעניק למטיילים הזדמנות "ללכת על המים" וליהנות ממראות הביצה מנקודת המבט של עופות המים. 
טחנת הקמח העתיקה – טחנות קמח בנחל נעמן התקיימו מאז התקופה המוסלמית הקדומה (המאה ה-8 לסה"נ) לפחות. סכר גדול, שאורכו כ-625 מ', חסם את אפיק הנחל ויצר מאחוריו אגם. מי האגם הוזרמו בתעלה אל גלגלי הכנפיים שהפעילו את אבני הרחיים.  
לאחר שהצלבנים כבשו את חיפה ואת עכו (בשנת 1104 לסה"נ), היה האזור למרכז לגידול דגנים וקנה סוכר. הצלבנים ביצרו את מבנה טחנת הקמח ובנו מדרום לאפיק הנחל מְצָד שהגן על האתר. במבנה המרשים בן שתי הקומות חלקים מעטים שנבנו בתקופה הרומית וחלקים נכבדים, בעיקר בקומה התחתונה, מהתקופה הצלבנית. הטחנה נבנתה כמבנה מבוצר, במתכונת טחנות קמח שהיו נפוצות באירופה בימי הביניים. המבנה הוא ריבועי כמעט, בנוי אבנים גדולות בעלות תווי סיתות אלכסוניים הטיפוסיים לצלבנים. באבנים אחדות חרותים תווי סתתים. 
המבנה שופץ בתקופה העות'מאנית (המאה ה-18), בימי שלטונם של דאהר אל-עמר ואחמד אל-ג'זאר. הטחנה אף סיפקה קמח לצבאו של נפוליאון שצר על עכו בשנת 1799. בשלהי התקופה העות'מנית היו הטחנה והשטחים שמסביבה רכושה של משפחת סורסוק, שישבה בביירות, ומבנה הטחנה הושכר לאנשים משפרעם. עמדת המגן שבגג המבנה עשויה בטון ונבנתה בשנת 1936. 
תצוגה וסרטון – בבית הטחנה מוצגת תצוגת קבע של כלים חקלאיים מסורתיים. המבקרים מוזמנים לצפות בסרטון, העורך "מסע" בשמורה בעקבות טיפת מים. מעת לעת מוצגות בטחנת הקמח תערוכות אמנות מתחלפות. 
תל אפק – תל ארכאולוגי בחלקה הדרומי של השמורה. חפירות ארכאולוגיות חשפו שרידי התיישבות אנושית מהתקופה הכנענית, מהתקופה ההלניסטית ומהתקופה הרומית.
גן מקלט לצמחים בסכנת הכחדהגן לטיפוח צמחים בסכנת הכחדה. הצמחים הועתקו מאזורים שעמדו לפני פיתוח לאורכו של נחל נעמן ונשתלו בגן, בחלקות המדמות בתי גידול טבעיים.


גג טחנת הקמח – תצפית מרהיבה על עמק עכו, רכס הסולם והרי הגליל העליון, גבעות אלונים, הכרמל והקריות. 
מצפור מעל לברכה צפונית – תצפית על מרחבי השמורה.
ראש תל אפק – תצפית על עמק עכו.

 

סטטוס - השמורה הוכרזה בשנת 1979. 
הסיבות להכרזה
שימור המעיינות ובתי הגידול הלחים של מקורות נחל נעמן.
שימור מיני צמחים ובעלי החיים הנדירים האופייניים לבתי גידול לחים. 
הגנה על תל ארכאולוגי ועל טחנת קמח מהתקופה הצלבנית. 
מיקום בארץ
שמורת הטבע עין אפק שוכנת בעמק עכו, סמוך לקריית ביאליק.
 
 
 
 
שימור טחנת הקמח – רשות הטבע והגנים חיזקה את מבנה הטחנה והכשירה אותו לביקור הקהל. החלל המרכזי של המבנה נהפך לאולם התכנסות, וגג הטחנה הוא נקודת תצפית מרהיבה. 
גן מקלט לצמחים בסכנת הכחדה – רשות הטבע והגנים יצרה בשמורת הטבע עין אפק גן מקלט למיני צמחים הגדלים לאורכו של נחל נעמן ונמצאים בסכנת הכחדה. למקום הועברו צמחים מאזורים שעמדו לפני פיתוח ונשתלו בחלקות המדמות בתי גידול טבעיים, ובהם מלחה, שקע חולי חופי, בית גידול לח וכורכר. 
אישוש אוכלוסיית הנימפאה התכולה – עין אפק מציינת את גבול התפוצה הצפוני העולמי של הנימפאה התכולה – צמח מים ממשפחת הנופריים שמוצאו מאפריקה הטרופית. הנימפיאה היא בעלת גבעול זקוף, קנה שורש מעוגן לקרקע, עלים רחבים הצפים על פני המים ופרחים גדולים בצבע תכול בהיר, העשויים להגיע לקוטר של 17 ס"מ. בשל היעלמותם של מרבית בתי הגידול הלחים בארץ וזיהומם, הנימפיאה התכולה היא צמח בסכנת הכחדה. בעבר כיסתה הנימפיאה התכולה שטחים נרחבים מביצות עין אפק, אך אוכלוסייתה התמעטה עד שבשמורה נותרו שלושה פרטים בלבד ובמצב ירוד. צוות השמורה העתיק קני שורש מהצמחים שנותרו לברכות שנבנו במיוחד לריבוי הצמחים. כן הונבטו זרעים מפרות אחד הצמחים. הצמחים הרבים שהתפתחו הושבו לשמורת עין אפק ולגנים בוטניים ברחבי הארץ, כדי לשמש "גיבוי" לצמחים בטבע. 
טיפול בצמחים פולשים – קרבתה של שמורת הטבע עין אפק ליישובים, למפעלי תשתית ולשדות חקלאיים, מביאה לחדירה של מיני צמחים פולשים. בלא טיפול עלולים הצמחים האלה לדחוק מהשמורה את מיני הבר ואף להביא להכחדת צמחים נדירים. עם הצמחים הפולשים נמנים מינים כגון יקינטון המים, אזדרכת מצויה, פטל קדוש, ינבוט השדה, אשל, קנה מצוי ופיסטיה צפה ("חסת המים"). צוות השמורה פועל למניעת השתלטות מינים אלו על השמורה. פעולות אלו כוללות, בין השאר, עקירה של הצמחים הפולשים והחלפת קרקע למניעת התחדשותם, יצירת שיפועים, מפלים ואזורי זרימה המפריעים לצמחים הפולשים ושתילה של צמחי בר כדי לעודד את השתקמות אוכלוסיותיהם. 
תיבות משכן לעטלפים – על כמה עצים בשמורה נתלו תיבות משכן לעטלפי חרקים, שגם הם בסכנת הכחדה. עטלפי חרקים נוהגים לשהות במשך היום בחללים של עצים עתיקים, ותיבות אלו נועדו להחליף את "הבתים" האלה.
תיבות קינון לתנשמות – התנשמת היא דורס לילה נפוץ במקומות יישוב ובאזורים חקלאיים. העוף מתמחה בטריפת יונקים קטנים, בעיקר מכרסמים, ומשום כך הוא משמש "מדביר ביולוגי" של מכרסמים בשדות המעובדים. הימצאותן של תנשמות בשטח מפחיתה את הצורך בשימוש בחומרי הדברה. התנשמת מקננת בבורות מים, במערות, במבנים נטושים ובעליות גג. מחסור באתרי קינון מגביל את התרבותן של התנשמות, ולפיכך הוצבו בשמורת הטבע עין אפק תיבות קינון המשמשות תחליף לאתרי הקינון הטבעיים. 
השבת לבנון הירקון לשמורה – לבנון הירקון הוא דג אנדמי לנחלי מישור החוף של ישראל, והוא כמעט שנכחד מן הטבע בעקבות הבצורת הקשה של חורף 1999, שגרמה לייבוש מאגרי המים בישראל. אוכלוסיית הדגים האחרונה שנותרה בטבע נלקחה מן הירקון וגודלה באקווריומים באוניברסיטת תל אביב. עם התאוששות מקווי המים הטבעיים, הושבו הדגים לגן לאומי ירקון, לשמורת הטבע עין אפק ולשמורת הטבע עין תות. בשמורת הטבע עין אפק הוכשרה ברכה מיוחדת לרביית הדג, ובה מצעי הטלה המאפשרים לדגים להתרבות. סקר שנערך בקיץ 2010 מצא אוכלוסייה יציבה של לבנון הירקון בשמורת עין אפק ובעין נימפית.
מרכז צפרות – המרכז מציע מגוון רחב של פעילויות, כגון סיורים באזור, מפגשים עם חוקר ציפורים, טיבוע ציפורים, הנחיית "ביוטופים", חוגי צפרות, קורס לטיבוע ציפורים, הרצאות וסיורי צילום בטבע. 
פעילות חינוך והסברה – בשמורת הטבע עין אפק פועל מרכז חינוך והסברה, המעניק שירותי הדרכה בעברית ובערבית לילדי הגן, לתלמידי בתי ספר, לסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה, למורים, למחנכים בחינוך הבלתי פורמלי ולקבוצות מאורגנות. מרכז ההדרכה עוסק גם בהנחיית "ביוטופים" (עבודות חקר בביולוגיה) לתלמידי התיכונים באזור. 
פעולות למניעת התייבשות השמורה – לאחר כמה שנות בצורת, ששיאן בשנת 1991, פחתה שפיעת המעיינות והשמורה התייבשה כמעט לחלוטין. בעקבות זאת, נפגעה קשות המערכת האקולוגית בשמורה. משנה זו החלה רשות הטבע והגנים להתערב בניהול משאבי המים בשמורה ולפתח אמצעים לשיפורו. הפעולות שנעשו במסגרת זו היו סכירת המים בתעלה הראשית, הזרמת מים מקידוח, שיפור מערכת הזרימה בשמורה והעמקת מעיינות וברכות. פעולות אלו נועדו למנוע התייבשות של מקורות המים בעתיד. מדי שבוע בשבוע נערך בשמורה ניטור של גופי המים המודד את מפלסי המים ואת שפיעת המעיינות ובודק מדדים של איכות המים.
הכרזת השמורה כאתר "רמסר" – האמנה הבינלאומית "רמסר" (Ramsar) עוסקת בשמירה על בתי גידול לחים ברחבי העולם. מדינת ישראל חתמה על האמנה בשנת 1997, והיא מחויבת לשמור על בתי הגידול הלחים שבתחומה שהוכרזו כאתרי "רמסר". כיום יש בישראל שני אתרי רמסר – שמורת טבע החולה ושמורת הטבע עין אפק.

 
 
החי במים 
במעיינות, בביצה ובברכות שבשמורה מתקיים עולם חי עשיר. מינים רבים של חרקים ופרוקי רגליים, ובהם חיפושיות מים ופשפשי מים, חיים את כל מחזור החיים שלהם במים. בצדם חיים חרקים הזקוקים למים רק בשלב הזחל, ובהם שפיריות, שפריריות ומיני יתושים. 
נפוצים מאוד גם מיני רכיכות, ובהן שחריר הנחלים. קל לזהות את קונכייתו הכהה, הצמודה לאבנים, לסלעים ולצמחי מים. השחריר, כמו שבלולים אחרים, ניזון מחלקי צמחים שהוא מגרד בעזרת איבר מיוחד הנמצא בפיו. 
במי השמורה חיים מינים אחדים של סרטנים, ובהם קפיצון, שט-צד וסרטן הנחלים. לסרטן הנחלים, שאורכו כ-7.5 ס"מ, צבתות עבות, והוא מעז גם לצאת מהמים אל היבשה. הוא טורף יצורים קטנים וניזון גם מפגרים. 
בברכות שוחים דגים, כמו לבנון הירקון, שאוכלוסייתו הושבה לשמורה, אמנון מצוי, קרפיון מצוי, גמבוזיה ושפמנון מצוי. השפמנון הוא דג גדול, אורכו עשוי להגיע ל-1.5 מ' ומשקלו – ל-30 ק"ג. הוא ניכר בשמונת הבינים הארוכים שלו (שערות בזווית הפה המשמשות למישוש), הדומים לשפם, ומכאן שמו. השפמנון הוא דג "עמיד" במיוחד. מערכת הנשימה שלו מאפשרת לו לקלוט חמצן חופשי, ולכן הוא יכול לחיות גם במים עכורים ודלים בחמצן, ואף לעבור תקופה ארוכה למדי בסביבה בוצית. 
הדגים בשמורה חולקים את בית הגידול המימי עם הזוחלים – צב ביצה מצוי וצב רך, שניהם שחיינים מעולים. בימי שמש נוהג צב ביצה, שאורכו עד כ-25 ס"מ, להתחמם על גדות הברכות ועל אבנים, ומזנק בקלות למשמע כל רחש. צב רך מצוי הוא בעל חיים גדול, שאורך גופו עשוי להגיע ל-120 ס"מ ומשקלו ל-50 ק"ג.

בברכות השמורה ועל גדותיהן שוהים, בעיקר בחורף, מינים רבים של עופות. עם העופות הנפוצים נמנים מגלן חום, שקנאי, קורמורן גמד, חסידה לבנה, ברווזים למיניהם, סיקסק ולבנית קטנה. בשמי השמורה מרחפים הדורסים דיה מצויה ועיט צפרדעים. בסבכי הצמחים של צמחי הגדה מבלות ציפורי שיר רבות, כגון אנפת לילה, פשוש, בולבול וצופית.
יונק המבלה במים הוא הנוטרייה.  

החי ביבשה
בשעות היום פעילות בשמורה נמיות, ובחשכה יוצאים לשחר לטרף חתולי ביצה ותנים. עוד פעילים כאן חזירי-בר ודרבנים, החופרים בקרקע בחיפוש אחר פקעות ושורשים למאכל. 
התאו (בערבית: ג'מוס), בן משפחת הפריים, הוא בעל חיים ששימש בעבר את שוכני האזור כבהמת משא, והיה גם מקור לחלב ולבשר. התאו חייב לצנן את גופו, ולכן הוא רובץ בבוץ ובמים. התאואים הובאו לשמורת עין אפק משמורת החולה, משום שהם ניזונים מכמות רבה של צמחייה ומסייעים ביצירת שטח אחו נמוך. 

 
 
המים אינם בית גידול אחיד. הרכב הצמחייה שבהם תלוי בגורמים רבים, כגון מליחות המים, צלילותם, כמות החמצן המומס בהם, עוצמת זרם המים, הרכב המינרלים שבמים וגורמים נוספים. נוסף על כך, ככל שמתרחקים ממקור המים משתנה הרכב הצמחייה, עד ליציאה מתחום ההשפעה של המים. 
בברכות ובתעלות של שמורת הטבע עין אפק צומחים צמחים שכל גופם טבול במים. לדוגמה, נהרונית צפה ונימפיאה תכולה. במקומות המוצפים צומחים הגבעולים בעלי העלים הארוכים של הסוף המצוי. בקרבת המים, בעיקר במים רדודים, צומחים כרפס הביצות וגרגיר הנחלים. לעלים של צמחים אלו ניחוח אופייני. בגדות הברכות צומחים עצי אשל היאור, בעלי העלים הקשקשיים. עצי האשל עמידים למליחות הקרקע. נפוצים מאוד גם הקנה המצוי והמשוכות הקוצניות של הפטל הקדוש, ומלווים אותם ערברבה שעירה, שנית גדולה והצמח המטפס חנק מחודד, שלגבעוליו מיץ חלבי. 
בשטחים הביצתיים נפוץ מאוד סמר חד-שיח רב-שנתי בעל עלים וקנים גליליים, המחודדים בקצותיהם כמסמרים. גבעולי הסמר משמשים לקליעת מחצלות וסלים. 
 
 
תל אפק
שטחו של התל כ-70 דונם, והוא שוכן בראש גבעה נמוכה. למרגלותיו עברה דרך בין לאומית שקישרה בין ערי הנמל של מישור החוף. התושבים הקדמונים של תל אפק נהנו משפע מים ומקרקע פורייה.
סקרים שנערכו בתל גילו בו עדויות ליישוב שהתקיים במקום כבר בתקופה הכנענית הקדומה (לפני כ 5,000 שנה). טור של אבנים בלתי מסותתות שהתגלו כאן הן כנראה שריד לחומת העיר הקדומה מתקופה זו. אחד מענפי הפרנסה של התושבים הקדמונים היה ייצור צבע הארגמן מחלזונות ימיים. ענף תעשייה נוסף היה ייצור זכוכית מהתכת חול הים. 
בחפירת הצלה שנערכה בשוליו המזרחיים של התל התגלו קברים, ובהם כלים מהתקופה הכנענית התיכונה (מאות 19 16 לפסה"נ). עוד התגלו בו שרידי דרך סלולה מהתקופות ההלניסטית והרומית (המאה ה 4 לפסה"נ עד המאה ה 4 לסה"נ), שהובילה מעכו לתל גבע (סמוך לקיבוץ שער העמקים) ולמגידו, וכן מקדש ובית מושל מימי השלטון המצרי באזור.
השם "אפק" רווח כבר בתקופות הכנעניות, ונראה שהוא קשור למילה "אפיק". זהו תיאור נאמן לסמיכותה של העיר לנחל נעמן. השם מופיע בפעם הראשונה בכתבים מצריים מהמאות 19 18 לפסה"נ. העיר אפק נזכרת גם בתיאור מסע המלחמה של פרעה תחותימס ה-3 (1457 לפסה"נ), ובו נזכרים שמות 132 הערים הכנעניות שכבש.
בתנ"ך העיר אפק היא עיר כנענית בנחלת שבט אשר שלא נכבשה (יהושע י"ט 30, שופטים א' 31). בתקופת המלוכה נכלל האזור ב"ארץ כָּבוּל" – שטח שנתן המלך שלמה לחירם מלך צור בתמורה לארזים שקיבל לבניין בית המקדש (מלכים א' י' 19). 
במאות 2 3 לסה"נ נקרא היישוב גם בשם בית פגה (פגה ביוונית =מעיינות). הצלבנים כינו את המקום "כורדנה", או "ראכורדני", ומכאן זה נגזר שמו הערבי של המקום – כורדאני. 

התקופה הצלבנית 
בתקופה הצלבנית (מאות 12 13 לסה"נ) הייתה עכו הנמל החשובה של נסיכות הגליל. חשיבותה של עכו עלתה עוד יותר בשלהי התקופה, כאשר הממלכה הצלבנית הצטמצמה למישור החוף ועכו הייתה בירתה. 
מי המעיינות והשטחים החקלאיים שסביב עכו היו מקור לא אכזב לסכסוכים בין המסדר ההוספיטלרי, שמרכזו היה בעכו, למסדר הטמפלרי, שמטהו שכן במבצר מונפור.
לשני המסדרים היו טחנות קמח בנחל נעמן. הטחנה הטמפלרית שכנה במבנה הגדול העומד כיום בשמורה (טחנת דעוך), והטחנה ההוספיטלרית (רכורדאנה) עמדה כ-370 מ' במעלה הנחל. בין הטחנות השתרע האגם שנוצר בזכות הסכר שבנו הטמפלרים. 
אבירי שני המסדרים עשו כמיטב יכולתם להציק אלה לאלה. כאשר מפלס המים באגם עלה מעל קו מסוים, הוצפה הטחנה ההוספיטלרית. בתגובה שחררו ההוספיטלרים את המים מהסכר שלהם והציפו את מתקני הטמפלרים. הדי הסכסוך הגיעו עד לאפיפיור ברומא, ובסופו של דבר, נחתם הסכם שהשכין שלום במקום. 
הטחנה ההוספיטלרית והמבצר שנבנה בראש תל אפק כדי להגן עליה חרבו, ועובדת קיומה של הטחנה נעלמה מאתנו במשך שנים רבות. רק בשנת 1999 התגלו שרידי הטחנה בתוך ביצות המעיין. מעניין שטחנה זו דווקא הותירה את רישומה בשמו הערבי של המקום – כורדאני –שנשמר עד ימינו. 

ברנקו זיצר, חלוץ ברכות המדגה 
המים הרבים של עיינות אפק היו כר לניסיונות החלוציים של ענף המדגה בישראל. ראש וראשון למפעל זה היה ברנקו זיצר. זיצר עלה לארץ ישראל מהונגריה בשלהי שנות ה-20 של המאה העשרים, ובשנת 1930 חכר עם שותף שטח בן 90 דונמים בשולי ביצת כורדאני וחפר בו ברכות לגידול דגים. הניסיון הנועז הזה לא עלה יפה. דגי הקרפיון שייבא זיצר מיוגוסלביה נסחפו למי הביצה, וצלופחים שחיו במי הביצה טרפו את הדגים. למרות הקשיים, המשיך זיצר ההרפתקן לעסוק בגידול מסחרי של דגי מאכל עד מותו בשנת 1945.
זיצר קנה לו שם של הרפתקן, לא מעט בזכות מכונית הספורט הפתוחה שלו, שבה דהר במהירות מסחררת של 30 קמ"ש. אחת מברכות שמורת עין אפק מנציחה את שמו. 

מקור המים בשמורה הם מעיינות אפק הניזונים מאקוויפר הנעמן. אגן הניקוז של הנחל משתרע על 317 קמ"ר, ובדרכו לים התיכון הוא עובר כ-9 ק"מ. מי המעיינות מנוקזים אל נחל נעמן ברשת תעלות – שריד למפעל ייבוש הביצה המנדטורי. בעבר נבעו בשטח השמורה עשרות נביעות וספיקתן הכוללת עמדה על כ-50 מיליון מ"ק מים בשנה. משנת 1960 נשאבים מי אקוויפר הנעמן לצריכה ביתית ולחקלאות. לעתים השאיבה רבה יותר מיכולת המילוי החוזר ממי הגשם, ובעקבות זאת, יורד מפלס מי התהום באקוויפר, ובמקרים קיצוניים הם מתייבשים לגמרי. 
כשהשמורה מתייבשת נפגעים הצמחים ובעלי החיים שקיומם תלוי במים עד כדי הכחדה. כדי למנוע סכנה זו העמיקה רשות הטבע והגנים את הברכות ואת גופי המים עד שכבת מי התהום. ובמקרה של התייבשות קיצונית הוסדרה הזרמת מים מקידוח סמוך, והם ממלאים את מקומם של מי המעיינות.  
 

 משך הסיור: שעה - שעתיים

עונה מומלצת: כל השנה,
בעיקר בחורף ובאביב.

 

לא לוותר: תצפית מעל בניין טחנת הקמח.
סרט אור קולי
 
מה יש עוד? מזנון, מיצג, מרכז הדרכה, אוהל בדואי באביב ובקיץ, שולחנות פיקניק, נגישות חלקית למטיילים על כיסאות גלגלים
 
 
 
שעות פתיחה
* הכניסה לגן נסגרת שעה לפני השעות הרשומות

 
שעון קיץ:
בימים א'-ה' ושבת  8:00-17:00.
בימי שישי וערבי חג 8:00-16:00
 יולי אוגוסט: 08:00-18:00
שעון חורף:
בימים א'-ה' ושבת  8:00-16:00.
בימי שישי וערבי חג 8:00-15:00
 
 
דרכי התקשרות:

טלפון:
04-8778226

פקס: 04-8774052
 
 
 
דמי כניסה:
 יחיד:
מבוגר 22 ₪ , ילד 10 ₪ ,
אזרח ותיק: 11 ₪
קבוצה (מעל 30 איש)
מבוגר 19 ₪ , ילד 8 ₪ .
 
 
כניסת כלבים:
אסורה
 
 
נגישות נכים:
שבילים מותאמים לכיסאות גלגלים

einAfek.pdfמצורפת דפדפת האתר - עברית 

einafek_english.pdf מצורפת דפדפת האתר - אנגלית 

Click here for site pamphlet