שמורת טבע החולה

כאן הכול התחיל...
המאבק להצלת ביצת החולה החל בשנות ה-50 של המאה העשרים והוביל להקמתה של שמורת הטבע הראשונה בישראל. מאז עברה השמורה תהליכי שיקום נרחבים. שמורת הטבע החולה היא אתר בעל חשיבות עולמית לעופות מים ובית גידול לח חשוב ביותר במזרח התיכון.
 
 
• האגם – האגם המשוחזר הוא שריד זעיר מאגם החולה ההיסטורי. האגם הוא מוקד משיכה חשוב לעופות מים, ואפשר להשקיף לעברו מהגשר הצף.
 
• הביצה – אזור רדוד בשולי האגם, ובו שפע צמחי גומא הפפירוס וקנה מצוי. אזור הביצה משמש מקום מסתור למגוון בעלי חיים.

• מגדל תצפית – מגדל בן שלוש קומות הוא אחת האטרקציות העיקריות במסלול ההליכה בשמורה. המגדל צופה אל הביצה והאגם, ומאפשר להתרשם מפעילות העופות הנודדים והחורפים באזור.
 
• הגשר הצף – קטע שאורכו כ-600 מ' הבנוי כגשר ארוך, ובו תצפית מוסתרת על האגם.

• עדר התאואים – בתחום השמורה רועה עדר של תאואים (ג'מוסים). עדר התאואים בשמורת הטבע החולה הוא העדר הגדול ביותר בישראל כיום.
 
• עדר היחמורים – תצפית לחלקה מגודרת, שבה רועה עדר קטן של יחמורים.

• מרכז המבקרים "עופוריה" – מרכז מבקרים חדיש ומשוכלל שנחנך בשנת 2006. המרכז הוא מייצג אינטראקטיבי החושף בפני המטיילים את סיפורה המרתק של שמורת הטבע החולה ושל החי והצומח שבה, ובמיוחד את סיפורן של הציפורים הנודדות. המייצג משלב סרטון תלת-ממד, שהצפייה בו היא חוויה רב-חושית ייחודית.
 
• גן מקלט לצמחי מים נדירים – בתחום השמורה נמצא גן מקלט לצמחי מים נדירים שאפיינו את אזור החולה בטרם הייבוש. כמה מהמינים שבאתר הם מינים בסכנת הכחדה בישראל, וגן המקלט מאפשר אישוש אוכלוסיות לשם החזרתם לטבע.

• ציון גובה פני המים של אגם החולה טרם הייבוש – ציון זה נמצא בקרבת קופת האתר, והוא ומסמן את השוליים המערביים של האגם ההיסטורי.
 
• דוברה – מפעל ייבוש החולה היה אחד הפרוייקטים ההנדסיים הגדולים ביותר בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל. ליד הכניסה לשמורה מונצח מפעל הייבוש, ובמסגרת זו מוצגת דוברה שהייתה בשימוש בעבודות הייבוש.

• חורשת המייסדים – חורשה גדולה של אקליפטוסים עתיקים, הנמצאת בכניסה לשמורה. בסמוך לה חורשה של עצים צעירים יותר שהוסדרה לביקורי קהל, והיא משמשת חניון יום ומקום להבערת אש. בחלק זה של החורשה דוללו עצי האיקליפטוס כדי למנוע מפגעים בטיחותיים.

פירוט מוקדי העניין המרכזיים
• האגם – האגם המשוחזר הוא שריד זעיר מאגם החולה ההיסטורי. האגם הוא מוקד משיכה מרכזי לעופות מים, ואפשר להשקיף לעברו מ"הגשר הצף". החולה נזכרת בפעם הראשונה בכתבי יוסף בן-מתתיהו, המציין חבל ארץ בין הגליל לבין הטרכון (אזור ממזרח לגולן), שם החבל oulata, ובו ביצות ואגמים. השם "חולתא" מופיע גם בתלמוד הירושלמי, והוא אחד משבעת הימים הסובבים את ארץ ישראל, אולם ככל הנראה שם זה אינו מציין את החולה המוכרת לנו. שם היסטורי נוסף לחולה הוא "סומכי". גם השם הזה נזכר בפעם הראשונה בתלמוד הירושלמי בצורה "ימא סמכו". יש הסבורים כי "מי מירום" המוזכרים בתנ"ך, בקרב של יהושע בן-נון נגד מלכי הצפון (ובראשם מלך חצור הסמוכה לחולה), הם למעשה החולה. כמה פרשנויות ניתנו למקור השם הארמי "חולתא", ובהן המילה "חילתה", שמשמעותה בארמית גיא או בקעה, והמילה "חילת", המשמשת בערבית לכינוי גומא הפפירוס הנפוץ בביצות החולה.
 
• הביצה – אזור רדוד בשולי האגם, ובו שפע צמחי גומא הפפירוס וקנה מצוי. האזור משמש מקום מסתור לבעלי חיים רבים. שלא כמו האגם, שתשתית הקרקע בו היא חווארית, תשתית הקרקע באזור הביצות המקורי הייתה תשתית כבול – חומר אורגני שכיח בביצות בעולם, הנוצר משקיעת צמחייה במים.

• מגדל תצפית – מגדל בן שלוש קומות, שהוא אחת האטרקציות העיקריות במסלול ההליכה בשמורה. המגדל צופה אל הביצה ואל האגם, ומאפשר להתרשם מפעילות העופות הנודדים והחורפים באזור.
 
• הגשר הצף – קטע שאורכו כ-600 מ' הבנוי כגשר ארוך, ובו מסתור תצפית אל חוף האגם.

• עדר התאואים – בתחום השמורה רועה עדר של תאואים (ג'מוסים). התאו הוא בהמה גדולה דמוית פרה, בעלת קרניים מעוקלות, החיה באזורים ביצתיים. יש עדויות לגידולה בארץ מהמאה השמינית לסה"נ ועד ימינו. עם קום מדינת ישראל הופסק גידול התאואים בארץ, ומקורו של העדר שבשמורה בפרטים שאותרו לאחר מלחמת ששת הימים בבקעת בית ציידה (הבטחה) בצפון-מזרח הכינרת. עדר התאואים בשמורת הטבע החולה הוא העדר הגדול ביותר בישראל כיום.
 
• עדר היחמורים – עדר נוסף הרועה בשמורה הוא עדר של יחמורים פרסיים. היחמור הוא אחד מאוכלי העשב שאפיינו את החורשים ואת היערות בארצנו עד המאה ה-19. עשרות שנים לאחר שנכחד המין מהארץ ובראשית המהפכה החומייניסטית באיראן, הובאו לארץ במצא נועז, לשמורת החי-בר בכרמל, כמה יחמורים, ובמהלך השנים הם שוחררו משם לטבע, בגליל המערבי ובהרי ירושלים. מלבד החי-בר בכרמל הקימה רשות הטבע והגנים כמה עדרים נוספים של יחמורים, ואחד מהם בשמורת הטבע החולה.

• מרכז המבקרים "עופוריה" – בשנת 2006 נחנך בכניסה לשמורה מרכז מבקרים חדש ומשוכלל. המבקרים במרכז עוברים סיור חווייתי שאורכו כ-40 דקות. בסיור שש תחנות:
1. האגם הנעלם – עמק החולה בעבר ובהווה. סיפור היווצרותו של אגם החולה, מלווה בדגם גאומורפולוגי של אגם החולה ובסרטון קצר.

2. ציפורי החולה – במקום דגמים של מיני עופות אופייניים לאזור, ובהם עופות קבועים, עופות נודדים ומינים שנכחדו.

3. בעלי החיים בעמק החולה – בעלי החיים האופייניים לשמורה, ובהם יונקים, כגון חזיר הבר, התאו (ג'מוס) והלוטרה, דגים, דו-חיים וחסרי חוליות.

4. טריוויה החולה – השתתפות בחידון ידע אינטראקטיבי רב-משתתפים.

5. מפת הנדידה – מפת מסלולי נדידת הציפורים בעולם, ובהם נתיבי נדידה מרכזיים באזורנו.

6. העופוריה – מיצג רב-חושי ייחודי המאפשר לצופים "לעוף" עם הציפורים מצפון אירופה לאפריקה ובחזרה. החוויה כוללת צפייה בסרט תלת-ממד על גבי כיסאות נעים ובליווי אפקטים מיוחדים.
 
מרכז המבקרים ממוזג ומתאים לביקורים כל השנה. הכניסה למרכז נעשית בקבוצות בנות 50 איש לכל היותר. סיור מודרך למשפחות יוצא בכל שעה עגולה, ובכל עשרים דקות יוצא סיור לקבוצות. בחגים יוצאים סיורים בכל 20 דקות.

• גן מקלט לצמחי מים נדירים – בתחום השמורה נמצא גן מקלט לצמחי מים נדירים שאפיינו את אזור החולה לפני הייבוש. חלק מהמינים שבאתר נמצאים בסכנת הכחדה בישראל, וגן המקלט מאפשר אישוש אוכלוסיות לשם שתילה מחודשת בטבע.
 
• ציון גובה פני המים של אגם החולה טרם הייבוש – ציון זה נמצא בקרבת קופת האתר, והוא מסמן את מקום החוף המערבי של האגם ההיסטורי. עומקו המרבי של האגם כיום הוא שני מטרים, אולם ברוב המקומות הוא מגיע לעומק 70 ס"מ בלבד.

• דוברה – מפעל ייבוש החולה היה אחד המפעלים ההנדסיים הגדולים ביותר בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל. הייבוש נועד להכשיר שטחים נרחבים לחקלאות. המאבק נגד ייבוש החולה הביא להקמת גופי שמירת הטבע בישראל. בקרבת הכניסה לשמורה מונצח מפעל הייבוש, ובמרכז התצוגה דוברה שהייתה פעילה בעבודות הניקוז.
 
• חורשת המייסדים – חורשת איקליפטוסים עתיקים, הקרויה על שם מייסדי המושבה הסמוכה – יסוד המעלה. ראשיתה של החורשה בשנת 1890 לערך, וחלקה ניטע לאחר ייבוש החולה בשנות ה-50. החורשה מאופיינת בעצים גבוהים ומרשימים, והם בית גידול ייחודי, המושך מגוון ציפורים ועטלפים. תועדו כאן מגוון מינים של עטלפי חרקים, ומקננים כאן דורסי יום ולילה (כגון תנשמת, שעיר ובז עצים), וציפורי שיר, לרבות זהבן ושרקרק. בעבר הייתה החורשה האתר היחיד בישראל שבו קינן כחל (בחורים שבגזעי עצים). בחורשה זו נעשית גם פעילות השבה לטבע של עיטם לבן-זנב – גדול הדורסים ששכנו בעמק החולה לפני ייבוש האגם והביצות. חלק מהחורשה משמש חניון בכניסה לשמורה. באזור זה דוללו עצי האקליפטוס למניעת מפגעים בטיחותיים. שאר החורשה אינו מיועד למבקרים, הן בגלל החשש מקריסת עצים וענפים, הן כדי לשמור על המגוון הביולוגי העשיר.
 
 
בשמורה כמה נקודות תצפית:
 
• מגדל תצפית – המגדל, שגובהו שלוש קומות, הוא אחת האטרקציות העיקריות במסלול ההליכה בשמורה. המגדל צופה על הביצה והאגם, ומאפשר להתרשם מפעילות העופות הנודדים והחורפים באזור.
 
• מצפור הציפורים בגשר הצף – תצפית אל העופות באגם.

• מצפור עמק החולה – המצפור נמצא בקרבת הכניסה לשמורה, ומאפשר תצפית אל השמורה ואל סביבה הקרובה – עמק החולה, מורדות הרי נפתלי ומורדות הגולן והחרמון
 
סטטוס
שמורת הטבע החולה הוכרזה בשנת 1964, והיא שמורת הטבע הראשונה בישראל. שטחה המקורי של השמורה היה 4,500 דונמים, והיום 3,180 דונמים מהם הם שמורת טבע והיתר משמשים לחקלאות.
 
הסיבות להכרזה
• שילוב ייחודי של אגם וביצות, שהוא אחד מבתי הגידול הלחים החשובים ביותר במזרח התיכון כולו. בית גידול זה הוא שריד אחרון מאגם החולה ומביצות החולה שיובשו בשנות ה-50, והוא מקיים מגוון רב של עופות מים ובעלי חיים נוספים, חלקם אנדמיים לשמורה (בפרט הדו-חי עגולשון שחור-גחון, שנחשב מין נכחד מהעולם, אך התגלה מחדש בשנת 2011, והוא אחד מבעלי החיים הנדירים ביותר בעולם כולו).

מיקום בארץ
עמק החולה. השמורה נמצאת שלושה ק"מ מצפון לצומת יסוד המעלה, כ-2.5 ק"מ ממזרח לכביש 90.
 
 
שמורת החולה אינה רק השמורה הראשונה בישראל, אלא גם השמורה שבה נעשו תהליכי השימור, השיקום והשחזור הנרחבים ביותר בישראל ב-50 השנים האחרונות.
 
עם ייבוש החולה התעוררו בעיות קשות בתפקוד האקולוגי של השמורה. בעיות אלו נבעו בעיקר מחלחול מים אל מחוץ לשמורה ומהידרדרות קשה באיכות המים בחולה. הידרדרות זו הביאה להכחדתם של חלק מהמינים הייחודיים לאחר הכרזת השמורה.
 
• השיקום הראשון של השמורה – הפרויקט החל בשנת 1971 ונמשך שבע שנים שבמהלכן הייתה השמורה סגורה למבקרים. במפעל זה נבנו סוללות חדשות סביב השמורה והוקמה מערכת תעלות וסכרים לוויסות מפלסי המים בשמורה. תנועת המבקרים הוסדרה בשביל ההליכה, השביל הקיים עד היום, לרבות קטע "השביל הצף", וחלק מצמחי המים הושבו לשמורה.
 
• העלאת כמות המים בשמורה ושיפור איכותם – מקורות המים של שמורת הטבע החולה אינם נמצאים בתחום השמורה, ומשום כך המים שנכנסו לשמורה היו חשופים לזיהום בשטחים החקלאיים הסמוכים. בשנים האחרונות הוסדרה הקצאת מים קבועה לשמורה ממעין עינן, מעין שמימיו באיכות טובה, ולשמורה נכנסים מים באיכות טובה ובהקצאה קבועה גם בשנים שחונות. במקום נערך ניטור שוטף המוודא שמירה על הספיקה ועל איכות המים המגיעים לשמורה.

• ויסות כמות המים בשמורה –בשנת 2004 הוחל בשיקום הסוללות המקיפות את השמורה ובתחזוקת המתקנים ההידראוליים האחראים לוויסות מפלסי המים שבה. בה בעת לשמורה מסופקים מים איכותיים על פי הצרכים העונתיים שלה. מפלס המים מווסת ונתון לתנודות בין הקיץ לחורף. אזור בו גובה המים אינו קבוע מתאים לקינון עופות מים ומעודד נביטה של צמחי מים לאחר הצפתו המחודשת של השטח שנחשף בקיץ.
 
• שמירה על מגוון בתי הגידול בשמורה – אזור החולה הוא פסיפס מגוון של בתי גידול הנבדלים זה מזה בכמות המים ובאופי הצמחייה. מאז ייבוש האגם המקורי, שמירת בתי הגידול היא שמירה יזומה ומלאכותית. במסגרת זו מובטח קיומם של מגוון נופי מים – אגם פתוח; תעלות של מים רדודים מצדו המערבי של האגם; אחו לח, הנשמר פתוח בעזרת רעייה של תאואים; אזור רדוד (ביצה) עשיר בצמחיית מים ועופות; ברכות מי נביעות, ובית גידול זורם באפיק נחל עינן.

• הנגשה למבקרים – הנגשה זו נעשתה בחלק מצומצם של השמורה, וכללה פריצת שבילי הליכה, כמה מהם גשרים צפים מעל המים. בשבילי הטיול שולבו נקודות תצפית בציפורים.
 
• ממשק רעייה של תאואים ובקר מזן "בלדי"– בתחום השמורה רועים שלושה עדרים של יונקים גדולים, והם משמרים מינים שאפיינו את נוף הארץ בעבר, ומסייעים בדילול הצמחייה, כפי שהיה בביצות לאורך מאות שנים.

עדר של תאואים (ג'מוסים) התאו בוית באזור הודו לפני כ-5,000 שנים, והובא למזרח הקרוב לפני כ-600 שנים. התאואים אפיינו את נופי הביצות בארץ עד מלחמת העצמאות. לאחר מלחמת ששת הימים נמצא עדר תאואים בבקעת בית-צידה (בטחה) בצפון הכנרת, ועדר זה הובא לשמורת החולה. למרעה התאואים יש גם השפעות שליליות בשל כניסתם למים – הכניסה למים מפריעה לעופות דוגרי קרקע ומעכירה מאוד את המים.
 
   עדר בקר מזן "בלאדי" זהו למעשה הזן שאפיין את ארץ ישראל עד המאה ה-20, והוא מותאם לתנאי האקלים המקומיים. בדורנו החליפו החקלאים בארץ את הזן המקורי בזן אירופי בעל תנובת חלב גבוהה יותר. לשימור זן זה יש חשיבות גנטית – הוא הפוטנציאל להשבחה עתידית של הזנים החקלאיים. בעתיד תבוסס הרעייה בשמורה על פרות מזן בלאדי, שהעדר שלהן בשמורה הוא היחיד מסוגו בעולם. גם עדר זה משמש כלי לוויסות הצמחייה בחלקים היבשים של השמורה.

  עדר יחמורים היחמור הפרסי חי בטבע בחורשים וביערות, והוא נכחד מארצנו במהלך המאה ה-19. לאחר הקמתו של גרעין רבייה בשמורת חי-בר כרמל הוקם גם גרעין קטן בחולה (לפני כ-15 שנה). עדר זה משמש גיבוי לאוכלוסיית החי-בר ומיועד לשחרור באזור הצפון.
 
• השבת עיטם לבן-זנב – עיטם לבן-זנב הוא דורס היום הגדול ביותר ששחי בביצות החולה לפני ייבושן. משנת 1992 נעשים מאמצים להשיב מין זה לטבע, הן בחולה הן בבקעת בית שאן. בשמורה הוקם גרעין רבייה, ובמשך השנים שוחררו לטבע בעמק החולה למעלה מעשרים גוזלים.
 
• העשרת מזון עבור שקנאים – בעונת הנדידה בסתיו, למשך כחודשיים, מאוכלסת הברכה הצפון-מערבית בשמורה בכ-60 טונות דגים. בברכה זו חונים שקנאים נודדים לחניית "תדלוק" ומנוחה, לפני שהם ממשיכים במסעם דרומה. ברכת המים הזאת מופרדת משאר השמורה כדי למנוע מעבר של הדגים (שחלקם ממינים מתורבתים) לגופי המים האחרים בשמורה. הימצאותה של תחנת עצירה מוגנת ועשירה במזון בתחום שמורת החולה חיונית לשקנאים הנודדים, כיוון שאתרי עצירה מסורתיים אחרים במזרח התיכון (בטורקיה ובסוריה) יובשו. אספקת הדגים מסייעת גם בצמצום ה"קונפליקט" בין עופות המים לבין החקלאים בעלי ברכות הדגים. בשנת 2013 חלפו בשמורה 46,500 שקנאים, וסופקו להם 38 טונות דגים.

• השמורה היא מקום הלינה המועדף על מגוון גדול של עופות מים בחורף, ובהם אלפי עגורים אפורים הלנים במים רדודים בשמורה, אלפי קורמורנים גדולים, ועשרות דורסים מכמה וכמה מינים: ארבעה מינים של זרונים, בז גמדי ועקב חורף.
 
• גילויו מחדש של הדו-חי עגולשון שחור-גחון - דו-חי זה התגלה עוד לפני ייבוש החולה, אולם במשך עשרות שנים אחרי הייבוש לא נצפה בשנית והוכרז מין שנכחד בעולם כולו. בסוף שנת 2011 התגלה העגולשון מחדש בשמורה, ומאז התגלו עוד כמה פרטים המעידים על הימצאותה של אוכלוסייה שרידית. נראה כי הופעתו המחודשת של העגולשון קשורה לשיפור איכות מי השמורה. מחקר גנטי השוואתי העלה כי מין זה הוא "מאובן חי" השייך לקבוצת דו-חיים שתועדה עד כה רק במאובנים בני עשרות מיליוני שנים.

• שפמנונים – דג השפמנון הוא מין טבעי אך אוכלוסייתו בשמורה מתפרצת, כלומר היא גדלה בשיעור ניכר ובכך משפיעה על מינים אחרים בשמורה. זהו דג טורף, ולכן התפשטותו מאיימת על מיני דגים ועל חסרי חוליות נוספים בשמורה. עד לפני כעשור סבלה השמורה מאיכות מים ירודה, וזו סייעה לשגשוג אוכלוסיית השפמנונים. שיפור איכות המים מסייע ב שיקום אוכלוסיות של מיני דגים אחרים. לשם כך נדרש דייג ייעודי של השפמנונים הגדולים (שלהם אין אויב טבעי), שיפחית את מספרם ויאפשר למינים אחרים להתרבות.
 
• צב רך – בשנות ה-70 הועבר צב רך לחולה, העברה יזומה, עקב חששם של אנשי מדע מהכחדת הצב הרך מנחלי החוף (ובעקבות זאת גם מהארץ כולה). בינתיים חל שיפור ניכר במצבם של נחלי החוף. הצב הרך אינו שייך למערכת האקולוגית של החולה, והוא טורף דגים ובעלי חיים נוספים. כיום נערכת פעילות שוטפת ללכידת צבים בוגרים, איסוף קינים של צבים והעברת הפרטים בחזרה לנחלי החוף.

• נוטריות – מכרסם גדול ממוצא דרום-אמריקני. הנוטרייה הובאה ארצה לתעשיית הפרווה, אולם הפרטים אחדים שוחררו לטבע (או ברחו) והתפשטו ברחבי הארץ. הנוטרייה היא צמחונית, והיא פוגעת במיוחד באוכלוסיית צמחי מים, כגון בנופר ובנימפיאה. כמו כן, המאורות שהנוטריות חופרות פוגעות בתשתית הסוללות והדרכים בשמורה, משום שהן קורסת לתוך המאורות. היום מדללים את אוכלוסיית הנוטריות כמה פעמים בשנה.
 
• ספירה שנתית של עופות מים – כבר עשרות שנים נערכת ספירה קבועה של עופות המים בשמורה. בשנים האחרונות נערכת ספירה בכל חודש. תוצאות הספירה משמשות לבדיקת מגמות ושינויים במספר הפרטים והמינים של העופות בבתי הגידול בשמורה, ומשפיעות על פעולות ממשק. למשל, מעקב אחר אוכלוסיית השקנאים ואחר אוכלוסיות מיני עופות מקננים נדירים אחרים, ובהם שחפית ים, ברווז משוייש ושדמית.

• לוטרותלוטרה היא יונק טורף דגים, החי בארץ רק בבתי גידול לחים שיש בהם מים נקיים, בעיקר בעמק החולה. הלוטרה היא מין בסכנת הכחדה חמורה בישראל, ושמורת החולה היא אחד מאתרי הפעילות החשובים ביותר של מין זה בארץ. בשנים האחרונות נערך מעקב שוטף אחרי אוכלוסיית הלוטרות, הן על ידי איתור גללים בתחנות סימון, הן בסיוע מצלמות מעקב המופעלות בעזרת חום (יעילותן של מצלמות אלו בתיעוד לוטרות מוגבלת, משום שהלוטרות שוהות זמן רב במים, ולכן אינן פולטות חום רב).
 
• עטלפים – ניטור עטלפים נערך פעמיים בשנה, לרבות ניטור אקוסטי. בשנת 2012 תועדו בשמורה 12 מיני עטלפי חרקים, מהם חמישה מינים בסכנת הכחדה. בסדקי העצים שבשמורה מקנן רמשן לילי – מין בסכנת הכחדה חמורה.

• תכנית לטיפול במיני צמחים פולשים – בשנים האחרונות נערך סקר מפורט בשמורה, שזיהה כמה מוקדי פלישה של כמה מינים, כגון שיטה כחלחלה, שיטה חד-קרנית ודטורה זקופת-פרי. ולכן נערכות פעולות תקופתיות להשמדת מוקדים אלו בתחום השמורה.
 
• הכרה בין-לאומית בחשיבות שמורת החולה – שמורת הטבע החולה נכללה באמנת RAMSAR לשימור בתי גידול לחים ברחבי העולם שנחתמה בשנת 1971, והיא אחד משני האתרים הישראליים היחידים הנכללים באמנה זו (השני הוא שמורת הטבע עין אפק).

• הקצאת מים לשמורת הטבע נחל עינן– נחל עינן נמצא מצפון-מערב לשמורת החולה, ובתכנון המקורי נועד להיות מקור המים הראשי לשמורה. פיתוח מתקני שאיבה ממעיינות נחל עינן הביא להתייבשות הנחל ולפגיעה קשה בערכי הטבע. בשנת 2010 הוקצתה כמות מים מצומצמת להזרמה בנחל. כיום הנחל זורם בזכות שילוב של נביעה טבעית ותוספת מים מוקצים מ"מקורות" בהיקף של כארבעה מיליון מ"ק בשנה. המים נובעים באיכות גבוהה ובטמפרטורה קבועה (21 מעלות), וכך שב הנחל להיות מקלט טרמי בעבור מינים הרגישים לטמפרטורות נמוכות בחורף. בשמורה נערך ניטור לפני הוספת המים, וניטור השוואתי נערך מאז מדי שנה בשנה, וכולל ניטור צומח, ניטור חסרי חוליות וניטור דגים ויונקים.
 
 
שמורת הטבע החולה ממוקמת בציר נדידה עולמי, והיא אתר בעל חשיבות עולמית לעופות מים. גם בשנים שבהן סבלה השמורה מאיכות מים ירודה, היא הייתה מוקד משיכה מרכזי לציפורים הנודדות והחורפות – במיוחד על רקע ייבושם וניקוזם של מקווי מים נוספים בטורקיה, בסוריה ובלבנון.
 
השמורה מזוהה במיוחד עם עופות מים נודדים וחורפים, ובהם בולטים שקנאים ועגורים, השוהים בה בחודשי החורף. בתחום השמורה תועד קינון של עופות מים, ובכללם מושבות קינון של חמישה מיני אנפות (לבנית קטנה, אנפית בקר, אנפת לילה, אנפה ארגמנית ואנפית סוף), ושל מינים נוספים (קורמורן גמד, מגלן חום, שחפית ים). כמה מהמינים הם מינים בסכנת הכחדה בארץ ואף בעולם (בהקשר זה ראוי לציון הברווז המשויש – מין בסכנת הכחדה עולמית, המקיים בשמורה מושבת קינון חשובה). מינים נוספים בשמורה הם מקננים סולידריים, כמו אנפית גמדית ונחליאלי צהוב.

לצד עופות המים, חיים בשמורה מגוון רחב של בעלי חיים אחרים, ובהם יונקים, כגון חזיר בר, לוטרה וחתול ביצות והמכרסם הפולש – נוטרייה. ראוי לציין כי בשמורה מגוון מיני עטלפי חרקים, שניים מהם מקננים בגזעי האיקליפטוסים בחורשת המייסדים – עטלפון לבן-שוליים (מין שכיח) ורמשן לילי (נמצא בסכנת הכחדה בישראל).

ייבוש האגם והביצות הביא לפגיעה קשה במגוון בעלי החיים שבשמורה. כמה מהעופות חדלו לקנן בשמורה, אך הפגיעה הקשה ביותר נגרמה למיני הדגים בשמורה ולעגולשון שחור-הגחון. הדו-חי הנדיר שהתגלה למדע רק בשנת 1940, לא נראה עוד מאז הייבוש ונחשב מין שנכחד מהעולם, עד שהתגלה מחדש בשנת 2011. בשמורה חיו לפני הייבוש 16 מיני דגים, אך השילוב בין ייבוש החולה והידרדרות איכות המים הביא לפגיעה קשה במגוון המקומי. בסקרים שנערכו בשנות ה-90 תועדו חמישה מינים בלבד, ומהם רק שלושה מינים מקומיים. בטרם הייבוש תועדו בשמורה גם שלושה מיני דגים אנדמיים (לבנונית החולה, כנרתן חולתי ולבנון החולה). שני המינים הראשונים נכחדו מהעולם עם הייבוש, והשלישי – לבנון החולה – נכחד מהעולם במהלך שנות ה-70. כמו כן נכחדו מהשמורה כמה ממגוון חסרי החוליות שבה.

בשנים האחרונות חל שיפור ניכר באיכות המים שבשמורה ואפשר את שיקום מגוון המינים, וכן נעשים צעדים יזומים לאישוש אוכלוסיות בעלי החיים, על ידי השבת מינים שנכחדו (עיטם לבן-זנב) ודילול אוכלוסיותיהם של מינים פולשים ומתפרצים המאיימים על המינים המקומיים (שפמנונים, נוטריות וצבים רכים).
 
 
בחולה התקיים מגוון רב של חברות צומח, על פי המרחק מלב אגם החולה. במהלך שיקום השמורה נעשה מאמץ לשמר את המורכבות של חברות הצומח באזור זה.

בשמורה תועדו 340 מיני צמחי בר, 57 מהם מינים נדירים, ו-8 מתוך ה-57 הם מינים בסכנת הכחדה בישראל. הצומח מאורגן בעשר חברות צומח, על פי המרחק מלב האגם. באגם עצמו יש מרבדי נופר צהוב, ואילו בשולי האגם שולט גומא הפפירוס, שזהו גבול תפוצתו הצפוני בעולם. בחוף האגם שולט קנה מצוי, ובשטחים המוצפים לפרקים (אחו לח) שולטים בעיקר יבלית מצויה ותלתן הביצות, ואליהם נלווה הדגני הפולש זיף נוצה חבוי. חברות צומח נוספות הן נדירות למדי, ומשלבות מגוון צמחי מים, כגון סמר חד, פטל קדוש, סוף מצוי ואירוס ענף.

מחקרים שנערכו לאורך השנים מצביעים על דינמיות וחוסר יציבות בבתי הגידול, הנובעת ככל הנראה מהתייבשות השמורה. במיוחד נפגע קשות ערוץ נחל עינן, בעקבות שאיבת מי המעיינות.

בין הצמחים הייחודיים בשמורה אפשר למצוא את סרפד החולה (שנחשב בעבר מין אנדמי, אולם הוא קיים גם במזרח אירופה, וכנראה, הגיע לשמורה עם הציפורים הנודדות), השרך אברנית הנשר ואירוס ענף.

כדי לשמור על מגוון המינים העשיר מתבצעת רעייה מבוקרת בחלק מחודשי השנה, וכן הורדה יזומה של מפלס המים בחודשי הקיץ, כדי לעודד צימוח בשטח.
נימפיאה לבנה שנכחדה מהארץ הושבה לשמורה, וכן נעשים מאמצים לשקם את אוכלוסיית גומא הפפירוס, אוכלוסייה המדרדרת זה כ-20 שנה.

באזור הכניסה לשמורה נמצא גן מקלט לצמחיית מים, בדגש על מינים ייחודיים למערכת הירדן ועמק החולה.
 
 
אגם החולה וביצותיו היו אחד המוקדים העיקריים למחלת המלריה, ולכן התיישבות אדם בעמק לאורך ההיסטוריה הייתה מוגבלת. במאה ה-19 התיישבו באזור בני שבט הע'ווארנה, והם התפרנסו מגידול תאואים (ג'מוסים), מקליעת מחצלות גומא ועוד.

בשנת 1883 הוקמה לחוף האגם המושבה יסוד המעלה, ובשנת 1936 הוקם קיבוץ חולתה המרוחק יותר מהשמורה. תושבי חולתה עסקו בדייג מסחרי באגם. בתקופת המנדט הודברה מחלת המלריה, אולם עם קום מדינת ישראל התקבלה החלטה לייבש את אגם ואת ביצות החולה ולהפוך את השטח לקרקע חקלאית פורייה – כל זאת לאחר שתכניות ייבוש שתוכננו בשלהי התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי לא יצאו לפועל. עבודות הייבוש החלו בינואר 1951, והן עוררו התנגדות של פעילי טבע שחששו לגורל עולם החי והצומח המופלא של החולה. התנגדות זו הובילה להקמתה של החברה להגנת הטבע בשנת 1953, וכן להחלטה להקצות 4,500 דונמים לשמורת טבע, ראשונה מסוגה בישראל. שטח השמורה צומצם בהמשך ל-3,180 דונמים. בשנת 1957 נוקזו מי האגם והביצות (למעט אזור השמורה שהוקפה בסוללות עפר), ושטחי העמק הוכשרו רובם ככולם לחקלאות. בתחילה נוהלה השמורה  בידי קק"ל, בשנת 1964 הוקמה רשות שמורות הטבע, וב- 26 בנובמבר 1964 הוכרזה שמורת הטבע הראשונה בישראל.
  
בטרם הייבוש השתרע אגם החולה על פי שטח של 14 אלף דונמים, וב-30 אלף דונמים נוספים (בעיקר מצפון לאגם) השתרעו ביצות נרחבות שבהן הושקעה קרקע כבול העשוייה מחומר אורגני נרקב.

עם ייבוש החולה התעוררו בעיות סביבתיות קשות, בין היתר, סחיפה מוגברת של חומרים מזהמים מעמק החולה אל הכינרת (הכינרת נעשתה מקור מים מרכזי לאחר הקמת מוביל המים הארצי וחשיבותה עלתה), שקיעה מואצת של קרקעות הכבול ושרפות קרקע.

כמו כן חלה הידרדרות קשה באיכות המים בשמורת החולה עצמה, בעקבות שאיבת מי המעיינות (ובמיוחד מעיינות נחל עינן) וחדירת מים מזוהמים מברכות דגים בעמק החולה. מגוון מיני חסרי החוליות והדגים בשמורה נפגע קשות, עד שחלק מהאקולוגים כינו את השמורה "מדבר החולה", אף על פי שמגוון עופות המים באזור נותר משמעותי.

ב-1995 נחפר אגמון החולה – מפעל שיקום סביבתי של השטחים הפגועים בלב עמק החולה. השמורה והאגמון הם מבלע (sink) הקולט כמויות גדולות של חנקן וזרחן ומונע את הגעתם לכינרת. ההבדל העיקרי בין שמורת החולה לבין אגמון החולה הוא שהשמורה בנויה על תשתית אגמית (חוואר), ואילו האגמון הוקם על תשתית כבול.

בשנת 2004 שוקמו הסוללות המקיפות את השמורה, ופעולה זו הביאה לשיפור ניכר בתפקוד ההידרולוגי והאקולוגי של השמורה.

 
 

כיצד להגיע:
3 ק"מ צפונה מצומת יסוד המעלה (כביש 90 : ראש פינה - קריית שמונה) פונים מזרחה.

משך הסיור: שעה - שעה וחצי

עונה מומלצת: כל השנה - כל עונה והייחוד שלה
לא לוותר: על ה"עופריה" - חוויה רב חושית
מה יש עוד? מרכז שירות למטייל, חניון פיקניקים, נגישות למטיילים בכיסאות גלגלים
 
שעות פתיחה
בימים א'-ה' ושבת 8:00-17:00.
בימי שישי וערבי חג 8:00-16:00
הכניסה לשמורה נסגרת שעה לפני שעות הסגירה הרשומות מעלה
 
 
דרכי התקשרות:
 
טלפון: 04-6937069
פקס: 04-6959602 בקופה

04-6860114 להזמנות לעופוריה

דמי כניסה:
מבוגר 35 ₪, ילד 21 ₪ , אזרח ותיק 18 ₪
קבוצה (מעל 30 איש): מבוגר 30 ₪, ילד 18 ₪
המחיר כולל כניסה למרכז המבקרים "עופריה"
 
ניתן לשכור משקפות במקום
 
 
נגישות נכים:
שמורת הטבע החולה הוכשרה לביקורי נכים ומוגבלים ומאפשרת גישה לכל השבילים. במקום שירותים מונגשים.
 
 
הכניסה לכלבים אסורה!

 

מצורפים:

מצורפת דפדפת האתר להורדה


שמורת החולה, צילם דורון ניסים רשות הטבע והגנים
ג'מוסים בשמורת החולה, צילם דורון ניסים רשות הטבע והגנים

שקנאים בשמורת החולה, צילם דורון ניסים רשות הטבע והגנים



חדשות מהשטח

פסטיבל חורף של ציפורים 2014

פעילויות בנושא ציפורים בשמורות הטבע: עין אפק, החולה, וגמלא בין התאריכים 6-22.12.2014 . בשיתוף ...

פסטיבל חורף של ציפורים 2014

נדידת השקנאים בישראל

השקנאים בסכנת הכחדה עולמית, בנוסף הם רעבים ומסבים נזק לחקלאות. אז איך אנחנו מטפלים ב-45,000 ...

נדידת השקנאים בישראל