שמורת טבע הר מירון

​​​

שמורת טבע הר מירון היא הגדולה בצפון הארץ. הרים נישאים, חורש סבוך, צמחים ובעלי חיים ייחודיים, מעיינות, מערות ותצפיות נוף לרוב – כל אלה מחכים לכם במרום הגליל.

מוקדי העניין העיקריים

  • הר מירון – הגבוה בהרי הגליל (1,208 מ'). סביב הפסגה הוסדר שביל הליכה טבעתי המתאים לכל המשפחה, ולאורכו תצפיות נוף רבות וצמחייה נדירה.
  • הר אדיר – הצפוני בהרי מירון. ליד הפסגה הוקם מצפור לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה וממנו נשקפים חלק משדות הקרב.
  • הר הילל – אחד הדרומיים בהרי מירון, במורדותיו פורחת באביב אדמונית החורש הנדירה.
  • חניון חממה – חניון יום ולילה, נקודת מוצא לטיולים באזור ולידו מעיין זעיר – עין חממה.
  • הר כפיר – תצפיות נוף מרהיבות על הגליל התחתון ושביל הליכה טבעתי.
  • חורבת שמע – אתר ארכיאולוגי מסקרן מדרום למושב מירון, ומעליו עמוד סלע ייחודי – "כיסא אליהו".
  • בית הכנסת העתיק במירון – בית כנסת קדום ומפואר, גובל במושב מירון.
  • חורבת ב"ק – שרידי התיישבות יהודית מאמצע המאה ה-19 מדרום להר מירון, על שרידים קדומים ממנה (הכפר ג'רמק).
  • נבי סבלאן – אתר מקודש לדרוזים בפסגת הר זבול ותצפית נוף יפה. הגישה מהכפר חורפיש.
  • הר פקיעין – "ארץ המערות" ובה פזורות 245 מערות. המערה "הוטה 6" היא אתר מוסדר לגלישת צוקים למטיילים מנוסים.
  • נחל עמוד עליון ומעיינותיו – חלקו העליון והמטויל ביותר של נחל עמוד ויובלו נחל מירון כלולים בשמורת הר מירון, אם כי מבחינה מנהלית הם חלק משמורת נחל עמוד.

 

תצפיות נוף

  • שביל הפסגה – שביל טבעתי המקיף את פסגת הר מירון ושלוש תצפיות מוסדרות: מצפור צפת (משקיף על העיר צפת ועל הגליל העליון המזרחי), מצפור הלבנון (משקיף על המרחב שמצפון להר, חלקו בשטח לבנון) ומצפור ההר (משקיף על בית ג'אן, על הר פקיעין ועל הגליל המערבי).
  • הר אדיר – מצפור נוף המשקיף על הצפון, משולב באתר הנצחה לחללי מלחמת לבנון השנייה.
  • הר נריה – מצפור נוף המשקיף על הצפון, חלק מ"שביל ההר" המקשר את חניון חממה לשביל הפסגה.
  • הר כפיר – תצפיות על נופי דרום השמורה.
  • הר זבול (נבי סבלאן) – תצפית נוף היקפית, הגישה מתחומי הכפר חורפיש.
  • מפלי פרוד – זרימה עונתית, אשדות ומפלים בראש נחל צלמון, ליד היישובים שפר ופרוד.

תעודת זהות

שמורת הטבע הר מירון הוכרזה בדצמבר 1965 על כ-84 אלף דונם, ובתחומיה מובלעת – הכפר בית ג'אן וסביבתו. מאז השתנו גבולות השמורה כמה פעמים עקב גריעת שטחים הצמודים ליישובים (בעיקר בית ג'אן וחורפיש) והוספת כמה שטחי טבע חשובים שלא נכללו בגבולות השמורה הראשונים.

הסיבות להכרזה

כבר בתקופת המנדט הבריטי התגבשה הכרה שמרחב הר מירון הגבוה והלא מיושב הוא חבל ארץ ייחודי, המכוסה ברובו חורש ים-תיכוני סבוך ועשיר. באזור זה יש כמה ימי שלג כמעט בכל שנה והוא גבול תפוצתם הדרומי של מגוון מיני צמחים ובעלי חיים ממוצא צפוני – המפורסם בהם הנו אדמונית החורש.  חשוב להדגיש שבשל גודלה, השמורה היא אחד האזורים היחידים בצפון המאפשרים הגנה על מערכת אקולוגית משמעותית, הכוללת גם יונקים גדולים הזקוקים למרחב מחיה גדול.

מקום בארץ

מרום הגליל, מערבית לעיר צפת, צפונית-מזרחית לכרמיאל ומזרחית למעלות-תרשיחא. גבולות השמורה כמעט חופפים לכבישים המקיפים אותה: פאתי הכפרים שמצפון לכביש 85 בדרום (בין הכפר סאג'ור למושב שפר), כביש 864 במערב (בין הכפר ראמה למושב פקיעין חדשה), כביש 89 בצפון (בין צוריאל למירון) וכביש 866 במזרח (בין שפר למירון). הגישה לפסגת הר מירון היא מכביש 89 בין חורפיש לסאסא, ליד בית ספר שדה הר מירון.

פעילות רשות הטבע והגנים לשמירה על המקום

ההגנה על שמורת טבע הר מירון היא משימה מורכבת במיוחד בשל לחצי פיתוח כבדים של שני גורמים עיקריים – פעילות הצבא, והיישובים הדרוזיים באזור, שלהם אדמות פרטיות בתחום השמורה. היום פעילות הצבא בשמורה מוגבלת לכמה בסיסים ומתקני תקשורת, ואילו עם הדרוזים הסדרת הגבולות היא תהליך אטי וארוך, והוא כולל חילופי קרקעות לצמצום היקף הקרקעות הפרטיות בעומק השמורה ובאזורים בעלי ערכי טבע ייחודיים, שיתוף האוכלוסייה בהכנת תכניות מתאר חדשות ליישובים כדי להסדיר את המצב הקיים ולצמצם את התרחבותם בכיוון השמורה בטווח הארוך, ועוד. עם זאת, בהיעדר גיבוי מלא מהמדינה לא תמיד ניתן למנוע פגיעה בשטחי השמורה.

היבטים אחרים נוגעים לניהול החורש הטבעי:

ממשק רעייה השומר על חורש פתוח, שמקיים מגוון מיני צמחים ובעלי חיים (שלא כמו חורש צפוף וסגור, המקיים מינים מעטים), שמירה על בריכות עונתיות ומעיינות בתחום השמורה וגידורם, אם צריך, כדי למנוע מעדרי צאן ובקר לרמוס אותם ולהעכיר את המים, וניתוב המטיילים לרשת שבילים מוסדרת כדי שאזורי ליבה בתחום השמורה לא יופרעו. בשנים האחרונות ניתן משקל רב להרחבת השמורה צפונה עד גבול לבנון (שמורת הר סאסא) לשטח שהוא המשכם הטבעי של בתי הגידול הייחודיים שבשמורה.

בשמורה נעשים סקרי חי וצומח וניטורם בדגש על מינים נדירים:

אדמונית החורש, רצועית הגליל, עטלפי חרקים, דו-חיים, ועוד. בהיבט המחקר נעשית פעילות לבחינת השפעתם של עדרי הבקר על המגוון הביולוגי, כולל קבוצות טקסונומיות של צמחים, בעלי חיים ופטריות.

חי

עולם החי בשמורה עשיר ומגוון. ביונקים הגדולים בולטים חזירי הבר, אך גם טורפים כגון תנים, זאבים, שועלים וגיריות, וכן טורף קטן, שהרחיב את תפוצתו בעשורים האחרונים – דלק. אוכלי העשב הגדולים – יחמור פרסי ואייל הכרמל – נכחדו מהשמורה זה כבר, ובשנים האחרונות הושבו היחמורים לשמורת הר סאסא הסמוכה. במכרסמים ראוי להזכיר את המכרסם הנדיר נמנמן עצים, השוכן בחורשי השמורה. שפע המערות במרחב מקיים מגוון מינים של עטלפי חרקים, חלקם בסכנת הכחדה בישראל. בזוחלים נציין את הלטאה הירוקה. שפעת מקווי המים – מרביתם עונתיים – מקיימת 6 מ-7 מיני הדו-חיים בישראל, בהם סלמנדרה כתומה.

צומח

הקור וכמות המשקעים הגבוהה בחורף מקיימים חורש ים-תיכוני עשיר ומגוון בכל תחומי השמורה. העץ השולט כאן הוא אלון מצוי ונפוצים גם עצי חורש "קלסיים" כגון אלה ארץ-ישראלית וקטלב מצוי, אך גם עצים אופייניים לאזורים גבוהים וקרים יותר – אלון התולע, אגס סורי, שזיף הדוב וכן מינים נדירים כגון חוזרר החורש וערער ארזי.

מלבד עצים ראויים לציון גם גיאופיטים ועשבוניים נדירים (המפורסמת בהם היא אדמונית החורש), אך נזכיר גם מגוון סחלבים (בייחוד בן-חורש רחב-עלים ורצועית הגליל), סתוונית בכירה, כרכום נאה, חלמונית גדולה, רקפת יוונית, אירוס הלבנון, יקינתון מזרחי ויש עוד רבים.

היסטוריה וארכיאולוגיה

בעבר, בגלל התנאים הקשים, הייתה התיישבות האדם בהרי מירון דלילה יחסית לחבלי ארץ סמוכים להם.

לפני כמה שנים נחפר ליד קיבוץ פרוד אתר ארכיאולוגי לא מוכר – "גל יתרו" – גל אבנים ענקי דמוי סהר, המתוארך לתקופת הברונזה הקדומה (לפני כ-5,000 שנה), וייתכן ששימש מתחם פולחני בגבול שבין תחומי הערים הראשיות באזור בתקופה ההיא – בית ירח בדרום הכנרת וקדש בהרי נפתלי. חלק מהאתרים הארכיאולוגיים בשמורה, על ראשי הרים, הם מצודות עתיקות מתקופת הברזל (התקופה הישראלית) ככל הנראה, למשל בהר אדיר ובהר מירון עצמו (רוב האתר נהרס בפריסת הצבא במקום). מתחמים מבוצרים הוקמו גם בתקופה הפרסית, למשל בהר מצפה הימים. למרגלות ההרים פרוסים יישובים רבים, שניים עתיקים הם מירון ופקיעין, שהתפרסמו במסורת היהודית בזכות רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), מתלמידיו של רבי עקיבא (פעל לאחר כישלון מרד בר-כוכבא). לפי המסורת הסתתר הרשב"י 13 שנים במערה בפקיעין, ובמירון נקבר. בתקופות הרומית והביזנטית – תקופות של שגשוג בכל ארץ ישראל – התקיימו כמה יישובים קטנים גם בהרי מירון, כגון בחורבת חותם ובאתר ע'בטייה. בימי הביניים דעכה ההתיישבות באזור וכנראה מסיבה זו נמשכו לכאן דרוזים, והם נאחזו בבית ג'אן ובשני כפרים שאינם קיימים עוד – זבוד (חורבת זבד) וג'רמק (חורבת ב"ק). בתקופה העות'מאנית שגשגה העיר צפת, ובאפיק נחל עמוד ונחל מירון פעלו טחנות קמח ומבטשות (מתקנים ששימשו בתהליך ייצור הצמר), וכן התפתחה מסורת עלייה לרגל לקברי צדיקים, הפזורים בעיקר בקרבת היישוב מירון. ברעש האדמה בשנת 1837 נפגעה קשות העיר צפת והרב ישראל ב"ק הקים יישוב חקלאי קטן בג'רמק. היישוב התקיים כשנתיים, והיום המקום נקרא על שמו – חורבת ב"ק.

על אף מיעוט ההתיישבות במרחב תועדו בו עשרות גתות לייצור יין, חלקן תוארכו לתקופת הברזל וחלקן לתקופה הרומית-ביזנטית. כמו כן נבנו טרסות חקלאיות, והן נראות גם היום במעבה החורש בכל תחומי השמורה. כל אלה מעידים על פעילות חקלאית ענפה באזור בתקופות אלו.

גיאולוגיה וגיאומורפולוגיה

הרי מירון הם גוש מורם (הורסט, בשפת הגיאולוגים), התחום במערכת ההעתקים שהרימה את המרחב במאות מטרים מעל סביבתו. להרים צורה של פרסה פתוחה לכיוון צפון-מערב, ובליבה מתחתר חלקו העליון של נחל כזיב.

המסלע הגירני וכמות הגשמים הגדולה הפכו את המרחב לאזור קרסטי במיוחד, ובו מגוון תופעות קרסט: מערות עמוקות של נטיפים ותהומות (הוטות או קמינים בעברית), עמקים קטנים וחסרי ניקוז חיצוני (דולינות), שמימיהם מחלחלים למעמקי האדמה ובוקעים במעיינות למרגלות ההרים, ואזורי סלעים גדולים וציוריים. במיוחד בולטות תופעות אלו ברכס פקיעין. עד היום תועדו בו 245 מערות וקמינים קרסטיים. בתחום השמורה נכללות המערות השנייה והשלישית בעומקן בישראל – הוטת הג'רמק ומערת צב. עומקן כ-150 מ'.

במתלול התוחם את השמורה בדרום נחשפות מגוון תצורות גיאולוגיות, בהן אבני חול בתצורת עין אל-אסד, על שם הכפר הסמוך להן.

הידרולוגיה

בהרי מירון עובר קו פרשת המים הארצי. חלק הארי של השמורה מתנקז לאגן נחל כזיב (ראשיתו בעין הזקן שבלב השמורה) ונשפך לים התיכון בפאתי אכזיב. בשמורה מתחיל גם נחל פקיעין,  יובלו הראשי של נחל כזיב. בשוליה הדרומיים של השמורה מתחיל נחל צלמון, ואילו בגבולה המזרחי של השמורה מתחיל נחל עמוד, ושניהם נשפכים לכנרת. בצפון השמורה מתחיל עוד נחל חשוב, נחל דישון, והוא נשפך לירדן בדרום עמק החולה. חלק זעיר בשולי השמורה באזור סאסא מתנקז לנחל דוב"ב. הנחל מתלכד עם ערוצים אחרים בשטח לבנון ונשפך לים התיכון מדרום לעיר צור.

בגוש הרי מירון תועדו כ-50 מעיינות (רובם בתחום השמורה). על אף כמות המשקעים הגבוהה, בגלל המסלע הקרסטי מעיינות רבים בהרי מירון הם עונתיים וזעירים, ושפיעתם קטנה. ריכוז המעיינות הגדול ביותר באזור נמצא במובלעת השמורה סביב הכפר בית ג'אן, ועוד מקבץ מעיינות נובע בנחל כזיב, למרגלות הכפר חורפיש. כמה מעיינות גדולים נובעים למרגלות גוש הרי מירון: מעיינות נחל מירון ונחל עמוד (בתחום השמורה), מעיינות הכפר פקיעין, מעיינות נחל גוש חלב ונחל דישון, ומעיינות נחל צלמון ועין זיו בנחל כזיב. כמו כן יש בשמורה כעשר בריכות עונתיות, הגדולה שבהן בהר שפנים.

 

 

כיצד מגיעים:

העליה להר מירון היא דרך כביש 89. אפשר להגיע ממערב דרך מעלות וחורפיש או ממזרח מכיוון צפת.

 

עונה מומלצת: 

סתו, חורף ואביב
 

סוג המסלול:

מעגלי קצר
 

אופי הטיול בדגש :

טבע, נוף ופריחה
 

סימון שבילים:

מפה 2 צבע אדום
 
 

דמי כניסה

ללא תשלום דמי כניסה 


    התוכן בבנייה, המידע יופיע בקרוב.
    32.997242,35.409913
    הר מירון

    חדשות מהשטח

    עצור חדשות