גן לאומי מבצר נמרוד (קלעת נמרוד)

מבצר נמרוד השוכן למרגלות החרמון, הוא המבצר הגדול ביותר שנותר בישראל מימי הביניים.
מיקומו של המבצר הבנוי בגובה של כ-760 מטר, כשהוא מוקף במצוקים תלולים, חלש על אחת הנקודות האסטרטגיות ביותר בדרך שהובילה מעמק החולה והגולן לעבר סוריה. נופי הצפון הנפלאים נשקפים מכל מגדל במבצר.
 
 
• כתובת ביברס - סמוך לשער המערבי, בתוך המבצר, מוצגת הכתובת הממלוכית הגדולה והמפוארת ביותר שהתגלתה עד כה בישראל. ארבע שורות חקוקות על אבן שאורכה כשישה מטרים, מציינות את הסולטן ביברס שבתקופתו התרחשה עיקר בנייתו המפוארת של המבצר, מפקדים נוספים והתאריך: 674 להיג'רה (1275 לספירה).
 
• המגדל הדרום מערבי - מגדל עצום בן ארבע קומות שהורחב בתקופה הממלוכית. למגדל חשיבות רבה מכיוון שהגן על הצד הדרומי הפגיע יחסית. מהמגדל תצפית נהדרת אל החומה הדרומית כולה.

• מאגר המים הגדול – מצפון מזרח למגדל הדרום מערבי נמצא מאגר מים גדול שגשמים הוזרמו אליו במערכת תעלות שנהרסה.
• רהט - מתקן מים לשתייה הנמצא בצדו הדרומי של המאגר בקיר החיצוני.

 "המגדל היפה" - מבנה משובע ומרשים מאוד. בשל גודלו נבנתה במרכזו אומנה, שממנה התפצלו קמרונות הגג אל קירות המבנה. הסיתות נעשה ברמה גבוהה ביותר.
 
• החפיר – תעלה חצובה בסלע ומפרידה בין המבצר למגדל העוז שלו. מטרת החפיר להגן על מגדל העוז מפני תקיפת האויב.

• מגדל העוז - במקום הגבוה ביותר במבצר שוכן מגדל העוז, הבנוי כמבצר עצמאי, בעל חפיר וחומה משלו. הוא העניק קו הגנה שני במקרה שהחלק התחתון של המבצר נכבש. מראש המגדל נשקפת תצפית מרהיבה.
 
• המגדל הצפוני – מגדל מרשים בקצה המערבי של החומה הצפונית שנבנה בשנת 1230 לספירה. המגדל שנשתמר היטב כולל אולם שבכתליו חרכי ירי, וממנו מטפס גרם מדרגות אל הגג. במאה ה-15 שימש כנראה המקום בית סוהר.

• השער המערבי – אבני הקשת שמעל השער נעו ברעש אדמה שאירעה בשנת 1759 לספירה.
• מעבר הסתרים - ליד השער פעור פתח גדול שמוביל לגרם מדרגות יפהפה המוביל למעבר סתרים, שדרכו ניתן לצאת מהמבצר מבלי להתגלות לאויב שנמצא מחוץ למבצר.

 הבריכה - מחוץ למבצר בצידו המזרחי נמצאת בריכת אגירת מים שמידותיה 54X26 מטר ועומקה כ- 5 מטרים. מיקומה במדרון איפשר אגירת מי גשמים ששימשו את יושבי המבצר.
 
פירוט מוקדי העניין
• כתובת ביברס - סמוך לשער המערבי, בתוך המבצר, מוצגת הכתובת הממלוכית הגדולה והמפוארת ביותר שהתגלתה עד כה בישראל. הכתובת נחשפה במפולת האבנים שהייתה מונחת למרגלות הקיר המזרחי של המגדל. היא משתרעת על חמש אבני גזית, אורכה כשישה מטרים וגובהה 1.35 מטרים,  והיא כוללת ארבע שורות  בערבית.  הכתובת הייתה משולבת בקיר שמעל לפתח הפנימי המזרחי, והיא מנציחה את בניית המגדל. הכתובת שנקראה בידי ראובן עמיתי-פרייס, פרופ' להיסטוריה של המזרח התיכון, מציינת את הסולטאן ביברס כפטרון, את קצינו ביליכ כיוזם הבנייה, את שניים ממפקדי המבצר, את האדריכל, את הבנאי ואת כותב הכתובת, וכן את תאריך השלמת הבנייה בשנת 674 להיג'רה (1275 לספירה).

• המגדל הדרום מערבי - מגדל עצום בן ארבע קומות שהורחב בתקופה הממלוכית. למגדל הדרום-מערבי הייתה חשיבות מיוחדת. המגדל שלט על דרכי הגישה לאורך החומה הדרומית, צד שהיה פגיע יחסית.  ולכן במסגרת חיזוק המבצר, הורחב המגדל. המדרגות מובילות אל האולם הפנימי, שעל היותו המגדל המקורי מעידים חרכי ירי (שנבנו תמיד בקיר החיצון). המגדל הורחב בימי ביברס ואז נבנו חרכי הירי הנוספים. מהרחבה יורדות מדרגות לולייניות אל החדרים הפונים לצד דרום, ואף בהם נבנו חרכי ירי. מראש המגדל תצפית נהדרת אל החומה הדרומית כולה, הגליל, עמק החולה ומדרונות הגולן והחרמון.
 
• מאגר המים הגדול – מצפון מזרח למגדל הדרום מערבי נמצא מאגר מים גדול. מידותיו 9.5X25 מ' וגובהו כ-8 מ'. מי גשמים הוזרמו אליו במערכת תעלות שאינה קיימת בימינו לאחר שנהרסה. צדו הצפוני מקורה בקמרון חבית ובקצהו יורדות מדרגות לקרקעיתו. החלל הדרומי מקורה בקמרון צולב. פרצה מאוחרת בקיר הדרומי – מעשה ידי רועי צאן – מאפשרת הצצה אל המאגר.

 רהט - מתקן מים לשתייה, הנמצא בצדו הדרומי של המאגר בקיר החיצוני. המים הגיעו מן המאגר. מעל השוקת נקבעה כתובת פח'ר א-דין חסן, ששיפץ את הרהט בשנת  1240 לספירה.
 
• "המגדל היפה" - המגדל, הבולט מהחומה במעין חצי עיגול, נבנה בידי ביברס. פנים המגדל משופע וגג המגדל מקומר. הבנייה, סיתות האבנים ועיבוד חרכי הירי בולטים באיכותם. בפינתו הימנית תא שירותים, בדומה לזה שבמגדל הצפון-מערבי.  

• החפיר – החפיר הינו תעלה חצובה בסלע ומפרידה בין המבצר למגדל העוז שלו. מטרת החפיר להגן על מגדל העוז מפני תקיפת האויב. השביל חוצה את החפיר במקום שבו הוא נסתם מעט, אך ניתן לראותו היטב בצד ימין. את החפיר חצו במקום זה בגשר עץ. בקצה החפיר, בפינה הדרום-מערבית של מגדל העוז, נמצאה הכתובת הערבית הקדומה ביותר במבצר, מימי השליט אלעזיז עות'מאן (1227 לספירה). (אין גישה למקום).
 
• מגדל העוז - במקום הגבוה ביותר במבצר שוכן מגדל העוז (הנקרא בצרפתית: דונג'ון). זהו מתחם מבוצר ועצמאי, בעל חפיר וחומה משלו. במקרה שמערכת הביצור התחתונה הייתה נכבשת, יכלו הלוחמים להמשיך בקרב ובמגננה בתוך מגדל העוז העצום והחזק. שערו נמצא בפינה הצפון-מערבית. בארבע פינות המבנה הוקמו מגדלים מרובעים. במרחב שביניהם נותרו שרידי קשתות של אולם טקסים, אולמות נוספים ובריכות מים. מראש המגדל נשקפת תצפית מרהיבה.

• המגדל הצפוני - מגדל מרשים בקצה המערבי של החומה הצפונית שנבנה בשנת 1230 לספירה בידי השליט האיובי אלעזיז עות'מאן. המגדל היה בנוי בראש מצוק סלע תלול, שלא הותיר מקום רב לבנייה נוספת. המגדל שנשתמר היטב כולל אולם שבכתליו חרכי ירי, וממנו מטפס גרם מדרגות אל הגג. במאה ה- 15 המקום שימש ככל הנראה בית סוהר.
 
• השער המערבי - השער נבנה בשנת 1230, על פי הכתובת המשובצת מעל לפתח החיצוני של המגדל. ברעש אדמה שאירעה בשנת 1759 לספירה זזו אבני הקשת, אך למרבה הפלא לא נפלו ממקומן. עם השנים הוריב המגדל במידה רבה על ידי בניית קירות שהושתתו בתוך החפיר, מתחת למצוק הסלע. הקירות, שעוביים שלושה מטרים וחצי, נבנו מאבני גזית ענקיות שמשקלן חמש עד 37 טונות.  ה"מרפסת" שלפני השער היא חלק מחדר שתקרתו קרסה והוא נבנה בשנת 1275 לספירה בידי שליט המבצר ביליכ. השליט אף הרחיב את המגדל ונוספו לו שתי קומות. בנייה מפוארת זו ניכרת באבני ענק מסותתות שוליים, הפזורות בין עיי המפולת, שנוצרה ברעידת האדמה. כמו כן משויך לו גם פתיחת הפתח ברצפה שבקומת הקרקע של המגדל, אשר מוביל אל בור המים. מעליו הותקן פיר בגובה של למעלה מ-7 מ', שדרכו הועלו מים לקומה העליונה. מדרום לחדר נתגלה תא שירותים.

• מעבר הסתרים - ממערב למגדל השער, בקצה ה"מרפסת", נבנה מעבר סתרים שהוליך אל מחוץ לחומה הצפונית. ליד השער המערבי פעור פתח גדול שמוביל לגרם מדרגות יפהפה. אורכו 27 מ', רוחבו 1.8 מ', והוא מקורה בקמרונות גבוהים מרהיבי עין באיכות בנייתם. בתקרה ניתן להבחין בטור אבנים שהוסט ממקומו עקב רעידת אדמה. גרם המדרגות מוביל למעבר הסתרים, שדרכו ניתן לצאת מהמבצר מבלי להתגלות לאויב שנמצא מחוץ למבצר. גובה החלל של המעבר מרשים, והוא הולם יותר כניסה מלכותית מפוארת מאשר מעבר סתרים. המעבר מסתיים בפתח חבוי (פותרנה), שנפרץ בתחתית הקיר החיצוני של החומה הצפונית והוסתר מבחוץ בסלע טבעי.
• הבריכה - מחוץ למבצר בצידו המזרחי נמצאת בריכת אגירת מים שמידותיה 54X26 מטר ועומקה כ- 5 מטרים. מיקומה במדרון אפשר אגירת מי גשמים ששימשו את יושבי המבצר בימי שלום וייתכן שאף נוצלו לחקלאות ולבע"ח.  בעבר, קבלה הבריכה מים מאזור הכביש המוביל לנבי חזורי. מערכת הובלה זו כללה גם בור שיקוע. אולם, עם השנים, מערכת ההובלה חדלה לפעול וכיום מקבלת הבריכה מים רק מהגשם היורד מעליה.
 
 
•       תצפית מערבה מראשו של המגדל המערבי - תצפית מרשימה אל הגליל, עמק החולה והיישובים הצפוניים של העמק:שניר, דן ודפנה, חלק מדרום לבנון ומבצר הבופור.   מעבר לעמק החולה ניתן להבחין ברכס הרי נפתלי. בחלקו הצפוני של הרכס, על מורדותיו המזרחיים, נמצאת העיר קריית שמונה ובקצהו הצפוני נמצאים היישובים מנרה, מרגליות ומשגב עם. בתצפית לכיוון צפון וצפון מזרח מתגלה החרמון על שלוחותיו: כתף חרמון, שלוחת שריון וכתף שיאון.

•       מגדל העוז - מגדל העוז גבוה מיתר חלקי המבצר. מכאן ניתן להשקיף על החרמון, היישוב עין קינייה הסמוך ועל שוליה המערביים של רמת הגולן. בצד הדרום מערבי של הגולן ניתן אף לזהות את מוצב תל פאחר הנמצא בסמוך לדרך הנפט. מדרום נשקפים הגליל העליון המזרחי ועמק החולה.

•     במגדל הצפוני - התצפית לכיוון צפון מערב מאפשרת להבחין בקו הגבול בין ישראל לדרום לבנון, בכפר רג'ר הנמצא על שפת המצוק של נחל החצבני, בבופור ברכס החרמון ובהר דוב.
מצב סטטוטורי
גן לאומי מבצר נמרוד הוכרז בשנת 2003.
 
הסיבות להכרזה
• שימור ושחזור האתר הארכיאולוגי. המבצר מהווה עדות היסטורית לחשיבותו האסטרטגית של האזור ולתהפוכות הרבות שעברו על חבל ארץ זה.
 
• שמירת ערכי טבע ונוף בתחומי הגן וסביבתו. מבצר נמרוד מוקף בשטחים של חורש אלונים טבעי ובמורדות השלוחה עליה הוא ממוקם קיים מגוון רחב של בעלי חיים וצמחים.
 
• שמירה על אוכלוסיית סלמנדרות בסכנת הכחדה החיות במאגרי מים בתוך המבצר.
 
מיקום בארץ
גן לאומי מבצר נמרוד שוכן למרגלות החרמון, דרומית מערבית ליישוב נווה אטי"ב על שלוחת הבניאס בגובה של כ-760 מטר המוקפת במצוקים תלולים. האתר נמצא בעיקול חד בין הקילומטר הרביעי לחמישי על כביש מספר 989 המחבר את כביש מספר 99 עם נווה אטיב ומג'דל שמס.
  
1. הכשרת האתר לביקור מטיילים ותחזוקה שוטפת שלו לאורך כל השנה, ובעיקר לאחר תקופת החורף עקב הנזקים הנגרמים מדי חורף על ידי הגשמים והשלג. העבודה כוללת תחזוק רחבת החניה של האוטובוסים, עדכון מסלולי טיולים, עבודות שימור ועוד.

2. עבודות שימור השער הדרומי של המבצר ודיפון חלקים מהחומה במטרה למנוע את התמוטטותה הנגרמת על ידי המשקעים.

3. עקירת צמחים הגדלים בין קירות המבצר ומפוררים אותו - חומות וקירות המבצר חשופים להתפתחותם של מיני צמחים שונים בהם עצים עבי שורשים הגדלים בכוכים, המשמשים אתרים נוחים להתפתחותם של זרעי הצמחים.
 
מבצר נמרוד והמצוקים הסובבים אותו מהווים מסתור לבעלי חיים שונים ועופות. בעל החיים הנפוץ ביותר בנקיקי הסלע ובין אבני המבצר הוא שפן הסלע שמושבות גדולות שלו חיות במתחם המבצר וסביבותיו. הטורפים הנפוצים באזור זה הם תנים ושועלים, והיונק הגדול ביותר הוא חזיר הבר שמשוטט בלהקות המונות מספר פרטים בואדיות ועל המדרונות התלולים. מבין המכרסמים, היערון הקטן והגדול הם הנפוצים בחורש, שם הם ניזונים מבלוטים, צמחים וגם חרקים. סקרי עטלפים שנערכו בצפון ישראל מצאו באתר יזנובים וכן פרסף גדול בסכנת הכחדה. מבין הזוחלים ניתן למצוא בסלעי המצוקים מניפניות וחרדונים המוצאים מחסה בחרכי הסלע, ובמדרונות ובחורש האלונים נראות לטאות זריזות, שממיות עצים וקמטנים.  
 
אזורי המצוקים בסביבה זו משמשים בית גידול לעופות דורסים שונים ביניהם: נשרים, רחמים, עיטים ניציים, עקבים עיטיים, ולעיתים גם דיות מצויות. במצוקים אלו מקננים גם עופות אחרים כגון: צוקית בודדת, יונת סלעים ומינים שונים של סיסים.

באזור חורש האלונים ניתן למצוא קינים של: שחרור, עורבני, גדרון, ירקון סבכיים ממינים שונים, חוחית, ירגזי חרמון ובזבוז הלבנון. במבצר נמרוד ידוע על קינון של סיטת צוקים שמקננת בחרמון ומורדותיו בלבד, בנקיקי סלע. הקן מודבק לסלע גדול או למצוק הגבוהים מעל פני הקרקע בדרך כלל במפנה צפוני.

בתחום המבצר קיימת בריכה מים בה ניתן למצוא אוכלוסייה של סלמנדרות, הנמצאות בסכנת הכחדה. נוכחותה של הסלמנדרה המצויה במורדות החרמון ידועה ממספר אתרים מצומצם.
 
גן לאומי מבצר נמרוד נמצא במורדות הר החרמון. עם העלייה בגובה באזור מעיינות הבניאס משתנה גם חברת הצומח. הצומח באזור זה מורכב מחורש ים תיכוני אופייני של חברת אלון מצוי ואלה ארצישראלית, רוב המינים המרכיבים חברה זו הם ירוקי עד וישנם מקומות בהם האלון המצוי הוא המרכיב הבלעדי. מלוויו של חורש זה אופייניים לחורש המופיע בגליל העליון וכוללים: לבנה רפואי, כליל החורש, בר זית בינוני, אשחר רחב עלים, אחירותם החורש, שלהבית דביקה, יערה איטלקית, זלזלת מנוצה, ספלול מטפס, קידה שעירה, עוזרר קוצני ועוד. באזורי המצוקים והמדרונות התלולים, במפנים צפוניים שהם מוצלים ולחים דוגמת מדרונות נחל גובתה שגובל מצפון עם מצודת נמרוד התפתחו חברות צומח ייחודיות ביניהן: חברת כליל החורש-שרכיה אשונה וחברת ער אציל-בוצין קיסריון שהוא מין הנמצא בסכנת הכחדה. המלווים של חברות אלו הם כליל החורש, מיילה סורית, קיסוס החורש, שושן צחור, בן חצב החורש וחבצלת קטנת פרחים. חלק מצמחים אלו אנדמיים לדרום הלבנון והגליל העליון. צמחים אחרים ייחודיים למצוקים לחים וגדלים בין שברי הסלעים. בערוץ נחל גובתה גדלים גם עצי אדר סורי, דולב מזרחי ובמורדות הנחל פורחים באביב שושן צחור ומישויה פעמונית שהוא צמח נדיר למדי הנמצא בסכנת הכחדה. צמח נדיר נוסף הוא ארנין ההרים הנתון בסכנת הכחדה. הוא גדל אך ורק במקורות הירדן ולמרגלות החרמון בנחלים עיון, שיאון וגובתה. מלוויו של צמח זה הם צמחי מצוקים ביניהם: מישויה פעמונית, לוע הארי הגדול, דבקה אפורה ועוד. בחלקיו התחתונים של נחל גובתה משתלבים בחורש האלונים גם עצי זית שהם ככל הנראה שרידים של כרמי זיתים שהיו בעבר באזור זה.

בחלקים נרחבים של מורדות החרמון נפגע החורש הים תיכוני ואת מקומו תפסו בתות של סירה קוצנית או גריגות של קידה שעירה. באזורים המוצלים נוספים להם אחירותם החורש וקרקש קיליקי שהוא שיח הנפוץ בארץ רק בחרמון ברום שבין 700 ל- 1,800 מטר, הפרטים הדרומיים שלו גדלים באזור מצודת נמרוד.

בתחומי מבצר נמרוד גדלים גם צמחי קירות שונים שהבולט מביניהם הוא הציפורן המשתלשל הגדל רק בצפון הארץ, זהו בן שיח המשתלשל מקירות סלע טבעיים וחומות עתיקות. כמו רוב צומח הקירות גם שיא פריחתו של צמח זה היא בתקופת הקיץ וניתן לראותו פורח מאפריל עד ספטמבר.
 
המבצר נבנה לאחר מותו של צלאח א-דין בשנת 1193 לספירה, מייסד השושלת האיובית. על סמך כתבי ההיסטוריון של שליט דמשק ד'אז, נבנה מבצר נמרוד לאחר שאל עזיז עות'מאן, בן אחיינו של צלאח א-דין, קיבל את השליטה באזור בשנת 1218 – 1232. חיזוק לכך נמצא בכתובות המעטרות את קירות המבצר ונושאות את שמו של השליט המקומי.

המבצר נבנה בחופזה, היות ובשנת 1227 הגיע צבאו של הקיסר הגרמני פרידריך השני לארץ וחידש את האיום הצלבני על האיובים. בשל לחץ הזמן האיובים נקטו בשיטת בנייה חסכונית והמבצר הוקם תוך שלוש שנים בלבד בין השנים 1227-1230 לספירה. בתחילה נבנה מבצר קטן בחלק המזרחי והגבוה של השלוחה ובהמשך הורחב המבצר ונבנה גם חלקו המערבי.
מיקומו של המבצר נבחר עם מחשבה רבה, מתוך כוונה למקמו באחת הנקודות האסטרטגיות ביותר על הדרך המובילה מעמק החולה ומורדות הגולן לעבר דמשק שבסוריה. המבצר ממוקם בנקודה התלולה ביותר באזור, המשקיפה על הדרך העוברת על גבי המדרון הדרומי המתון יחסית, ונתונה לתצפית מכיוון מגדל העוז. לכל אורך הדרך העולה מעמק החולה לדמשק, אין עוד עליות תלולות נוספות הנשלטות בצורה כה בולטת על ידי המצוק החולש עליהן כפי שקורה במבצר נמרוד.

בנוסף למבצר נמרוד נבנו בתקופה זו גם מבצרים חדשים בבעל-בק שבבקעת הלבנון, בבצרה, בבשן ובעג'לון שבגלעד. בשנת 1253 לספירה ניסו הכוחות הצלבנים בפיקודו של לואי התשיעי מלך צרפת לכבוש את בניאס ומבצר נמרוד אך כשלו בכך.

השליטה האיובית באה אל קצה בשנת 1260 לספירה כאשר המונגולים כבשו את האזור. שלטונם של המונגולים לא ארך זמן רב וכבר באותה שנה ניצבו מולם הכוחות הממלוכים לקרב מכריע בעין חרוד (קרב עין ג'אלוד). המצביא הממלוכי ביברס הכריע בקרב זה את הכוחות המונגולים שעזבו את סוריה והשטח כולו עבר לשליטה ממלוכית.

עד למותו של ביברס בשנת 1277 הוא הרחיב את ממלכתו תוך כדי הרס ערי החוף ושיקום המבצרים בפנים הארץ ביניהם גם מבצר נמרוד. בתקופה זו מבצר נמרוד שוקם והורחב ונבנה באיכות גבוהה ביותר שהתבטאה בחומרי בניה משובחים וארכיטקטורה מרשימה. מאוחר יותר העביר ביברס את השליטה על האזור כולו והמבצר לעוזרו הנאמן ביליכ שהמשיך בשיפוץ המבצר והוספת מגדלים. לאחר מותו של ביליכ וגירוש הצלבנים מהארץ בשנת 1291 לספירה ירדה חשיבותו של המבצר ונפסקה הבנייה בתחומו.

השלטון העותומאני עשה שימוש במבצר כבית סוהר ובמהלך המאה ה- 16 ננטש המבצר לחלוטין והפך מקום משכן לרועי צאן מהאזור. בחודש אוקטובר, שנת 1759 התרחשה רעידת אדמה שפגעה באזור כולו (הערים צפת ובעל-בק נפגעו בצורה קשה) ובין היתר גם במבצר נמרוד הנטוש. למרות עוצמת הרעידה רוב מגדלי המבצר לא נפגעו בצורה חמורה. לאחר מכן ננטש המבצר עד ימינו (20). בשנות ה- 20 של המאה הקודמת, השתמש הצבא הצרפתי במבצר נמרוד בעת דיכוי המרד הערבי ומרד הדרוזים בתקופה זו הצרפתים הציבו במבצר סוללת תותחים ולשם כך פרצו פתח בחומה המערבית המשמש גם כיום לכניסה למבצר. בהמשך, במהלך מלחמת ששת הימים שימש המבצר את הסורים כמוצב תצפית של כוחות הארטילריה, עקב כך נפגעה חזיתו של המבצר על ידי כוחות חיל האוויר של צה"ל. לאחר תקופה זו הסתיימו המאבקים המלחמתיים באזור. המבצר שוקם, שופץ ונחקר, בין יתר הממצאים התגלו כתובות עתיקות בערבית ששפכו אור על היסטוריית הבנייה של המבצר. 
 
 

 

כיצד להגיע:
על כביש על כביש 989 בין ק. שמונה לחרמון. 30 דקות מקריית שמונה.
 
משך הסיור: שעתיים
 
עונה מומלצת: כל השנה.
 
לא לוותר: שקיעה במבצר נמרוד, המנהרה הסודית.
 
מה יש עוד? תצפית, מזנון.
 
 

 

שעות פתיחה
* הכניסה לגן נסגרת שעה לפני השעות הרשומות
 
שעון קיץ:
בימים א'-ה' ושבת 8:00-17:00.
בימי שישי וערבי חג 8:00-16:00
 
שעון חורף:
בימים א'-ה' ושבת  8:00-16:00.
בימי שישי וערבי חג 8:00-15:00
 
 
 דרכי התקשרות:
 
טלפון: 6949277- 04
 
 פקס: 6950877 - 04
 
 
דמי כניסה:
 
יחיד: מבוגר: 22 ₪, ילד: 10 ₪,
קבוצה (מעל 30 איש): מבוגר: 19 ₪, ילד: 8 ₪.
אזרח ותיק 11 ₪

 

ניתן לרכוש כרטיס משולב בניאס + קלעת נמרוד:
יחיד: מבוגר: 41 ₪, ילד: 20 ₪.
קבוצה (מעל 30 איש): מבוגר:36 ₪, ילד:19 ₪.

 

מצורפת דפדפת האתר להורדהnimrod.pdf


חדשות מהשטח

תבליט נוסף של אריה בן למעלה מ-700 שנה התגלה בגן לאומי מבצר נמרוד

האריה הוא הסמל המלכותי של הסולטאן הממלוכי ביברס ששלט בין 1277-1260; ככל הנראה 'מתחבאים' במבצר ...

תבליט נוסף של אריה בן למעלה מ-700 שנה התגלה בגן לאומי מבצר נמרוד