גן לאומי שבטה

​​​

גן לאומי שבטה-אתר מורשת עולמית, מציג לראווה שרידים מרשימים של עיר ביזנטית, שהתקיימה בלב אזור מדברי ללא  מקורות מים טבעיים. הכנסיות המפוארות, הרחובות ובתי המגורים מעוררים השתאות גם בימינו.

מוקדי עניין

  • שרידי עיר ביזנטית, חלקה משוחזרת
  • כנסיות מהתקופה הביזנטית
  • שחזור בוסתן על פי שיטות הגידול הנבטיות
  • שרידי מבני קולומבריה (שובכי יונים)

 

מקום בארץ

שבטה שוכנת בנגב המערבי. מצומת טללים  נוסעים מערבה לכיוון ניצנה (כביש 211) ולאחר כ-19 ק"מ, בצומת שבטה, פונים דרומה ונוסעים כ-9 ק"מ עד האתר.

 

תצפית נוף

ערמת שפכי חפירות בין בית המושל לכיכר הצפונית: מנקודה זו נשקף נוף יפה של שבטה וחורבותיה, ומכאן נראים גם מצפה שבטה בצפון והר ספון והר רביב בדרום מערב.

 

תעודת זהות

שבטה העתיקה היא גן לאומי מוכרז המשתרע על 1,420 דונם. משנת 2005 שבטה היא אתר מורשת עולמית ברשימת אונסק"ו, ואתה ערי הנבטים עבדת וממשית – שלושתן על תוואי דרך הבשמים. השטח המיושב של שבטה הקדומה משתרע על כ-90 דונם. הארכיאולוג יזהר הירשפלד איתר בשבטה 170 יחידות מגורים.

הסיבות להכרזה

  • שימור שרידי תרבות קדומה
  • שימור אדריכלות

 

פעילות רשות הטבע והגנים לשמירה על המקום

  • חפירות ארכיאולוגיות ושחזור מבנים מהתקופה הביזנטית (בשיתוף גורמי מקצוע אחרים)
  • הכשרת האתר למבקרים

 

פירוט מוקדי העניין

בית משלחת קולט: בית אבן מדרום לרחבת החניה. את הבית בנו משלחת החפירות של אוניברסיטת ניו יורק ובית הספר הבריטי לארכיאולוגיה בירושלים, בראשות דנסקום קולט (בן למשפחת יצרני הנשק המפורסמת). המשלחת חפרה בשבטה בשנים 1934- 1936.

"השער המערבי": שבטה לא הוקפה חומה ולא נמצאו בה ביצורים, אבל בתיה החיצוניים נבנו בקו רצוף דמוי חומה. פתח הרחוב שבמערב העיר, המכונה "השער המערבי", משמש מעין שער.

"בית האורווה": בית מגורים גדול שנבנה סביב חצר פנימית. גרם מדרגות מעיד על קומת מגורים נוספת. בקירות אחד החדרים משולבים שקתות ואבוסים, והם מעידים שאגף זה של הבית שימש לאחסון בהמות. שטח בית ממוצע בשבטה, כולל החצר, מגיע לכ-360 מ"ר.

"בית הבריכה": הבית גובל בבריכות הציבוריות של שבטה והוא דוגמה לרמת הבנייה הגבוהה של בתי שבטה. החלק התחתון של הקירות, עד לגובה 2 מ' בערך, בנוי אבני גיר קשה בסיתות גס, ואילו  החלקים העליונים בנויים אבני גיר רך בסיתות עדין. עובי הקירות כ-70 ס"מ והם גורם מבודד מעולה. בפינת החצר נמצא פתחו של בור מים – מאפיין קבוע בבתי שבטה. עוד מאפיין הוא עיטורים גאומטריים במשקופי הפתחים ובבסיסיהם.

כיכר הבריכות: כיכר ובה שתי בריכות מים גדולות (רק אחת נחפרה). המים לבריכות הגיעו באמת מים ממרחק 2.5 ק"מ מן העיר, ובהמשך בתעלות שנראות באתר גם היום. בורות המים שבחצרות הבתים היו פרטיים, אך הבריכות שימשו את כלל הציבור.

הכנסייה הדרומית: הכנסייה הדרומית נבנתה כנראה על מבנה פולחן מהתקופה הנבטית. אולם התפילה הוא בסגנון  בזיליקה – אולם תווך ששתי שורות עמודים מפרידות בינו לשני אולמות צדדיים (סיטראות). אולם התווך רוצף בלוחות שיש והסיטראות רוצפו בלוחות אבן גיר. לצד האפסיס נבנו שני חדרים מרובעים, כפי שהיה מקובל בערי הנגב במאה ה-4 לספירה. מאוחר יותר, כנראה בתחילת המאה ה-6, נבנו במקום החדרים אפסידות ובהן גומחות קטנות להנחת שרידי קדושים בתיבות מיוחדות. מצפון לכנסייה נבנה אגן טבילה (בפטיסטריום) גדול. באגן הטבילו תינוקות וכן מבוגרים שביקשו להתנצר, חלקם בני האוכלוסייה הנוודית.

המסגד: מצפון לאגן הטבילה וצמוד לו התגלו שרידי אולם ובו 2 שורות עמודים, 3 עמודים בכל שורה. המסגד שירת מוסלמים שהתיישבו בשבטה או את אנשי שבטה שהתאסלמו. בכניסה למסגד נראית מדרגה עשויה אבן מעוטרת בצלב, ונראה שהיא מוכיחה שבתקופה שבה פעל המסגד לא חיו נוצרים בשבטה.  

"בית המושל": הכינוי "בית המושל" ניתן לבית מגורים פרטי ובו משולב מגדל גבוה. גובה שרידי המגדל כמעט 6 מ' ותקרתו גבוהה כפליים מתקרת בית מגורים רגיל. בהנחה שהיו בו 3 קומות התנשא המגדל השלם לגובה 12 מ' בקירוב. עיטורי משקוף הכניסה המשוחזר וקירוי לוחות האבן המקוריים של הקומה הראשונה נשארו במצב מצוין. 

הכיכר הצפונית: על פי המבנים שבכיכר הגדולה ובסביבתה אפשר להניח שהיא שימשה מוקד חיי החברה והכלכלה של שבטה. בחלק המזרחי של הכיכר גת ומצפון לה מבנה בעל חצר גדולה שספסלי אבן צמודים לקירותיה. בחדר אחר בבית התגלו עוד ספסלי אבן. ייתכן שמבנה זה שימש בית המועצה של שבטה ובו התכנסו לדון בעניינים שוטפים.

הכנסייה הצפונית: הכנסייה הגדולה בשבטה, ובה השתמרו קירות בגובה 10 מ' בערך. על שער הכניסה חקוקות האותיות אלפא ואומגה – האות הראשונה והאות האחרונה ביוונית – רמז לדבריו של ישו: "אני הראשית ואני האחרית". הכנסייה בנויה בסגנון בזיליקה. לאולם התפילה נכנסים דרך אטריום מרובע מוקף אולמות וחדרים בשתי קומות, ששימשו כנראה מנזר. אולם התפילה וחלק מהקירות צופו בשיש. בשתי האפסידות הצדדיות התגלו גומחות להצבת תיבות לשמירה על חפצים מקודשים. דרך פתח צדדי באולם הצד הדרומי ניתן להיכנס לשתי קפלות. אחת היא קפלת טבילה ובה נחשף אגן טבילה גדול בצורת צלב, חצוב כולו באבן אחת. באחרת נמצאו מצבות שיש של אנשי דת שנקברו במקום.

הכנסייה המרכזית: כנסייה קטנה יחסית, כנראה שולבה בתוך אזור מגורים קיים. שלושת הפתחים של אולם התפילה פונים היישר לרחוב.

"בית הקשתות": על קשתות אבן, שנותרו בשלמותן, מונחים לוחות אבן, ובית זה הוא הדוגמה המרשימה ביותר בשבטה לקירוי בלוחות אבן.

הגת הגדולה: בגת משטח דריכה גדול מרוצף אריחי אבן. מסביב לגת תאים מופרדים זה מזה. הכורמים הניחו בתאים אלו את ענביהם וחיכו איש איש לתורו לדרוך אותם.

הבוסתן המשוחזר: כ-700 מ' מצפון לשבטה. אפשר להגיע לבוסתן ברגל בשביל ברור, היוצא מהכנסייה הצפונית. הבוסתן משחזר חווה חקלאית עתיקה והעצים שניטעו בו – חרוב, תאנה, שקד, שזיף, זית, רימון, אלה, אפרסק, משמש וגפן – מושקים במי גשמים שהוטו אל הבוסתן, בדיוק כפי שנעשה בשבטה הקדומה.

שובכי היונים (קולומבריה): בשוליים החקלאיים של שבטה התנוססו בעבר 4­-5 שובכי יונים בדמות מגדלי אבן עגולים או מרובעים, שהתנשאו לגובה 8­-10 מ'. בכל שובך גידלו אלפי יונים והפיקו מהן כמויות גדולות של זבל לדישון הקרקעות ולהשבחתן. היום נשארו שרידים של 2 מגדלי יונים. הקולומבריום המערבי שוכן בגבעה כ-300 מ' מצפון-מערב לשבטה (כ-100 מ' ממערב לכביש הגישה לאתר). הקולומבריום הדרומי שוכן בגבעה שמדרום לנחל זיתן, כ-400 מ' מדרום לשבטה.

 

גיאוגרפיה

שבטה שוכנת בשפלת הנגב המערבי ברום כ-350 מ' מעל פני הים. שטח זה בנוי גבעות ורכסים נמוכים המורכבים בעיקר מסלעי קירטון מתקופת האיאוקן והסנון, ובהם תצבירים של סלעי צור. הגבעות מתנשאות לרום 200 עד 450 מ' מעל פני הים. הקרקעות בשטחים אלו הן קרקעות לס או לס חולי, והן מכסות את התבליט כולו – גבעות ובקעות גם יחד. במדרונות הלס רדוד בדרך כלל ואילו בעמקים עומקו  עשוי להגיע לכמה מטרים. בתנאי השקיה נאותים לס הוא בית גידול פורה גם כשכמות המשקעים קטנה יחסית. המרקם החולי של קרקעות הלס באזור שבטה מסייע לקליטת כל המשקעים היורדים באזור, ומקטין מאוד את שיעור איבוד המים בנגר ובהתאדות ישירה מפני השטח. 

 

היסטוריה וארכיאולוגיה

ראשיתה של שבטה לוט בערפל. ממצאים ארכיאולוגיים מעטים, בעיקר חרסים נבטיים, מעידים שהנבטים יישבו את המקום לראשונה בתקופה הרומית (מאות 1­-2 לספירה). מרבית הבתים הניצבים באתר נבנו מאוחר יותר, במאות 4­-5, ובתקופה זו שבטה החלה לשגשג. בפרק זמן זה חדרה הנצרות לנגב ואנו עדים לפריחה בנגב כולו, בעיקר עקב התייצבות גבולות הממלכה הביזנטית והביטחון ששרר בארץ. נראה כי הנגב היה אז אזור לח וגשום יותר מבימינו.

יושבי שבטה הראשונים היו נבטים, בני שבט ערבי. על אף שמוצאם האתני ברור, אין יודעים בוודאות מתי נעשו ישות עצמאית באזור. המטבעות הנבטיים והכתובות הקדומים ביותר שנמצאו בשבטה הם מראשית המאה  ה-2 לפנה"ס. 

בראשית דרכם היו רוב הנבטים נוודים מגדלי גמלים וצאן, ובעקבות פיתוח "דרך הבשמים" לנמלי עזה ורינוקורורה (אל עריש) הם הקימו יישובי קבע וצברו עושר רב. אך במאה ה-1 לפנה"ס למדו הרומאים להשיט אניות מהודו למצרים ומשם לנילוס, והדרך היבשתית שבשליטת הנבטים איבדה מחשיבותה. המסחר בדרך הבשמים הלך ודעך, עד שפסק במאה ה-3 לספירה. נבטים רבים התנצרו ונעשו חקלאים, והגל הגדול של החקלאות בנגב ניכר בחוות וביישובים מפוארים.

גם שבטה הפכה ליישוב פורח והוא מנה יותר מ-2,000 תושבים. מלבד חקלאות התבססה כלכלת שבטה גם על הספקת שירותים לצליינים שבאו לערוך טקסי פולחן לקדושים שנקברו בכנסיותיה.

בספר מהמאה ה-5, הידוע בשם "סיפורי נילוס הקדוש", שבטה נזכרת בשם סובייטה. בספר מספר הנזיר נילוס שבנו תיאודולוס נחטף בדרום סיני והגיע לאחר גלגולים רבים לכפר בשם סובייטה, ושם הציעו אותו למכירה. תושב מאנשי הכפר קנה אותו ומכר אותו לבישוף של חלוצה, והבישוף החזיר את תיאודולוס לאביו.

שבטה נזכרה גם בשני פפירוסים שנמצאו בניצנה. פפירוס אחד מזכיר 30 תורמים מהנגב שהעלו תרומות לבניין מנזר סרגיוס הקדוש בניצנה. 9 תורמים היו בני שבטה, וזו עדות למעמדו הכלכלי האיתן של היישוב. הפפירוס האחר, שעותק שלו נשלח לשבטה, נכתב בסוף המאה ה-7 (לאחר הכיבוש המוסלמי) ובו ביקשו הכותבים לארגן משלחת של בעלי קרקעות בנגב כדי שתמחה על המסים הכבדים שהשלטון החדש השית עליהם.

שבטה המשיכה להתקיים גם אחרי הכיבוש המוסלמי אך בהדרגה עזבו התושבים את בתיהם, עד שבסוף המאה ה-9 היא ננטשה לחלוטין. 

משמעות השם "שבטה" אינה ברורה. ייתכן שהשם סובייטה (או סובוטה ביוונית) מנציח אישיות נבטית – תופעה מוכרת מהערים עבדת וחלוצה. "שוביתו" היה שם פרטי נבטי נפוץ.

 

צומח

העיבוד החקלאי באזור הרס את כסות הצמחים, לכן קשה לדעת מה הייתה הצמחייה המקורית במישורי הלס שמסביב לשבטה. היום שולטת בגבעות הטרשים לענת המדבר –  צמח ערבתי טיפוסי המכסה שטחים ניכרים בהר הנגב – ונפוץ מאוד גם זוגן השיח. במשטחי הלס נפוצים חמדת המדבר ובאזורים שהיו מעובדים נפוצה אכיליאה ערבתית.

כיצד מגיעים:

מצומת טללים נוסעים מערבה לכיוון ניצנה (כביש 211) ולאחר כ-19 ק"מ, בצומת שבטה, פונים דרומה ונוסעים כ-9 ק"מ עד האתר.
לבאים מכביש 40 (באר שבע-שיזפון) יש להמשיך מצומת טללים על כביש 211 כ- 30 ק"מ מערבה. בצומת, ליד תחנת הדלק, נוסעים כ- 10 ק"מ דרומה.

 

משך הסיור:

שעה

עונה מומלצת:

 כל השנה

לא לוותר:

להסתכל על אדריכלות ששרדה אלפי שנים 
 

דמי כניסה

ללא תשלום
 

כניסת כלבים

מותרת - קשורים ברצועה וחסומים במחסום פה, לפרטים הקישו כאן
 

 מידע נוסף

מצורפת דפדפת האתר בעברית להורדה

מצורפת דפדפת גן לאומי שבטה באנגלית Click here for site pamphlet


    התוכן בבנייה, המידע יופיע בקרוב.