שמורת טבע תל דן

מעיינות הדן ועיר מקראית
בשמורת הטבע תל דן נובע נחל דן – הגדול והחשוב במקורות הירדן. שפע המים, שמקורם בשלגי החרמון הוא המקור להתפתחותה של אחת הערים הגדולות והעתיקות בישראל, העיר דן – נקודת ציון חשובה בגבולה הצפוני של ארץ ישראל.
 
• אפיק נחל דן – מקור המים במעיין הדן השופע בעוצמה ויוצר זרימה חזקה.
 
• מעיינות "גן עדן" – פלגי מים המפכים ברוגע ויוצרים אפיקי זרימה, ולאורכם יער גדות מפותח שהוא פינת חמד קסומה.
 
• "עץ פו הדב" – עץ גדול וחלול – אטרקציה לילדים.
 
• בריכת שכשוך – ברכה רדודה הנמצאת לצד מסלול הטיול ומאפשרת התרעננות במים הצוננים.
 
• תל דן – אחד מתלי העתיקות הגדולים בארץ, המשמר את שרידיה של עיר קדומה, בת כ- 5,000 שנה. העיר הגיעה לשיא התפתחותה בתקופה הכנענית ובתקופה הישראלית.
 
• שער אברהם (השער הכנעני) – שער קדום מהתקופה הכנענית. השער נבנה מלבני בוץ והשתמר במלוא גובהו (שבעה מטרים). לצד השער נמצאה במה מרוצפת, המזכירה תיאורים מהמקרא, וכן שער נוסף מהתקופה הישראלית. ממצא בולט נוסף הוא מתחם פולחני, המזכיר את סיפורי המקרא על עגלי הזהב.
 
• השער הישראלי – שער [נוסף] מהתקופה הישראלית ובמה מרוצפת המזכירה תיאורים מהמקרא.
 
• אתר פולחן – מתחם פולחני, המזכיר את סיפורי המקרא על עגלי הזהב.
 
• טחנת הקמח – טחנת קמח עתיקה שנשמרה בשלמותה, אך אינה פעילה כיום.
 
• שבילי טיול למתקשים בהליכה ולמשפחות המטיילות עם עגלות ילדים– ברחבת הכניסה לאתר שירותים מונגשים וספסלי פיקניק מונגשים. ספסלים מונגשים פזורים גם ברחבי האתר, לצד שבילי ההליכה. השביל המונגש מתחיל בכניסה לאתר, עובר בחלקו הראשון של מסלול ההליכה, ומגיע אל ברכת השכשוך, אל השער הישראלי ואל שער אברהם (השער הכנעני). שביל נוסף, קצר, מגיע אל תצפית חדשה ומונגשת הצופה מעל גבי מרפסת עץ לעבר זרימת המים בנחל דן.
 
פירוט (מוקדי העניין המרכזיים)
• אפיק נחל דן – מעיין הדן הוא הגדול במעיינות השמורה. מעיין זה נחשב למעיין הקארסטי הגדול ביותר במזרח התיכון. מקור מימיו בשלגים הנערמים בחרמון בכל חורף ומחלחלים מתחת לקרקע לעבר המעיינות שלמרגלות ההר. ספיקת המעיינות נאמדת ב-250 מיליון מ"ק בשנה. המעיינות נחשבים יציבים, ללא שינויים חריפים בשפיעה בין חורף וקיץ (להבדיל ממעיינות הנחלים חרמון – בניאס ושניר – חצבאני). המעיין מפיק מים בטמפרטורה נמוכה וקבועה בכל ימות השנה.

• מעיינות "גן עדן" – פלגי מים המפכים ברוגע ויוצרים אפיקי זרימה, ולאורכם צומח יער גדות מפותח. זהו האתר היחיד בישראל שצומח בו "יער לח" של עצים צפוניים – מֵילָה סורית וער אציל. יער זה מוצל כל השנה ועשיר במיני מטפסים. למרגלות העצים זורמים פלגי מים קרירים, ובהם אוכלוסיית סלמנדרות וחסרי-חוליות נדירים.

• "עץ פו הדב" – עץ גדול ועתיק של מילה סורית – מין צפוני, שישראל היא גבול תפוצתו הדרומי. גזע העץ חלול, ולכך הוא מושך ילדים ומבוגרים. בעבר צמחו במורדות תל דן עצים גדולים נוספים של אלון מצוי ואלה אטלנטית, אולם הם נשרפו בגלל רשלנות מטיילים.

• ברכת שכשוך – ברכה רדודה שהיא חלק ממסלול הטיול. אפשר וכדאי להשתכשך ולהתרענן במי הברכה הצוננים. שביל מונגש למתקשים בהליכה מגיע עד מי הברכה. בעת האחרונה הורחבה הברכה והוקפה במשטח עץ ובספסלי ישיבה רחבים המונגשים לנכים. ברכת השכשוך היא המקום היחיד בשמורה שמותר להשתכשך בו במים. בשאר השמורה השכשוך במים אסור כדי לשמור על בית הגידול הטבעי מפני הרחפת חומרים מתחתית הנחל.
• תל דן – שרידיה של עיר קדומה בת כ-5,000 שנה. לשיא מעמדה וחשיבותה הגיעה העיר בתקופה הכנענית ובתקופה הישראלית. בתקופה הכנענית נקראה העיר "לַיִש" או "לשם". העיר נזכרת במקרא, ובמיוחד מסופר על כיבוש העיר בידי בני שבט דן, שהיגרו לכאן מנחלתם המקורית בשפלת יהודה, והסבו את שם העיר ל"דן", על שם דן אביהם. דן הייתה נקודת ציון מרכזית בממלכה המאוחדת – "מדן ועד באר שבע". לאחר פיצול הממלכה המאוחדת הפך ירבעם בן נבט את דן לאחד משני מרכזי הפולחן של ממלכת ישראל, שבהם ניצבו עגלי הזהב. העיר ירדה מגדולתה בד בבד עם פיתוחה של העיר הסמוכה פניאס (בניאס).
לאחר מלחמת העצמאות הוקם על התל מוצב צבאי גדול, כדי להגן על קיבוץ דן ועל מעיינות הדן. מוצב זה פעל עד לשנת 1967, ובאתר אפשר לראות שרידים של תעלות קשר ובונקרים. כמו כן הועבר לכאן טרקטור סורי ששימש את הסורים בעבודות הטיית מקורות הירדן בשנות השישים/ה-60.
• שער אברהם (השער הכנעני) – הממצא המרשים ביותר בחפירות תל דן הוא השער הכנעני הקדום. שער זה נבנה לבני בוץ, והוא משלב שלוש קשתות הנחשבות לקדומות מסוגן בעולם. השער השתמר במלוא גובהו (שבעה מטרים). רשות הטבע והגנים ביצעה פעולות לשימורו של השער מפגעי מזג האוויר.

 השער הישראלי – שריד משערי כניסה לעיר דן ומחומות הביצורים מהתקופה הישראלית. במקום נמצאו שרידים של אפיריון ששימש מקום מושבו של שליט העיר, לצד ספסלי ישיבה ששימשו את מועצת זקני העיר.

• אתר פולחן – ממצא בולט נוסף הוא מתחם פולחני, ובו במה מרוצפת. מבנה המתחם מזכיר את סיפורי המקרא על עגלי הזהב.

• טחנת הקמח – בתל דן נמצאו שרידים של כמה טחנות קמח שניצלו את שפיעת המים העזה להנעת אבני ריחיים לטחינת קמח. הטחנה הנראית כיום במסלול הטיול היא המאוחרת שביניהן, והיא פעלה עד לשנות ה-60.. הטחנה שומרה ונעשו בה עבודות לייצוב הקירות שהיו בסכנת התמוטטות. גם אמת המים המובילה מים לטחנה שומרה, והיא מובילה עתה מים גם לאזור בשמורה שלא זרמו בו מים שנים רבות.

• שביל לציבור המוגבל בהליכה ולמשפחות המטיילות עם עגלות ילדים – שביל מונגש העובר בחלקו הראשון של מסלול ההליכה, ומגיע אל ברכת השכשוך ואל שער אברהם (השער הכנעני).
 
בשמורה שני מצפורים הממוקמים על תל דן:
• מצפור המוצב – נמצא בחלקו הצפוני של התל. המצפור משקיף לעבר רכס הרי נפתלי, לבנון, הכפר רג'ר שעל הגבול, תוואי תעלת ההטיה, מעיינות נוחיילה ומורדות הר דב. לצדו נמצאות תעלות המוצב הצבאי הנטוש משנת 1967, ואפשר לטייל בתוכן.

• מצפור האלה – נמצא בדרום התל. מהמצפור נראים הרי נפתלי, מורדות הגולן ועמק החולה. המצפור נקרא על שם עץ אלת הכלאיים המיוחדת הגדלה בו. העץ נקרא אלת הכלאיים משום שהוא מין כלאיים של אלה ארץ ישראלית ואלה אטלנטית.

• תצפית הנחל – תצפית חדשה מונגשת למתקשים בתנועה ולעגלות ילדים. התצפית היא מרפסת עץ, הנמצאת בחניון וצופה לעבר זרימת המים בנחל דן.
• תצפיות על נחל דן מעל גשרי עץ – לאורך הנחל כמה גשרי עץ ומרפסת תצפית הנמצאים מעל אפיק הזרימה השוצף. מראה המים הגועשים ושאון המים יוצרים חוויה רב-חושית.
 
סטטוס:
שמורת הטבע תל דן הוכרזה בשנת 1964. בשנים 1989 ו-2013 הוכרזו הרחבות לשמורה. זו השמורה השנייה שהוכרזה בישראל.
הסיבות להכרזה
 
• מעיין הקארסט הגדול ביותר במזרח התיכון.
 
• בית גידול לח של פלגי מים קרים ומוצלים כל השנה, היחיד מסוגו בישראל.
• עיר קדומה, אתר מורשת מרכזי בישראל (מועמד להכרזה על היותו "אתר מורשת עולמית").
 
• בשמורה צומחים מינים של צמחים נדירים, ובהם גפית (שרכית) הביצות, הגדולה בישראל רק בשמורה זו, ערברבה קטנת-פרחים, מילה סורית, כריך חד, פרע ריחני, שפע טחבים ואצות ועוד.
 
• בעלי חיים נדירים, ובהם הדו-חי סלמנדרה כתומה. בשל התנאים המיוחדים בשמורה –מים זורמים בטמפרטורה נמוכה כל השנה – מין זה מקיים בשמורה אורח חיים מיוחד, והוא פעיל לכל אורך השנה ולא רק בחורף. בשמורה חיים גם מגוון חסרי חוליות.
 
 
מיקום בארץ
אצבע הגליל. השמורה נמצאת מצפון לקיבוצים דן ודפנה. הגישה לשמורה היא מכביש 99, ממזרח לקיבוץ דן.
 
• שימור שער אברהם (השער הכנעני) – החפירות בתל דן נמשכות מאז שנת 1966. במהלך החפירות התגלו ממצאים רבים ומגוונים, והחשוב שבהם הוא שער אברהם. בשער נמצאה הקשת השלמה הקדומה ביותר בעולם. עד חשיפת השער היו הארכאולוגים סבורים שממציאי הבנייה בקשתות היו הרומים, אך שער זה הראה שכבר 1,500 שנה לפני התקופה הרומית השתמשו בטכנולוגיה המתקדמת הזאת.
 
• שימור טחנת הקמח ואמת המים – ייצוב קירות הטחנה העתיקה שהיו בסכנת התמוטטות ושימור אמת המים שהובילה מים לטחנה. מאמת המים הוסדרה העברת מים גם אל אזור בשמורה שלא זרמו בו מים שנים רבות.
• שימור חומות הביצורים – שימור חומות העיר העתיקה הסמוכות לשער הישראלי.
 
• דילול מיני צמחים פולשים – במהלך המאה ה-20 ניטעו בתל דן עצים רבים של איקליפטוס המקור על שטח של 35 דונמים, והסורים נטעו בו עצי צפצפה מכסיפה ושיטה כחלחלה. עצי האיקליפטוס מפזרים מתחתם חומרים מונעי הנבטה, והם ושאר העצים, מטילים צל רב על סביבתם וגורמים לדחיקה של הצמחייה המקומית הטבעית בשמורה. רשות הטבע והגנים פועלת משנת 2003 להחלפה הדרגתית של העצים "הזרים" במינים מקומיים כדי לעודד שגשוג של מינים נדירים. בשל כך נכרתו כל עצי האקליפטוס והשיטה הכחלחלה באזורים הסמוכים למים. אקליפטוסים הושארו רק באזור הרחוק מהמים, בסמוך לתל דן. כמו כן נעשה טיפול מתמשך בעצי הצפצפות הגדלים בשמורה, וכן טיפול למניעת התפשטות שיטה כחלחלה וקיקיון בתחום השמורה. בכל שנה מתקיים בשמורה ניטור של מיני צמחים פולשים כדי למנוע את התפשטותם.
 
• שיקום השטח לאחר שרפות – בשל היותה אחת השמורות המטוילות ביותר בצפון הארץ, ובשל קרבתה לגבול לבנון, שמורת תל דן רגישה במיוחד לשרפות, הן שרפות שגורמים מטיילים לא זהירים, הן שרפות המתרחשות עקב פעילות צבאית ותקריות בטחוניות. לפיכך, הבערת אש בשמורה אסורה לחלוטין, לרבות איסור להבעיר אש לצליית בשר.
בשנת 2008 הייתה שרפה גדולה בשני מוקדים בצדה המערבי של השמורה. מקור השרפה היה, ככל הנראה, הצתה מכוונת. נזקי השריפה היו כבדים – בשרפה נשרפו כ-50 דונמים, גם בסביבות הנחל, וכן נגרם נזק לגשרי עץ שמעל הערוץ ולתשתיות נוספות.
כחלק מפעילות שיקום לאחר השרפה, נכרתו עצים שנשרפו והיו סיכון בטיחותי למטיילים. נוסף על כך, נבנה מחדש גשר העץ המאפשר מעבר מעל אפיק הנחל לציבור המוגבל בהליכה ולמשפחות המטיילות עם עגלות ילדים. ברחבי השמורה נפרצו שבילי אש למילוט ולהנגשת כוחות כיבוי והצלה.
 
• טיפול בעץ אלת הכלאיים במצפור האלה – העץ הייחודי הגדל במצפור נקרא אלת הכלאיים, משום שהוא מין כלאיים של אלה ארץ-ישראלית ואלה אטלנטית. רשות הטבע והגנים משמרת את העץ על ידי גיזום ענפים יבשים, כדי שלא ייפגע מחרקים.
 
• שימור אוכלוסיית גפית (שרכית) הביצות – בשמורה נמצא ריכוז חשוב של השרך הנדיר גפית (שרכית) הביצות. שרך זה נפוץ בעולם, אולם בישראל הוא צומח אך ורק בשמורה זו. כדי להבטיח את המשך קיומו בשמורה נעשה מעקב שוטף אחרי נקודות שבהן נובט המין לצד שבילי ההליכה. במידת הצורך מועתקים הפרטים החדשים למקום המוגן מדריכה ורמיסה, ובמקרה אחד הוסט שביל ההליכה כדי למנוע פגיעה באוכלוסיית השרכים.
 
• הגנה על אוכלוסיית הסלמנדרה הכתומה – בית הגידול הלח והמוצל הוא אחד מהריכוזים הגדולים בישראל של הדו-חי סלמנדרה כתומה, מין הנמצא בסכנת הכחדה חמורה. בשמורה נעשה מעקב שוטף אחרי האוכלוסייה, הכולל ספירת סלמנדרות לאורך שבילי ההליכה לאחר הגשמים.
 
• ניטור לוטרות – בשמורה נערך סקר תקופתי לבדיקת נוכחות הלוטרות בשמורה. לאורך נחל הדן נדגמות שבע תחנות שהלוטרות מסמנות בריח באמצעות הטלת גללים.
 
• ניטור ספיקת המעיינות – ספיקת המעיינות בשמורה נבדקת מדי חודש בחודש, ובכל שנה נבדקת השפעת השינויים בספיקה על התפקוד האקולוגי התקין בבתי הגידול הלחים בשמורה.
 
• שיפור תפקודו של בית הגידול הלח – עד לשנות ה-70 הצטרפו למי מעיינות הדן גם מי עינות קורן (עינות נוחיילה), שמצפון לשמורה. בעקבות חבלה בצינור הנפט הסמוך וכדי למנוע זיהום של מי הדן, הוסטה זרימת מי עינות קורן לתעלה עוקפת לכיוון נחל שניר. בשנת 2013 פתחה הרשות פתח בתעלה זו, ודרכו שוב מוזרמים מים לעבר פלגי הדן.
 
למרות ממדיה הקטנים של השמורה, היא עשירה במיוחד במיני בעלי חיים בכלל, ובבעלי חיים חובבי מים וצל בפרט – מגוון מיני דגים, דו-חיים (ובהם סלמנדרה כתומה) וחסרי חוליות רבים. בין היונקים ראויים לציון – הלוטרה וחזיר הבר. המבקרים בשמורה בימי גשם או מיד לאחריהם עשויים לפגוש לצד השבילים את הסלמנדרות הנדירות.

בעל החיים המזוהה ביותר עם השמורה הוא סלמנדרה כתומה – דו-חי בעל זנב, בגוונים עזים של שחור-כתום, שישראל היא גבול תפוצתו הדרומי בעולם. בארץ המין הזה הוא בסכנת הכחדה חמורה. הסלמנדרה פעילה בעיקר בלילה ומיד לאחר גשמים. אוכלוסיית הסלמנדרות בתל דן שונה בצבעיה ובגודלה מהאוכלוסיות האחרות הידועות בארץ ובעולם.
הסקרים הרבים שנערכו בשמורה מעידים שהסלמנדרות נצפו בעיקר באזור "גן עדן", שבו יש לא רק צל ומים אלא גם אבנים רבות, המשמשות מקום מסתור לסלמנדרות.
בסבכי השמורה מתקיימת פעילות של חזירי בר, וחיים כאן עוד מגוון יונקים, עופות ודגים, אך בולטים במיוחד חסרי חוליות למיניהם: סרטני נחלים, שפיריות ושפריריות, סרטנים ירודים וחרקי מים. כניסה אינטנסיבית של מבקרים למים פוגעת בפעילותם של חסרי החוליות, ומשום כך, וגם משיקולי בטיחות, הכניסה למים אסורה בתחומי השמורה, מלבד בברכת השכשוך המיועדת לכך.
בשמורה ניכרת בעיה של חדירת מיני דגים פולשים, שמקורם בברכות הדגים הסמוכות.
 
 
בשמורת תל דן מגוון רב של צמחי בר מכמה וכמה אזורים, ובמיוחד צמחים "צפוניים" הגדלים לצד פלגי מים זורמים וקרים. אחד מהם, גפית (שרכית) הביצה, גדל בארץ רק כאן, ואחרים מגיעים באזור זה לגבול תפוצתם הדרומי. לצד צמחים בעלי פרחים, עשירה השמורה גם במגוון טחבים ואצות.

הצומח בשמורה משלב כמה אזורי צומח – צמחים ממוצא צפוני, כגון מילה סורית, אשמר קוצני (מין נדיר) וגפית (שרכית) הביצה; צמחייה ים-תיכונית – אשחר ארץ-ישראלי וער אציל, וצמחייה ערבתית, כגון אלה אטלנטית ושיזף השיח.

ליבת השמורה כוללת בית גידול לח, ובו צמחיית מים עשירה (בעיקר מינים "צפוניים" ומינים של בית גידול ים-תיכוני לח). במיוחד בולט כאן "יער גדות" מפותח של עצי מילה סורית וער אציל, ואליו נלווים מטפסים רבים. בין המינים הנדירים ראויים לציון השרך גפית (שרכית) הביצה, פרע ריחני וצמח המים ערברבה קטנת-פרחים, הנמצאת בסכנת הכחדה. צמח זה נעלם מהשמורה לפני עשרות שנים וחזר להופיע בה אחרי כריתת האיקליפטוסים. כמו כן בולטים כאן מגוון רב של טחבים ואצות. במורד הפלגים צומחת צמחיית גדות מגוונת – קנה מצוי, פטל קדוש, שנית גדולה, כף-זאב אירופית ומינים רבים אחרים.

בתל דן ובמורדותיו, באזור המרוחק מהמים, בולטים עצי אלון התבור ואלה אטלנטית, היוצרים נוף "יער פארק". צמחייה זו משלבת מינים ים-תיכוניים מובהקים ומינים ערבתיים האופייניים לאזור נמוך וחם. ראוי לציון עץ אלת הכלאיים הגדל במצפור בתל דן, שהוא  הכלאה של אלה ארץ-ישראלית ואלה אטלנטית. כיום נלווים לעצי הבר גם עצי איקליפטוס רבים שניטעו כדי להסתיר את הפעילות במקום מעיני הצבא הסורי שישב בקרבת מקום עד מלחמת ששת הימים.
 
תל דן הוא מאתרי העתיקות החשובים בישראל, ומדינת ישראל הציעה להכריז עליו "אתר מורשת עולמית". העיר דן מוזכרת בכמה מקורות – בסיפורי המקרא ובממצאים ארכאולוגיים שהתגלו במצרים ובעיראק. העיר הקדומה הגיעה לשיא חשיבותה בתקופה הכנענית ובתקופה הישראלית. בתקופת ממלכת ישראל הציב המלך ירבעם בן-נבט בדן את אחד מעגלי הזהב. החפירות בתל דן נמשכות עשרות שנים, ונחשפו בהן, בין היתר, שער לבנים כנעני, הנחשב לקדום מסוגו בעולם, ושברי כתובות המזכירות את בית דוד ואת שם העיר הקדומה.
 
בתל דן נמצאים שרידיה של עיר קדומה בת כ-5,000 שנה. ראשית היישוב במקום בתקופה הנאוליתית, ולשיא מעמדה וחשיבותה הגיעה העיר בתקופה הכנענית ובתקופה הישראלית. בתקופה הכנענית נקראה העיר "ליש" או "לשם". העיר נזכרת בפעם הראשונה בכתבי המארות המצריים במאה ה-18 לפסה"נ, וכן בתעודות העיר מארי שבעיראק. העיר נזכרת במקרא פעמים רבות, ומיוחד מסופר על כיבוש העיר בידי בני שבט דן שהיגרו לכאן מנחלתם המקורית בשפלת יהודה והסבו את שם העיר ל"דן", על שם דן אביהם. דן הפכה לנקודת ציון מרכזית בממלכה המאוחדת – "מדן ועד באר שבע". לאחר פיצול הממלכה המאוחדת הפך ירבעם בן-נבט את דן לאחד משני מרכזי הפולחן של ממלכת ישראל שבהם ניצבו עגלי הזהב. שבר כתובת שנמצא בתל מזכיר את כיבושה של העיר בידי חזאל מלך ארם, וזו העדות היחידה מחוץ למקרא לקיומו של "בית דוד". העיר המשיכה להתקיים גם לאחר מכן, ומהתקופה ההלניסטית, כאשר שלט באזור אנטיוכוס השלישי, נמצאה כתובת הקדשה "לאל אשר בדן", המעידה על המשך קיומו של מוקד פולחן במקום. עם פיתוחה של העיר הסמוכה פניאס (כיום בניאס), ירדה דן מגדולתה והפכה מעיר גדולה ליישוב קטן. לאחר הכיבוש הערבי תורגם שם היישוב תרגום מילולי ל"תל אל קאדי" (תל השופט). משלחת חפירות תל דן החלה לפעול בשנת 1966, בניהולו של פרופ' אברהם בירן, והחפירות נמשכות לסירוגין עד היום. משנת 2009 הציעה מדינת ישראל מוצע להכריז על תל דן "אתר מורשת עולמית". הממצא המרשים ביותר בחפירות הוא השער הכנעני הקדום. שער זה, שנבנה בלבני בוץ, משלב שלוש קשתות הנחשבות לקדומות ביותר מסוגן בעולם. לצד השער נמצאה במה מרוצפת המזכירה את תיאורי המקום במקרא, וכן שער נוסף מהתקופה הישראלית. ממצא בולט נוסף הוא מתחם פולחני, המזכיר את סיפורי המקרא על עגלי הזהב.
 
העיר דן העתיקה ירדה מגדולתה עם עלייתה של העיר בניאס הסמוכה. רק במהלך המאה ה-20, בעקבות הפיכתה לנקודת ציון בגבולה הצפוני של ארץ ישראל המנדטורית, שבה דן ותפסה את מקומה בהיסטוריה. המקום שב ועלה לכותרות לאחר מלחמת העצמאות בגלל חשיבותו להתיישבות, לביטחון ולמקורות המים של מדינת ישראל.
 
במהלך קביעת הגבול בין המנדט הבריטי למנדט הצרפתי בתחילת שנות ה-20, היה תל דן נקודה בגבולה הצפוני של ארץ ישראל ובגבולו של המנדט הבריטי. בשנת 1939 חודש היישוב העברי במקום עם הקמתו של קיבוץ דן, סמוך לתל. מאז הקמת הקיבוץ ועד ימינו מנוצלים מי מעיינות הדן לשתייה, להשקיה חקלאית ולברכות הדגים.

לאחר מלחמת העצמאות הוקם על התל, סמוך לגבול עם לבנון, מוצב צבאי גדול כדי להגן על היישובים, ובהם קיבוץ דן, ועל מעיינות הדן. מוצב זה פעל עד 1967, ובאתר ניתן לראות שרידים של תעלות קשר ובונקרים. אפשר לטייל בתוך התעלות הנמצאות במצפור המוצב. כמו כן הועבר לכאן טרקטור סורי ששימש את הסורים בעבודות להטיית מקורות הירדן בשנת 1964.
 
צפון עמק החולה מכוסה בשכבות של נטף נחלים (טרוורטין). חלקו הצפוני של אזור נטף הנחלים מכוסה בשכבת בזלת צעירה, ותל דן נמצא באזור המפגש שבין שכבת הבזלת לשכבת נטף הנחלים. ממזרח לתל נמצאות מדרגות קדומות של קרקע סחף (אלוביום) שהובאה מנחל שיאון.
 
המערכת ההידרולוגית בשמורה מתבססת על זרימתו של מעיין הדן – הנחשב למעיין הקארסטי הגדול במזרח התיכון. מקור מי המעיין הוא השלגים והגשמים הרבים היורדים בהר החרמון הסמוך. מיקומו של המעיין מושפע מגבול שכבות גאולוגיות. הפלג הזורם היוצא מהמעיין מתפצל לכמה פלגים, והם, כנראה, שריד לתעלות השקיה קדומות.

מעיין הדן נחשב לגדול המעיינות הקארסטיים במזרח התיכון. המעיין נובע למרגלות תל דן. מעיינות נוספים (כמו עין לשם) נובעים בשקע שעל התל עצמו, בגובה כ-12 מ' מעל פני הסביבה. ספיקתם הכוללת של המעיינות היא כ-250 מיליון מ"ק בשנה. המים קרים במיוחד, וטמפרטורת המים היא 14-16.5 מעלות צלסיוס.
מיקומם של המעיינות קשור בגבול שבין שכבת הבזלת לשכבת נטף הנחלים. מי הגשמים והשלגים היורדים בחרמון בכל חורף מחלחלים לתת-הקרקע, אולם בהגיעם למרגלות החרמון הם נתקלים בשכבת הבזלת האטימה, ולכן המים פורצים החוצה רק בקצה שכבת הבזלת – בתחומי השמורה.

ערוץ הזרימה מתפצל לכמה פלגים, כמה מהם זורמים לעבר המפגש עם נחל חרמון (ויוצרים את נהר הירדן) ואחרים מתנקזים לנחל שניר. כיום מקובל להניח כי חלק מהפלגים האלה הם, למעשה, תעלות עתיקות שנועדו להשקיה חקלאית בצפון עמק החולה.

אגן הניקוז של נחל דן מצומצם ביותר. עד לפני כמה עשרות שנים כלל האגן רק את המעיינות הסמוכים מצפון – עינות קורן (עינות נוחיילה). בקרבת השמורה עובר צינור נפט ישן  – ה"טאפליין" (T.A.P. Line), שהוביל נפט מחצי האי ערב לנמל צידון (כיום הצינור אינו פעיל). לאחר מלחמת ששת הימים חובל הצינור, ונפט גולמי זרם לעבר מקורות הירדן. בעקבות התקרית, הוסטה זרימת המים מעינות נוחיילה לתעלה עוקפת המגיעה בסופו של דבר לנחל שניר. בשנת 2013 פתחה רשות הטבע והגנים פתח בתעלה כדי לשקם את תוואי המים הישן שזרם בעבר מעינות נוחיילה אל הדן.
כיצד להגיע:
 
על כביש 99 (קריית שמונה-מסעדה), כ- 11 ק"מ מזרחית לצומת המצודות. בסמוך לקיבוץ דן

  

משך הסיור: שעה – שעתיים
 
עונה מומלצת: כל השנה
 
מה יש עוד? מסעדה, מזנון, חניון פיקניקים, נגישות למטיילים בכיסאות גלגלים
  
  
שעות פתיחה
* הכניסה לשמורה נסגרת שעה לפני השעות הרשומות
 
שעון קיץ:
בימים א'-ה' ושבת 8:00-17:00.
בימי שישי וערבי חג 8:00-16:00
 
שעון חורף:
בימים א'-ה' ושבת 8:00-16:00.
בימי שישי וערבי חג 8:00-15:00
 
  דרכי התקשרות:
 
 
טלפון: 04-6951579
 
פקס: 04-6950128
 
 
דמי כניסה:
 
 יחיד: מבוגר: 29 ש"ח, ילד: 15 ש"ח,
סטודנט   25 ₪
אזרח ותיק  15 ₪
קבוצה(מעל 30 איש): מבוגר: 23 ש"ח, ילד :14 ש"ח.

 

נגישות למוגבלי תנועה

 קיימים שבילים רחבים, שירותים, חניה, ובריכת השכשוך הוסדרה והונגשה  למוגבלי תנועה.

 

 

 

מצורפת דפדפת האתר להורדהtel-dan.pdf


מבזקים מהשטח

גמר חתימה טובה

בערב יום כיפור שמורות הטבע והגנים הלאומיים יהיו פתוחים עד השעה 13:00, ביום כיפור כל האתרים יהיו ...

גמר חתימה טובה