החול זוכר!
מסלול טיול חוף בית ינאי - גן לאומי נחל אלכסנדר
>> כתב: עמי לזר - מנהל גן לאומי נחל אלכסנדר, חוף בית ינאי
משך הטיול: 1-3 שעות (ללא רחצה).
אופי הטיול: מסלול הליכה של כ- 3 ק"מ, בדרגת קושי קל עד בינוני.
חוף הרחצה נגיש לבעלי צרכים מיוחדים.
כיצד מגיעים:
מכביש החוף יורדים במחלף "בית ינאי" ונפנה לכיוון מערב (הים) עד לצומת T כשפנינו מול הים). נפנה לפי השילוט ימינה ומיד שוב ימינה לחניית הגן הלאומי מערב, חוף בית ינאי. בעונת הרחצה החנייה בתשלום. (לא רצוי לחנות במושב בית ינאי עקב גרירת רכבים). את הקופאי בכניסה לגן הלאומי אפשר לשאול להכוונה ולבקש את מפת המסלולים.
לנוחות המטיילים, וכדי למנוע פגיעה בגן הלאומי, הסדירה רשות הטבע והגנים שילוט ואמצעי בטיחות נוספים במוקדי העניין שבמקום.
לחוף בית ינאי ייחודיות יוצאת דופן בהשוואה לחופי הרחצה בישראל.
החוף מהווה את חלקו המערבי של גן לאומי נחל אלכסנדר, בו נשמרו נופים של נחל זורם ועולם חי וצומח מיוחד המאפיין את חולות מישור החוף. חולות החוף הם אתר הטלה לצבי ים, ואילו בגדות החוליות של הנחל מטילות את ביציהן נקבות הצב הרך. אלה הם שני מיני זוחלים נדירים בארצנו, המצויים בסכנת הכחדה. בנוסף, חוף בית ינאי מתהדר גם בעבר עשיר, מאז ימי קדם ועד הלילות שבהם נחתו בו ספינות מעפילים. בטיולנו נכיר את הצדדים הפחות מוכרים שלו.
נתחיל באגם בית ינאי. חונים את הרכב בחניון הגן הלאומי. יוצאים רגלית מחלקה הדרומי של החנייה, חוצים את הכביש מזרחה אל מרפסת עץ הצופה על אגם קטן, המוקף בסבך צמחי מים, קנים, סוף, אשלים... עופות מים והרבה שלווה. אגם זה נוצר במהלך עבודות הקמת המחלף הסמוך.
משם נלך לאורך גן הצמחים החופיים הנושק למושב בית ינאי, אל מצפה העפלה. מצפה העפלה ממוקם מעט דרומית לסוכת המציל, על רכס הכורכר. כאן נהנה מעולם הים: החוף הגדול והים המרשים.
במצפה מונצחות ספינות המעפילים שהגיעו לחופי עמק חפר בשנים 1934 - 1939, בניגוד לחוקי המנדט הבריטי. החוף, שנודע אז בשם חוף כפר ויתקין, קלט מעפילים שהגיעו ארצה בכ- 15 אוניות. אנשי ה"הגנה" קיבלו את פני הבאים, הורידו אותם לחוף.
ספינת המעפילים הראשונה - ולוס - נחתה כאן באוגוסט 1934 כשעל סיפונה 350 איש. אלה היו חברי תנועת "החלוץ" מפולין, שקצרה רוחם מלהמתין לסרטיפיקט (אישור עלייה) המיוחל. החול בוודאי זוכר את שארע במקום...
אם נתבונן צפונה נוכל להבחין בשרידי המזח, הדיונות הגדולות, שפך נחל אלכסנדר אל הים ואת תל מכמורת.
נמשיך דרומה ונרד דרך פתח במצוק הכורכר אל חוף הים. כורכר הוא למעשה דיונה שהתאבנה והפכה לסלע. החול מגיע מהים כשהוא טעון בכמות מסוימת של גיר. כשהגיר מומס בגשם ומתגבש מחדש, הוא הופך ל"מלט" שמלכד את הגרגרים לסלע. ניתן להמשיך מעט דרומה ולראות את הפיסול המדהים שהטבע פיסל בסלע הכורכר. כאן למעשה יורד סלע הכורכר ונעלם. הסלע עולה חזרה כקילומטר וחצי צפונה. במקום רכס הכורכר ישנה פירצה שאורכה כ - 2 ק"מ. פירצה זו נוצרה בתקופה בה נחל אלכסנדר היה נהר, באותן תקופות גשומות שלפני כ - 20 אלף שנה. נהר זה השאיר בים מניפת סחף המגיעה עד 26 ק"מ מהחוף.
כיום כביש החוף חוסם את מעבר החולות מזרחה ובנוסף להסעת החול שהפסיקה בים הדיונות המדהימות של נחל אלכסנדר נעצרות, גדות הנחל מתכסות צומח ומכאן מתחיל סיפור נפרד. רכס הכורכר של היום, עליו יושב מושב בית ינאי, מדרום לנו, מתמוטט לאיטו. כיום מתלבטים גורמים שונים כיצד לייצב אותו.
נפנה צפונה, נחלוף על פני סוכת המציל ונגיע לשרידי המזח. סברות רבות לסיבות בנייתו של המזח. בעקבות "המרד הערבי" שפרץ בארץ ישראל בשנת 1936, נמנע מהיישוב העברי להשתמש בנמל יפו, שהיה נמל היצוא העיקרי של פרי הדר ונמל היבוא העיקרי לדשנים. היישוב העברי טען שיש לבנות מזח חליפי בחוף עמק חפר ושלטונות המנדט נעתרו. למעשה, המזח נבנה כדי לסייע לאניות מעפילים לעגון כאן. הקמת המזח הושלמה באוגוסט 1939. בפועל לא היה שימוש למזח.
לאחרונה נתגלו עדויות מספרים כי בניית המזח הייתה למעשה אמצעי הפעלת לחץ על משפחת זבורה למכור את הנמל ( נמל מכמורת). אנשי כפר ויתקין שהחלו בבניית המזח החלו להפיץ שמועות כי זה הולך להיות המזח הפעיל והגדול בארץ, ובאותו הזמן לחצו על בעלי נמל מכמורת למכור את המעגן לידיים יהודיות.
ב- 20 ביוני 1948 עגנה ליד המזח הזה האנייה אלטלנה, טעונה בנשק ובציוד צבאי, שיועד ברובו לאנשי האצ"ל. חלק מהציוד נפרק כאן, למרות התנגדות ממשלת ישראל, אך בהמשך הרוחות התלהטו והחלו חילופי יריות בין אנשי האנייה לכוחות צה"ל. בניסיון למנוע שפיכות דמים הפליגה אלטלנה לתל אביב, שם הורה בן-גוריון להפגיזה. אחד הפגזים פגע באנייה וגרם לטביעתה. כאן בוודאי הגלים זוכרים את האמת מאחורי המורשת הבלתי וודאית של המזח.
נמשיך צפונה, עד לקו הצפוני של מגרש החנייה.
חוף בית ינאי משמש אתר הטלה לצבי ים. בלילות הקיץ עולות נקבות צב-הים לחופים החוליים המעטים שנותרו בישראל ומטילות ביצים ב"קן" - גומה גדולה שהן חופרות ברגליהן האחוריות. בעבר, עד שנות ה- 20 של המאה ה- 20, עשו זאת אלפי נקבות מדי שנה, אך ציד נרחב לניצול הבשר, השריון והביצים, בנוסף לפגיעה הקשה בחופי הארץ, הביאו את אוכלוסיית צבי-הים בישראל על סף הכחדה. כיום אנו זוכים לעשרות מעטות של ביקורי נקבות צב-ים.
במקום זה היתה חוות אליה העתיקו פקחי רשות הטבע והגנים את הקינים ממקומות בהם נשקפה סכנה לביצי צבות הים. פעילותה של החווה הופסקה בגלל בניית מחלף בית ינאי והתאורה שבצידו, המבלבל את צבי-הים המגיחים מן הביצים בדרכם אל הים.
כיום הועברה החווה אל שמורת הטבע הסמוכה, ששם ברשות הטבע והגנים מקווים שהטיפול המסור יאושש את אוכלוסיית צבי-הים בחופי הארץ.
נמשיך לכיוון צפון, על קו המים. לאחר כ700 מטרים נגיע לשפך נחל אלכסנדר. נחל אלכסנדר מתחיל את דרכו בהרי שכם, חוצה את השרון ונשפך כאן לים. רוב ימות השנה הנחל אינו מגיע עד הים מאחר והוא נחסם על ידי החולות. על מחסום החול הזה עברו גדודי הצלבנים, ובראשים ריצ'ארד לב הארי, במסע הצלב השלישי ב- 1191. ב- 1799 עבר כאן צבא נפוליאון לאחר תבוסתו בעכו. כאשר הנחל זורם, אסור לחצות את הנחל מחשש לסחיפה ולטביעה. במידה והנחל זורם לים, אפשר להמשיך מזרחה במעלה הנחל עד לגשר, לחצות את הנחל ולהמשיך בגדה הצפונית של הנחל לתל מכמורת.
נעלה על התל, נתבונן בים....וננוח קצת
במקום נראים שרידי יישוב עתיק, שבו פעל נמל קדום. מהנמל, ששמו הערבי היה מינת (נמל) אבו-זבורה, ייצאו בשלהי המאה ה- 19 ובראשית המאה ה- 20 אבטיחים לשוקי מצרים ולבנון. בקיץ 1922, למשל, פקדו את הנמל הזה יותר מ- 600 מפרשיות שטענו את הפרי המרענן. פעילות הנמל פסקה מספר שנים לאחר מלחמת העולם הראשונה, משום שההובלה ברכבת שסללו הבריטים הייתה זולה יותר מאשר בספינות. מדרום לנמל נחפר מבנה ציבור גדול מהתקופה הפרסית (מאות 4-6 לפני סה"נ). מעליו התגלו שרידים ביזנטיים וערביים (מאות 7-4 לספה"נ) - ככל הנראה מצודה שחלשה על הנמל בתקופה ההלניסטית והפרסית. ממערב לשרידי המבנים נמצאו שרידים קדומים של שתי ברכות דגים מלאכותיות, שכיום הן שקועות בחלקן מתחת לפני המים. הנמל היה פעיל לפחות מתקופת הברונזה המאוחרת (מאות 13-16 לפני סה"נ) והוא שירת את המרכז העירוני בתל חפר, השוכן בגדת נחל אלכסנדר, מצפון לקיבוץ מעברות. כיום משמש הנמל את בית הספר הימי "מבואות ים".
נרד מהתל ונלך חזרה. לפני שנגיע לנחל נסטה מעט מזרחה. כאן גדל צמח ייחודי. מכל העולם הצמח הזה גדל רק פה. במקום צומחת מתוך החולות אוכלוסייה גדולה של הצמח הנדיר סוף הקרין. בדרך כלל צומח סוף בגדות נחלים וליד מקווי מים. האוכלוסייה שלפנינו צומחת בקרקע הביצתית של נחל אלכסנדר, שכוסתה במשך הזמן בחול. העלים נבדלים מאלה של הסוף המצוי בכך שהם רחבים יותר ולאורכם עובר "רכס" בולט, שהבוטנאים מכנים אותו בשם "קרין".
נחצה חזרה את הנחל בדרך דרומה. מומלץ ללכת לאורך קו הדיונות ( ממזרח לקו המים).
מקובל לומר שהחולות הזהובים המכסים את מישור החוף שלנו, הגיע לחופינו בעזרתו האדיבה של הנילוס. הנילוס מנקז את הרי הגרניט של אתיופיה. סלעי גרניט מורכבים, בין השאר, מהמינרל העמיד קוורץ, שמצליח לעמוד בתלאות הדרך בנהר עד לים התיכון. מכאן נושאים אותו זרמי הים אל חופי ארץ ישראל. החול שלפנינו מורכב, אם כן, כמעט כולו מגרגרי קוורץ.
בדיונות החול הקרובות לחוף מתקיימת צמחייה אופיינית לחולות חוף הים. הבעיה העיקרית שעמה מתמודדים צמחים בבית גידול זה היא רסס הטיפות המלוחות שהרוח מביאה מן הים, שכן המלח צורב את העלים. הצמחים המתקיימים כאן פיתחו מנגנונים כדי להתגבר על הבעיה. למשל, לפופית החוף צומחת כצמח שרוע, כך שרוב הרסס חולף מעליה; חבצלת החוף פיתחה כסות עבה של שעווה, המונעת מהמלח להגיע לרקמות החיות של העלים.
הגענו חזרה לחוף המוכרז.
בסוף המסלול תיסעו הביתה, תמשיכו בשיגרת חייכם.
תזכרו חוויה או שתיים מהטיול, ואולי לא.
תזכרו דבר אחד- החול זוכר! את עברנו ועברו. תנו חיוך, החול לטובה!
הזמנת סיורים בגן הלאומי ובמרכז ההצלה לצבי-ים במכמורת בטל' *3639
|
נחל אלכסנדר // צילום: דורון ניסים
נחל אלכסנדר - בשעת דימדומים
צילום: דורון ניסים
נחל אלכסנדר - שיקום הנחל
צילום: דורון ניסים
שפך נחל אלכסנדר // צילום: עמי לזר
המזח בבית ינאי // צילום: עמי לזר
צילום ארכיון של המזח בבית ינאי
|
| 
