ניטור נחלי יהודה ושומרון - הערכת מצב על בסיס ממצאי הדיגום בשנת 2006
>> ערכו את המאמר: אריאל כהן, אבי ציפורי ודינה פיימן - מדור סקרים ומחקרים הידרולוגיים, היחידה הסביבתית
מבוא
אקוויפר ההר הינו מקור המים החשוב ביותר לישראלים ולפלסטינאים כאחד. אקוויפר זה מספק בממוצע 600 מלמ"ק בשנה. שטח אגן ההיקוות של אקוויפר ההר הינו כ - 6,000 קמ"ר, כאשר 1,800 קמ"ר מהווים את אזור ההזנה בו מחלחלים מי גשמים מפני השטח לתת הקרקע. רוב שטחו של אקוויפר ההר הינו רגיש לזיהום ומוגדר כאקוויפר ראשי בו הנזק אינו ניתן לתיקון.
באזור ההזנה של האקוויפר חיים כ- 3 מליון איש. השפכים של כ- 2 מליון איש אינם עוברים טיפול נאות להסרת המזהמים, בשל קונפליקטים ובעיות כלכליות. שפכים ביתיים ותעשייתיים מהווים את אחד ממקורות הזיהום העיקריים. הטיפול הלקוי בשפכים לאורך השנים, הוביל לפגיעה מתמשכת בסביבה בכלל ובמקורות המים בפרט.
תכניות רבות להקמת מתקני טיהור אזוריים, היו יכולות למנוע את זיהום המים, אולם למרבה הצער רק מקצתן יצאו לפועל. חלק גדול מנחלי יהודה ושומרון משמש כצינור ביוב להזרמת שפכים. השפכים, הכוללים שפכים סניטאריים ותעשייתיים המוזרמים לנחלים, מחלחלים לתת הקרקע ומזהמים את המעיינות ומי התהום. פגיעה באיכות המים בתת הקרקע גורמת לפגיעה בכמות המים, שכן באקוויפר מזוהם, כמות המים הניתנת לשאיבה הולכת ופוחתת. בנוסף, זיהום הנחלים גורם לפגיעה במערכות אקולוגיות, סכנה בריאותית ומפגע תברואתי.
טיפול נאות בשפכים עשוי לא רק למנוע את זיהום הנחלים ומי התהום, אלא גם לסייע בפתרון מצוקת מים המאיימת על האזור, וזאת על ידי הפניית הקולחים המטופלים להשקיה חקלאית.
היחידה הסביבתית ברשות הטבע והגנים בשיתוף המשרד להגנת הסביבה החלו לבצע ניטור בנחלים נבחרים הסובלים מזיהום שפכים. תכנית הניטור צפויה להיות ארוכת טווח ולכלול שני דיגומים בכל שנה: אביב וסתיו.
מטרת עבודה זו היא לתת הערכה כמותית ואיכותית ראשונית של השפכים הזורמים בנחלי יהודה ושומרון.
בשלב הראשון נבחרו 16 תחנות דיגום ב- 12 אגני ניקוז שונים,
שנדגמו בסתיו 2006 (מפה מס' 1):
קישון, שכם, ציר,תרצה, רבה, ייטב, ואדי קריקע, מודיעים, שורק, מכמש, קדרון וחברון.
שלבי העבודה כוללים דיגום בנחלים, עיבוד וניתוח התוצאות, הסקת מסקנות ומתן המלצות מתוך ממצאי הדו"ח.
תיאור הסביבה
אקוויפר ההר המשתרע מבאר שבע בדרום ועד לכרמל בצפון מספק בממוצע 600 מלמ"ק בשנה. אקוויפר ההר מורכב מבחינה הידרוגיאולוגית, שכן קיימים קימוטים ושברים רבים המשפיעים על נתיבי הזרימה. בנוסף, קיימת שונות בסוג הסלע, אשר משפיעה על המוליכות ההידראולית. לכל האמור לעיל יש השפעה על פוטנציאל הזיהום והתפשטותו במרחב. אזור ההזנה מאופיין בשברים, סדקים וצורות קרסטיות בסלעי גיר מגיל קנומן - טורון המאפשרים את תנועת המים מפני השטח למי התהום.
אקוויפר ההר מורכב משלושה אגנים עיקריים: אקוויפר ירקון תנינים המספק בממוצע 360 מלמ"ק הנצרכים בעיקר לשימוש ביתי, אקוויפר ההר המזרחי המספק בממוצע 100 מלמ"ק הנצרכים לשימוש ביתי וחקלאי ואקוויפר שכם גלבוע המספק בממוצע 140 מלמ"ק הנצרכים בעיקר לשימוש חקלאי.
כיווני הזרימה באקוויפר ההר הינן ממזרח למערב ומדרום לצפון. משך הסעת המזהמים מפני השטח למי התהום נע בין מספר ימים בהם נע הזיהום בסדקים למספר שנים בתווך עם מוליכות הידראולית נמוכה יותר.
מי האקוויפר מאופיינים באיכות טובה עם רמת מליחות בינונית, המגיעה לערכים של
200-250 מג"ל כלוריד.
הטיפול בשפכים ביהודה ושומרון
סך כל השפכים הנוצרים ביהודה ושומרון, נכון לשנת 2007, מוערך בכ- 65 מלמ"ק בשנה. כמות זו גבוהה בכ- 20 מלמ"ק מכמות השפכים שזרמה לפני עשור (מאיר, 1996). על פי נתוני רשות המים כמות השפכים של האוכלוסייה הפלסטינית מוערכת בכ- 50 מלמ"ק בשנה. מתוך כמות זו כ- 3.5 מלמ"ק מטופלים במתקני טיפול פלסטינים (ג'נין, אל-בירה), כ- 10 מלמ"ק מטופלים במתקנים ישראלים (יד חנה, ניר אליהו ושורק) וכ- 36.5 מלמ"ק אינם מטופלים ומחלחלים בבורות ספיגה, או מסולקים לנחלים. כמות השפכים של האוכלוסייה הישראלית מוערכת בכ-15 מלמ"ק בשנה. מתוך כמות זו כ- 10.5 מלמ"ק מטופלים במתקנים בתחומי יו"ש וכ- 4.5 מלמ"ק אינם מטופלים ומחלחלים בבורות ספיגה, או מסולקים לנחלים. אוכלוסיית יהודה ושומרון מורכבת משלושה חלקים עיקריים:
כפרים פלסטיניים בהם השפכים מסולקים לבורות ספיגה. בורות אלו סופגים את השפכים, בעוד שמוצקי השפכים נשאבים על ידי ביוביות. פיתרון זה הינו לקוי מאוד, שכן קיים חלחול מסיבי למי התהום, בשל התווך הקרסטי. צריכת המים בכפרים אלו מוערכת בכ- 70 ליטר לנפש ליום, כאשר מתוך זה כמות השפכים המוערכת היא 50 ליטר לנפש ליום (70%).
כמות השפכים השנתית הנוצרת בכפרים פלסטיניים מוערכת ב- 24 מלמ"ק.
ערים פלסטיניות אשר מחוברות למתקן טיפול או מחוברות למתקן הפועל בצורה לקויה.
ע"פ קליאוט (2003) כ- 70% מהבתים מחוברים למערכת ביוב, בעוד שיתר תושבי הערים מחוברים לבורות ספיגה, בדומה למגזר הכפרי.
צריכת המים בערים הפלסטיניות מוערכת בכ- 120 ליטר לנפש ליום. מתוך כמות זו, מרכיב השפכים מוערך ב- 84 ליטר לנפש לאדם (70%). כמות השפכים השנתית המוערכת הנוצרת בערים פלסטיניות מוערכת ב- 26 מלמ"ק.
ישובים ישראלים אשר מחוברים למתקן טיהור שפכים שאינו עובד או שעובד בצורה לקויה.
צריכת המים בישובים אלו מוערכת בכ- 200 ליטר לנפש ליום, כאשר מתוך זה כמות השפכים המוערכת היא 140 ליטר לנפש ליום (70%). כמות השפכים השנתית הנוצרת בישובים ישראלים מוערכת ב- 12 מלמ"ק.
בערים פלסטיניות ביהודה ושומרון קיימים חמישה מתקני טיפול בשפכים: רמאללה, ג'נין, טול כרם, חברון ואל בירה. בעיות כלכליות ומכאניות גורמות לתפקוד לקוי / חוסר תפקוד של מתקנים אלו וכתוצאה מכך יעילות הטיפול נמוכה, ואיכות השפכים / קולחים ירודה. יש לציין שנכון לכתיבת שורות אלו מט"ש אל-בירה מתפקד היטב. על פי נתוני רשות המים ישנה כוונה להקים חמישה מטש"ים חדשים: שכם, טול כרם, סלפית, רמאללה וחברון.
הטיפול בשפכים הינו תהליך בעל חשיבות רבה ביותר, כאשר שתי התרומות העיקריות הינן:
1. ניצול - הטיפול בשפכים מאפשר שימוש חוזר במים לצרכי חקלאות, ושחרור מים שפירים לצרכי שתייה.
2. מניעת זיהום - הטיפול בשפכים וטיהורם מונע, או לפחות מפחית את הזיהום הסביבתי (אשכנזי, 2004).
תוכנית הדיגום
דיגום הנחלים ביהודה ושומרון בוצע בסתיו של שנת 2006.
הדיגום בנחלים וביובליהם העיקריים נעשה במטרה לעקוב מקרוב אחרי המזהמים שמגיעים אליהם ומחלחלים למי התהום או בקרבתם. המידע שנאסף עשוי לשמש את מקבלי ההחלטות בנושא הטיפול במקורות הזיהום, הן במישור התכנוני והן במישור האכיפה.
הדיגום בנחלים בוצע במסגרת מגבלות ביטחוניות ותקציביות. בתחנות הדיגום בוצעו בדיקות שדה והערכת ספיקה. במעבדה בוצעו בדיקות כימיות, ביולוגיות ופיסיקליות מקיפות. בנוסף, בוצעה בדיקה של מתכות כבדות הידועות בהשפעותיהן הרעילות על בריאות האדם.
בנוסף, בוצעה הערכה של כמות המזהמים העיקריים המוסעים לאורך הנחלים.
תוצאות המעבדה מוצגות בטבלה הבאה.
כימות מזהמים
כימות המזהמים בנחלים נעשה על ידי שימוש בנתוני ספיקות המים בנחלים בכל שנה במכפלת ריכוזי המזהמים, כפי שעולה מתוצאות הדיגום. חישוב ספיקות המים בנחלים מבוסס על, נתוני ספיקת הנחל או על נתוני גודל האוכלוסייה תורמת השפכים. הערכת כמות השפכים המבוססת על היקף האוכלוסייה נשענת על ההנחות הבאות:
1. כפרים פלסטיניים - על פי הערכה לפיה כמות השפכים הינה 50 ליטר לנפש ליום.
2. ערים פלסטיניות - על פי הערכה לפיה כמות השפכים הינה 84 ליטר לנפש ליום.
3. ישובים ישראלים - על פי הערכה לפיה כמות השפכים הינה 140 ליטר לנפש ליום.
כימות המזהמים המוצג בטבלה הבאה נעשה על ידי איסוף נתוני שלושה מדדים עיקריים על פיהם נקבעת רמת הזיהום: פחמן אורגני כללי, חנקן כללי וזרחן כללי. באמצעות נתונים אלו ניתן לעקוב אחר עומסי הזיהום בנחלים.
פחמן אורגני כללי - נוכחות החומר האורגני בנחל גורמת לירידה ברמת החמצן המומס בנחל, שמהווה את מקור החיות לחי ולצומח בנחל. ריכוזי פחמן גבוהים מעידים על נוכחות מיקרואורגניזמים רבה הצורכת חמצן.
זרחן כללי וחנקן כללי (נוטריינטים) - חנקן כללי הינו צירוף של חנקן אורגני (TKN), ניטראט וניטריט
(-NO3-, NO2) בשפכים. פעילות ביולוגית המפרקת חומר אורגני במתקני טיפול בשפכים צורכת חנקן כמקור אנרגיה. שפכים סניטריים ותעשייתיים הינם עשירים יחסית במרכיבים זרחניים. הזרחן הינו נוטריאנט המצוי בשימוש אורגניזמים לגדילה. נוכחות הזרחן והחנקן שמקורם בשפכים ביתיים ותעשייתיים גורמת לעודף חומרי הזנה וכתוצאה מכך לפריחת אצות, לעליה בעכירות ולירידה ברמת החמצן המומס בנחל.
כימות מזהמים בנחלים נבחרים ביהודה ושומרון, 2006
לחץ להגדלה >>>
כימות המזהמים המובא לעיל כולל את הזרימות העיקריות בנחלי יהודה ושומרון
(28 מלמ"ק/שנה ~), ואינו כולל את כלל הנחלים המזרימים שפכים, ובוודאי לא את כל כמות השפכים המוזרמים לסביבה (65 מלמ"ק/שנה ~).
סיכום והמלצות
דיגום הנחלים הנבחרים ביהודה ושומרון התבצע לראשונה בצורה מקיפה, ובאופן שמציג באופן כמותי ואיכותי את מצב המים בנחלים נבחרים ביהודה ושומרון. מרבית הנחלים שנסקרו בדו"ח הינם נחלי אכזב שמערכות הולכת שפכים עירוניות מסלקות אליהם שפכים גולמיים או קולחים באיכות ירודה.
עבודה זו מציגה תוצאות ראשוניות, המעידות על זיהום חמור בנחלים רבים ברחבי יהודה ושומרון.
להזרמות השפכים לסביבה הפתוחה, אם באמצעות בורות ספיגה ואם באמצעות הזרמה לנחל השלכות סביבתיות גדולות, בשל הרגישות ההידרולוגית של אזור ההר, כשטח ההזנה העיקרי של אקוויפר ההר.
שיתוף הפעולה הפלסטינאי והישראלי בנושא טיפול בשפכים הינו חלקי. מתוך הערים הגדולות ביהודה ושומרון רק בית לחם (מערב), קלקיליה וטול כרם מחוברות למתקני טיהור שפכים הנמצאים בתחומי ישראל. שפכים גולמיים מחברון, יריחו, בית לחם (מזרח), רמאללה, ג'נין ושכם מוזרמים בערוצים טבעיים, חלקם לאחר טיפול ראשוני וחלקם לאחר טיפול שניוני וגורמים לפגיעה סביבתית חריפה.
כמות השפכים המיוצרים ביהודה ושומרון, נכון לשנת 2007, מוערכת בכ- 65 מלמ"ק בשנה. עבודה זו מתמקדת בזרימות העיליות העיקריות, המוערכת בכ- 28 מלמ"ק בשנה. יתרת השפכים (כ- 37 מלמ"ק) מודחת לתת הקרקע באמצעות בורות סופגים או מסולקת לפני השטח תוך יצירת מפגעי זרימה נקודתיים.
הנחלים העיקריים אליהם מסולקים השפכים והקולחים מפורטים להלן:
(על פי סדר יורד בנפחי זרימה):
נחל קדרון - כ- 10.7 מלמ"ק
נחל חברון - כ- 6.7 מלמ"ק
נחל ציר - כ- 2.7 מלמ"ק
נחל שכם - כ- 2.2 מלמ"ק
נחל מכמש - כ- 1.3 מלמ"ק
נחל קישון - כ- 1.1 מלמ"ק
נחל מודיעים - כ- 1 מלמ"ק
ריכוזי המזהמים בנחלי יהודה ושומרון גבוהים ביחס לספיקות השפכים, כפועל יוצא של רמת החיים הנמוכה והשימוש המצומצם במים המאפיינים את מרבית תושבי יהודה ושומרון.
עומסי המזהמים: פחמן אורגני כללי, חנקן כללי וזרחן כללי בתחומי יהודה ושומרון הינם גבוהים מאוד הן באופן אבסולוטי והן באופן יחסי לנחלים מקבילים בתחומי ישראל, על אף העובדה שאגני ההיקוות של הנחלים בישראל הינם לרוב גדולים יותר ובנוסף מזרימים כמויות גדולות יותר של שפכים וקולחים.
ריכוזי כלוריד גבוהים, מעל ל- 350 מג"ל, נמצאו בנחלים שורק, שכם, קישון ורבה.
ריכוזים גבוהים של מתכות כבדות נמצאו בנחלים מכמש, שורק ותרצה.
ההמלצות העולות מעבודה זו הן:
>> יש להרחיב את היקף המחקר באופן שיכלול את כל הנחלים העיקריים והמשניים בתחומי יהודה ושומרון, שכן קיימים נחלים נוספים - מובלי שפכים, שלא נדגמו בעבודה זו.
>> יש לפעול בדחיפות למניעת הזרמת שפכים הזורמים על פני תצורות גיאולוגיות בעלות מוליכות הידראולית גבוהה, שכן בעתיד הקרוב צפויה להתרחש פגיעה אנושה במקורות המים של הישראלים והפלסטינאים.
>> יש לפעול בשיתוף רשות המים, משרד החקלאות, משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה למציאת פתרון לעודפי השפכים והקולחים בצורת הקמת מתקני טיהור שפכים אינטנסיביים ומאגרי קולחים.
ביבליוגרפיה
אבישר, ד. (1996) השפעת מזהמים ממוצא אנטרופוגני באזור בעל רגישות הידרולוגית - אגן ואדי רבא - על איכות מי התהום, אדם טבע ודין.
אשכנזי, ר. (2004), הגורמים המשפיעים על בחירת קנה המידה המרחבי לניהול שפכים חוצי גבולות, עבודת מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים.
גבירצמן, ח. (1996), הגברת אזורי השאיבה הקריטיים ביהודה ושומרון מתוך אקוויפר ההר בעידן השינויים ביהודה ושומרון, קדומים, אריאל.
המשרד להגנת הסביבה (2007), עומסי מזהמים בנחלים, השוואה בין השנים 1994, 2000 2001, 2003 ו-2005. הכנה ועריכה: ד"ר דקל אמיר שפירא.
מאיר, י. (1996), מקורות הזיהום של אקוויפר ההר מתוך אקוויפר ההר בעידן השינויים ביהודה ושומרון, קדומים, אריאל.
קסלר, ש. (1996), אקוויפר ירקון תנינים במשק המים בישראל מתוך אקוויפר ההר בעידן השינויים ביהודה ושומרון, קדומים, אריאל.
|
>> לחץ להורדת המסמך
זרימת שפכים בנחל מכמש
מפת האיזור בו נערך הניטור
תחנת הדיגום בנחל מודיעים
תחנת הדיגום בנחל מכמש
| |
| 
