מסלול טיול ופריחה אביבי בצפון ים המלח:
"ראיתי פעם חוף שנחל עזבו ..." וגם מעגנות שחוף עזבן...
טיול של דמיון מודרך...
>> כתב וצילם: אלי דרור - מנהל היחידה הסביבתית
אופי הטיול: נסיעה ברכב משולבת בקטעי הליכה קצרים.
משך הטיול: 4 - 6 שעות.
הסתכלו במפה וחפשו את ים המלח. ליתר דיוק את צפון ים המלח. על כביש 90, רגע לפני שהוא "שובר" מערבה.
מסלולנו יתחיל בתחנת הדלק ופונדק הדרכים בצומת הלידו שבצפון ים המלח. כאן נוכל להשלים הצטיידות או סתם להתפנק בגלידה ומיד אנו יוצאים לדרך.
כאשר מביטים לכיוון הים ומעט מזרחה, רואים את מבנה המסעדה המפואר ששימש את נכבדי ועשירי ירדן והגדה במשך עשרות שנים. מבנה יפה ומרשים, הבנוי בחצי עיגול הפונה לים. אליו צמוד מבנה מרובע ששימש כמטבח, מזווה ובחלקו גם את אולם הכניסה. זוהי "מונטזת אל - לידו", מסעדה ומועדון.
היכנסו למבנה הנטוש. עמדו על הבמה שבמרכז הרחבה כשגבכם לים, והשמיעו קול. האקוסטיקה נפלאה. ממש אין צורך במערכת הגברה. כעת הפעילו את דמיונכם: דמו לרגע את המקום "תוסס וחי". "שימעו" את המיית הגלים המכים על קיר היסוד הדרומי של מרפסת המסעדה, "הריחו" את ריח המים כשהוא נמהל בריחות המופלאים העולים מהמטבח. "חושו" את אווירת המקום, ו"שמעו" את צלילי העוד, הסיטר, הדרבוקה ושאר כלי התזמורת המנגנים את לחניהם ושיריהם של גדולי המוזיקאים המזרחיים. עוד רגע יעלו לאוויר סלסוליה של הזמרת ואיתם תעלה רקדנית הבטן המפזזת בחן עגלגל ושופע. "ראו" את השולחנות המלאים כל טוב המסודרים בקשת סביב הרחבה המרכזית ואת הנכבדים המסבים סביבם ו"שימו לב" שלא לעמוד בדרכם של המלצרים הממהרים להגיש עוד תקרובת לשולחנות. כך היה כאן מידי ערב. כך היה כשהים היה פה.
לא, המפה הצלבנית העתיקה המצויירת על הקירות לא הייתה כאן אז. גם לא חור הפגז בקיר המזרחי של המסעדה. אלו שייכים להיסטוריה הקרובה יותר. למעשה, לעשרות השנים האחרונות.
התעמקו מעט במפה, מעניין להסתכל במפות עתיקות, הן מלמדות אותנו על הדרך שבה ראו "הגיאוגרפים של אז" את הסביבה, כיצד חשו במרחקים, ואיך התייחסו להפרשי הגבהים. שימו לב לשמות של אתרים ומקומות, חלק גדול מהם שמר על שמו מאז צוירה המפה המקורית, לפני כחמש מאות שנים.
וכעת, בואו נביט אל עבר הים, זה שפעם הכה על קיר היסוד הדרומי של המסעדה נמצא רחוק. מאוד רחוק מכאן. ארבעים שנה וארבע מאות מטרים חלפו מאז ימיה המפוארים של המסעדה.
אם נרחיק את המבט מעט מזרחה, נגלה במרחק כמה מאות מטרים מאתנו, עמוד ברזל גדול הניצב על "אי" העשוי אבנים. זהו "רוג'ום אל-בח'ר" המוכר גם כ - רוג'ום א-לוט (יש המכנים את ים המלח - ים לוט), מעגנה עתיקה שהים עזבה. למעשה, המעגנה הראשונה שלנו להיום.
צריך שוב להפעיל את הדמיון, להחזיר "באמצעותו" את הים אלינו, ולדמיין את האי ולעיתים חצי האי הזעיר מוקף מכל עבריו מים (תלוי במפלס הים). כך נוכל להבין כיצד ייתכן שתלולית זו שימשה כמעגנה לקווי ספינות נוסעים ומשא שחיברו בין יריחו ועין גדי, יריחו וצוהר שבעבר הירדן, ונשאו על סיפונן נוסעים פשוטים, אנשי פקידות וצבא וסחורות שחלקן היה יקר ערך במיוחד (בושם האפרסמון למשל) ועוד.
בחפירות בדיקה שנערכו בין השנים 1977-1979, נחשף מבנה בדרומו של חצי האי. בתקופות השונות היה האתר נתון להשפעות השינויים שחלו בגובה פני ים המלח. לפיכך, מתואר המקום לעיתים כאי, ולעיתים כחצי אי. בשנת 1967 היה המקום עדיין אי ובמהלך החפירות ירד מפלס ים המלח ונחשפה הסוללה, שרוחבה 8-12 מטרים. גודלו של האי 150X200 מטרים בקירוב, ובו מבנה המוקף קווי בנייה בגבהים שונים, אלו הם מזחים אשר נבנו בהתאם למפלסיו המשתנים של הים. הממצאים באתר הנם מהתקופות: הישראלית, ההלניסטית, הרומית והביזנטית.
לדאבוננו, נבצר ממבקרים להגיע עד לאי עצמו עקב היותו מעבר לגדר המערכת. לכן, נבקש מכם לשוב ולהפעיל את הדמיון, ל"דשדש" ברגליכם בתוך מי הים ו"להגיע" לאי, ל"טייל" בין המזחים, ל"תמוה" על מזחים הגבוהים מאוד מקו המים או על אלו ה"קבורים" מתחת למפלס הים. אולי "נפגוש" כאן מי מסווארי הנמל העתיק שיסביר לנו על הסיבות לכך... ואולי אף, תוך כדי, "יפול מידיו" של אחד מעובדי הנמל כד ובו אוצר יקר ערך- בושם האפרסמון, ואנו נוכל סוף סוף ל"הנות" מריחו המופלא של בושם ששימעו חצה גבולות ויבשות...
לאחר ש"נחזור" מהביקור באי שים המלח נטשו, ו"נשטוף" רגלינו ממי המלח..., נעלה שוב על הרכב וניסע אל המעגנה הנטושה הבאה. נמשיך בכביש ים המלח דרומה, נחלוף על הכניסה לשמורת עיינות צוקים, אליה נחזור בהמשך, ונעצור כ - 3 ק"מ מדרום לה, בדיוק כאשר נראה שרידים ארכיאולוגיים מרשימים בצמוד וממזרח לכביש. זוהי חי'רבת מזין או בשמה המקורי קצר אל-יהוד. זוהי המעגנה השנייה שלנו להיום...
שימו לב שאתם מחנים את רכביכם באופן שאינו מסכן את התנועה בכביש ואתכם... ושימו לב בזמן חציית הכביש.
המקום: מוצא נחל קידרון (ואדי א-נר) לים המלח, מדרום לערוץ נחל מזין עומד לו חשוף מבנה מאסיבי ששרידיו בולטים היטב בשטח. זהו מבנה המבצר והמעגנה של חירבת מזין, או קצ'ר אל-יהוד, או חירבת אל-יהוד. כינויים אלו מסומנים במפות ובדיווחים של נוסעים וחוקרים החל מהמאה ה - 19.
ביהושע טו, 61, נכתב "במדבר בית הערבה מדין וסככה; והנבשן ועיר המלח ועין גדי ערים שש וחצריהן". חירבת מזין (בשמה הערבי), היא כנראה מדין המוזכרת לעיל ואף שימרה את השם העברי. מדין, השוכנת בגבול נחלת מטה בני יהודה, אבטחה צומת שדרכיה קשרו את עבר הירדן המזרחי עם הדרכים הראשיות שעברו ברמת מדבר יהודה והגנה על מקורות המים של עין פשח'ה מדרום. נראה שמצודה זו נבנתה בימי המלך עוזיה שעליו נאמר "ויבן מגדלים במדבר ויחצוב בורות רבים כי מקנה רב היה לו", (דברי הימים ב', כ"ו, 10). בתקופה החשמונאית הורחב המבנה ויועד לשמש כמעגן סירות על מנת לעקוף את קטע החוף של עין פשח'ה (עיינות צוקים) ולשמש להעמסת גושי החימר (אספלט, קרוב לנפט ומייצג שרידי מאגרים שהיו בעבר כאן ו"נזלו" למקומות אחרים...) שצפו על הים. אנשי העולם העתיק, ניצלו את האספלט לחניטת מתים, לאיטום ספינות ולהכנת תרופות. אנשי קיבוץ עין גדי נהגו בעבר, לאסוף את גושי החימר ולשווקם לתעשיית התרופות.
גם כאן, במציאות שבה אנו מדברים על עבר מפואר אבל מביטים בחורבה המרוחקת כ- 200 מטרים מים המלח, אנו נאלצים לבקש מכם שוב, ובעדינות, להפעיל את הדמיון. דמיינו לרגע כי המבנה בולט מתוך הים. דמיינו ספינות רעועות הקשורות למזחיו ועליהן מטענים של חומר שחור - אפור (חימר- מעין אספלט טבעי) בגושים שנאספו מפני הים והם מועברים לספינה גדולה יותר שתוביל אותם בבטחה ליעדם, דמיינו את חיל המצב שומר ממגדל התצפית ומביט מקרוב בתכולתן של הספינות המגיעות ויוצאות מהנמל. וממש בצמוד, אבל ממש בצד, ראו את בית המלאכה לתיקון סירות פגועות, ואת בעלי המלאכה שוקדים על תיקונן בחום הלוהט כשבעל המבדוק, עומד ובוחן ללא הרף את עבודתם... כך זה היה אז, וכך תמיד, פעילות מסחרית על הגבולות והחופים, הייתה תמיד מלווה בנוכחות צמודה של חיל משמר. בדומה לשאר המצודות שלאורך ים המלח, ננטשה מצודה זו בתקופת המרד הגדול.
וכעת, אם אתם עדיין בסביבה, ראו את מרבדי הפריחה על גבי סוללות החלוקים המונחות ביניכם לבין הים (אם המרבדים עדיין פה...). סוללות אלו הן קווי חוף קדומים. סימן והוכחה לכך שאכן הים היה כאן.
על גבי קווי חוף קדומים אלו מתמקמים להם מידי חורף, בעוצמות המקבילות לעוצמות החורף עצמו, מרבדי צמחים חד שנתיים בשילוב מדהים של צבעים. הפשתנית הססגונית מנצחת על המקהלה עם שלל צבעי סגול, לבן ואף צהוב ואליה מצטרפים החומעה הורודה בגווני ירוק ואדום, הפרגים באדום ושחור, באשן שלושת העורקים בעדינות שאינה מעידה על ריחו (רק אל תיגעו - זה מבאיש...) ואליהם מצטרפים הקחוון האביבי בעטרת עלי הכותרת הלבנים, הסביונים הצהובים ועוד.
אם הפריחה עדיין פה, התקרבו אליה, לטפו בעינכם, תהנו ועוד קצת, אזרו כוח והתכוננו לתחנה הבאה...
נכנסים לרכב וחוזרים מעט צפונה אל... המעגנה הבאה...
נמשיך את סיורנו וכעת אנו כבר מחפשים מקום גם לנוח בו ואם אפשר שיהיו בו גם תנאים לפרוש מפה ולאכול משהו ... בשמורת עיינות צוקים (עין פשחה), תמצאו את כל אלו. גם כאן, מעגנה נטושה היושבת דואבת וממתינה לים שישוב. המזח בעיינות צוקים נמצא בחלק הצפוני הסגור למבקרים. ולכן הגישה אליו קשה. אבל גם הוא כקודמיו, עומד גאה וממתין לים שישוב.
כל מי שביקר במקום לפני כ30- שנה יודע כמה קרוב היה הים לכניסה מהכביש. כל מי שביקר שם לאחרונה יודע שהים עזב, נטש, התרחק מאוד, בלא להשאיר הודעה על מועד שובו. אבל "זה לא מה שישבור אותנו". שאלו בכניסה לשמורה את ארז, עדי או זיו על הדרך למעגנת אל-פשח'ה, החנו את הרכב קרוב למקום וצעדו ברגל כ - 100 מטרים אל המעגנה. קשה מאוד להאמין שסוללת האבן והעפר המסתתרת כיום בלב סבך של עצי אשל (גם הוא פורח בלבן וורוד כעת), הייתה עד לפני כמה עשרות שנים מזח פעיל ושוקק חיים לחופו של ים המלח. למה שימש? אולי להובלת עצים הגדלים כאן בשפע, אולי דגים שגודלו בעבר בבריכות הטבעיות והובלו לשווקים בעבר הירדן. ואולי בזמנים קדומים יותר הועמסו ונפרקו כאן מטענים יקרי ערך של אותו בושם מיוחד, בשם האפרסמון שמתקן להפקתו נמצא באתר הארכיאולוגי הצמוד לשער הכניסה. בכל אופן, הגיוני להניח שעניין כלכלי משתלם עמד בבסיס ההחלטה לבנותו...
נצטרף כאן לסיורים לשמורה החבויה, ונחווה חוויה מיוחדת במינה, בין סבכי צומח המסתירים אגמים, בריכות ומעיינות, תעלות מים ופלגים, ועולם שלם של צומח וחי. אסור באמת לפספס דבר כזה, עושר ומגוון של עולם צומח וחי הנשענים על שפע המים, בלב ליבו של מדבר צחיח מצד אחד ומדבר מים מלוחים מצד שני.
מיד לאחר שנצא מחלקה החבוי של השמורה, נוכל גם לטבול בבריכות מי המעיינות הרעננים ולנצל את אחת מפינות החן לארוחת הצהרים.
ולבסוף,בדרככם הביתה, עצרו לרגע קט בצומת קומראן- קלי"ה וראו את פריחתה של המורינגה הרותמית. נציגה יחידה בארץ למשפחת המורינגיים הטרופית. זהו עץ, המגיע בגובהו לכ- 8 מטרים, ונופו רחב ויפה. עלעליו מנוצים ונושרים מהר ומותירים נוף עצי רותמי וירוק שענפיו משתלשלים בחן כלפי מטה. פרחיו של עץ זה ערוכים במכבדים, מעין אשכולות, והם יפים וגדולים וצבעם לבן- ורוד מעורק (רותם... מכירים?). אמנם היא נטועה כאן, המורינגה הרותמית, אבל תודו שאין הדבר מפחית מעוצמתו של המפגש אתה.
לאחר שהמשכתם בנסיעה, הביטו מבעד לחלונות הרכב אל השיחים שבצידי הדרך, אולי תראו את אחד מעמודי התפרחת בצהוב עז הסמוכים לשיחי המלוח הגדולים. זהו יחנוק המדבר, צמח חסר עלים, ממשפחת העלקתיים, ה"מתעלק" על שיחי המלוח על מנת ל"פרנס" את עצמו. גובהו 40-70 ס"מ, וגבעולו עבה ובשרני והוא מכוסה קשקשים אפורים. ברפואה העממית, נוהגים הבדווים לשטוף את שורשי היחנוק שהוציאו מהאדמה, לקלות אותם בעדינות על רמץ המדורה ולאכלם, סגולה לריפוי צהבת (כמה מפתיע...), לטיפול באבנים בכליות (לא עלינו...), לשלשול (אוי...) ולעצירות בדרכי השתן (כמשרה). וגם, ולטיפול בפצעים וחתכים (לאחר שמכינים מהם אבקה). טפיל טפיל, אבל יעיל וכמה יפה...
אם לאחר כל אלו, עוד חשקה נפשכם לטבול במימיו של ים נסוג זה, היכנסו לאחד החופים בצפונו, די קרוב לנקודת ההתחלה והסיום של טיולנו, וראו בחוף אטרקציה: את המזח האחרון שנבנה (בשלהי שנות ה - 80) וכמובן גם ננטש. גוש מתכת המתנשא מטרים רבים מעל מפלס מי הים. קרוב יותר לשמים מאשר למים... המזח האחרון שלנו להיום...
סעו בזהירות. שווה להגיע הביתה בשלום, לאסוף כוח, ולצאת לטיול הבא...
|
ירידת מפלס ים המלח כפי שהיא נראית ממצפה
ראש צוקים // צילום: אלי דרור
צפון ים המלח ביום סגריר // צילום: אלי דרור
חירבת מזין - מעגנה ונמל שנבנו
במאה ה-8 לפנה"ס // צילום: אלי דרור
רוג'ום אל בח'ר - תל שהיה אי ולעיתים חצי אי
בים המלח // צילום: אלי דרור
המזח בחוף אטרקציה -
קרוב יותר לשמיים מאשר למים // צילום: אלי דרור
|
| 
