חוק חופש המידע

מידע על החוק:

חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 ,נחקק ב-19 במאי 1998 ונכנס לתוקף שנה לאחר מכן. החוק עיגן את זכותו של כל אזרח או תושב, לקבלת מידע המצוי בידי רשויות ציבוריות ללא צורך לנמק את הסיבה לבקשת המידע. בקשה צריכה להיות מוגשת בכתב לממונה על העמדת מידע ברשות הציבורית. החוק קובע כי הכלל הוא שהרשות תענה בחיוב לבקשה, אלא אם חשיפת המידע תפגע באינטרס אחר כגון בטחון המדינה, פרטיותם של אנשים, סודות מסחריים וכדומה. בחינת הבקשה תבוצע במסגרת הזמנים הקבועים בחוק. לפיכך על הרשות להשיב לפונה תוך 30 יום, אולם, במקרה הצורך, רשאי הממונה או ראש הרשות הציבורית, להאריך את זמן המענה לטיפול עד ל-90 יום נוספים (הממונה רשאי להאריך ב-30 יום, מעבר לכך נדרש אישורו של ראש הרשות). במקום בו המידע נוגע לצד שלישי, על הרשות לפנות לאותו גורם ולאפשר לו להתנגד למסירת המידע. פניה לצד שלישי, מאריכה את זמן הטיפול בבקשה ב-21 יום נוספים. אם החליטה הרשות לדחות את התנגדות הצד השלישי למסירת מידע, רשאי הצד השלישי לעתור לבית המשפט על החלטת הרשות הציבורית והמידע לא יימסר למבקש עד לסיום המועד להגשת עתירה ואם הוגשה, עד לסיום ההליך השיפוטי זו. מידע נוסף על החוק ניתן למצוא באתר היחידה לחופש המידע. על פי החוק ותקנות חופש המידע (אגרות), התשנ"ט – 1999 ,פנייה לקבלת מידע תטופל לאחר תשלום אגרת בקשה והתחייבות (קישור לטופס התחייבות) המבקש/ת לשאת בתשלום הטיפול בבקשה ובהפקת המידע המבוקש. פירוט של סכומי האגרות מצוי באתר היחידה הממשלתית לחופש המידע .