חפירות ארכיאולוגיות לצרכי פיתוח בגן לאומי כורזים

החפירות כללו:

1. חפירת מבנה ליד בית הכנסת מהתקופה הביזנטית (בניין I)
2. חפירות מתקנים שונים (בתי בד וגת)
3. חפירות בדיקה מתחת לרצפת בית הכנסת.

אתמקד בחפירות בבית הכנסת שנערכו ביולי 2020

בית הכנסת של כורזים (ח' כראזה) היה מוכר כבר מהמאה ה-19. בראשית המאה ה-20 האדריכלים קוהל וואצינגר חפרו את רוב אולם בית הכנסת, מלבד הפינה הצפונית-מערבית שעליה היה בנוי בית מודרני. בשנת 1926 ערך עורי חפירות נוספות באתר מטעם מחלקת העתיקות המנדטורית. בחפירות אלו הוסר הבית המודרני וכך נחשפה הפינה הצפונית-מערבית של האולם. בשנות ה-60 וה-80 של המאה ה-20 חפר במקום זאב ייבין מטעם אגף העתיקות במטרה להסדיר את המקום לביקורי קהל. במסגרת זו נחפרו מחדש מרחבים שנחפרו קודם לכן, הורחבה החפירה בחלק המערבי והצפוני, ונפתחו ריבועי בדיקה מתחת לרצפת בית הכנסת. מסקנות החפירה היו שבית הכנסת נבנה בראשית המאה הרביעית, עבר כמה שינויים שקשה לעמוד עליהם ויצא משימוש במאה השישית לספירה. כן קבע ייבין כי אין כאן מבנה קדום.
במסגרת פיתוח האתר, מתוכנן להחליף את ריצוף החצץ בריצוף נגיש. קודם להנחת כיסוי זה הוחלט לבדוק מחדש מסקנות שעלו בעבר לגבי תיארוך בית הכנסת ושלביו והאם ישנו בית כנסת מהמאה הראשונה לספירה מתחת לבית הכנסת הנוכחי. נחפרו שלושה ריבועי בדיקה: 1. במרכז המסדרון הנספח ממערב, לרוחב המסדרון; 2. בפינה הצפונית-מערבית של האולם; 3. בפינה הדרומית-מזרחית של האולם, ממרכז האולם דרך הסיטרה המזרחית אל הקיר המזרחי.
הבעיה העיקרית בהבנת האתר היא מיעוט התיעוד מהחפירות הקודמות. ייבין הציע לזהות שלב בנייה ראשון, ואחר כך סדרת שינויים שאינו יכול לתאר את היחס ביניהם. דעתו התבססה על התרשמות מאופי הבנייה. תוצאות החפירה הנוכחית מציגות תמונה הפוכה, בהתבסס על סטרטיגרפיה ויחס בין המרכיבים הארכיטקטוניים. התאריך אותו הציע ייבין לייסוד הבניין בראשית המאה הרביעית מתבסס על כמה חרסים שייבין זיהה כתשתית הבניין, ומטבעות בודדים.

הבולדרים המרכיבים את הפודיום במסדרון, הבולדרים המרכיבים את הפודיום במסדרון

בחפירה הנוכחית לא נמצאו שרידי מבנה קדום למבנה הנוכחי. עם זאת, כמות גדולה יחסית של חרסים מהתקופה ההלניסטית המאוחרת ומהתקופה הרומית הקדומה נמצאה בחפירה, בפרט בצמוד לקיר המזרחי בחלקו הדרומי של בית הכנסת. אלו נמצאו מעורבים עם חרסים מהתקופה הרומית המאוחרת. נראה שאלו מילויים קונסטרוקטיביים שהובאו ממקום סמוך בעת בניית בית הכנסת.
החפירה הנוכחית מאשרת את תיארוכו של ייבין לבניית בית הכנסת (המאה הרביעית לספירה), ואת קיומם של שני שלבים, אך מרכיבי השלבים ותיארוכם שונים באופן מהותי מהבנתו של ייבין.
מהמבנה הראשון שרדו בעיקר פודיום שעליו נבנה בית הכנסת, הקיר המערבי, חלק ממערך העמודים, חדר הלימוד הסמוך וייתכן גם מערך כניסה שונה. ייתכן כי מבנה זה רוצף בפסיפס. הפודיום עליו נבנה בית הכנסת בנוי בולדרים גדולים מפולסים על גבי שכבת בזלת פריכה בעלת גוון אדום וצהוב.

ריצוף הטיח בסיטרה הצפונית וריצוף האבן בסיטרה המזרחית, ריצוף הטיח בסיטרה הצפונית וריצוף האבן בסיטרה המזרחית

השלב השני, המאוחר, הוא שיפוץ נרחב השומר על התבנית הקודמת של המבנה. המבנה כולל את עיקר המבנה הנוכחי: מערך העמודים, עיטור האומנות האחוזות בחזית המזרחית, החזית הדרומית על עיטוריה, הריצוף, הספסלים, החדר המוטמן (הנספח) וגרם המדרגות שאיתו. השלב השני מתוארך על פי הממצא בתשתית הריצוף. התשתית עשירה בממצא מפירוק מבנה השלב הקודם, כולל שברי עיטור ארכיטקטוני. הריצוף עשוי היה ברובו כנראה אבני גזית. בפינה הצפונית-מזרחית שרד קטע של ריצוף מקורי. הסיטרה הצפונית רוצפה בטיח, שחלקו שרד עד היום.

תשתית השלב השני בחלק הצפוני, שניגשת אל תשתיות הפדיסטלים, תשתית השלב השני בחלק הצפוני, שניגשת אל תשתיות הפדיסטלים

תיארוך סיום השימוש בבית הכנסת למאה השישית לספירה מתבסס על הכמות היחסית של המטבעות במבנה ובסביבתו; אך גם מטבעות מאוחרים יותר, עד למאה האחת-עשרה לספירה, נמצאו בבית הכנסת. ייבין מתארך את הידלדלות היישוב בכפר לאחר הכיבוש המוסלמי ונטישתו זמן קצר אחר כך. מהחפירות המחודשות בבניין D הסמוך עולה כי המבנה שגשג בתקופה האסלאמית הקדומה, ויצא משימוש במהלך המאה ה-11 לספירה. על כן תיארוך יציאת בית הכנסת משימוש במאה השישית אינו מבוסס, ותאריך מאוחר יותר גם הוא קביל.
החפירות הנוכחיות הן פתח להבנת בית הכנסת בכורזים, תוך שימוש באמצעי חפירה עדכניים. רבות השאלות שנשארו פתוחות, וחלקן ככל הנראה ישארו פתוחות; אך כעת ניתן להבין את דרך בניית בית הכנסת, שלבי הבנייה ותיארוכיהם. הפרסום המלא של החפירה יכלול, מלבד הממצא בחפירה עצמה, גם ניתוח מחודש של הפריטים הארכיטקטוניים.