בין מצדה לעין גדי

שם כתב: סאס פיאלקו, ממונה קליטת מבקרים במחוז דרום, רשות הטבע והגנים.

בין מצדה לעין גדי - המלצה למסלול טיול
אהבה עד כלות, תככים ומזימות

גן לאומי מצדה

המהלך בשבילים שבין מצדה לעין גדי לא יכול שלא לפגוש בשמות העולים מהעבר ואשר נחרתו בזכרון הלאומי והעולמי.
במצדה עולה במלוא עוצמתה דמותו של הורדוס, מלך שנוי במחלוקת. מחד גיסא מלך רב פעלים בעל הישגים מדיניים מרשימים וכמובן מחדש בית המקדש שהגיע בימיו לשיא תפארתו, ומאידך גיסא דמות עריץ אכזר, שביסס את כס מלכותו על הרג בלתי פוסק של משפחת בית חשמונאי ושל בני משפחתו.

מידע שימושי

דרגת קושי: מאמץ קל
נגישות: באתר מבוצעות התאמות נגישות לאנשים עם מוגבלות
סוג הטיול: הולכי רגל
מתאים למשפחות

מסלול רגלי משולב בנסיעה, משכו כ- 6 שעות.

הקדמה

הורדוס מת בשנת 4 לפנה"ס. הוא אומנם לא נשכח מדפי היסטוריה, אך היא לא נטתה לו חסד.
העולם הנוצרי כינה אותו "רוצח התינוקות" ובזיכרון הלאומי הוא נשאר "העבד האדומי". מעשיו הטובים הועמדו בצל סיפורי אכזריותו ונפשו הסוערת והשסועה.
מכל נשותיו אהב הורדוס את מרים מבית חשמונאי ואהבתו אליה כבשה את כל חושיו. הוא ביקש שגם היא תגמול לו רגשי חיבה, כיוון שידע שאין בכוחה לתת לו אהבת אמת. באחד התיאורים של יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) מסופר על שובו של הורדוס מעבר לים, לאחר שנחלץ בשלום ממשפטו של אנטוניוס על הרג ארסטובלוס נצר לבית חשמונאי. ובשעה שהראה לה המלך את חיבתו התייפחה מרים בזרועותיו. נפשו של הורדוס התייסרה כשראה את מרים בשנאתה אליו. ליבו פרפר בין אהבה לכעס, להורגה או לחיותה .
מרים בזה להורדוס על היותו מזרע אדומי-נבטי ושנאתה אליו גברה לאחר שפקד להתנקש בחייו של אחיה, יהודה אריסטובולוס, ולהטביעו בבריכת השחייה בארמונו שביריחו. שלום, אחות הורדוס, משנאתה את מרים, העלילה עליה שהיא זוממת להמית את בעלה ואף שפיתתה את שר המשקים שלו לשים רעל בכוסו… פסק דינה של מרים היה מיתה. מרים נשאה את מר גורלה בגאווה, בשלוות נפש ובבוז קר בעת שצעדה לגרדום. לאחר מותה התחרט הורדוס על המעשה ויאוש גדול העכיר את רוחו וייסר אותו.
יש משהו בדממה האופפת את הר מצדה ובצרחת העורבים המפירה אותה "המחזירה" אותנו לזעקות המלך המיוסר מגעגועיו למרים המהדהדות בהר. זיכרון עמום למלך ולדמותו הטרגית.
אל גן לאומי מצדה, הנמצא בין עין גדי למלונות ים המלח, נגיע בכביש מס' 90 – כביש ים המלח. עלו אל במת ההר, כאן תוכלו לפגוש במהלך חול המועד סוכות את המלך "הורדוס" ולהשתתף בהדרכות ברחבי ההר, בהן ניתן לנסות ולהתחקות אחר דמותו ודרך מחשבתו של הורדוס.
פחדיו הרבים מאויבים מבית ומחוץ, עוברים כחוט השני בתכנון מעוז מצדה ובעיקר במצודה הצפונית אותה ייעד לארמונו הפרטי. אפשר להבחין במערך ההגנתי המובנה בתכנון הארמון הצפוני הכולל שליטה מלאה בדרכי הגישה לארמון, חדרי המשמר, חפיר יבש (המחצבה), חלקלקה (קיר משופע) ורכוז אמצעים- מחסני מזון ושער המים בסמוך לארמון. בדרככם אל הארמון אתם עוברים במעבר צר התוחם בין המחצבה ממערב לקיר חומה ממזרח. מעבר לקיר התגורר, קרוב לודאי, מפקד ההר- שהיה מנאמניו של המלך. עמדו מול המחצבה, המקום משמש כחפיר יבש מעליו מתנשא מגדל שמירה ומכאן ניתן לצפות על כל במת ההר ובודאי על שער הכניסה ללשכת המפקד. מן המגדל יוצאת "דרך קיצור" הנבלעת "במעבר סתרים" ממערב ללשכת המפקד, המאפשרת שליטה יעילה של הזקיפים במגדל במידה ונצפת ההתרחשות חריגה באזור הכניסה…
נעלה במדרגות, מקום זה אויש בעבר ע"י זקיפים. עברתם? אתם בלשכת המפקד ! היום מוצב כאן דגם של המצודה הצפונית.
ממערב מוצגים באתר פרסקאות שעברו עבודת שימור קפדנית ע"י מומחה מאיטליה וסימני הפאר של הלשכה עדיין ניכרים. בין לשכת המפקד לארמון מפריד גוש מחסנים. בעבר הקיפו ההולכים את גוש המחסנים בשביל צר ומתפתל שלאורכו היו מספר תחנות משמר מאוישות. היום המעבר אל הארמון "קוצר" ואנו עוברים דרך אחד המחסנים ששוחזר ועבר שימור.
רוב שיטחה של מצדה ריק ולמרות זאת לא פוזרו המחסנים בהר. הורדוס יצר בחלק הצפוני מעין אקרופוליס המכיל את כל המבנים והמוסדות שאפשרו לו כוח ושליטה בשעת הצורך. כך מחסני המזון וכך גם שער המים לבורות המערביים ליוצאים ולנכנסים.
גם בית המרחץ נכלל בתחום המצודה הצפונית. בית המרחץ הציבורי מסמל יותר מכל את התערותו של הורדוס בסגנון החיים הרומי הלניסטי. בבית המרחץ עסקו לא רק "בתרבות הגוף". האדים העולים מן הרצפה והקירות והאפלולית שמשו לא אחת מקום לרקימת מזימות פוליטיות (היום קוראים לזה "מטבחון").
לא איש כמו הורדוס יפקיר מקום כזה ללא פיקוח ושמירה! בין בית המרחץ לארמון רחבה, מצפון לה קיר משופע- "חלקלקה" שאינו מאפשר גישה לארמון.
שימו לב! עד כה לא ראינו את קצה קצהו של הארמון. אנו נאלצים לעבור בדרך שהתווה המתכנן, לעלות במדרגות (חלק מהמדרגות המקוריות עדיין נשמר!) ולהגיע לחדר משמר משולש שהיה מאויש בשומרים. רק בעוברנו את קודקוד המשולש הגענו אל ארמונו הפרטי של המלך ואל המראה המרהיב הניבט ממנו אל גיאיות הנחלים מאלים, משמר וחבר, ואל נאת עין גדי.
לאחר שסיירנו במצדה ולמדנו את הורדוס, נחזור אל הרכב ונמשיך בכביש 90 (15 ק"מ צפונה) אל שמורת טבע עין גדי, אל נוה המדבר היוצר כתם ירוק למרגלות מצוק ההעתקים.
כאן פורצים להם ארבעה מעיינות של מים חיים ומזינים את ערוצי הנחלים, הגבים, הבריכות והמפלים… אל המעיינות הגדולים מצטרפים עשרות מעיינות זעירים התורמים לנווה טיפה ועוד טיפה. שפע המים והאקלים המיוחד מאפשרים עושר של צומח ומגוון בעלי חיים.
משחר ההיסטוריה נמשך לכאן גם האדם. תקצר היריעה מלספר את תולדותיה של עין גדי. מספיק אם נאמר שאת יתרונותיה האקלימיים נצלו בעבר לחקלאות מיוחדת שכללה תמרים וגפנים ובעיקר גדלו כאן צמחי תבלין ובושם.
הד לעברה ה"מבושם" של עין גדי עולה מתוך התיאורים הארוטיים בספר שכולו אהבה "שיר השירים". הספר כולו ספוג במראות והתרחשויות בין ספר המדבר – ארץ הרועים והנוקדים ממזרח לירושלים – לבין המדבר ונווה עין גדי בשוליו. קריאה ב"שיר השירים" (מומלץ!) מעלה באחת ריחות "נרד וכרכום קנה וקינמון עם כל עצי לבונה מור ואהלות עם כל ראשי בשמים" (פרק ד' י"ד). שאלה פשוטה של היום – "מי זאת השאפה"? נשמעה אז כך: "מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל" (פרק ג' פסוק ו').
יריחו ועין גדי התפרסמו במיוחד בזכות צמח ה"אפרסמון" ממנו הפיקו משחות ובשמים יקרי ערך. זהותו של הצמח עדין לא התבררה (אין כמובן לזהות אותו עם האפרסמון שבשווקנו) אפשר שזהו הצמח "בלסמון" שזכה במקרא לשם "בושם". את הבושם מיצו משרף שניגר מהצמח לאחר שפצעו את גזעו. בעת הביקור בשמורה אל תחמיצו ביקור בבית הכנסת הקדום. בכל ימות החג יתקיימו כאן סיורים אל רצפת הפסיפס המרשימה ה"מספרת" על קללה ועל סוד הקהילה הקשורים כנראה להפקת הבושם!
השמות בנוה עין גדי מעוררים אף הם זיכרונות עבר. מעל נחל דוד מתנשא הר ישי (אביו) ומדרום לנחל ערוגות – הר צרויה, אמו של יואב שר צבאו של דוד המלך.
"מעין השולמית, "מערת דודים", לקוחים כמובן מ"שיר השירים", כך גם השם שניתן לנחל ערוגות ע"ש ערוגות הבשם (אגב השם הערבי של הנחל ואדי עריג'ה משתמר בצליל השם העברי).
עדות לחקלאות שלחין קדומה פזורה על כל הנווה. בכניסה לנחל ערוגות תתקלו בוודאי באחת מבריכות האגירה למים ובמעלה הנחל תבחינו בקטעים מתעלות המים. וכמובן אי אפשר בלי שמו של דוד המלך שעל שמו נקרא נחל דוד והמפל המרשים במעלה הנחל. דוד, בטרם היותו מלך, הרבה להתהלך בחברת ארבע מאות איש מרי נפש בכל המרחב שבין ספר המדבר (כרמל ומעון) "למצדות עין גדי" . בצד הסיפורים על בריחתו מפני שאול, מלחמותיו ומעלליו נקשרו בשמו גם שמותיהם של הנשים מירב ומיכל בנות שאול, אביגיל אשת נבל הכרמלי, בת שבע אשת אוריה החיתי ששבתה את לבו בעודה רוחצת על הגג … ובערוב ימיו השונמית שהיתה היפה בכל גבול ישראל.
ועדיין לא הזכרנו את קליאופטרה מלכת מצרים שלכדה ברשתה את מרקוס אנטוניוס השליט הרומי בארצות המזרח. השניים נשאו ואנטוניוס הרבה להעניק לאהובתו חבלי ארץ ממלכת רומי ובכללם העניק לה את יריחו ועין גדי. הורדוס נאלץ כמובן להשכיר מידיה את נאות המדבר כדי להמשיך ולטפח את צמחי האפרסמון …

הסינט הרומי לא אהב בלשון המעטה את נדיבותו של של אנטוניוס והסמיך את אוגוסטוס לצאת מולו למלחמה. הקרב הוכרע לטובת אוגוסטוס והאוהבים שלא התמודדו עם מפלתם שלחו יד בנפשם.
מספרים שקליאופטרה ציוותה להביא לפניה סל פירות שבתוכו היה מונח נחש קטן וארסי ביותר.

בין השמש היוקדת והמים הקרירים של הנחל עולה הקטע החותם את "שיר השירים" ואת טיולנו "שימני כחותם על ליבך, כחותם על זרועך כי עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה…" (שיר השירים ח' פסוק ו').