במיוחד לחורף: כל מה שרציתם לדעת על שבילי טיול

שם כתב: איל שפירא

ברחבי ישראל מתפתלים אלפי קילומטרים של שבילי טיול מסומנים. תפקידם להביא אתכם אל לב הטבע בבטחה ועם זאת בהפרעה מזערית לחי, לצומח ולדומם. איך עושים זאת נכון?

כל מה שרציתם לדעת על שבילי הטיול בעונה שהכי מחמיאה לטבע – החורף

סימון שבילים בשמורת טבע חוף דור - הבונים. מי אמר שטיול ליד הים הוא לעונת הקיץ בלבד? צילום: דותן רותם סימון שבילים בשמורת טבע חוף דור-הבונים. מי אמר שטיול ליד הים הוא לעונת הקיץ בלבד? צילום: דותן רותם

בואו נתחיל בסוד הכי גלוי לאוהבי טבע מושבעים: הטיולים היפים, המסקרנים והמרגשים ביותר הם טיולי החורף. למה? כי בחורף צבעי הטבע עזים, ההליכות הארוכות נעימות במזג האוויר הממוזג ועולם החי והצומח שוקק חיים.

מהי ההגדרה של "שביל מסומן"?

שביל מסומן הוא שביל שהוועדה לשבילי ישראל סימנה והוא מופיע הן בשטח הן במפת סימון שבילים. הוועדה אחראית לסימון כל השבילים בארץ ופועלת בתיאום עם כמה גופים: רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, הקרן הקיימת לישראל, המרכז למיפוי ישראל ומשרד החינוך, התרבות והספורט. בישראל יותר מ-10,000 קילומטרים של שבילים מסומנים.

מי מחליט היכן פורצים ומסמנים שביל חדש בשמורת טבע או בגן לאומי ואיך עושים את זה?

רשות הטבע והגנים היא המחליטה. בשמורות טבע בודקים את הבקשה אקולוגים ברשות, והם מוודאים שהשביל לא יפגע בבעלי חיים או בצמחייה ייחודית. כמו כן, נבדקת השפעת הטיול בו על המאזן האקולוגי בשטח. תוואי שמאושר עובר מכאן לאגף הבטיחות ברשות, ואחרי שנמצא שהוא עומד באמות המידה הדרושות מגישים בקשה רשמית לסימון השביל.

לטייל מעל הביצה בשמורת טבע עין אפק. לאופי השביל השפעה רבה על חוויית הטיול. צילום: זאב מרגלית

מדוע אין לרדת משביל מסומן?

ראשית, כדי לשמור על בטיחות המטיילים. שנית, בשמורות הטבע ובחלק מהגנים הלאומיים הקו המנחה בתכנון שבילי הטיול הוא פגיעה מזערית בחי, בצומח ובדומם. גם מה שנראה כמו צעד וחצי תמימים על שטח ריק מחוץ לשביל עלול לפגוע במרקם אקולוגי עדין וסמוי מן העין.

הגישה היא כי הטבע שייך לחיים בו, ואנו רק מבקרים לרגע.

השביל היורד אל גמלא העתיקה בשמורת טבע גמלא בגולן. שביל הטיול המתפתל בלב הנוף הוא הדרך היעילה, המעניינת והמהנה ביותר להתמזג עם הטבע הפראי שבשוליו. צילום: דורון ניסים

האם צבעי סימון השבילים מרמזים על אורכו או על רמת הקושי שלו?

לא. לכל שביל יש צבע שנועד לבדל אותו משבילים אחרים. הסימון הוא בצורת מלבן ובו שלושה פסים. הפס האמצעי צבוע בצבע השביל, והפסים משני צדיו צבועים בלבן.

האם שבילי טיול דורשים תחזוקה שוטפת?

בשמורות הטבע ובגנים הלאומיים פקחי הרשות מבקרים כל שביל פעמיים בשנה ויותר. ביקורות מיוחדות נעשות מיד לאחר אירועי מזג אוויר סוער כגון שיטפונות, רוחות עזות או שלג כבד. אם צריך נעשות עבודות תחזוקה ובטיחות: חידוש הסימון, תיקון עזרי בטיחות (מעקות, סולמות, ידיות אחיזה ודריכה), גיזום ענפים סוררים החודרים לשביל באזורי חורש, ועוד. העבודות נעשות בלי לפגום בנוף ובאווירת הטבע.

לא רק הליכה במישור: ידיות אחיזה במעלה נחל אוג במדבר יהודה. הקפדה שווה על שמירת הנוף והבטיחות. צילום: איל שפירא

מדוע נסגרים שבילים מעת לעת?

שבילי טיול שנפגעו ודורשים שיקום ניכר אחרי שיטפון עז, למשל, נסגרים בתקופת העבודות ונפתחים שוב לאחר סיומן. לפעמים סוגרים מראש שבילים בעקבות תחזית מזג אוויר המזהירה מפני שיטפון או עומס חום כבד. לעתים שבילים נסגרים מסיבות אקולוגיות – דוגמה מוכרת היא סגירת מערות למטיילים כדי לשמור על אוכלוסיית העטלפים בעת תרדמת החורף.

שביל טיול בקניון האדום בנחל שני. חוויה משפחתית בלתי נשכחת במרחק נגיעה מאילת. צילום: ד"ר בני שלמון

האם מותר לרכוב בשבילי הליכה?

יש שלושה סוגי שבילים מסומנים: להולכי רגל, לאופניים, ולכלי רכב (שטח או רגילים). בשמורות טבע רכיבה על אופניים בשביל להולכי רגל אסורה בהחלט. יתרה מכך, לפי החוק אופניים בשביל הולכי רגל נחשבים לכלי רכב לכל דבר – גם אם הרוכב אינו רוכב עליהם אלא צועד לידם. הסיבה היא בעיקר בטיחות המטיילים, שכן חיכוך בין הולכי רגל לרוכבי אופניים עלול לגרום תאונות. רכיבה בשבילי רכב מסומנים מותרת.

טיול הזריחה האולטימטיבי: שביל הנחש בגן לאומי מצדה. צילום: דורון ניסים

שבילים, בטיחות ומה שביניהם

מסלולי הטיולים בתחומי שמורות הטבע והגנים הלאומיים פרוסים בבתי גידול מגוונים של בעלי חיים וצמחייה, באתרי נוף, בעתיקות ובתופעות גיאולוגיות מעניינות. כל אלה משכיחים לעתים את כללי הזהירות היסודיים שנועדו לשמור על ביטחון המטיילים. ברשות הטבע והגנים גיבשו כמה כללי בטיחות, ומומלץ לזכור אותם לפני היציאה לשטח:

  • על מוביל הטיול להצטייד במפת סימון שבילים מעודכנת בקנה מידה 1:50,000.
  • יש להקפיד לקרוא את ההנחיות בשלטים המוצבים בשטח ולקיימן.
  • לפני היציאה לטיול יש להתייעץ עם גורם מוסמך באשר לפרטי המסלול (משך זמן הליכה, התאמת גיל המטיילים לקשיים, מקורות מים, מזג אוויר וכדומה). גורמים מוסמכים הם גם מרכזי מבקרים ואתרי הרשות.
  • יש להקפיד כי טיול ברגל יחל בשעת בוקר מוקדמת ויסתיים לפני רדת החשכה. ההליכה בשמורות טבע בשעות החשכה אסורה בהחלט.
  • ההליכה והנסיעה ברכב מותרות רק בשבילים המסומנים. רכיבה על אופניים מותרת רק בשביל מסומן המיועד לאופניים ובדרכי רכב מסומנות, והיא על אחריות הרוכב.
  • אין להתקרב לשפת מצוק. יש להיזהר מנפילה ומדרדור אבנים.
  • גלישה וטיפוס צוקים מותרים רק במקומות מאושרים, ורק לבעלי הכשרה מתאימה ולמשתמשים בציוד תקני. גלישה זוויתית (אומגה) אסורה בהחלט.
  • אין לטפס על קירות מבנים עתיקים ואין להיכנס לחללי מבנים שהכניסה אליהם אסורה.
  • אין להתבסס על מקורות מים טבעיים לשתייה. על המטיילים לשאת עמם שלושה ליטרים מים לאדם בצפון הארץ, וחמישה ליטרים לאדם בדרומה.
  • בחורף ובעונות המעבר (סתיו ואביב) צפויה סכנת היקלעות לשיטפון וסכנת החלקה על בוץ. במזג אוויר מעונן אין להיכנס לאפיקי נחלים או לחצותם. יש לעקוב מראש אחר תחזיות מזג האוויר. אחרי שיטפונות אסור להיכנס לנחלים אלא לאחר שנבדקו ונמצאו בטוחים. בימים חמים יש להתאים את המסלול לשעות הקרירות או לבטל את הטיול.
  • הרחצה בנחלים, בגבים ובמקווי מים מחייבת לעתים שחייה. הקפיצה למים אסורה. הכניסה למים במקומות שהותרו לכך היא באחריות המתרחץ.
  • טיולים בשטחי אש אסורים ללא קבלת אישור בכתב מצה"ל.
  • חשוב להצטייד באמצעי איתות (פנס וגפרורים) ובטלפון נייד.
  • למטיילים ברכב וברגל מומלץ להשאיר הודעה בכתב באתרי הרשות או על שמשת הרכב ובה פירוט המסלול המתוכנן, מספר המשתתפים ולוח זמנים משוער.
  • הפגיעה בחי, בצומח ובדומם אסורה. אין לחרוט בסלעים או לצבוע אותם.
  • שמרו על הניקיון וקחו את האשפה עמכם. אין לקבור או לשרוף אשפה בשטח.
  • הבערת אש מותרת רק במקומות המיועדים לכך. השימוש בצומח טבעי יבש להבערת אש אסור בהחלט.
  • אם נתקלתם במפגע בטיחותי אנא התריעו עליו לרשות הטבע והגנים.

מתוך ניוזלטר "בשביל הארץ"