מסלול טיול בתל יודפת

27.01.2019

יודפת היה יישוב יהודי שקט בגליל, עד שנכנסה בו אש המרד ברומאים, שהתלקחה בשנת 67 לספה"נ.

כרם זיתים ביודפת כרם זיתים ביודפת, צילם אורי ארליך

נקודת מוצא וסיום: רחבת החניה שלמרגלות תל יודפת.
אופי הטיול: מסלול מעגלי מסומן ונוח. מתאים למשפחות.
מרחק הליכה: כקילומטר.
משך הליכה: כשעה וחצי.
מפה: מפת טיולים וסימון שבילים גליל תחתון (גיליון מס' 3).
ציוד: נעלי הליכה, כובע ומים לשתייה.

איך מגיעים? נוסעים בכביש הגישה ליישוב יודפת כ-150 מטר ופונים שמאלה בדרך סלולה, המגיעה לאחר כקילומטר לרחבת החניה שלמרגלות תל יודפת.

מחפשים את איריס הסרגל:

פרחי איריס הסרגל נצפו בעבר על התל ובסביבתו. כדאי להשפיל את העיניים אל הקרקע מדי פעם תוך כדי סיור בין חורבות התל ולחפש את הפרחים המציצים מהקרקע.

יודפת היה יישוב יהודי שקט בגליל, עד שנכנסה בו אש המרד ברומאים, שהתלקחה בשנת 67 לספה"נ. זהו גם הזמן שבו העיר נזכרת לראשונה במקורות הכתובים. יוסף בן מתתיהו, מפקד המרד בגליל, כותב בספרו תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים שהוא ביצר את העיר לקראת המרד הגדול ואף קבע בה את מקום מושבו. יודפת היה מקום נוח להגנה, כפי שמתאר יוסף בן מתתיהו: "והעיר יודפת נמצאת כמעט כולה בראש הר תלול המוקף מעברים תהומות אין חקר, ובנַסות איש להשקיף למטה, תחשכנה עיניו מעומק פי התהום, ורק מרוח צפון נמצאה דרך אל העיר כי שם נבנתה בצלע ההר…" (מלחמות היהודים ג', ז', ז').

מורדים רבים מהגליל התרכזו ביודפת. הרומאים, בהנהגת אספסיאנוס, לא התכוונו לוותר. הם צרו על העיר במשך 47 יום, תוך הפגזת העיר ב-160 מכונות ירייה וניהול קרבות בלתי פוסקים, שגבו קרבנות כבדים משני הצדדים. בסופו של דבר הרומאים השתלטו על יודפת בעורמה, לאחר שבוגד מקרב הנצורים יעץ להם לעלות על העיר בחשאי לפנות בוקר, כאשר על השומרים היגעים נופלת תנומה. כך, על פי דברי יוסף בן מתתיהו, נפלה העיר.

בתל יודפת נערכו חפירות בניהולו של מוטי אביעם. בחפירות נחשפו ביצורי העיר ובורות מים. שבילים מסומנים עוברים בין אתרי התל. אנו נתאר את המסלול המסומן אדום, המסלול המלא באתר.

המסלול

השביל עולה בתלילות במדרון הצפוני של יודפת ומגיע למקום שבו נראה קטע מהחומה הצפונית. גם מי שאינו ארכיאולוג, יכול להבחין במספר שלבים בבניית החומה. השלב הקדום הוא מהתקופה החשמונאית (מאה 1 לפסה"נ). לקראת המרד נבנתה חומת סוגרים חדשה (חומה כפולה מחולקת לחדרים באמצעות מחיצות רוחב). נראה כי במהלך הקרב נגד הרומאים מילאו הנצורים חלק מהסוגרים באבנים כדי לחזקה.

האגף הצפוני של יודפת, הנמוך יחסית לסביבתו, היה הצד הפגיע יותר ולכן גם המבוצר ביותר. הארכיאולוגים מצאו באגף הצפוני את שרידי הסוללה שבנו הרומאים, אך כיום לא נותר ממנה שריד.
דרומה מהחומה נראים בורות המים של יודפת. בורות שאספו מי גשם היו מקור המים היחיד ביודפת. המצור על העיר נערך בקיץ והמגינים מצאו את עצמם במחסור חריף של מים, שהקשה עליהם מאוד.
השביל ממשיך דרומה לאורך החומה המערבית של יודפת. כשהשביל מגיע כמעט לקצה הדרומי של יודפת, החומה יורדת מעט מראש הגבעה. תחילה החומה מלאה אבן בעובי כשני מטרים ובהמשך הופכת להיות חומת סוגרים. באחד החדרים מצאו החופרים פתח חצוב בסלע בעומק כמטר וחצי. הפתח מוביל למנהרה שמגיעה לשלושה חללים תת-קרקעיים. ממצא זה הולם היטב את תיאורו של יוסף בן מתתיהו על אנשי יודפת שהסתתרו במנהרות ובמערות, אך יד הרומאים הגיעה אליהם.
השביל מתעקל ומגיע לצדה המזרחי של הגבעה, למקום שבו החומה נבנתה על כבשן לצריפת כלי חרס. משם השביל ממשיך לאורך החומה המזרחית של יודפת ומגיע לשרידי רובע מגורים. בחפירות התגלו מבנים הרוסים לגמרי ועל רצפותיהם חפצים כגון כלי חרס ומטבעות. ראשי חיצים מברזל ואבני בליסטראות העידו על עוצמת הקרב. בשניים מהבתים נמצאו מקוואות טהרה.
בפינה הצפונית-מזרחית של הגבעה התגלו שרידי רובע מגורים מדורג. באחד הבתים נמצאו ציורי פרסקו. הם נלקחו מהאתר כדי לשומרם במקום בטוח. מכאן קצרה הדרך אל רחבת החניה.
בהזדמנות זו ניתן לבקר גם ב:
גן לאומי ציפורי
שמורת טבע עין אפק