מסע בין עצים-מסלול טיול בשמורת טבע עין גדי

שם כתב: סאס פיאלקו

בטיולינו הפעם בשמורת טבע עין גדי, לא נתמקד בשביל, במצוק, בנוף הניבט אלינו, בתעלת המים הקדומה ואפילו לא בריצוד האור על המים, הניתכים באחת במפלים וניתזים לכל עבר...הפעם יובילו אותנו העצים במקום אל מחוזות אחרים ורחוקים...

גן לאומ עין גדי מנו גרינשפן

מידע שימושי

ואיש איש יבחר לו את מסלול הטיול על פי דרגת הקושי ומשך הזמן שיקציב..
משך הטיול: בין שעתיים לחמש שעות
נגישות: באתר מבוצעות התאמות נגישות לאנשים עם מוגבלות
אופי הטיול: מסלול רגלי, מתאים לכל גיל,
במה להצטייד:
נצטייד בדפדפת הסבר ועצה טובה מפקחי השמורה…

איך מגיעים

אל השמורה נגיע לאחר שנעלה על כביש 90, העובר לאורכו של ים המלח. נפנה מערבה אל כביש הגישה לשמורת הטבע,

צומח

ניתן לפגוש את מרבית העצים עליהם נתוודע בהמשך הכתבה בשדרה הנטועה המובילה אל מפלי נחל דוד ובנחל ערוגות.
מיטיבי הלכת יכולים לטייל אל שביל צפית על הגדה הצפונית של נחל דוד ולהגיע אל מפל החלון.
מבין העצים המאכלסים את נאת עין גדי ישנם בני תרבות שנכחדו ונטעו מחדש.
כזה הוא התמר הגדל במטעים.
וכבר נאמר על התמר, המזוהה יותר מכל עם עין גדי וארץ ישראל, בדברי הימים ב' כ' 2: "חצצון תמר היא עין גדי".
ואכן בעבר הרחוק נתפרסמה עין גדי בתמריה.
גם לסלים ולמחצלות שהכינו בעלי המלאכה מחלקי התמר יצא מוניטין בשווקי רומא.
שמו של התמר, שנכחד מארץ ישראל במהלך השנים, נקשר בשבעת המינים בהם נתברכה ארצינו ובארבעת המינים עליהם מברכים בחג סוכות.
בתקופת בית שני טבע יהודה המכבי את דמות התמר באחד ממטבעותיו.
לאחר חורבן בית המקדש השני מופיע התמר במטבעות הרומיים כסמל לפרובינקיה יהודה הכבושה.
אין פלא איפה שבראשית הקמתה של מדינת ישראל, בשנות החמישים, הובאו לארץ ישראל 70,000 חוטרי תמרים מארץ אויב -עיראק, כדי להשיב עטרה ליושנה.
שמורת עין גדי נתברכה בצמחיה ייחודית וצד חקלאות השלחין התקיימו בה עצי הבר. אלו הם הזקום, המורינגה הרותמית, הסלבדורה הפרסית, הגופנן, פתילת המדבר, צפצפת המדבר, מרואה עבת עלים השיזף והשיטה.
מיקומה של השמורה בלבו של השבר הסורי אפריקני תרם רבות לעיצוב צמחייה זו המכונה טרופית, או סודאנית.
אם נתחקה בספרות המקצועית אחר מוצאם של העצים הללו בעין גדי נגלה שמקורם לרוב בארצות מזרח אפריקה, המאופיינות באקלים אופייני של טמפרטורת גבוהות משך כל השנה וקיץ גשום.
אזור ים המלח דל אומנם במשקעים, אולם מידות החם גבוהות והמים הזמינים (מי מעיינות ומי תהום גבוהים) מאפשרים לצמחייה הסודאנית התבססות טובה בעין גדי.
ככל שנצפין מהשמורה הולכת רשימת הצומח הטרופי ומתדלדלת, כנראה עקב ירידת טמפרטורת המינימום בחורף.

אז מאין הגיעו העצים לעין גדי? העצים משקפים מצב אקלימי שונה ששרר באזורנו בעידנים גיאולוגיים קדומים, אז כוסו אזורים נרחבים בארצנו על ידי צומח סודאני.
אך לאחר שינויים קיצוניים שחלו באקלים כדור הארץ ובאזורנו נכחדה הצמחייה ברובה ונסוגה או נותרה במעין גומחות או איים אקולוגיים, שבהם התנאים לא השתנו באותה קיצוניות שאפיינה את הסביבה כולה.

בשדרה המובילה אל נחל דוד נפגוש בזקום מצרי.
עץ/שיח בעל ענפים קוצניים ופריו דמוי זית גדול, המכיל כמות גדולה של שמן.
בעבר השתמשו בו הבדואים לסיכה ולהקלה לסובלים משיגרון ויש שאכלו את פרותיו לאחר טיפול מיוחד.
בנאת עין גדי נכחדו עצי הזקום והם נטעו בה מחדש בשנות השישים.
עץ ציורי במיוחד הואו המורינגה הרותמית, שענפיו העדינים והמאורכים כאילו נשפכים מטה מטה ועליהם תלויים פרותיו.
יש אומרים שלזרעים טעם של שקדים ואפשר לסחוט מהם שמן משובח……המורינגה שולחת את שורשיה אל מי התהום ועל פי פיזורה בשטח ניתן לעקוב אחר קו המעיינות הנקרא גם "קו המורינגות".
קו זה בולט בהליכה על שביל צפית וכן על מדרון עין גדי.
הסלבדורה הפרסית, עץ בעל מופע של שיח ענק, שענפיו מתפשטים לרוחב ומכסים לרוב את גזעו, ויוצרים בנוף מעין גל גדול שופע צל. העלים ירוקים מאוד וערבים לחכם של בעלי חיים ואילו פרותיו הכדוריים והאדומים חביבים על ציפורים. את הסלבדורה נפגוש בראשיתו של השביל הנכנס אל נחל ערוגות וכן בדרך הרכב היוצאת מאזור החנייה בנחל דוד אל עבר בית הכנסת הקדום.
הגופנן (בעבר נקרא ערף המדבר) צומח בנאות המדבר של הערבה ודרום סיני. גם בנאת עין גדי נמצא ריכוז חשוב שלו. בעת הבשלת הפרי מתכסה העץ כולו בשפע פרות עסיסיים אדמדמים המשווים לעץ מראה אדום. זרעי העץ מופצים על ידי ציפורים הנמשכים אל ציפת הפרי הדביקה. את הגופנן נפגוש בשדרה של נחל דוד בדרך הרכב העולה אל בית הכנסת הקדום.

פתילת המדבר ידועה בשמה העממי תפוח סדום.
עץ מוזר למראה שגזעו מצופה בשכבה דמוית שעם ופרותיו גדולים ותפוחים.
הפרות אינם עסיסיים כפי שיחשוב המתבונן. נהפוך הוא. תוכו של הפרי רקמה ספוגית "מנוקדת" בזרעים.
עם הבשלת הפרי תפתח קליפת הפרי וממנה יתפזרו ברוח מאות זרעים המצוידים בציצית לבנה, בדומה ל"סבא" של פרחי הסביון.
השרף מקובל על הבדואים כסגולה נגד עקרות. מציצית הזרעים היו נוהגים להכין פתילים להדלקת שמן ובעניין זה הפתילה מוזכרת במסכת שבת. את הפתילה נפגוש באזור המבואה של נחל ערוגות ובין הדקלים (אין להיכנס לאזור מטע התמרים המגודר).
ויש גם נציגות צפונית – צפצפת הפרת הגדלה על חופי הירדן לכל אורכו, בנאת עין גדי ובנאות מדבר בנגב.
גם בגן לאומי עין עבדת ריכוז נאה של צפצפות הפרת. עד כה הכרנו עצים שמקורם באזורים הטרופיים ואילו הצפצפה מקורה הוא צפוני, מחבלי אירופה ואסיה הממוזגים. עין גדי מהווה אפוא נקודת מפגש מעניינת לעצים בעלי מוצא טרופי דרומי עם עצים בעלי יסוד צפוני קר.
מריכוז הצפצפות שהיה בנחל ערוגות שרדו רק שני עצים.
את השאר סחפו מי השיטפונות בשנים האחרונות.
המחשבה שמין מסוים עלול להיכחד במהלך שיטפון והידיעה שלאורך השנים אנו עדים להעלמות של מינים, מגבירה ביתר שאת את החשיבות של פרוייקט המתבצע על ידי ביולוג שמורת עין גדי יחד עם אנשי השמורה ליצירת משתלה מיוחדת המטפחת את המגוון הצומח הסודאני כמאגר בוטני. אחד המינים שאוששו את אוכלוסייתם היא המרואה עבת העלים. בעבר היו ידועים פרטים בודדים בשמורת עין גדי ובנחל חימר.
המרואה נעלמה מנחל חימר אבל כיום אפשר לראות פרטים רבים שלה באזור הכניסה לנחל ערוגות. אל תהססו לשאול את הפקח בכניסה לנחל.
שמו הערבי של נחל דוד הוא וואדי סידר ובתרגום לעברית שיזף . שם המין בלטינית קשור באמונה הרווחת שמענפי השיטה הקוצניים שזרו הרומים את כתר הקוצים לראשו של ישו.

תפוצת השיזף מהגליל ועד הנגב לרוב בעמקים וגאיות.
במקומות מוגנים על יד קברי קדושים וש'יחים יתנשאו העצים לגובה רב.
מדרום לעין גדי מצטמצמת הופעת השיזפים אם כי השיזף המוכר והגדול מכולם הוא זה הגדל בעין חצבה לצד האתר המזוהה עם תמר המקראית (עיר אובות) וגילו מוערך באלפי שנים.
ואחרון ברשימתנו, עץ השיטה, המזוהה עם נופי המדבר, בקעת סדום והערבה.
"ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים" שמות כ"ו 15.
תאור בניית המשכן השולחן והמזבח על ידי משה רבנו קשור בעצי השיטים שהיו ידועים לאבותנו עוד בימי הנדודים…בנגב מספר מיני שיטים: שיטת הנגב, שיטת הסוכך ושיטה סלילנית, את השניים האחרונים נמצא בנאת עין גדי.
הסימן המשותף לשלושת המינים: ענפים קוצניים, 'עלים מנוצים פעמיים ותפרחת בצבע לבנבן.
לא אחת נכבש ראשה של השיטה בטפיל (למחצה) בשם "הרנוג השיטים".
למרות היותו טפיל אין עוררין על יופיו, בעת שפרחיו האדומים מציתים שלהבות אש בענפי העץ.
ויש אכן כאלה הסבורים שההרנוג אינו אלא הסנה הבוער.
הטפילות כנראה אינה משתלמת ולאחר שיונק ההרנוג את לשדו של עץ השיטה עד מות, אף הוא מוצא את מותו, אלא שבינתיים דור חדש של הרנוגים כבר מצא את דרכו אל שיטים נוספים על ידי בעלי הכנף (תופעה זו בולטת בעיקר בעצי השיטה בערבה).
השיטים הם מרכיב חשוב בעיצוב נופי הסוואנה בערבה שלנו וכמובן ביבשת המוצא אפריקה.
זהו סיימנו את סיורינו ולא באפריקה הרחוקה…

צילם: דורון ניסים, רשות הטבע והגנים