ראש צוקים - השביל הראשון בארץ ישראל

שם כתב: נערך, מתוך "עתמודד" גליון 21 פברואר 2003

”ישנו כלל פשוט במדבר איבדת את השביל שבחרת בו, איבדת גם את מקורות המים …" הלל בירגר

עיינות צוקים

מ'מנגד' ועד 'עלה נעלה'..
"כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא", כך מצווה הקב"ה את משה על הר העברים הוא הר נבו.

מידע שימושי

משך הסיור : שלוש שעות
עונה מומלצת: כל השנה
סימון שבילים שחור:שביל מספר 8216
דרגת קושי:מאמץ קל
נגישות: באתר מבוצעות התאמות נגישות לאנשים עם מוגבלות
סוג הטיול : הולכי רגל

רקע

את אותו ההר אנו נראה ממעלה ראש צוקים. משה עולה מארץ מצרים וכמעט מגיע עד לארץ המובטחת. אך את השלב האחרון בתהליך אינו יכול לעשות, משה נשאר על ההר ויהושע מקבל את המנהיגות על העם ואת ההובלה אל הארץ. יהושע מחלק את הארץ לנחלות ובכך למעשה ממפה ומחלק אותה.

הידעת את הארץ? לפני כאלפיים שנות, אבותינו גלו מארץ הקודש, כשברים בודדים של עם שלם נפוצו אל הגלויות. ואנו כילדים, ילדים ונכדים לדור המדבר המודרני; מבקשים להיות תבנית צלם נוף מולדתנו, מבקשים בנפשנו וברגלינו. אנו ממפים, מסמנים ולומדים את הארץ ובכך מקיימים את חובתנו הראשונה במעלה כאזרחים- לדעת את הארץ. לדעת את דרכיה ושביליה. עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל, לָהּ. .

בסוף שנת 1947 יצאה למדבר יהודה משלחת סימון ראשונה בראשו של הלל בירגר ובה תלמידי סמינר הקיבוצים, סיירי פלמ”ח ואנשי בית הערבה, המשלחת סימנה את השביל הראשון בארץ ישראל הוא השביל ל'ראש צוקים'. סימון השביל היווה ציון דרך ראשוני לטיילים שדרשו ביופיה של הארץ וביופיו של המדבר.

מסלול הטיול

בדרך ל'ראש' ובחזרה-

נתחיל בשמורת עיינות צוקים, זהו מקום החנייה, ההתאספות וההורדה של מטיילים הבטוח ביותר באזור. נצא מהשמורה דרך השער הראשי ונחצה את כביש 90 (לבתי ספר ע"פ חוזר מנכ"ל). בצידו השני של הכביש ישנו שלט הכוונה ששווה להתעכב ולקרוא אותו.

נתחיל לעלות לפי הסימון השחור (שביל מספר 8216), את הסימון הראשוני ביצע הלל בירגר מאז חודש הסימון וכיום אנו יכולים לראותו בבירור לאורך הדרך.
העלייה עורכת שעה ללא הפסקות ועצירות. עם קבוצה, הפסקות ועצירות העלייה תארך כשעה וחצי. אז קחו אוויר, צפו בנוף והנה הגענו לראש ההר.
דברים שרואים מכאן. הירידה אל עיינות צוקים מאפשרת מבט חוזר אך הפעם, שונה לחלוטין שכן איננו מתנשפים ופנינו צופות הפעם אל הנוף שבמורד, הירידה גם היא תלולה ותארך עד שעה וחצי.
בסוף הירידה נוכל ליהנות מגן העדן שבשמורת עיינות צוקים.

הצעה למסלול טיול ממעלה ראש צוקים עד נחל קומראן

הצעה למסלול טיול באזור ים המלח: חירבת מזין – מצפה ראש צוקים – עיינות צוקים
ראשית סימון השבילים בארץ – מעין פשחה לראש פשחה.
אורי דביר – הוועדה לשבילי ישראל
הלל בירגר ז”ל, שהיה מהנדס בניין במקצועו, התפרסם כמדריך טופוגרפיה בקורסים של ההגנה וצה”ל ועסק בכתיבה של ספרי הדרכה בנושא. בירגר סייר באירופה והתרשם מצורת הסימון של שבילי טיולים. מטרתו של הלל בירגר בסימון השבילים בארץ הייתה להגביר את הבטיחות במסעות האימונים של ”ההגנה” במדבר יהודה, חבל הארץ שהיה בעיניו בראש סדר העדיפויות לסימון. מדבר יהודה היה ללא כבישים, כמעט ללא דרכי עפר, ולהוציא את בית הערבה ומפעל ים -המלח, גם ללא כל יישוב יהודי.

טיילים מעטים ירדו אז למדבר והוא שימש בעיקר מרחב למסעות, רובם של אנשי ההגנה והפלמ”ח. נוסף על קשיי הניווט בעזרת המפות של אותם ימים, הייתה בעיה של מחסור במקורות מים במדבר. בירגר הציע לסמן את מקורות המים הסמוכים לצירי התנועה, לציין את מצבם בתקופת המסעות ולהבטיח את ההתמצאות בשטח בעת הסיור במדבר.

”ישנו כלל פשוט במדבר”, כתב הלל בירגר, “איבדת את השביל שבחרת בו, איבדת גם את מקורות המים … גורם נוסף הוא, שמפות בקנה מידה 1:100,000 אינן מספיקות כלל בשטח הררי זה”. הרעיון הבשיל, אך כדי שיקרום עור וגידים היה צורך במימון. יד המקרה הייתה בעזרו: בשנת 1947 תעו קבוצות שנעו במדבר יהודה ונשארו ללא מים. המטה הכללי של ההגנה – בתמיכתם של יגאל ידין, קצין המבצעים, יצחק שדה (”הזקן”), מפקד הפלמ”ח ויעקב דורי (ראש המטה הכללי) – הקצה לצורך זה 100 לא”י (לירות ארץ ישראליות).

ימים אחדים לפני הכרזת החלוקה, ב-22.11.47, יצאה למדבר יהודה משלחת סימון ראשונה בראשותו של הלל בירגר, ובה תלמידי סמינר הקיבוצים, סיירי פלמ”ח ואנשי בית הערבה. אנשי המשלחת הספיקו לסמן אז שביל באורך של כשלושה קילומטרים במצוקי ראש פשחה. השביל נועד לעקוף את מי ים המלח שהגיעו אל המצוק, שכן כביש, כזכור, לא היה שם אז! המסמנים נשאו עמם סולם כדי לסמן במקום גבוה ככל האפשר, גם כדי שהסימנים ייראו מרחוק וגם כדי שיהיה קשה למחוק אותם. המהומות שפרצו ומלחמת העצמאות החזירו את המסמנים? הביתה. חלפו מספר שנים. אזור עין פשחה, שם בוצע הסימון הראשון, נשאר בתחום ירדן, והלל היה נחוש בדעתו להמשיך בסימונו של מדבר יהודה. הוא הצטרף לטיול רב משתתפים של תנועת החוגים לידיעת הארץ, ובזמן שהם טיילו עסק הוא בשילוט ובסימון.