שמורת טבע חורש עדולם-מסלול חורבת מדרס

חורבת מדרס שוכנת בתחום שמורת טבע עדולם, בלבה של שפלת יהודה, מדרום לבית שמש

בשמורה חורש ים-תיכוני ושרידי יישובים עתיקים, בהם מערות לשימושים שונים, בורות תת-קרקעיים ומתקנים קדומים. מסלול הסיור מתמקד בשרידי העבר שבחורבה, אך גם מעניק הזדמנות להתוודע אל החורש ואל הפריחה השופעת הממלאת את המקום באביב.

מידע שימושי

כדי למנוע פגיעה בשמורה ולנוחיות המטיילים ולבטיחותם- הסדירה רשות הטבע והגנים במקום שביל (המסומן במפה ובשטח) העובר במוקדי העניין שבשמורה.
אופי המסלול: סיור ברגל בין שרידי עבר בחורבה גדולה, ביקור בשלוש מערות ובמבנה עתיק ייחודי. הסיור באחת המערות ("מערכת המסתור") דורש זחילה במחילות צרות וחשוכות, המאבקות את הבגדים. המסלול מעגלי.
נגישות: באתר מבוצעות התאמות נגישות לאנשים עם מוגבלות
נקודת מוצא וסיום: רחבת החנייה של חורבת מדרס, נמצאת מדרום למושב צפרירים. לרחבת החנייה מגיעים בנסיעה בכביש בית שמש – בית גוברין (כביש מס' 38). כקילומטר מדרום ליישוב ליאון, מול הכניסה למצפה משואה (בין סימני ק"מ 7, 8), פונים מזרחה בדרך חקלאית הממשיכה ועוברת מדרום ליישוב צפרירים. סמוך למפעל הרהיטים "קקדו" פונים דרומה (ימינה) ונוסעים מעט במעלה הגבעה, לרחבת החנייה. אורך הדרך מהכביש הראשי עד לרחבת החנייה כ-2,400 מטרים. דרך הגישה ומגרש החנייה בוצעו באדיבות מע"צ.
אורך המסלול: מסלול מעגלי. אורך שביל הטיול כשני קילומטרים. הסיור המלא נמשך כשעתיים, כולל כחצי שעה במערכת המסתור.
חניון קרוב: החניונים הרבים בפארק בריטניה, בין מושב זכריה לקיבוץ בית גוברין.
ציוד מיוחד: פנס (אין להשתמש בנרות) לביקור במערכת המסתור. המערה חשוכה לגמרי.
אזהרה!! בחורבת מדרס יש פתחים נסתרים של מערות ובורות, שלעתים קשה להבחין בהם. אין לסטות בשום אופן מהשביל המסומן, מחשש נפילה!!

אתרים סמוכים

גן לאומי בית גוברין, גן לאומי לכיש, שמורת מערת הנטיפים, פארק בריטניה, גן לאומי תל עזקה ומערת התאומים שבשמורת טבע נחל מערה.

מערך הכניסה

מערך הכניסה כולל רחבת חנייה, שולחנות פיקניק ותיבת דפדפות, שפוסלה באבן. תיבת הדפדפות, כמו גם עבודות נוספות באבן, שנמצאות בשמורה, נעשו על ידי האומן אברי רגב. בראשית השביל, מצד ימין, נמצא עץ חרוב מצל, נקודה נוחה לשיחת פתיחה לקבוצות מודרכות. עצי הזית שבמקום הועתקו מחצור הגלילית.
מכאן עולה שביל, המסומן בסימון שבילים כחול, היישר אל מערכת המסתור. פתחיה נמצאים בדופן של מערת פעמון, שתקרתה התמוטטה ועתה היא נראית כבור גדול שעומקו כעשרה מטרים. חוקרים משערים שמערות הפעמון הן למעשה מחצבות עתיקות, שהשתמשו בהן לשימושים נוספים לאחר החציבה (בעיקר כבורות מים). מערות אלו נחצבו מתקרתן כלפי הבסיס, כך שהחלק בעליון של המערה מקומר וצר, ואילו הבסיס רחב – בדומה לפעמון. קבוצות בהמתנה יכולות לחסות בצלה של מערה גדולה, הנמצאת מימין ומעל לקצה העליון של בור הפעמון, בצל עץ אשחר הצומח סמוך למערה.

זהירות כניסה נמוכה!

מערכת המסתור

מערכות המסתור הן אולמות וחדרים תת-קרקעיים המקושרים אלה לאלה באמצעות מחילות צרות. בשפלת יהודה התגלו עשרות מערכות מסוג זה. מקובל כיום להניח שיהודי השפלה חצבו מערכות מסתור אלה, כחלק מהתארגנות למרד בר- כוכבא. ההיסטוריון הרומאי דיו קסיוס, בן התקופה, מתאר את התופעה בכתביו: " הם (היהודים) תפסו את המקומות הנוחים של הארץ וחיזקו אותם במחילות ובחומות כדי שישמשו להם כמקלטים בעת מצוקה, וגם כדי שיוכלו לנוע בחשאי אלה לקראת אלה, מתחת פני הקרקע. הם קדחו חורים אל הדרכים התת-קרקעיות כדי שיקלטו בהם אור ואוויר".
פתח מערכת המסתור נמצא בחלקו העליון של הבור. הסיור במערכת המסתור כולל זחילה במחילות שגובהן 40-60 סנטימטרים. המחילות מקשרות בין חדרונים קטנים ואולם גדול, שבו חצובים כוכי קולומבריום.
אורכה הכולל של המערכת הוא כמאה מטרים. חוקרי המערה משערים שהיא נחצבה בו-זמנית בשמונה נקודות שונות (פתחי חלק מנקודות אלה סתומים כיום).
מערכת המסתור חשוכה לגמרי (חובה להצטייד בפנס). לאורך נתיב הסיור הציבה רשות הטבע והגנים מחזירי אור המסמנים את הדרך. המסלול במערה הוא חד-סיטרי. הכניסה מהפתח העליון בלבד, והיציאה (בעזרת סולם) בפתח התחתון של בור הפעמון.
מכאן נעלה בשביל, בין עצי החורש, אל "הפירמידה", השוכנת בראש הגבעה כמעט. בין משטחי הסלע צומח בן-שיח בשם אזוב מצוי. עליו משמשים כמרכיב עיקרי בתבלין הזעתר. הצמח מוגן ואין לקוטפו!

"הפירמידה"

בראש הגבעה: הפתעה. מבנה מדרגות בצורת פירמידה, בנוי אבני גזית. אורך צלעות הבסיס של הפירמידה כעשרה מטרים וגובהה הנוכחי כשלושה וחצי מטרים. עתה חסרים בפירמידה כשלושה נדבכים, שהביאו את גובהה המקורי לכ-5 מטרים. זהו מבנה יחיד במינו בישראל כולה. הפירמידה שוכנת בבית הקברות של היישוב הקדום ששכן בחורבת מדרס. כפי הנראה היא נבנתה כמצבת קבורה לזכרם של אנשים שנקברו במערה שמתחת לפירמידה. מצבה מסוג זה מכונה במקורותינו בכינוי "נפש".

מראש הפירמידה נראים נופי שפלת יהודה והמורדות המערביים של הרי ירושלים והרי חברון (ראו פירוט התצפית).

בית הכנסת

בהמשך השביל, מימין לו, נגלה לעינינו קיר אבנים, הבנוי מאבני גזית נאות, ונראה שהושקעה בבנייתו תשומת לב מיוחדת. קיר האבנים הוא שריד למבנה ציבורי, ככל הנראה בית כנסת מתקופת התלמוד. ליד המבנה נמצאת אבן גדולה, שהייתה, ככל הנראה, חלק מגומחה שבה הציבו את מנורות הקנים משני עברי ארון הקודש. גילויים אלו, כמו גם קרבת המבנה למערת קבורה יהודית, מחזקים את ההשערה כי מדובר בבית כנסת.

מערת הקבורה

לפנינו מערת קבורה מפוארת, חצובה בסלע. הכניסה למערה הייתה דרך חצר ריבועית, חצובה בסלע, ממערב למערה. בחזית המערה נבנו שני קירות מקבילים וביניהם מרווח בן 38 סנטימטרים. במרווח זה נעה במסילה אבן גולל, אותה ניתן היה לגלול על צדה, לפתוח או לסתום את הפתח לפי הצורך. כדי להזיז את האבן ממקומה היה צריך לרדת בגרם מדרגות שנמצא משמאל לפתח ולגלגל את האבן ימינה. אבן הגולל הגדולה ניצבת כיום בפתח המערה.
מעבר לפתח נמצאים שני חדרי קבורה ובהם כוכי קבורה באורך 1.80 מטרים. בחזית כל כוך יש מגרעת, המיועדת ללוח שאטם אותו לאחר הנחת גופת המת במקום. בחדר הקבורה הפנימי נבנו מקמרים מקושתים (ארקוסוליה), שבהם הטמינו, בשלב שני, את עצמות הנפטרים בגלוסקמאות (ארונות קבורה קטנים).
קירות המערה מצופים בנדבכים של לבנים חצובות, הרצפה עשויה מאריחים גדולים – כולם עשויות באיכות מעולה. על-פי ממצאי החרסים, נעשה השימוש במערת הקבורה בסוף המאה ה-1 ובראשית המאה ה-2 לספה"נ. החוקרים משערים שהקבורה במערה נפסקה בימי מרד בר- כוכבא (שנים 132 – 135 לספה"נ), אך אין הוכחה חד-משמעית לכך.

כ-15 מטרים מדרום למערת הכוכים נחצבה בתקופה הביזנטית מערת קבורה קטנה, בה נקברו נוצרים בשלושה מקמרי קבורה. בקירות המערה נמצאו חרותים צלבים והאותיות אלפא ואומגה – האות הראשונה והאות האחרונה באלפבית היווני, המסמלים את דברי ישו: "אני הראשית ואני האחרית" (חזון יוחנן א' 17).
אנשים פורעי חוק פגעו בזדון במערות והרסו חלק מהן. עד לשחזור מערת הכוכים, ניתן להתרשם ממנה בהתבוננות מהחצר הקדמית.
נצא מהמערה ונצעד לשיפוליה הצפוניים של הגבעה, אל מערת הקולומבריום, השוכנת גם היא במערת פעמון שתקרתה התמוטטה. כאן משתנה סימון השבילים לירוק. אנחנו ממשיכים עם השביל הירוק .

מערת הקולומבריום

קולומבריום ביוונית הוא שובך יונים. בשפלת יהודה קיימות מאות מערות מטיפוס זה. הן מזכירות במראן שובכי יונים בגלל עשרות כוכים בצורות ובגדלים שונים החצובים בהן. העומק הממוצע של הכוכים הוא 15-25 סנטימטרים. בדרך כלל מערות כאלה נמצאות בתחומי יישובים קדומים. נראה כי בכוכים האלה גידלו יונים כדי לנצל את בשרן למאכל ואת הפרשותיהן לזיבול שדות. ייתכן גם שהשתמשו ביונים למטרות פולחן. נראה כי גידול יונים היה ענף כלכלי חשוב בשפלת יהודה, בתקופות ההלניסטית והרומית.

נצא מהמערה, נטפס מעט בחזרה ונצעד על-פי השילוט והסימון הירוק מזרחה, אל רחבת החנייה, לנקודת הסיום של הסיור.

שמורת עדולם

מיקום השמורה

שמורת עדולם שוכנת מדרום לבית שמש. מצפון לשמורה נמצא מושב צפרירים, ממזרח לה – היישוב נחושה ומדרום – בית גוברין. לשמורה מגיעים מכביש בית שמש – בית גוברין (כביש מס' 38).
השם עדולם נזכר במקרא, כאשר דוד ברח למערת עדולם מפני אכיש מלך גת. "וילך דוד משם וימלט את מערת עדולם וישמעו אחיו וכל בית אביו וירדו אליו שמה" (שמואל א, כב א).
שמורת עדולם נמצאת בחלקה הגבוה של שפלת יהודה, המאופיין בנוף של גבעות המתנשאות 350 עד 400 מטרים מעל פני הים. הגבעות בנויות מקירטון – סלע לבן ורך יחסית – המניח לגשמים לעצב אותו בדמות גבעות מעוגלות, בעלות מדרונות מתונים. ברוב שטח השמורה מכוסים סלעי הקירטון בקרום סלע קשה יותר – נארי – שעוביו מגיע עד שני מטרים. מעל לנארי מצטברת אדמה חומה, פורייה יותר מהקרקע הנוצרת היישר על סלעי קירטון חשופים.
שמורת עדולם, המשתרעת על פני כ-5,000 דונם, מכוסה רובה ככולה בחורש ים-תיכוני. הצמח השולט כאן הוא אשחר ארצישראלי, עץ-שיח הניכר בעלים קטנים, בקצות ענפים קוצניים ובפרי דמוי כדור קטן וכהה. מלבדו נמצאים כאן הנציגים העיקריים של החורש הים-תיכוני: העצים אלון מצוי, אלת המסטיק, חרוב מצוי, קטלב מצוי ועוזרר קוצני; שיחים כמו לוטם שעיר ולוטם מרווני ובני-שיח דוגמת אזוב מצוי וזוטה לבנה. באביב מתכסים האזורים הפתוחים בשמורה בפריחה אביבית עשירה. בתחום השמורה, במקומות לחים במיוחד, עשויים עצי האלון להגיע לממדים מרשימים. בין עצי החורש חיים בעלי-חיים דוגמת צבוע, תן, קרקל, גירית, נמייה, מכרסמים, זוחלים, ציפורי שיר ועופות דורסים, שחלקם מקננים בשמורה דרך קבע וחלקם עוברי אורח.

שמורת עדולם היא חלק מהמרחב הביוספרי המתוכנן באזור שפלת יהודה. מרחב ביוספרי נועד לפיתוח בר-קיימא באותו מרחב, המאגד את כל בעלי העניין בשטח. כך שמצד אחד יישמרו המגוון הביולוגי, ערכי הטבע והמורשת באזור, ובד בבד ישופר מעמדם הכלכלי של יושביו. חשיבותה של שמורת עדולם נעוצה בכך שהיא מיועדת להיות הגלעין של המרחב הביוספרי המתוכנן, ו"מסדרון אקולוגי" שמחבר את האזור הים-תיכוני עם ספר המדבר. מסדרון זה מאפשר מעבר פתוח, המורכב משטחים טבעיים ומשטחים חקלאיים, לבעלי-חיים ולצמחייה.

הקצה הצפוני של השפלה, באזור בית שמש ובית ג'ימל, שוכן בטבורו של החבל האקלימי הים- תיכוני (כ-475 מ"מ גשם בשנה בממוצע). ככל שיורדים דרומה הולכת ופוחתת בהדרגה כמות המשקעים השנתית. בקצה הדרומי של השפלה, באזור להב, יורדים פחות מ-300 מ"מ גשם בשנה. למפל משקעים זה השפעה עצומה על עולם החי והצומח. השינוי ההדרגתי בכמות המשקעים הופך כל שמורת טבע לאורך שפלת יהודה ל"מבחנה של הטבע", בה מתחוללים תהליכים האופייניים לה בלבד, ולא לשום מקום אחר.
המסלע בשפלת יהודה ועברו המיוחד, הביא לכך שיושבי האזור חצבו בו במשך ההיסטוריה אלפי מערות. זוהי תופעה מיוחדת בקנה מידה עולמי, ששיאה מוצג לראווה בגן לאומי בית גוברין-מרשה, כשבעה קילומטרים מדרום לשמורת עדולם.

חורבת מדרס

בחורבת מדרס (ח'ירבת דורסייה) נמצאים שרידי יישוב קדום, המשתרעים על פני יותר מ-250 דונם. בסקר שערך חוג הנוער של מלח"מ (מרכז לחקר מערות) התגלו בחורבה 56 מערות ובורות מים תת-קרקעיים, כמו גם שרידי מבנים על-פני השטח. על-פי הממצאים בשטח, היישוב באתר נוסד בתקופה ההלניסטית, במאה ה-2 לפנה"ס, והמשיך להתקיים בימי בית שני, בתקופת המשנה והתלמוד. תושבי המקום אז היו יהודים. במקורות הקדומים נזכר שמו של אדם בשם בר-דרוסיי (ירושלמי, עבודה זרה ד' 3), שנזכר בשמות דומים גם במקורות אחרים. ידוע שהיה משרתו של רבי יוחנן ונהג לאכול מאכלים שאינם מבושלים לגמרי. יש המשערים שהוא נולד ביישוב שהתקיים כאן.
בשלהי התקופה הביזנטית (מאות 5-6 לספה"נ) היה כאן כפר נוצרי קטן, שכנראה כלל גם קהילה של נזירים. אחר כך ניטש היישוב וחרב.

מטיילים יקרים,

אנא, עזרו לנו לשמור על שמורת טבע זו למענכם ולמען הבאים אחריכם.

אנא הקפידו על כללי התנהגות הבאים

  • הפגיעה בחי, בצומח ובדומם – אסורה! כל אבן, צמח, בעל-חיים הם חלק מהטבע ואין לפגוע בהם, גם לא למטרות לימוד!
  • אין לקטוף פרחי-בר וצמחי תבלין!
  • אין לפגוע בעתיקות, אין לחרוט או לצבוע, ואין לאסוף חרסים!
  • ההליכה מותרת בשביל המסומן בלבד – קיימת סכנה של בורות פתוחים בשטח!
  • אין להיכנס לבורות ולמערות, שאינם מורשים לכניסה, ואין לטפס על מבנים או להיכנס לתוכם!
  • אין להתקרב לשפת המצוקים ואין לרדת בהם, גלישת צוקים וטיפוס – אסורים!
  • הבערת אש אסורה! גם לא במגרש החניה.
  • קיימים באזור מספר חניוני קק"ל המותאמים לפיקניקים והבערת אש (מצפה משואה, חניון צפרירים, חניון שריגים ועוד)
  • האכילה מותרת בחניון הכניסה בלבד!
  • השהייה בלילה בשמורה והלינה בה – אסורים!
  • היזהרו מהחלקה בימי גשם ובימים שאחריהם!
  • אנא, שמרו על הניקיון. קחו את האשפה עמכם!
  • אין להבעיר אש בשמורה, גם לא במגרש החניה.