מסלול טיול בגן לאומי בית שערים

שם כתב: רויטל וייס, מנהלת גן לאומי בית שערים, רשות הטבע והגנים 13.06.2019

נופי הסתיו - בינות לחצב, לסתוונית ולאלון התבור

גן לאומי בית שערים

חשים אנו עדיין את חום הקיץ בעורפינו, אך כבר ניתן לחוש בשעות הבוקר, בקרירות נעימה באוויר, משב רוח קל, ריח שונה באוויר…
אלו הם הסימנים מבשרי הסתיו, אשר מתפוגגים חיש מהר בהמשך הבוקר תחת גלי החום של סוף הקיץ, מנסים למנוע ממנו להיגמר….
סימנים ברורים לבוא הסתיו כבר מקשטים את סביבתנו הקרובה והרימונים כמעט בשלים לאכילה ולקישוט הסוכה בחג בגן לאומי בית שערים, הנקודה הראשונה במסלולינו.

מידע שימושי

משך המסלול: כ- 3 שעות
אופי המסלול: משולב נסיעה ברכב וסיור רגלי
ציוד: מים, פנסים, נעלי הליכה
נגישות: באתר מבוצעות התאמות נגישות לאנשים עם מוגבלות

איך מגיעים

לבית שערים נגיע דרך כביש החוף לכיוון צפון.
תוך כדי נסיעה מתגלים החצבים הזקופים המתפרשים במלוא הדרם לאורך רצועת החוף כחיץ בין הקיץ לסתיו.
גם הים משנה גווניו ומזגו והופך לרגוע וצלול.
נרד מכביש החוף לצומת פארדיס, לכיוון יקנעם.
השטחים הפתוחים שלאורך הכביש נראים אפרפרים-מעושנים, מייחלים כבר לטיפות הגשם המרוות ויערות האורנים משני צידי הכביש נושאים עליהם עדיין את אבק הקיץ. נעבור את הצומת המרכזית של יקנעם אל עבר צומת התשבי, שם נפנה ימינה וישר (בכביש 722) לכיוון קרית טבעון-נצרת.
לשמאלנו נחל הקישון והעמק.
מולנו ניתן כבר להבחין בגבעות שיח' אבריק ואם נביט היטב נראה גם את השומר על הסוס, פסלו של אלכסנדר זייד ה"שומר" המפורסם, העומד זקוף ומתבונן על אדמות העמק שלמרגלותיו.
מול מושב שדה יעקב, נפנה שמאלה אל עבר גן לאומי בית שערים.
נרד בכביש צר, בין ברושים גבוהים כבני 50 שנה, ונשאב אל בטן האדמה בתוך מערבולת הזמן, ואל עבר מערות תת-קרקעיות מתקופת המשנה והתלמוד, הלוקחות אותנו כ- 1800 שנה הרחק אל עבר ההיסטוריה של העם יהודי.
ניתן להבחין בצד שמאל של הכביש בשרידי בית כנסת עתיק ובהמשך גם בבית בד. בהמשך הדרך, בצד שמאל, כביש אספלט העולה אל עבר שרידי העיר בית שערים ופסלו של אלכסנדר זייד המביט על העמק, לכרמל ולמוחרקה.
העלייה לפסל מותרת ברגל בלבד.
נמשיך בעיקול החד ימינה והנה נפתחת לפנינו פינה ירוקה קסומה, החובקת בשוליה סיפור היסטורי מרתק: בית שערים, עיירה קטנה מתקופת המאה הראשונה והשניה שהתנהלה בעצלתיים, ועסקה בחקלאות. לאחר כשלון המרד הגדול, נדדה הסנהדרין צפונה ורבי יהודה הנשיא, הלוא הוא "רבי", קבע את בית שערים כמקום מושבה. "רבי", נשיא הסנהדרין ומנהיגה הרוחני והמדיני של העם היהודי באותה תקופה, נחשב לגדול בתורה ובעל ידיעות רבות גם בנושאי טבע ושפות. הוא היה אהוד ומקובל הן על היהודים והן על הרומאים והיה ידוע בקשריו הטובים עם הקיסר אנטונינוס.

קביעתו של "רבי" את מושב הסנהדרין בבית שערים העלתה את העיירה הקטנה "על המפה" והיא שינתה את פניה לחלוטין. אפשר לדמיין את זקני העם, לבושים לבן ועסוקים ברחבי העיירה בדיונים הקשורים לענייני השעה (חלקם נשארו אקטואליים אף כיום) ואת הרבנים החשובים וסביבם תלמידיהם לומדים תורה.
רבי יהודה הנשיא ערך בבית שערים את המשנה וכאן הוא אף ביקש להיקבר. בזמן ישיבתו בבית שערים חלה "רבי" ונחלש, ולכן עבר לציפורי, שאוירה היה צח ובריא.
את המשנה חתם "רבי" בציפורי, אך כשמת כיבדו את בקשתו והביאו אותו לקבורה כאן בבית שערים.
אחוזת קברו הוכנה לו עוד בימי חייו ובאגדה אף כתוב: "רבי מת ומקום לו בבית שערים".
באחוזת קברו, נמצא לצידו את קבר אשתו ובניו, רבי גמליאל ורבי שמעון ותלמידו אנינא בר-חמא. במערה נימצאו כתובות חקוקות המנציחות את שמות בניו.
מרגע שנקבר "רבי" ביקשו יהודים רבים להיקבר בסמוך לקברו ולבית שערים הובאו יהודים לקבורה מכל קצוות האזור.
כתובות במערות, שהשתמרו עד היום, מלמדות אותנו כי לכאן הובאו לקבורה אנשים מלבנון, מסוריה ואפילו מתימן.
וכך התפתחה בבית שערים, "תעשיית קברים", שהפכה במשך הזמן את המקום לבית העלמין היהודי הגדול ביותר במזרח התיכון..

הכתובות החקוקות בסלע, הן מרתקות ומקוריות ומהן ניתן ללמוד על סגנון החיים והתרבות של היהודים באותה תקופה.
חשוב שנדע לשמור עליהן לבל ייעלמו לטובת הדורות הבאים.
בביקור במקום ניתן להצטרף לסיור מודרך בין המערות המסתוריות, הניתן על ידי מתנדבים מקרית טבעון, כל יום בשעות 10.00 , 11.00, ו-12.00.
בסיום הביקור במערות , ניתן לטייל בוואדי שלצידי הכביש, שם ניתן כבר לראות את ראשוני הפורחים בסתיו, הכרכום , הסתוונית וכדן זנוח, הנקרא בפי כל פעמון גשם, הפרושים בכל האזור כמרבדים.
הסתווניות כשמן הן – פורחות בסתיו, אחרי היורה – הגשם הראשון החזק.
לסתוונית, הפורחת בצפיפות ובריכוזים גדולים, פקעת עמוקה המצויה כ-40 ס"מ בתוך האדמה.
ממנה עולים עלי העטיף של הפרח בצורת צינור הנפרש על פני האדמה לפרח יפהפה שגדלו עד 10 ס"מ.
זרעי הסתוונית מתפתחים צמוד לפקעת ומעליה.
עם הבשלת הזרעים מתארך גבעול הפרח והוא מעלה איתו את הזרעים אל פני האדמה. העלים הירוקים יוצאים בחורף בתום הפריחה.
המצאות פקעת הסתוונית עמוק בקרקע, שומרת עליה משני המכרסמים, כמו הדרבן למשל.
אך יש לה הגנה נוספת: הפקעת מכילה קולכיצין, שהוא רעל מסוכן גם לאדם הבולע כמויות גדולות ממנו.
בכמויות קטנות הוא משמש כתרופה נגד מחלות בעורקי הדם ושגרון. בעבר היו גברים וזקנים שהאמינו, כי אבקה מפקעת של סתוונית תחזיר להם את כוחות הנעורים…

צומח

ומה על הכרכום?

הכרכום פורח בכל רחבי הארץ, חוץ מבמדבר, והוא שייך למשפחת האירוסיים.
למרות שהוא נמוך וללא גבעול זקוף – קל לגלותו, בזכותם של העשבים החורפיים שנבטו זה עתה והם נמוכים עדין.
לכרכום עלים ירוקים, צרים וארוכים עם פס מכסיף במרכזם והוא אוגר מזון ומים בפקעת במשך חודשי החורף.
באביב מבשילים זרעיו, עליו הצרים מתייבשים, והפקעת נכנסת לתרדמת קיץ בעומק האדמה בעזרת שורשיו המיוחדים של הפרח.
השורשים מתכווצים, ותוך כדי התכווצותם מושכים הם את הפקעת לעומק, שם לא ישיגו אותה שיני המכרסמים.
פרחי הכרכום שימשו בימים קדומים חומר לצביעת מזון, בדים וכלי חרס.
הוא אף מוזכר בתנ"ך כצמח בושם.
מחירו היה גבוה ורבים נהגו לזיף אותו על-ידי הכנת חומר צהוב הדומה לצבע הכרכום. לכרכום קרוב משפחה הגדל בחו"ל וממנו מפיקים עד היום צבע מאכל, ובעיקר תבלין הנקרא כורכום או זעפרן.
במהלך השנים הפך הכרכום למלה נרדפת לצהוב וידועה האמרה "התרכמו פניו" כמשל לאדם שפניו הצהיבו מבושה.

לאחר סיום הביקור במערות ובוואדי שבסמוך, ניתן אף לערוך פיקניק על המדשאות הרחבות המקיפות את המערות הקרירות, ליהנות מהשלווה והאווירה שיש במקום.
אלה מבניכם שאוהבים לטייל בשעות החשיכה באווירה קסומה ומסתורית מוזמנים לחזור אל שערי הגן ובתיאום מראש עם משרדי האתר (טל' 9831643 – 04 ) להיכנס למערות התת קרקעיות המוארות בתאורת לילה.
אפשר ליהנות ולהוסיף מופע מוסיקלי ואף לשלב ארוחה לאור נרות.
לרוצים להמשיך בטיול מומלץ לקנח את יומנו בביקור ביער בשלכת בשמורת טבע אלוני אבא.
הגישה לשמורה מהכביש המוליך מצומת אלונים לעבר בית לחם הגלילית (כביש מס' 7513 ) כ- 200 מטרים לפני הכניסה למושב אלוני אבא.
נעצור במגרש החניה של השמורה, נמצא את סימון תחילת המסלול, שהינו טבעתי ומתאים לכל המשפחה ונתחיל בטיולנו שימשך כשעה.
רק מקומות ספורים בישראל יכולים להתהדר בתואר "יער טבעי".
יער כזה, שאפשר לשוטט בו בנחת בין עצים עתירי נוף, ושאדמתו מתכסה בחורף בעשב ירוק ובשלל פרחים. היער הטבעי של אלוני התבור, בשמורת אלוני אבא הוא דוגמה נהדרת ליער שכזה.
אלון התבור הוא עץ גדול, בעל עלים גדולים ומפורצים, הנושרים בחורף.
הפרי בלוט, באורך של ארבעה סנטימטרים ואף יותר.
הבלוט נתון בתוך ספלול גדול, בעל קשקשים ארוכים ומופשלים כלפי החוץ.
אלון התבור יוצר יערות שבהם בין העצים נוצרים מרווחים גדולים. תצורת צומח זו מכונה "יער פארק".
ואכן, לפנינו יער, שמשבי רוח הסתיו הקלילה מעיפה את שארית עליהם לכל עבר וחושפת את גזעי העצים וענפיהם כשלדים ערומים אך מדהימים בצורתם הפתלתלה – זהו יער בשלכת ונוף לא שגרתי של יער אלוני תבור נשירים.
הנוף ש"נפתח" כתוצאה מכך, הוא שמאפשר בעצם את הפריחה המרהיבה של הרקפות והכלניות בחודש דצמבר והוא "נסגר" שוב באביב בלבלוב ירוק בהיר ורענן.
סביב גזעי האלון החשופים משטחים של פרחי הסתיו.
נחמד יהיה לסיום למצוא קרחת יער ירוקה, לפרוש שמיכה, להוציא תרמוס קפה ולנשום את אויר הסתיו…