מסלול טיול בשמורת טבע החולה

שם כתב: יעל סלע, מנהלת מרכז חינוך והסברה גולן, רשות הטבע והגנים 12.06.2019

בתיאור צבעוני זה של הביצות אנו נחשפים למעט מנופו הקסום של עמק החולה עוד לפני מפעל היבוש הציוני של שנות ה-50.

עיטם לבן זנב -זוג זכרים- צילם יוסי אשבול

"בשום מקום אחר בעולם לא ראיתי ביצה כה נרחבת ושכה קשה לחדור לתוכה. תחילה אתה נכנס למי רקק רגילים עד שהם מגיעים לברכיך, ולאחר שעברת מיל אחד, אתה מגיע לחגורת ביצה עמוקה יותר, שבה משגשג הנופר הצהוב. אחר זו חגורת קנים גבוהים, המים הפנויים מהם מכוסים נימפאות לבנות, ומאחוריהן שוב יער בלתי חדיר של פפירוס .. הפולש שרגלו תמעד משורשי הפפירוס, ישקע עד מעל ראשו בבוץ כבול מחניק. בזבזנו זמן רב בניסיוננו לחדור לשטח הזה ולבסוף ויתרנו.." (הנרי בייקר טריסטראם 1864).

מידע שימושי

אופי המסלול: סיור רגלי.
נגישות: באתר מבוצעות התאמות נגישות לאנשים עם מוגבלות

משך הסיור: כ – 3 שעות.

מתאים: לכל המשפחה.
לפני הסיור כדאי להצטייד – במשקפות (ניתן לשכור במרכז המבקרים אשר בשמורה) כדי שאפשר יהיה ליהנות מצפייה במגוון הרחב של העופות במקום.

איך מגיעים

אל השמורה נגיע לאחר שנסע צפונה בכביש 90, מכיוון ראש פינה לקריית שמונה, ונפנה בעקבות השילוט לשמורת החולה.

עמק החולה

בתיאור צבעוני זה של הביצות אנו נחשפים למעט מנופו הקסום של עמק החולה עוד לפני מפעל היבוש הציוני של שנות ה-50. פרויקט ייבוש החולה, בהנהלת הקרן הקיימת לישראל, יצא לדרך ב- 1951 ובין מטרותיו: גאולת הקרקע לבניית יישובים, לאדמות חקלאיות ולסלילת כביש בעמק, התגברות על המלאריה (אשר מוגרה עוד לפני תחילת העבודה), חסכון רב במים, שהתאדו מאגן ניקוז גדול זה ולא היו ברי שימוש וכן רעיונות רבים לניצול האדמות הכבול לייצור גז טבעי, חומרי זיבול ודישון ואפילו נפט !
אכן הייבוש הושלם לאחר שבע שנות עבודה. במהלך תקופה זו התארגנה קבוצת אנשים, אוהבי טבע, ביניהם מדענים וחוקרים, אשר גרסה כי יש להשאיר חלק מנוף הביצה לבע"ח ולצומח כדי שלא ייעלמו מנופי הארץ והעולם. לאחר ויכוח ציבורי נותר שטח קטן בדרום-מערב העמק כדי שתוקם בו שמורת טבע.
ב- 1964 קמה רשות שמורות הטבע (היום רשות הטבע והגנים) ושמורת החולה הפכה להיות שמורת הטבע הראשונה בישראל והמקלט האחרון לבעלי החיים והצומח בעמק.
על אף הקמתה של השמורה, נפגעו קשות החי והצומח במקום מהייבוש. מינים רבים של דגים נעלמו וביניהם מינים ייחודים לחולה. כך למשל, דו-חיים בשם עגול לשון שחור גחון לא נראה שוב בשום מקום בעולם מ- 1955.
כיום מנוהלת השמורה על ידי האדם במטרה לשמר כמה שיותר בתי גידול לחים לטובת המינים השוכנים במקום. רשות הטבע והגנים, בעזרת נציבות המים והמשרד לאיכות הסביבה, הביאה לאחרונה לתכנון מחודש של שמורת החולה, אספקת המים לשמורה, אשר יביא לשיפור באיכות המים ובאמינות אספקתם ושיקום הסוללות בין גופי המים – דבר שיתרום להמשך קיום נופים אלו בארץ.
מן החניון, נגיע אל מרכז המבקרים, שם ניתן לצפות בחזיון אור קולי, להתבונן במספר תצוגות, כשהבולטת בהן – תצוגת 56 פוחלצים, המייצגים את החי והצומח בשמורה ולהתעכב על דגם העמק והיישובים סביבו. עם סיום הביקור במרכז, נצא אל השביל שאורכו כקילומטר וחצי והוא אף מותאם למעבר כיסאות גלגלים. בתחילת השביל נעלה לאזור התצפית לסקור את נופי העמק ובתי הגידול השונים בשמורה: תעלות מים, בריכות, משטחי קנה וגומא, ביצה ואחו טבעי אשר בו שוהים התאואים (ג'מוסים) החיים בשמורה. לאורך השביל נוכל לראות צמחיית קנים עשירה ומעט גומא. גומא הפפירוס הינו צמח מיוחד, המוכר מן המקורות. בעבר הוא שימש את המצרים ליצירת נייר ועמק החולה הינו גבול תפוצתו הצפוני בעולם. לצידי השביל נבחין בעצים שאינם שייכים לנופי הביצה כמו התות והאזדרכת שהגיעו, כנראה, בעזרת לשלשת הציפורים.
נמשיך עד להסתעפות השביל, שם נפנה ימינה ונלך על גשר עץ דרך "יער הפפירוס". בין הנופים הסבוכים נוכל אולי לראות את ציפורי השיר. נמשיך בשביל ונגיע אל ה"מסתור" – מבנה המאפשר התבוננות שקטה בברווזים ושאר עופות המים באגם. לאחר הפסקת "ההתבוננות" נמשיך לכיוון תצפית הציפורים. שימו לב לצבי המים המתחממים בשמש ובשפמנוני הענק השוחים מתחתינו.
השפמנון הינו דג טורף בעל "שפם" ובעזרתו, בשל עיוורונו, הוא מנווט את דרכו במים. בחולה נמצאו שפמנונים באורך של עד מטר וחצי ובמשקל של כ- 20 ק"ג ! לשפמנון תיאבון בריא ועובדה זו בצירוף העובדה כי לא מצוי לו אויב טבעי בשמורה, מאפשרת התרבותם הרבה – דבר הפוגע בציפורים, הניזונות אף הן מהדגים בשמורה. מידי פעם מדללת רשות הטבע והגנים את אוכלוסייתם של השפמנונים ע"י דייג מבוקר בשמורה.
אם יתמזל מזלנו נוכל אף לראות במהלך סיורינו את הנוטריות המכרסמות את צמחיית המים והגדות. הנוטריות, מין פולש שאינו שייך לבית הגידול המקורי של העמק, יובאו לישראל מדרום אמריקה ליצור פרוות. אולם מזג האוויר החמים בארץ מנע את גידול הפרווה הנכספת ואלו האחרונות שוחררו "בבושת פנים" לטבע ומאז הן נראות בכל העמק, חיות בשלווה וללא דאגות, תוך כדי גרימת נזק רב לבריכות הדגים ולדייגים ותוך סיכון והתחרות עם אוכלוסיות הבר המקומיות.
מכאן נגיע אל מגדל התצפית המחופה קנים, כדי לא לעורר חשש אצל בעלי הכנף. ממרומי המגדל נצפה בבריכות ובאגם ונתבונן בנחת בעופות השונים. כדאי לשים לב למושבת הקורמורנים הלנים על שדרת העצים בסמוך למגדל וצובעים אותה בלבן (בגלל ריבוי הלשלשות).
השלמנו את הסיבוב, נחזור לאיטנו בשביל שכבר צעדנו בו. בצידי השביל נוכל לראות שבילים ועקבות של חזירי הבר הנכנסים אל הסבך ויתכן אף שייקרו על פנינו עופות אחרים שלא ראינו קודם.
אם נותר לנו עוד זמן וכוח, נפנה שמאלה, לפני מרכז המבקרים, בשביל הכורכר ונמשיך עד לגדרת הג'מוסים, ששהו בעמק בעבר ושימשו את שבטי הע'ווארנה לחלב ובשר. ב- 1967 נמצא בעמק הבטיחה עדר אשר הועבר אל השמורה וחי כעת בשטחי האחו המרוחקים מן השביל.