גבעת המורה: טיול פריחה 'מרחף' מעל העמק

היכונו לקבל פריט מידע שיערער את כל מה שידעתם על גבעת המורה: ובכן, מסתבר שהיא מתנשאת לגובה של 517 מטר מעל פני הים, מה שאומר שהיא גבוהה כמעט כמו הגלבוע, שמתרומם מעלה בדרמטיות. ויש עוד: למרות השם "גבעה", הרי שגבעת המורה היא למעשה הר לכל דבר. עם זאת, בשל קימוריה המתונים, היא קרויה "גבעה". כנראה שהמיתוג חזק יותר מהגיאוגרפיה…

ואם כבר מדברים על מיתוג וגיאוגרפיה – הרי שמעבר לעובדה שתמיד מהנה לטייל כאן, הרי שבעונת הפריחה, גבעת המורה היא ה-מקום שבו תרצו להיות. במיוחד אם אתם חובבים אירוסים (ומי לא חובב אירוסים?).

כל הנימוקים – בהמשך.

נקודת מוצא: מבנה האנטנה הגדול סמוך לשמורת טבע גבעת המורה

נקודת סיום: מבנה האנטנה הגדול סמוך לשמורת טבע גבעת המורה

תיאור המסלול

נתחיל את היום בארוחת בוקר בשולחנות שלמרגלות מגדל התצפית של קק"ל. אם התמזל מזלכם והוא פתוח, תוכלו לחוות מבט פנורמי לעבר העמק כולו. לא בכדי, מורי דרך אוהבים להתחיל טיולים בתצפיות נוף. כי אין כמו לראות מראש את הטבע שבו תתמזגו בעוד זמן קצר.

מקור השם "גבעת המורה הוא בספר שופטים, ז' 1:" וישכם ירבעל הוא גדעון וכל העם אשר אתו ויחנו על עין חרד ומחנה מדין היה לו מצפון מגבעת המורה בעמק", ועוד מפתיע לגלות כי גבעת המורה נקראה בימי קדם "חרמון קטן". למה? בשל זיהוי לא נכון של חוקרים נוצרים ושאר גלגולי שמות שקשה לעקוב אחריהם.

ממגדל התצפית, יורדים חזרה (ברכב או ברגל) לאוכף מפגש דרכים כחול אדום, ועולים בסימון שבילים אדום לגבעה הסמוכה שעליה מבנה אנטנה גדול ממזרח למגדל התצפית. סמוך לאנטנה ניתן להחנות את הרכב. נכנסים לשמורת הטבע בשביל מטיילים צר המסומן שחור. שביל מסוג זה קרוי "מרעול" – הלחם של המילים "מרעה" ו"משעול". מרעול נוצר בשל המעבר של עיזים וכבשים באזורי מרעה הרריים.

בדרך תוכלו להבחין בצמחים אופייניים לבתה הארץ ישראלית. כמו למשל מרווה, כלך, גלונית מצויה ועוד. אבל הפלא האמיתי מתרחש בעונת הפריחה, בעת שהמסלול משובץ בפריחה אביבית במדרון הדרום מזרחי ניתן לפגוש באירוס הנצרתי המרשים. הוא שייך למשפחת אירוסי ההיכל והוא אנדמי לאזורנו. ניתן למצוא אותו בהרי נצרת, הרי נפתלי וגם למרגלות הר חרמון, כמו גם מעבר לגבול, בצד הירדני הסורי. הוא מתהדר בגוון לבן-תכלת-סגול ונוטה למשוך את המטיילים ואת חובבי הצילום. בעונה פורחים פה גם נציגים של צבעונים, כלניות ופרגים. כדי לשמור על הפרחים אנא הקפידו ללכת בשבילים, כדי לא לרמוס את הצמחים ולהדק את הקרקע – מה שפוגע בצמיחה ובנביטה.

האירוס הנצרתי מהווה את הסיבה העיקרית להכרזה על שמורת גבעת המורה וגבולות השמורה, כמו גם החוק להגנת פרחי הבר, שעוזרים לשמר פרח נדיר וקסום שיש רק מעטים ממנו בארץ, יחד עם משפחה גדולה של אירוסים הייחודיים כל אחד לאזורו.
חובבי הבוטניקה שרוצים להעמיק מעט את הידע שלהם, ישמחו לדעת כי העובדה שאין לאורך המסלול כמעט עצים מפותחים (למעט עוג הבורסקאים ולעיתים אלות), נעוצה בסוג הקרקע, והמסלע שהינו גיר אאוקני ובזלת.

פה ושם לאורך המסלול, תוכלו לפגוש מתקנים חקלאיים כגון גתות קדומות, מה שמעיד על התיישבות ונוכחות אנושית על גבעת המורה, אם כי ברור שהעמק היה אזור ההתיישבות המועדף.

השביל השחור, שלוקח אתכם לכיוון מזרח, מספק תצפיות מרהיבות לעמק הפרוס לרגליכם, וזה המקום להיזכר באמרה "העמק הוא חלום". תגיעו – תבינו.
לאחר כשני ק"מ פוגש השביל השחור בדרך נופית שמסומנת בכחול. בדרך תוכלו להתענג על יער קק"ל צפוף, המאכלס רימונים, שקדים, אלות, וגם לא מעט פינות סתלבט נהדרות.

עם דרך זו תחזרו בתנועה מעגלית מערבה, עד למפגש שבילים כחול אדום (סמוך לאוכף) ממשיכים עם סימון השבילים האדום במעלה הגבעה חזרה לרכב החונה סמוך למבנה האנטנה.

בסמוך למפגש שבילים כחול אדום תבחינו בשלולית חורף שמתמלאת במים מדי שנה לאחר הגשמים הראשונים. השלולית הזו היא מרכז חיים של בעלי חיים רבים. מומלץ להצטייד מראש בזכוכית מגדלת, להתקרב – ולחקור (אך מבלי לגעת או לפגוע בחיים הרוחשים בשלולית).

איך להגיע

מטפסים עם הרכב דרך שכונת גבעת המורה בעפולה עילית, עד לפניה ימינה לדרך נוף של קק"ל, מעט לפני הכפר דחי. התחנה הראשונה היא בסמוך למגדל התצפית, שם גם ניתן לעשות ארוחת בוקר. משם יורדים חזרה לאוכף ועולים לגבעה הסמוכה עם האנטנות ממזרח למגדל התצפית, שם מתחיל ומסתיים הטיול.