לוטרה

מבנה גוף

מבנה גופה של הלוטרה מוארך וגלילי, אורכו 55–85 ס"מ, וזנבה  גדול יחסית, באורך של 30-60 ס"מ. חלקו האחורי שטוח מעט, והוא עבה ושרירי ביותר.

תפוצה

מקום החיות שלה הוא בבתי הגידול המימיים עם סבך צמחייה למסתור – נחלים שמימיהם נקיים באופן יחסי, אגמים, ובאופן משני – בריכות דגים, עם אוכלוסיות של דגים, דו-חיים וסרטנים – המהווים לה מקור מזון.

היא מוגדרת כטורף-על במארג המזון של בית הגידול המיימי בישראל והנוכחות שלה מהווה סימן חשוב לבריאות המערכת האקולוגית ולמגוון הביולוגי שלה.

הלוטרה מוגדרת בישראל כמין בסכנת הכחדה חמורה. תפוצתה הצטמצמה מאוד בשנים האחרונות ומוגבלת כיום לנחלי האיתן הזורמים באגן נהר הירדן העליון ועמק החולה, אזור הכנרת ועמק הירדן. הלוטרה ככל הנראה נכחדה מקומית מנחלי רמת הגולן, עמק חרוד, עמק בית-שאן ועמק יזרעאל.

עד ראשית המאה העשרים לוטרות היו נפוצות בכל נחלי החוף, מגבול הלבנון ועד נחל שורק, וכן לאורך אגן הירדן ממקורותיו בצפון ועד לים המלח, כולל אגם החולה והכינרת. הירדן הדרומי, עמק בית שאן- חרוד ועמק יזרעאל, שימשו כמסדרון אקולוגי חיוני של בתי גידול מימיים, המקשר בין אוכלוסיית אגן הירדן לאוכלוסיית מישור החוף. בשנות ה-50 עדיין חיו לוטרות בנחלי חוף הכרמל, אך האוכלוסייה הלכה ונעלמה עקב צייד בלתי חוקי , הרעלות, זיהום נחלים ואיגום מים מנחלים . בשנות ה-80 שרדו עדיין פרטים בודדים בעמק זבולון. בשנות ה-90 של המאה ה-20 פחתו כמעט לאפס עדויות ללוטרות במישור החוף למעט עדויות ספורדיות בראשית שנות ה-2000 לנוכחות בנחל תנינים ובקישון ושוב בשנים 2006-2010 במישור החוף הצפוני (בקישון ובנעמן).

בהשוואה למצב מלפני כעשור, אז הוערכה אוכלוסיית הלוטרות בעד 200 פרטים, תוצאות סקרי העשור האחרון מובילים להערכה שייתכן ואוכלוסייתה מונה כיום פחות מ-100 פרטים.

בין גורמי האיום והסיכון לאוכלוסיית הלוטרה: יבוש וניקוז נחלים ובּיצות, ניקוי גדות נחלים מצומח ושמירה על גדות נקיות, זיהום תעשייתי וחקלאי (רעלים) של נחלים ומקווי מים מתוקים ודריסה בכבישים.

פעילות רט"ג לשמירה על הלוטרה

על מנת להגן על הלוטרה רשות הטבע והגנים נוקטת במספר פעולות ביניהן: הגנה על בתי הגידול המימיים וסבכי הצומח בשטחי שמורות טבע, גנים לאומיים ובכלל, קישוריות והסרת חסמים בנחלים ובתעלות בעמק החולה, בעמק הירדן ובעמק חרוד, כדי לאפשר התפשטות הדגים בנחלים וייזום מעברים ייעודיים מתחת לכבישים העוברים מעל נחלים  בעלי חשיבות לתנועת הלוטרות כדי לצמצם דריסות.