פסיפס עקדת יצחק בבית אלפא

קודם כל, סעו איתנו בזמן.

שנות החמישים. קיבוץ בית אלפא. בית הכנסת העתיק נמצא בתוך מבנה נעול ומוזנח. רוצים להכנס פנימה? שיהיה לכם בהצלחה.

כך מתאר זאת כתב "מעריב" דאז:

"מבחוץ אין הבניין נבדל בהרבה מהמתבן והלול הסמוכים לו. רק פתק שדהה משמש מודיע לך על המקום. חבר קיבוץ אדיב ניסה להשיג את "החבר המחזיק במפתח" … המפתח לא נמצא ולא נשאר אלא להציץ … מבעד לחלונות ספק מסורגים ספק מאובקים, שטפסן מקושט ירוק הסתבך סביבם."

בשנות השישים כבר נחנך מבנה מסודר ששמר על רצפת הפסיפס (פחות או יותר, חלק של שופר נעלם ממנו) וכן מזנון שירותים וכד'. בהמשך הפך המקום לגן לאומי מוכרז והפסיפסים הם גולת הכותרת של המקום. נתמקד באחד מהם, סיפור עקידת יצחק.

אותו סיפור קורע לב המובא במקרא, מתואר כאן בשפה גרפית ואף מילולית מרתקת:

הסיפור מתפתח משמאל לימין, ומתוארים בו שני נערים וחמור, כמובא במקרא. ברקע תמונה של  איל נאחז בסבך, ובמרכז הסצינה אברהם המניף את יצחק הקטן אל המזבח. מעליהם נראית כמעיין שמש וממנה יוצאת כף יד ולידה הכיתוב: "אל תשלח" אותו ציווי אלוקי לאברהם בטרם מעשה.

אברהם ויצחק מצוינים בשמם העברי.

בגן הלאומי בית אלפא ישנם פסיפסים נוספים עם מוטיבים יהודיים וכן את גלגל המזלות המוכר לנו ובתוכו מככב… זוכרים? הליוס אל השמש. יחוד נוסף של בית הכנסת הוא ציון של תאריך על רצפת בית הכנסת. באחת הכתובות נזכר שמו של הקיסר יוסטינוס כך שניתן לשער ביתר קלות מהי התקופה בה נוצר הפסיפס.

וכשחושבים על זה עוד קצת,

זה לא בעצם האופן שבו אנשים השתמשו בגיפים, ממים ואימוג'יז רק בהרבה יותר מושקע?

רק שואלים.