צבי הים – מין בסכנת הכחדה! מדוע?

נעים להכיר, צב ים

צבי הים הם זוחלים ימיים, אשר התפתחו לפני כ- 200 מיליון שנה מהצבים היבשתיים. צבי הים מותאמים לחיים במים, אך עדיין חולקים מספר תכונות עם אחיהם מהיבשה.

​כמו כל הזוחלים, גם צבי הים הם בעלי חיים בעלי דם קר. משמעות הדבר שאינם מסוגלים לווסת את חום גופם ולכן טמפרטורת הגוף של הצבים זהה תמיד לטמפרטורת הסביבה (למעט הצב הגלדי). משום כך, צבי הים רגישים מאוד לשינויים קיצוניים בטמפרטורה, ולא יוכלו לשרוד במים חמים מאוד או קרים מאוד. ככלל, צבי הים יכולים לחיות בטמפרטורה של 17 עד 30 מעלות צלסיוס.

​בדומה לצבים היבשתיים, ועל אף היותם בעלי חיים ימיים, צבי הים נושמים אויר באמצעות ריאות. לצבי ים אין זימים כמו לדגים, אלא ריאות – ממש כמו לבני האדם. על מנת לנשום, צבי הים עולים לפני המים, מוציאים את הראש ושואפים אויר דרך הפה. ואולם, צבי הים נושמים בתדירות נמוכה יותר מבני האדם, מה שמאפשר להם להשאר זמן רב יותר מתחת לפני המים. כמה זמן? התשובה תלויה בעיקר בטמפרטורת המים וברמת הפעילות של הצב. כשטמפרטורת המים נמוכה יחסית, צב בריא יכול לישון בקרקעית הים מספר שעות רצופות. אם הצב שוחה במרץ, וטמפרטורת המים גבוהה, יצטרך לנשום כל כמה דקות. הזמן המקסימלי המתועד עבור צב ים חום בים התיכון הוא 10 שעות!

עדות נוספת למוצאם של צבי הים מהצבים היבשתיים ניתן למצוא בתהליך הרבייה: בעוד שצבי הים הזכרים יבלו את כל חייהם בים, הנקבות עולות ליבשה על מנת להטיל את ביציהן. בכל שנה, בעונת ההטלה, נקבות צבי הים עולות על חופים ברחבי העולם, חופרות בור בעומק של עשרות סנטימטרים ומטילות בו עשרות ביצים. עם סיום ההטלה וכיסוי הקן, תחזור נקבת צב הים אל הים, ולעולם לא תפגוש את צאצאיה. אותם צאצאים, הקרויים "אבקועים", יבקעו כעבור כחודשיים, יגיחו מן הקן ויזחלו אל הים. במהלך תקופת ההדגרה בחוף הים והזחילה על החוף מתרחש תהליך שנקרא "החתמה", אשר בזכותו נקבות צבי הים חוזרות בבגרותן להטיל את ביציהן באותו החוף שבו הן עצמן בקעו.

צבת ים מטילה ביצים, צבת ים מטילה ביצים - צילם יניב לוי

​צבי הים הם יצורים סוליטריים – הם חיים כיחידים רק לצורכי רבייה, או במפגשים מקריים באזורי שיחור המזון. במהלך חייהם, הם נודדים מאות קילומטרים בחיפוש אחר מזון ותנאי מחייה הולמים, וחוזרים לחופי ההטלה בכדי להתרבות. בים התיכון, צבי הים מגיעים לבגרות מינית בגיל 20-30 שנה. רק אז ניתן להבדיל בין הזכרים והנקבות: בעוד שזנבותיהן של נקבות צבי הים נותרים קצרים, צבי הים הזכרים מפתחים זנב ארוך המשמש גם כאיבר המין הזכרי.

​מזונם של צבי הים משתנה בהתאם למין, ולשלב ההתפתחותי. כך למשל צבי ים ירוקים ניזונים בצעירותם מחסרי חוליות שונים כגון כוכבי ים, סרטנים  ודיונונים, אך בבגרותם הם צמחוניים כמעט לחלוטין. צבי הים החומים, לעומת זאת, ניזונים בעיקר מחסרי חוליות ימיים במשך כל ימי חייהם.

מי אוכל את צבי הים? מרבית הטורפים הימיים לא מסוגלים לטרוף צבים בוגרים ובריאים, בעיקר בשל גודלם והשריון הקשה המגן עליהם. חריגים לכך הם כמובן כרישים גדולים. בצעירותם, לעומת זאת, סכנת הטריפה היא איום ממשי. עוד לפני שבקעו, ביצי צבי הים הם מזון חביב על שועלים. האבקועים הזוחלים אל הים חשופים לטריפה על ידי סרטני חולות וכן על ידי עופות מים כגון שחפים. בתום הזחילה המאומצת מגיעים האבקועים אל הים, שם מחכים להם דגים גדולים ושאר טורפים. הסכנות המאיימות על הצבים הצעירים במהלך חייהם רבות: מתוך כ- 100 אבקועים, רק אחד יגיע לבגרות מינית.

​צבי הים הבוגרים אמנם חשופים פחות לטריפה, אך נפגעים באופן יום-יומי כתוצאה מפעילות אנושית בחופים ובים. כיום, כל שבעת מיני צבי הים בעולם נתונים בסכנת הכחדה.

צבון ים מסתבך בתוך שקית ניילון, אבקוע - צבון ים - מסתבך בתוך שקית ניילון

רוצים ללמוד עוד על צבי הים? חייגו 3639*
לתאום סיור במרכז ההצלה

צבי ים בישראל

בשטח הימי של מדינת ישראל ניתן לפגוש בצבי ים מארבעה מינים: בים סוף חיים צב הים הירוקים, הגלדיים והקרניים, אם כי לרוב הם אינם מקננים בחופים שבשטח מדינת ישראל. בים התיכון נמצא שוב את הצבים הירוקים והגלדיים, אך גם את צבי הים החומים. הצבים הירוקים והחומים מקננים בחופי הים התיכון שבשטח מדינת ישראל, כמו גם בחופי המדינות השכנות (סוריה, לבנון, מצרים, קפריסין, טורקיה ויוון). צב הים הגלדי, לעומת זאת, אינו מתרבה בים התיכון, אלא רק "מבקר" בו. הצבים הגלדיים נכנסים לים התיכון מהאוקיאנוס האטלנטי, בחיפושם אחר מזון, וחוזרים אל האוקיאנוס על מנת להתרבות בחופי מרכז אמריקה ואפריקה.

​כך שלמעשה, צבי הים החומים והירוקים של הים התיכון, הם היחידים המקננים בחופי ישראל. עונת הרבייה של שני המינים באזורנו מתרחשת בין פברואר ליוני, אז נפגשים הזכרים והנקבות בקרבת החוף על מנת להזדווג. ההזדווגות עצמה מתרחשת בפני המים או תחתם, ועשויה להמשך שעות ארוכות. נקבה עשויה להזדווג עם זכרים שונים ולאגור את הזרע בגופה, כך שצבר ביצים שיוטל בקן אחד עשוי להכיל צאצאים של זכרים שונים.

עונת ההטלה, המתרחשת בישראל בין החודשים מאי ואוגוסט, נקבת צב הים הירוק או החום תטיל יותר מפעם אחת – נקבת צב ים ירוק תטיל בדרך כלל שלושה קינים (80-130 ביצים בכל קן), ואילו נקבת צב הים החום תטיל בדרך כלל שני קינים (50-80 ביצים בכל קן). בעוד שהזכרים מתרבים בכל שנה, נקבת צב ים ירוק תתרבה אחת לשלוש שנים, ואילו נקבת צב הים החום תתרבה אחת לשנתיים. כך שתיאורטית, נקבת צב ים ירוק או חום מטילה בממוצע קן אחד בשנה.

נקבות צבי הים חוזרות להטיל את ביציהן, על פי רוב, באותו חוף בו הן עצמן בקעו. עם זאת, במהלך עונת ההטלה, עשויה הנקבה להטיל קן אחד בחוף מרוחק מחוף ההטלה הקבוע שלה. תופעה זו היא ככל הנראה אמצעי טבעי להתפשטות גיאוגארפית של המין, ומנגנון השרדותי במקרה של הרס חוף ההטלה – לא להחזיק את כל הביצים בסל אחד!

לאחר כחודשיים ממועד ההטלה, במהלך הקיץ, יגיחו האבקועים מן הקן באישון לילה, וינווטו בזחילה אל הים. הראשונים לבקוע יחבטו בביצים האחרות בקן, וכך יעודדו את אחיהם לבקוע גם הם. בשלב זה, עדיין אין הם מגיחים מן הקן, אלא נשארים בו עד שלושה ימים. האבקועים בוקעים כשלבטנם עדיין מחובר שק חלמון המזין אותם. רק לאחר מספר ימים בקן, שק החלמון יתרוקן, יתייבש וינשור, והחיבור אל חלל הבטן ייסגר. רק בשלב זה מוכנים האבקועים להגיח מן הקן ולזחול אל הים. בדרך כלל מרבית האבקועים בקן מגיחים יחד, באותו הלילה.

בקיעת צבוני ים – צילום יתיר שמיר, רשות הטבע והגנים, בקיעת צבוני ים - צילום יתיר שמיר, רשות הטבע והגנים

​צבי הים של הים התיכון מטילים בעיקר בחופי האגן המזרחי של הים. מומחים מעריכים שכיום ישנן כ-2,500 נקבות צב ים חום מטילות, ורק כ-450 נקבות צב ים ירוק מטילות. בישראל כ- 150 מטילות חומות, ורק כ- 15 מטילות ירוקות. רשות הטבע והגנים פועלת לשיקום אוכלוסיית צבי הים של הים התיכון, החומים והירוקים, באמצעות שני פרויקטים ארוכי טווח: ממשק העתקת הקינים השנתי – במסגרתו קינים של צבי ים מועתקים לחוות מגודרות לצורך הגנה עליהם, והפרויקט הירוק – גרעין רבייה לצב הים הירוק. בנוסף, רשות הטבע והגנים פועלת להצלת מיני צבי הים באמצעות הכרזה על שמורות ימיות, טיפול בצבים פגועים במרכז ההצלה, במחקר וניטור אוכלוסיית הצבים, ובהגברת מודעות הציבור באמצעות סיורים מודרכים ובאמצעות פרסומים בכלי התקשורת וברשתות החברתיות.

סכנות ומפגעים

צבי הים חשופים למפגעים וסכנות מיום היוולדם. האבקועים המגיחים מן הקן מנווטים לכיוון האור הבוהק ביותר. בחופים נטושים ושוממים – הים הוא האזור הבהיר ביותר בחוף, בזכות אור הירח המשתקף בפני הים וקצף הגלים הבוהק,  והאבקועים מנווטים אליו בהצלחה. ברבים מחופי ישראל – תאורת כבישים, מסעדות ומבנים על חוף הים מבלבלת את האבקועים, וגורמת להם לזחול לכיוון הלא נכון. רבים מהאבקועים מתעייפים ומתים מתשישות עוד באותו הלילה. אחרים מגיעים לכבישים סמוכים ונדרסים. אלו ששרדו את הלילה, אך לא הצליחו להגיע לים, ימצאו את מותם במהלך היום כתוצאה מחשיפה לשמש, ידרסו על ידי כלי רכב הנוסעים על החוף או ייטרפו על ידי בעלי חיים שונים.

עם הגעתם לים, על האבקועים, כמו גם הצבים הבוגרים, להתמודד עם שלל אתגרים קיומיים. הם מסתבכים בפסולת הצפה בים כגון רשתות דייג, חבלים ושקי פלסטיק; נקלעים לכתמי נפט ונפגעים כשנפט מצפה את גופם וחודר למערכת העיכול והנשימה; נידוגים ברשתות דייג, ונתפסים בקרסים; נפגעים ממדחפי סירות ומעבודות תשתית בים.

​צבי ים נפגעים גם באופן מכוון: ברחבי העולם צבי ים ניצודים באופן בלתי חוקי למטרת מאכל ועבור השריון שלהם, המשמש ביצירות אמנות בתרבויות שונות. גם ביצי צבי הים, הנחשבות למעדן בתרבויות מסוימות, נגנבות מהקינים ונסחרות למאכל. בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, צבי ים ירוקים ניצודו בים התיכון בצורה שיטתית. כאלפיים צבי ים ניצודו בחופי ישראל בכל שנה, מה שגרם לנזק כבד לאוכלוסיית הצבים המקומית.

​אוכלוסיות צבי הים סובלות גם מהרס חופי ההטלה – תוצאה של שימוש הולך וגובר של בני האדם בחופים. מבני מגורים ותיירות, מסעדות, כבישים, מפעלים ונמלים מצמצמים את שטח החוף הזמין לצבה המטילה. רעש, תאורה חזקה ונוכחות אנושית בחופים במהלך הלילה מפריעים לצבות העולות אל החוף להטיל ומפחידים אותן. נקבת צב ים שלא מצאה מקום הולם להטיל את ביציה תשוב אל הים מבלי להטיל אותן. יתכן שתנסה שוב למחרת, אך אם גם הפעם לא תצליח היא עשויה להטיל אותן בים, אז ודאי לא ישרדו, או חמור מכך – הביצים לא יוטלו, ובמקום זאת ירקבו בגופה ויגרמו למותה.

צב ים מסובך בחוט פלסטיק

​צבי הים ברחבי העולם נמצאים בסכנת הכחדה חמורה. אנחנו עשינו את זה, ותפקידנו לתקן.