גן לאומי בית שערים

מוקדי העניין המרכזיים

• בית הכנסת
• הבזיליקה
• בית הבד
• פסל אלכסנדר זייד – ה"שומר"
• שיח' אבריק
• השביל העליון – מסלול טיול רגלי המתמקד בפסגת גבעת בית שערים
• השביל התחתון – מסלול הליכה בין מערות הקבורה שבחלק המרכזי של הגן
• מערת הארונות
• מערת רבי יהודה הנשיא
• מערת המוזאון
• מערות המנורה
• בית הכנסת – בית הכנסת הוא מבנה מלבני גדול (35 מ' אורכו ו-15 מ' רוחבו) הבנוי אבני גזית גדולות ומסותתות. חזית בית הכנסת פונה לכיוון ירושלים, ויש בה שלושה פתחים גדולים, ששימשו שערי כניסה למבנה. לצד בית הכנסת היו חצר ומבנה קטן. במבנה הזה נמצאו שתי כתובות מעניינות ביוונית. האחת היא כתובת הקדשה לשני אנשים שעסקו בקבורה במקום, ובשנייה כתוב: "יעקב איש קיסרי, ראש בית הכנסת של פמפיליה. שלום" – המילה "שלום" היא המילה היחידה הכתובה בעברית.
• הבזיליקה – הבזיליקה היא מבנה ציבורי, ובו אולם המחולק לשלושה חללי משנה בעזרת שתי שורות עמודים. בחלקו האחורי של החלל המרכזי הייתה בימה מוגבהת, ושני החללים הצדדיים מכונים "סיטראות". קירות הבזיליקה טויחו בתקופה מאוחרת יותר בטיח משוח בצבע, וקובעו אליהם לוחות שיש ועליהם כתובות ועיטורים. למעט אחת, נכתבו הכתובות ביוונית, ונכתבו בהן דברי תודה והקדשה לתורמים הנדיבים שתרמו לבניית המבנה, וכן לבעלי התפקידים שבו.
• בית הבד
• פסל אלכסנדר זייד – ה"שומר" – בראש גבעת בית שערים, המכונה שיח' אבריק ועומדת על שרידי העיר בית שערים, ניצב פסל ברונזה של השומר אלכסנדר זייד רכוב על סוסתו ומשקיף על שדות עמק יזרעאל. זייד עלה לארץ בשנת 1904, והיה ממייסדי קבוצת השמירה "בר גיורא" שהקימה לימים את ארגון "השומר". זייד היה שומר אמיץ, אך בשנת 1938 הוא נרצח במארב שהטמינו לו ערבים. הפסל לזכרו הוצב במקום שאהב ועליו שמר. מהמקום נשקפת תצפית מרהיבה על עמק יזרעאל.
• שיח' אבריק – פסגת גבעת בית שערים, העומדת על שרידי העיר בית שערים, נקראת בערבית שיח' אבריק. סמוך לפסלו של אלכסנדר זייד נמצא קברו של שיח' אבריק – מבנה בעל שתי כיפות, שלידו נבע בעבר מעיין קטנטן. הגבעה שעליה עומדים הפסל והקבר, מכסה חלקים משרידי העיר בית שערים, ובחודשים הקרובים תתחיל חפירה במקום.
• השביל העליון – מסלול טיול רגלי המתמקד בפסגת גבעת בית שערים. השביל עובר דרך מערות קבורה ומבני ציבור ומחבר ביניהם. השביל הוא בחלקו מעגלי ובחלקו ללא מוצא. התחנות במסלול הן:
• המאוזוליאום – מימין לשביל נמצאים יסודות בנויים של מבנה רבוע. נראה שהמבנה שימש מסד לבניין קבר מפואר (מאוזוליאום). בור מים גדול – קירות הבור מטויחים. הבור שימש במקורו מערת קבורה, ואחר כך הפך לבור מים. בחפירות התגלו בו ממצאים מהתקופה הביזנטית – מאות כלי חרס, כלי זכוכית ומטבעות זהב.
• בור מים קטן – בור זה ושני הבורות שלידו נמצאים לצד הדרך שעלתה מעיר הקברים אל היישוב בית שערים. בבורות אגרו את עתודת המים של בית שערים.
• מערה שטרם נחפרה –מערה שטרם נחפרה , רק דלתה הוזזה מעט בידי שודדי קברים. חצר הכניסה למערה מדופנת אבני גזית, ויש בה ארון קבורה (סרקופג) גדול.
• מבנה הספסלים – חצר רחבה, מוקפת ספסלים מדורגים בצורת האות חי"ת. משערים שנערכו כאן אירועי זיכרון (שיעורים, דרשות ותפילות) בימי זיכרון לאישים גדולים, או לזכר האנשים שנקברו במערה שמתחת לחצר (מערת הארונות).
• מערת שרה – מערכת של ארבעה אולמות קבורה מסביב לחצר מרכזית. על משקוף הבזלת של החדר הימני נכתב ביוונית: "מקום קבורתה של תיאודיסיה זו המכונה גם שרה מִצוֹר". בהשפעת התרבות ההלניסטית נהגו יהודי הגולה לשאת שם יווני בצד שמם היהודי. על לוח שיש שנמצא בחצר נכתבה כתובת ביוונית: "מצבת זיכרון של קאליופי הבכירה, שהיא גם האמה המשוחררת של פרוקופיוס, שזכרו מזהיר". הכתובת מעידה שהייתה עבדות בקרב היהודים, אבל גם שהיה חוק לשחרור העבדים, חוק שקבע מתי משתחררים עבד או אמה מאדוניהם וכיצד (ראו שמות כא 1, דברים טו 12). מכל מקום, שמו של פרוקופיוס, אדונה של קאליופי, מוזכר בחיבה. יש להניח שקאליופי עלתה לגדולה לאחר שחרורה, ולכן זכתה להיטמן בבית שערים.
• מערת הארון הבודד – במערכת קבורה זו חצר גדולה ובה ספסלים, אולם קבורה ושרידים של מבנה עילי. על פי התכנון המקורי נועד המקום לקבורה בארונות, אך רק סרקופג אחד נמצא בו. בשלב מאוחר יותר בנו חללי קבורה נוספים בצורת חדרים שתקרתם מקומרת (מִקְמָרים). בחללי הקבורה נמצאו קברים מלבניים חצובים (קברי שוקת). מכאן השביל עולה אל מערת האומנות (מימין).
• מערת האומנות – במערה זו אולם אחד ובו שתי אומנות (עמודים אחוזים בקיר) מפוסלות. כיום אי אפשר להיכנס למערה.
• מערת הלולבים – מערה ובה שני אולמות. על משקוף הפתח חקקו ביוונית: "אלוהים, זכור את עבדך סאקדוס". מעליו כתוב ביוונית "אלוהים, זכור את אמתך פרימוסה". ייתכן שפרימוסה הייתה אשתו של סארקדוס. במזוזות הקשת השנייה, מימין ומשמאל, מגולפים שני לולבים. השביל חוצה מבנה ספסלים נוסף, הנמצא מעל קברו של רבי יהודה הנשיא, וקשור, כנאה, לטקסים שנערכו לכבודו ולכבוד בני משפחתו. אחד הספסלים מעוצב בצורת חצי גורן, תופעה יוצאת דופן בבית שערים.
• מערת "כאן נחה היקרה" – יוצאת דופן בצורתה – היא חצובה כמסדרון צר. משני צדי האולם המרכזי נחצבו ארבעה מקמרים בגובה קומת אדם. על הטיח המכסה את המקמר הרחוק מימין כתובה כתובת יוונית בצבע אדום, שרק חלקה נשמר: "כאן נחה היקרה… אסתר". הדלת מעוטרת בשני שושנים מוקפים בעיגולים.
• מערת סוחרי האריגים – מערה בת שלושה אולמות, ובהם שש כתובות. בכתובת שבאולם המזרחי כתוב בצבע אדום ביוונית: "בנימין בן יוליוס, סוחר הבדים בן מאקרוביוס המצוין ביותר". כתובת אחרת באותו אולם מספרת: "סאביריס בן סאבינוס, צבע האריגים הראשי". אחוזת הקבר השתייכה, כנראה, למשפחה שעסקה באריגים. על משקוף שבפתח האולם המערבי חקוק תבליט של ראש אדם ולידו מנורה והכתובת: "של סוקרטס". באולם הזה נקבר אדם יווני, אך המנורה והקבר מעידים שהוא ראה את עצמו יהודי לכל דבר. על לוח שיש לבן, שהיה קבוע בשקע מיוחד כ-80 ס"מ מעל המשקוף, נחקקה כתובת דו-לשונית לצד מנורה בעלת שבעה קנים ורגל משולשת. ביוונית כתוב: "דניאל בן עדו מצור", ובהמשך, בעברית, "שלום".
• השביל התחתון – מסלול הליכה העובר בין מערות הקבורה שבחלק המרכזי של הגן. השביל העליון מגיע לחצר ויורד שמאלה בגרם מדרגות אל מערת יהודי סוריה, מערת הקללות ומערת המעלות.
• מערת הקללות – מערה ובה ארבעה אולמות. במערה 12 כתובות ביוונית ובארמית, אחדות מהן הן קללות, כגון "כל מן דיפתח הדא קבורתה… ימות בסוף, ביש".
• מערת יהודי סוריה – נמצאת משמאל. מימין לפתח הכניסה מגולפת מנורה גדולה. במקום שבו נמצאת רגל המנורה פרצו שודדי קברים פרצה בקיר המפריד בין מערה זו למערת הקללות. פנימה יותר, מצד שמאל, כתובת ביוונית: "אפסיס (קברו) של איידיסיוס, ראש מועצת הזקנים איש אנטיוכיה". ליד הכתובת הזאת רשומים שמות בני משפחתו האחרים שנקברו לידו, ובהם אשתו ושתי בנותיו.
• מערת המעלות – מערכת קבורה מורכבת, הבנויה משלושה מפלסים. רק אחד מהם פתוח לביקורים. גרם המדרגות העולה ומפלס נוסף סגורים לכניסה, וגרם המדרגות היורד מוביל למערת הגברת מיקי שאורכה 14.5 מ'. במערת המעלות חצר מוארכת וסביבה חצובים, בשני מפלסים, 12 אולמות, ובהם 26 כתובות ביוונית ובעברית. אחת הכתובות העבריות, בצבע אדום, אומרת: "זה משכבו של יודן בן לוי. לוי לעולם. בשולם. הי שוי משכבו בשולם של יודן בן לוי". כתובת אחרת, ביוונית, מנציחה את "הגברת מיקי". מכאן חוזרים לכיוון הרחבה, ובדרך מבקרים בסדרה נוספת של מערות.
• מערת הארונות (מספר 20) – מערת הארונות היא מערכת הקברים הגדולה והמרשימה ביותר שנמצאה בבית שערים. גם מערה זו מאופיינת בחזית מפוארת בעלת שלוש קשתות, ובגודלה העצום (75 X75 מ'). במערה נמצאו 135 ארונות. על כמה מהארונות עיטורים יפים הלקוחים בעיקר מעולם החי, ובהם ראשי פרים, עיטים, אריות, ציפורים ודגים. בקיר המערה התגלה תבליט של מנורה בגובה 1.9 מ'. במערה נקברו גם רבנים ידועים ובני משפחותיהם.
• מערת רבי יהודה הנשיא (מספר 14) – מערכת הקבורה הגדולה כוללת חצר, מערה ושרידי מבנה עילי. בחזיתה שלושה פתחים ומעליהם שלוש קשתות שגובהן שמונה מטרים. במערה הזאת נטמנו, בין היתר, רבי שמעון, רבי אנינא (חנינא) הקטן ורבן גמליאל. בחדר הפנימי שני קברים מלבניים חצובים ברצפה זה לצד זה. הקבר הכפול היה מכוסה בלוחות אבן כבדים, ועל הקברים לא היו כתובות. החוקרים מניחים שכאן נקברו איש ואשתו, והקברים אף מתאימים לצוואתו של רבי יהודה הנשיא – הוא ביקש להיקבר באדמה ולא בסרקופג. נוסף על כך, שמות האנשים הכתובים על הקברים האחרים במערה מוכרים מסביבתו של רבי יהודה נשיא: בניו של רבי יהודה הנשיא היו רבי שמעון ורבי גמליאל, ואנינא היה שמו של רב שהסמיך רבי יהודה הנשיא. צירוף הפרטים האלה הוביל למסקנה שייתכן שזהו קברו של רבי.
• מערת המוזאון (מספר 28) – המערה נמצאת בבור מים שהוסב לבית מלאכה לייצור זכוכית. במוזאון מוצגים ממצאים מרשימים מבית שערים, ובין היתר, מוצג בו גוש זכוכית ענק שמשקלו 8.8 טונות.
• מערות המנורה (1 4) – מתחם מערות המנורה נפתח לביקור בשנת 2009. במתחם שש מערות קבורה עשירות בעיטורים, בחריתות בתבליטים, בכתובות, ובמאגר מים עתיק. בין כל אלו בולטים על קירות המערה עשרות תבליטים של מנורת שבעת הקנים, מנורה שהייתה לסמל המדינה. סמוך למערות התגלה סליק של "ההגנה" מימי המנדט. ממצאים אלו הביאו את כנסת ישראל לאמץ את המערות, לתרום לשימורן ולפתוח אותן לציבור. הביקור במערות המנורה נעשה בליווי מדריך מרשות הטבע והגנים, או בסיורים מאורגנים, ובתיאום מראש – על מנת להגיע לביקור והדרכה במיצג המנורה יש להירשם במערכת ההזמנות – לחצו כאן