ABC4354FTydfytd^%$
ABC4354FTydfytd^%$

הכירו את שמורת טבע עברונה

ההסטוריה, המורשת, הטבע


ערבת עברונה משתרעת על כ-40 קמ"ר בערבה הדרומית ואפשר למצוא בה עולם ומלואו: סוואנות של עצי שיטה ובהן עדרי צבאים, שפע עופות מים, ברכות מלח, צמחייה מיוחדת שלנציגיה מנגנונים לעמידות למליחות קרקע, ואתרי עתיקות.
קבוצת עצי דקל דום, הצפונית ביותר בעולם שצומחת בטבע, היא רקע נהדר להרי אדום ולהרי אילת, התוחמים את האזור

מוקדי העניין העיקריים

מצפור באר דקלי דום חוות הפוגרות

מצפור עברונה

המצפור נבנה לזכרם של נחום לב ויעל מילר, שנִספו למרגלות הגבעה בתאונת אופנוע, והוקם בשיתוף פעולה של רשות הטבע והגנים ועמותת סיירת מטכ"ל.
המצפור הוא נקודת פתיחה טובה לסיור בערבת עברונה, הנראית מכאן היטב, מעברו המזרחי של כביש הערבה. מדרום מציץ הר עמרם בצבעו השחור, וממזרח נישאים הרי אדום הוורדרדים. מכאן אפשר גם להבחין בצומח העשיר המקיף את מרכז ערבת עברונה, המעיד על עושר המים החבוי מתחת לפני הקרקע. הצומח מסודר בחגורות לפי עמידותו למליחות, כאשר החגורה העבה ביותר היא חגורת סוואנת שיטים, ובמרכז נמצא את רצועת הצמחים עמידי המלח.

בצד הדרך היורדת מהמצפור מונחים גושים שחורים. אלה הם שברי "עוגות סיגים" – פסולת של תהליך הפקת נחושת. כאן הפיקו בתקופה המוסלמית הקדומה (מאות 7 –10 לספה"נ) נחושת מעפרה (חומר גלם) שנכרתה במכתש עמרם, הנמצא כחמישה קילומטרים מדרום-מערב לגבעה. באותם ימים היה באזור יישוב משגשג, שתושביו התקיימו מחקלאות ומהפקת נחושת. היישוב המרכזי באזור היה איילה הקדומה (עקבה של ימינו) שהייתה עיר נמל שוקקת ותחנה לשיירות עולי הרגל שעשו את דרכן למכה.

באר עברונה

השם עברונה מוזכר כתחנה במסע בני ישראל ממצרים: "ויסעו מיטבתה ויחנו בעברונה" (במדבר לג לד). עד שנת 1971 נבע כאן מעיין בשם עין א-דפיה. מימיו המלוחים, כ-2000 מ"ג כלור לליטר, נאגרו בבור מדופן אבן ובתעלה שהוליכה לברכה. עם הגברת שאיבת מי התהום להתפלה ולהשקיה, ירד מפלס מי התהום והבאר חרבה.
בעבר ניסו לנצל את מי המעיין לחקלאות. בשנת 1950 קמה כאן חוות ניסיונות לבדיקת אפשרויות החקלאות בערבה, אחת מחמש היאחזויות שח"ל (שירות חלוצי לערבה). בשטח של 20 דונם נזרעו שיפון, שיבולת שועל, ירקות, ונבנה לול עופות. בנוסף, היו גם שתי פרות וארבע עזים! ההיאחזות ניטשה כעבור כשנה, יחד עם שאר היאחזויות שח"ל.
ליד הבאר צומח שיח בצבע ירוק כהה. זהו אוכם חד-ביתי, צמח אופייני למלחות טרופיות חמות, כמו אלה המצויות בקניה שבמזרח אפריקה.

דקלי דום

דקל דום הוא עץ טרופי יפה, המאופיין בגזע שנוטה להתפצל לשניים. בזכות צורתו הציורית הפכה צורתו לחלק מסמל המועצה האזורית חבל אילות.
בעברונה צומחת קבוצת דקלי דום הטבעית הצפונית ביותר בעולם. דקלי דום מתחלקים לעצי זכר ולעצי נקבה. הקבוצה שלפנינו נקבית, והיא מואבקת על-ידי קבוצה זכרית, שנמצאת מעט מצפון לנו. הפרי דמוי קוקוס קטן, והוא צף על-פני המים (במזרח אפריקה דקלי דום צומחים ליד נהרות ופילים ובבונים נוהגים לאכול את הקליפה הסיבית והמתוקה של הפרי).
דקל דום זקוק לכמות רבה של מים. חלק מהדקלים הראו סימני התייבשות בגלל ירידת מפלס מי התהום בערבה, והם זוכים לתוספת מים בטפטוף, באדיבות חברת "מקורות".
מדקלי דום נמשיך דרומה כשני קילומטרים, ונגיע אל ברכות המלח הצפוניות.

חוות הפוגרות

במקום שרידי חווה חקלאית משוכללת, שפעלה בתקופה האומיית (מאות 7-8 לספה"נ). עובדי החווה הזרימו מים לחווה ממרגלות ההרים, בשיטת הובלה שפותחה באירן: הזרמת מים באמצעות כוח הכובד בתעלה תת-קרקעית (פוגרות, קאנאט). הארכאולוג ספי פורת, חשף כאן בשנות ה-70 שתי מנהרות שסיפקו 30 מ"ק מים בשעה. גידלו כאן גידולים חקלאיים על שטח של כ-2000 דונם. בחווה גידלו עצי תמר, זית, שקד, חרוב ואפרסק. בגומות העצים המושקות גידלו חיטה, שעורה, וכנראה גם ירקות. החווה סיפקה תוצרת חקלאית לעיר איילה (עקבה של ימינו) – היישוב המרכזי של התקופה המוסלמית.
השילוט שבמקום מכוון לסיור בקטע ממנהרת הפוגרות, המגיע בסופו של דבר לברכת אגירה פתוחה: יש להשתמש בפנסים ולא בנרות, שכן נרות גורמים לפיח. בשטח נותרו גם שרידי בתים בנויים מלבני בוץ, שקירותיהם מטויחים.

ABC4354FTydfytd^%$
ABC4354FTydfytd^%$

פעילויות נבחרות

יש המון מה לגלות
ABC4354FTydfytd^%$
ABC4354FTydfytd^%$
ABC4354FTydfytd^%$

חדשות

ABC4354FTydfytd^%$
ABC4354FTydfytd^%$
ABC4354FTydfytd^%$
ABC4354FTydfytd^%$
X