הצב הרך

19.07.2018

הטבע הישראלי הוא בית למינים נוספים של צבים, מלבד צבי הים. נוסף על צב היבשה המקומי, ניתן למצוא גם צבי ביצה, ובחלק מנחלי החוף – גם את הצב הרך. שריונו של הצב הרך מצופה שכבת עור חלקה המקנה לו מראה של רקמה רכה, ומכאן שמו.

צב רך צב רך - צילם יניב לוי

מבנה גופו השטוח מותאם בצורה מושלמת לחיים בנחלים, וקרומי השחייה בגפיו הופכים אותו לשחיין מצוין. הוא מוסווה היטב במים העכורים ובקרקע הבוצית, וצווארו הארוך והגמיש מאפשר לו להציץ מעל פני המים ולסקור את סביבתו. כמו מיני זוחלים רבים, גם הצב הרך נהנה להתחרדן בשמש, וציפורניו החדות מאפשרות לו לטפס על הצמחייה והסלעים החלקים שבגדות הנחל. הוא ניזון מחרקים, רכיכות ודו-חיים, אך גם מצמחים שונים ואגוזים.

הצב הרך החי בנחלי ישראל, או בשמו המדעי Trionyx triunguis, הוא בן למשפחה עתיקה המכונה Trionychidae. בימי קדם כללה משפחת הצבים הרכים מאות מינים ששגשגו ברחבי העולם, אך כיום נותרו בה 13 סוגים וכ-22 מינים בלבד. רובם חיים באפריקה, באסיה ובמזרח התיכון, ומיעוטם – ביבשת אמריקה. המין המצוי בישראל נחשב לגדול מסוגו באפריקה (אורך השריון עשוי להגיע ליותר מ-90 ס"מ), ואורך חייו מגיע לעשרות שנים.

הצב הרך מהמין Trionyx triunguis תואר לראשונה באופן מדעי בשנת 1775, בעת שנמצא במימי נהר הנילוס. זו גם הסיבה שהוא מכונה לעיתים Nile Softshell Turtle. מפתיע לגלות כי רק לפני כמה עשרות שנים, במהלך שנות השבעים של המאה שעברה, התברר עד כמה רחבה תפוצתו – במדבר סהרה ודרומה לו, בשפכי נהרות במערב אפריקה וכן בקניה, סומליה ועוד. אל ישראל הוא הגיע באמצעות מעבר מהדלתא של הנילוס אל פנים הים התיכון, וממנו אל נחלי הארץ. כך גם הגיע ללבנון, סוריה וטורקיה.

סקרים מדעיים גילו שאוכלוסיית הצבים הרכים בנחל אלכסנדר שבישראל נחשבת לאחת משלוש האוכלוסיות העיקריות של הצב הרך באגן הים התיכון (השתיים הנוספות מצויות בנהרות בדרום-מערב טורקיה). עם זאת, אף אחד אינו יודע להעריך בוודאות את מספר הפרטים הבוגרים המאכלסים את אגן הים התיכון. בעבר העריכו כי מדובר בכ-500 בלבד, ואולי אף פחות מכך.

צבים רכים מתחרדנים בשמש על גדות נחל אלכסנדר.
צילום: יניב לוי  צבים רכים מתחרדנים בשמש על גדות נחל אלכסנדר

ארגוני שמירת טבע ואמנות בינלאומיות שונות מגדירים את אוכלוסיית הצב הרך בארצות הים התיכון (מצרים, ישראל, לבנון, סוריה וטורקיה) כתת-אוכלוסייה הדורשת טיפול מיוחד. בשנת 1996, איגוד השימור העולמי (IUCN) הכריז עליה כעל אוכלוסייה המצויה בסכנת הכחדה קריטית. בסקר שנעשה במצרים, סוריה ולבנון, לא אותרו פרטים חיים, אלא רק שרידיי שריונות אצל דייגים מקומיים.

​אין זה סוד כי בדומה לצבי הים, גם אוכלוסיית הצב הרך ניצבת בפני סכנות ממשיות המאיימות עליה. בין אם מדובר בהשפעות ישירות כציד או דיג ובין אם באופן עקיף, כפיתוח סביבתי, זיהום מתמשך, ייבוש בתי גידול לחים ועוד.

בעשרות השנים האחרונות מתחזקות ההשפעות השליליות של אותם גורמים עקיפים:
שינוי, צמצום וקיטוע בתי הגידול: מבין המפגעים הרבים, זהו אולי החמור מכולם, והוא כולל ייצוב של גדות נהרות ונחלים המונע גישה לאתרי קינון, הפעלת סכרים המעלים את מפלס המים, מקטינים את שטחי הקינון ומציפים אחרים, צמצום ואף מניעת גישה לאתרי קינון לצד החופים בשל פיתוח ועוד.
זיהום מים וחופים: שפכים ורעלים המוזרמים אל הנחלים יוצרים מפגעים חמורים בבית הגידול ופגיעה קשה באוכלוסיית בעלי החיים בכלל והצבים הרכים בפרט. גם השלכת אשפה בחופים מצמצמת משמעותית את אזורי הקינון הפוטנציאליים.
פעילויות אנושית: מסירות מנוע היוצרות סכנה פיזית מיידית ועד התגודדות רעשנית של מטיילים והאכלה בלתי מבוקרת על ידם. בנוסף, אחת הסכנות המוכרות ביותר היא הסתבכות ברשתות דייגים או בקרסי חכות. התוצאה: חנק או פציעה של הצבים. בהקשר זה יש לציין כי במקומות שונים בעולם (בעיקר באפריקה ובדרום-מזרח אסיה) ניצודים הצבים הרכים לשם אכילה או שימוש באבריהם למטרות רפואה עממית.

טורפים בטבע: עם או בלי האדם, קיני הצב הרך חשופים יחסית לטורפים. עם זאת, כמויות גדולות של אשפה שמושלכת לצד אזורי קינון מושכות שועלים, תנים, נמיות, גיריות וכלבים משוטטים הנוטים לחפור בקינים ולטרוף את הביצים.

צילום רנטגן של קרסי דיג נעוצות בושט של צב רך. צילום: ד"ר צחי אייזנברג, מרפאת "כל חי".

​בעבר הלא רחוק, ידע הצב הרך ידע ימים של שגשוג בארץ-ישראל. למעשה, עד תחילת המאה העשרים ניתן היה למצוא אותו ברוב נחלי החוף. גם כאשר קמה מדינת ישראל, מצאו החוקרים מאות פרטים של צבים רכים בוגרים, וכמה אלפי פרטים צעירים. כאמור, בשל שינוי, צמצום וקיטוע בתי הגידול בעשרות השנים האחרונות, כמו גם בגלל בעיות סביבתיות נוספות כזיהום ופעילויות אנושיות שונות, הצטמצמה אוכלוסייה זו באופן ניכר. כיום, האוכלוסיות הגדולות בישראל מצויות בשמורת החולה ובגן לאומי נחל אלכסנדר, ומספר הפרטים בכל אחד מבתי הגידול הללו נאמד בעשרות ספורות. בנוסף, חלקו המערבי של נחל אלכסנדר נחשב לאזור הקינון העיקרי של הצב הרך בישראל, ובעונה מצויים בו עשרות קינים.

ומה קורה בנחלי חוף אחרים? בנחלים נעמן, קישון, תנינים, עדה וירקון נספרו מאז שנות השבעים פרטים מועטים. כאמור, נצפתה גם נוכחות של צבים רכים במערכת הירדן (כולל בשמורת החולה) – זאת בשל העברת צבים רכים למערכת זו בשנות השישים.

באותה עת, סברו חוקרים ואנשי שמירת טבע כי העתקת הצבים תסייע להתרבותם ותרחיק מהם את סכנת ההכחדה. בתחילת שנות השמונים טענו גורמים מקצועיים ברשות שמורות הטבע (כיום: רשות הטבע והגנים) כי יש לנסות ולהוציא משם את הצבים הרכים ולהשיבם לנחלי חוף מתאימים, ובעיקר לאלה שישוקמו. זאת בשל העובדה כי מין זה אינו "שייך" למערכת הירדן, ונחשב בה מין פולש העלול להפר את האיזון האקולוגי. כיום פועלים ברשות הטבע והגנים לפי תוכנית מסודרת להעברת צבים רכים בוגרים משמורת החולה אל נחלי החוף.
עם זאת, סביר כי לולא העברה ראשונית זו, היו הצבים הרכים נעלמים מנופי הארץ.

​תפיסה חדשה ברשות הטבע והגנים הביאה לשינוי מקיף ולאישוש ממשי של אוכלוסיית הצבים הרכים בשנים האחרונות. בעוד שבעבר ההתמקדות הייתה בעיקר בנחל אלכסנדר, הרי שמאז שנת 2004 הורחב הטיפול לנחלי חוף אחרים. אז מה אפשר לעשות בכדי לסייע לצב הרך? ניתן לתאר את הפעולות השונות בכמה רמות.

שיקום נחלים: הנושא הופקד על ידי המדינה בידי המשרד להגנת הסביבה, המרכז את תכנון וביצוע השיקום ותיאום בין הגופים שונים. כמו כן, הוקמו מנהלות ורשויות לשיקום נחלים ספציפיים (כגון ירקון, קישון ועוד). השיפור באיכות ובכמות המים בנחלים מסייע לאוכלוסיית הצב הרך: בפרויקטים מעין אלו, משלבים ברשות הטבע והגנים עבודות שונות, כגון פתיחת סבך בגדות הנחלים (כדי ליצור מקום קינון לנקבות הצבים). כך נעשה למשל בירקון, בנחל אלכסנדר ובשמורת עין אפק.

סקרי קינון בנחלי החוף: סקרים אלו מבוצעים מדי שנה במשך תקופת הקינון, ומספקים לגורמים המקצועיים תמונת מצב עדכנית. כך למשל, הסקרים שהתבצעו בעת האחרונה גילו כי קיני צבים רכים מצויים בכל נחלי החוף (למעט בנחל פולג). הסקר מספק ידע מחקרי רב על חייהם של הצבים הרכים – מה שמאפשר לדעת כיצד לשמור עליהם בעתיד.

גידור קינים: אופציה זו חשובה לטיפול חלקי בבעיית הטריפה. במהלך השנים היו ניסיונות רבים להתאמה בין גידור הקינים לבין אופיו המיוחד של כל בית גידול. בין השיטות שנוסו: הגנה מטורפים על ידי גדר היקפית בגדה (בגן לאומי נחל אלכסנדר) וכן הגנה נקודתית על ידי רשתות מיוחדות בצורת כובעים המגנות על קנים ספציפיים (נחל נעמן).

חוות קינון: בדומה לפעולות המבוצעות בעניין צבי הים, גם את קיני הצבים הרכים ניתן להעתיק ממקום למקום. בחוות הקינון ישנה אפשרות לגדר כל קן בנפרד, וכמובן – את החווה כולה. מעבר להגנה, אופציה זו מאפשרת ניטור מדויק של בקיעת הקינים ושילוח קל ובטוח יחסית של הצבונים אל הנחל. דוגמה מעניינת מצויה במורד נחל קישון, שם הוקמה חוות קינון מלאכותית שגודרה היטב. אל חווה זו הועברו קינים שנאספו מגדות הנחל.
יש לציין כי מאז שנת 2004, נערכת העברת קינים וצבונים שהודגרו במכלאת הדגרה בשמורת החולה אל נחלי החוף.


צילום: שיר רילוב

​​

איך אתם יכולים יעזור?

לא רק פקחי רשות הטבע והגנים או מדענים יכולים לשמור על הצב הרך, אלא כל אחד מאיתנו: ילדים, נערים ומבוגרים. באופן מפתיע, הדרך פשוטה מאוד:

  1. לא להאכיל חיות בר בכלל וצבים רכים בפרט, ולא להשאיר שאריות מזון בשטח.
  2. לא להשליך פסולת כגון ניירות, ניילונים ועוד.
  3. אם נתקלתם בצב פצוע או במצוקה, או אם ראיתם פעילות לא חוקית בקרבת הנחלים – דווחו בטלפון 3639*.