כלביים: זאב, תן ומיני השועלים

תיאור כללי

בישראל חיים בטבע חמישה מינים מקבוצת הכלביים:
זאב (Canis lupus) – המין הגדול ביותר בישראל במשפחת הכלביים;
התן (Canis aureus) – הכלבי הנפוץ ביותר בארץ;
ושלושה מיני שועלים, שהנפוץ שבהם הוא השועל המצוי (Vulpes vulpes).
כל הכלביים הם חיות בר מוגנות, ואין לפגוע בהם או לצוד אותם ללא היתר בכתב מרשות הטבע והגנים.
כלבים משוטטים (Canis familiaris) אחראים גם הם לנזקים רבים לחקלאות, אך אינם נחשבים לחיות בר ולכן חוק הגנת חיית הבר אינו חל עליהם. הטיפול בכלבים משוטטים הוא בסמכות הווטרינר האזורי. הטיפול למניעת נזקי הכלבים דומה לזה המפורט בפרק זה.

תזונה והתנהגות

הכלביים מוגדרים כאוכלי-בשר אך כולם מסוגלים לאכול גם מהצומח. כלבי הבר ממליטים בישראל באביב. גודל השגר (מספר הגורים בהמלטה) ושרידות הגורים מושפעים מאוד מכמות המזון הזמין באזור. רוב המזון מסופק, שלא מדעת, על ידי האדם. הכלביים פעילים בעיקר בשעות הדמדומים ובלילה. יללות הכלביים משמשות אמצעי תקשורת חשוב. קול היללות נישא למרחקים רבים ולכן קל לטעות ולחשוב שבעלי החיים המייללים קרובים ורבים ממה שהם באמת.

כלבת

במבצעי הרעלה גדולים שהתנהלו בישראל בשנות ה-60', בעיקר למניעת הפצת מחלת הכלבת , הושמדה אוכלוסיית הכלביים כמעט לחלוטין. לפעולה זו היו השלכות הרסניות ארוכות-טווח, שכללו גידול במספר המכרסמים וגידול ב נזקים לחקלאות . כיום מחסנים אנשי רשות הטבע והגנים ואנשי השירותים הווטרינרים את כלבי הבר בישראל נגד כלבת . החיסון נעשה באמצעות פיתיונות המפוזרים ממטוסים בשטחים הפתוחים.

נזקים לחקלאות

• פגיעה בצינורות השקיה וביריעות פוליאתילן.
• טריפה של עופות, כבשים, עגלים ופרות בעת ההמלטה.
• אכילת פירות, ירקות ומלונים.
• חדירה ליישובים והפחדת תושבים.
  

  טיפולים למניעת נזקים

מיגון נגד טריפות

האמצעי היעיל ביותר הוא גידור, חשמלי או קונבנציונאלי. הגובה הרצוי וסוג הגידור תלויים מאוד במין הכלבי המזיק. מומלץ להתייעץ בעניין זה עם פקח רשות הטבע והגנים. פרטים נוספים על הגידור נמצאים בחוברת "גידור למניעת כניסת חיות בר לשטחי חקלאות: עקרונות הקמה ותחזוקה", שהפיקה רשות הטבע והגנים. מומלץ גם להסדיר את ההמלטות במקומות מוגנים ככל שניתן.

הרתעה

תותחי גז, רדיו פועל ו"צ'קלקה" יעילים לזמן מוגבל. פקחי רשות הטבע והגנים משאילים חלק מציוד זה לחקלאים ומספקים הנחיות להפעלתו. אמצעי הרתעה אחר הוא הצבת כלבי שמירה בשטח.

הגנה על צינורות השקיה

כדי למנוע נזקי נשיכה יש להטמין צינורות פלסטיק, לכסותם במתכת או למרוח עליהם חומר דחייה על בסיס capsaicin (כגון "אדיר"). ניתן גם לרסס "אדיר" על יריעות כיסוי. פרטים נוספים נמצאים בחוברת "נזקי חיות בר לצינורות השקיה: אפיונים, בעלי חיים ופתרונות", שהפיקה רשות הטבע והגנים. החוברת נכללת גם בתקליטור המידע לחקלאי.
הגנה על יבולי פירות, ירקות ומלונים: ניתן להיעזר בגידור, בחומרי דחייה ובאמצעי הרתעה כגון כלבי שמירה. ניתן להשתמש בתותחי גז, בסירנות ובאורות חזקים. יש להשתמש באמצעים אלה לסירוגין ולהחליף ביניהם לעיתים קרובות למנוע הסתגלות ע"י חיות הבר.

צמצום במזון זמין

הקפדה על סניטציה, כלומר, סילוק פגרים וטיפול במזבלות, מקטין את אוכלוסיית הכלביים המקומית. העשרת השטח באשפה אורגנית והתרת גישה חופשית למקורות מזון מגדילה את מספר הכלביים.

ציד

דילול אוכלוסיות כלביים נעשה בעיקר ליד יישובים, במזבלות ובשטחי מרעה. השימוש ברעל, או חומר הרדמה נגד כלבי בר אסור בהחלט על פי חוק. החוק מתיר רק לפקחי רשות הטבע והגנים ולציידים בעלי היתר מפורש מרשות הטבע והגנים לירות בכלביים, או ללכוד אותם. אפשרות אחרת היא לפנות לפקח רשות הטבע והגנים לעזרה בקבלת אישור ממשרד הפנים להקמת "מפעל ראוי למניעת נזקי חקלאות", המאפשר לחקלאים להשתמש בנשקים לירות בכלביים (לאחר תיאום וקבלת היתר מפקח רשות הטבע והגנים). לעזרה בתחום זה יש לפנות לפקח רשות הטבע והגנים.

לכידה

לכידת כלביים דורשת מיומנות וציוד מיוחד והיא אסורה ללא היתר בכתב מפקח רשות הטבע והגנים.

החוק בישראל קובע

ציד ולכידה של חיות בר היא פעולה המותרת בישראל רק לפקחי רשות הטבע והגנים, או למי שהוסמך לכך בכתב על ידי רשות הטבע והגנים.
מדור מידע לחקלאים