למה לא להשליך פסולת? ולמה בעצם לא תמיד פחים?

הסיבה היא לרוב חוסר מודעות, וחוסר רצון להתאמץ להשליך את הפסולת במקום המיועד לכך או לפנות אותה עמכם. הנפגעים העיקריים והמידיים הם כמובן בעלי החיים אך לא רק הם.

הנזק של פסולת לבעלי החיים

בבטנה של יעלה נמצאו כ-5.5 ק"ג מגבונים שאכלה, באזור המחיה שלה. אלו מגבונים שהושלכו על ידי מטיילים והפכו למלכודת מוות עבורה.

צבי הים בולעים עשרות שקיות ניילון בחשבם שמדובר במדוזות, המזון הטבעי שלהם או שהם מסתבכים בפסולת פלסטיק ונפגעים.

קיפודים ומכרסמים מפתחים מחלות עקב אכילת פסולת ושאריות מזון שלנו בני האדם.

יש אינסוף דוגמאות לפגיעת בעלי חיים מפסולת. מגבונים, שקיות, קופסאות שימורים, שאריות מזון. כל אלו מלכודות עבור בעלי החיים שמסתיימות לא פעם בצורה קשה.

בנוסף, מדובר גם במפגע תברואתי ואסתטי, אף אחד מאתנו לא היה רוצה לטייל בשביל עמוס אשפה או לשחות בים מוצף פסולת. לכן, הימנעות מהשלכת פסולת בשטח, מלבד בפחים המיועדים לכך או לקיחת שקית אשפה בתיק או באוטו הן פעולות קטנות שהמשמעות שלהן גדולה. ותחשבו רגע מה לומדים הילדים כשהם רואים אתכם מקפידים על ניקיון הסביבה. כולם מרוויחים.

לאן נעלמו הפחים בשטחים הפתוחים?

במשך הרבה שנים היו לאורך המסלול פחי אשפה, אך עם הגידול בכמות המבקרים, נוצר מצב שהמסלול פשוט מלא בזבל. הפחים מתמלאים במהירות, מטיילים עורמים ועוד ועוד, וכאשר אי אפשר יותר, שמים את השקית לצד הפחים, עד שנוצרת ערימה ענקית של זבל.

פסולת שנשארת בשטח היא מקור משיכה לחיות בר, שינוי במארג המזון הטבעי ובדפוסי ההתנהגות שלהם. מיכלים ושקיות עלולים לגרום לבעלי חיים להיחנק מהאריזות ולמות בייסורים.

בשמורות טבע פתוחות, שאין בהן תשלום, אין אפשרות לפנות את האשפה בקצב שבה היא מתמלאת ולכן הוחלט להוציא את הפחים החוצה, ולבקש מהמטיילים לקחת איתם את האשפה שלהם – ולהשליך אותה בפח הגדול שהוצב בחנייה.

אספו אחריכם והשאיר נוף נקי

אנחנו מדינה קטנה עם תושבים רבים שאוהבים לטייל בנופים היפים. כדי שנוכל להמשיך לטייל בטבע הפתוח אנחנו צריכים לחזור ולקחת אחריות על הפסולת שלנו. אם בחרנו לצאת לטייל בטבע, או לעשות פיקניק – זו האחריות שלנו לקחת איתנו את האשפה שלנו ולהשליך אותה רק במקום מסודר. הטבע יישאר נקי, חיות הבר יישארו חיות בר ולא יסתמכו על מזון שנשאר בשטח, וכולנו נהנה משמורות נקיות.