משמעות הסניטציה ככלי ממשק לתנים ושועלים

מסקנות המחקר מראות שהפחתת מקורות מזון זמין תאפשר הפחתת אוכלוסיותיהן של טורפים, ותקטין הסיכונים לאדם ולמערכות הטבעיות הנובעים מצפיפותם הגבוהה של מינים כלביים ותמנע מוטיבציה לפעילויות הרעלה.

ריבוי ייתר של אוכלוסיות טורפים, כדוגמת תנים ושועלים (מינים מתפרצים), מהווה אחת הבעיות המשמעותיות בהיבטים של דחיקת מינים והפרת איזון של מערכות טבעיות, נזקי חקלאות מסוגים שונים וסיכונים להפצת מחלות מידבקות כדוגמת כלבת.

תופעה זו נפוצה ומוכרת באזורים רבים בישראל, והיקפה נרחב באזורים חקלאיים בפרט. בגליל העליון לדוגמא, אחד מענפי הגידול העיקריים בו הינו לולי מטילות. השטחים הפתוחים הסמוכים ליישובים החקלאיים כוללים מערכת אקולוגית עשירה. כחלק מהגידול מצטברת כמות ניכרת של פגרי עופות. במרבית יישובים אלה חסרה מערכת ראויה להסדרת הפסולת, והשלכת פגרי העופות בסמיכות ובתחומי היישוב הנה פתרון תדיר. שפע מקורות המזון לאוכלוסיות הכלביים מוביל להצלחת רבייה גבוהה בקרבם ולגידול ניכר בשיעור התפוצה שלהם בסביבת האדם ובבתי הגידול הטבעיים שמסביב.

נמצא שצפיפות השועלים בגליל גדולה פי 5 לערך ביישובי לולים לעומת צפיפותם באזורים הפתוחים.
למצב זה מספר השלכות:

1. תרומה רבה לפוטנציאל העברת מחלות (כלבת, שפעת עופות וכד')
2. פעולות "דחק" של חקלאים – קרי הרעלות
3. פוטנציאל לפגיעה רבה במערכות האקולוגיות הסמוכות כתוצאה מהפרת האיזון האקולוגי.

במחקר שנערך בשנים האחרונות הוחלט לנסות ולהעריך את השפעת "עודפי מזון זמין" על אוכלוסיות טורפים, והשפעתם של אלה על חברת היונקים במערכת אקולוגית שכנה. בשלב השני של המחקר משולבים טיפולים של "הפחתת מזון זמין" ביישובים הנבחנים לצורך בחינת ההשפעה על אוכלוסיות הטורפים ועל המערכת האקולוגית הסמוכה.
המחקר התחלק לשני שלבים: בשלב הראשון בוצע משדור של השועלים והתנים ברחבי כל אחד מן המושבים. בשלב השני, שארך ארבעה חודשים, בוצעה חלוקה של כל מושב לשני חלקים. במחצית אחת נותרה התנהלות הלולים כשהייתה קודם לכן ובחלקו השני בוצע ניסוי של "הפחתת מזון זמין".

המעקב אחר התנים והשועלים גילה שהם נמשכים לאזורי הלולים שמהווים מקור מזון עשיר עבורם. ניסוי "הפחתת המזון" שבוצע בדק את ההשפעה של סילוק מזון על פעילות השועלים והתנים. לצורך ההשוואה הצבנו בכניסה לכל לול פעיל בחצי הדרומי של כל מושב פח אשר שימש את החקלאים לזרוק את פסדי העופות, לעומת החצי הצפוני של אותו מושב בו לא ביצענו פעולה זו. פעמיים בשבוע ביצענו פינוי של הפחים לאתר מוסדר על מנת לצמצם את זמינות המזון עבור התנים והשועלים תוך שאנו ממשיכים לעקוב אחר תנועותיהם.

תוצאות הניסוי: חלה ירידה משמעותית במספר התנים והשועלים המשוטטים (כמו גם כמות החתולים המשוטטים) במחצית כל אחד מהמושבים בהם בוצע הניסוי. במהלך תקופת הניסוי זיהינו שינויים ברורים ושונים בין המינים, שבאו לידי ביטוי באופי השחור של הפרטים מבחינת גודל תחום המחייה, מרכזי הפעילות ובהעדפות שימושי הקרקע. התנים ביצעו תנועה מהירה יותר מחוץ לאזור הניסוי לכיוון מחצית המושב האחרת או היגרו לאזור אחר. השועלים יצאו מאזור המושב בקצב איטי יותר אל עבר השטחים הסמוכים לאחר שפחתו העופות ששימשו להם מקור מזון קבוע. בנוסף מצאנו כי החשיפה לניסוי "הפחתת מזון זמין" גרמה להפחתה בשיעור שרידות השועלים (עד ל-0% לאחר 8 חודשים) ואת שרידותם של התנים עד לכ-25% תוך שמרביתם עזבו את שטח המושב.

ניסוי זה הראה את ההשפעה הרבה של פסדי לולים על פעילות השועלים והתנים בתחומי המושב, ושבעזרת פינוי מוסדר שלהם, ניתן להפחית באופן משמעותי את פעילותם ואת הנזקים הנגרמים עקב נוכחותם. חשוב לציין שצפיפות גבוהה זו של טורפים אלה מהווה בעיתיות הן כתוצאה מריבוי נזקי חקלאות, הן בסיכון להעברת מחלות והן בהפרעה לתושבים ולתיירים כתוצאה מהחשש מפעילותם בסמוך לבתי התושבים. החקלאים באזור בו בוצע הניסוי הבחינו בעצמם בשינוי המשמעותי והביעו שביעות רצון גבוהה ביותר מהתוצאות. באחד המושבים (ספסופה) הביע ועד המושב נכונות ליזום את המשך הפינוי המוסדר של פסדי העופות והוספה של פחים לכל המשקים מתוך הבנה שבדרך זו ניתן לשפר את איכות חייהם ולהפחית את הפרעת התנים והשועלים, ולהיות אחד היישובים המובילים בפעילות מסוג זה.
מסקנות המחקר מראות אם כן שהפחתת מקורות מזון זמין תאפשר הפחתת אוכלוסיותיהן של טורפים בטווח קצר יחסית, ותקטין הסיכונים לאדם ולמערכות הטבעיות הנובעים מצפיפותם הגבוהה של מינים כלביים ותמנע מוטיבציה לפעילויות הרעלה. כמו כן, פעילות סניטציה מייתרת במידה רבה את הצורך בפעילות דילול טורפים כאמצעי לטווח הארוך בפעילות ממשק אוכלוסיות הטורפים.