סקירה פיזית של מרחב שקמה

25.05.2022

מרחב שקמה מהווה חוליה מקשרת בין שפלת יהודה לבין חוף הים ממזרח למערב, ובין מישור החוף לספר המדבר מצפון לדרום.
פני השטח מגוונים אך בעלי הבדלים מתונים בין מרכיביהם, וכוללים רכסי כורכר והמרזבות שביניהם, בתרונות, תלים ארכיאולוגיים, וגבעות נמוכות.

מערות במצוק הכורכר. נחל דורות. צילום שירה בלוך מערות במצוק הכורכר. נחל דורות. צילום שירה בלוך

הטופוגרפיה במרחב שקמה

שטח התכנית של פארק השקמה כולל 330 אלף דונם, המתפרסים בין גובה פני הים, עד 250 מ' מעל פני הים במזרח, לאורך כ-30 ק"מ קו אוויר. הדבר יוצר שיפוע מתון של פחות מ-0.01%.

המרחב מהווה חוליה מקשרת בין שפלת יהודה לבין חוף הים ממזרח למערב, ובין מישור החוף לספר המדבר מצפון לדרום. פני השטח מגוונים אך בעלי הבדלים מתונים בין מרכיביהם, וכוללים רכסי כורכר והמרזבות שביניהם, בתרונות, תלים ארכיאולוגיים, וגבעות נמוכות.

האקלים במרחב שקמה

שטח מרחב שקמה חופף את מה שמכונה "ספר המדבר" – זהו אזור אקלים צחיח למחצה, הנמצא באזור המעבר בין האקלים הים תיכוני לאזור אקלים ערבתי. הוא מאופיין בשתי עונות עיקריות: קיץ ארוך ויבש, וחורף קצר עם משקעים בכמות בינונית עד נמוכה.

ישנם הבדלים משמעותיים בין צפון המרחב ומערבו לבין מזרחו ודרומו. ככל שמתקרבים לים ממערב ומצפינים, האקלים נעשה יותר ים תיכוני, וככל שמתרחקים מהים ומדרימים, האקלים מקבל מאפיינים יותר מדבריים.

משקעים: הממוצע השנתי הוא 380 מ"מ, טווח של 250-450 מ"מ. ממוצע של 45 ימי גשם בשנה. חלקם אירועי גשם קצרים ואלימים, בהם כמות רבה של גשם יורדת בזמן קצר. בכל שנה נרשמים אירועי ברד בודדים.

טמפרטורות: משרעת ממוצעת: קיץ: מינימוםC 190, מקסימום C310. שיא:C 460.

חורף: מינימוםC 60, מקסימום C200. שיא:C 20

לחות: במזרח המרחב שני גלי לחות גבוהה: בשיא החורף ובשיא הקיץ, עם ממוצע של 65-75 אחוזי לחות. באביב ובסתיו הלחות נמוכה. בקרבת החוף ישנה לחות גבוהה כל השנה. עומס חום ניכר ביולי ובאוגוסט, בכל המרחב.

רוחות: בקיץ ובעונות המעבר ישנה בריזה ימית יבשה במשך היום, המתחזקת אחר הצהרים. בלילה נושבת בריזה יבשתית חלשה. בחורף ישנה בריזה ימית בצהרים ואחר הצהרים, ובריזה יבשתית בערב, בלילה ובבוקר. משטר הרוחות בחורף כפוף להשפעת מערכות לחץ ברומטרי. מהירות הרוח לרוב אינה עולה על 45 קמ"ש בחוף, ו-35 קמ"ש בפנים המרחב.

ערפל: בכל שנה מתרחשים בין 10-15 אירועי ערפל, רובם באביב (מרץ – יוני).

סופות חול ואבק: מתחוללות בממוצע 2-3 פעמים בשנה, בדרך כלל בעונות המעבר.

שרב: בעונות המעבר נרשמים בכל שנה מספר מצומצם של אירועי שרב, הנובעים משילוב של טמפרטורות גבוהות, לחות נמוכה ורוחות מזרחיות יבשות, המלוות לעתים באובך.

סיכום והשלכות:

  • שונות אקלימית, יחד עם מגוון קרקעות, מאפשרת קיום למגוון בתי גידול;
  • תנודתיות במשקעים משפיעה על מפלס מי התהום והמאגרים העונתיים, דבר המשפיע על המערכת האקולוגית ועל החקלאות;
  • אירועי גשם קיצוניים ושטפונות, בשילוב עם סוג הקרקע יוצרים בעיית סחף קרקע מסיבי.

הטמפרטורות הנוחות יחסית בחורף ובעונות המעבר (להוציא ימי שרב), בשילוב עם שפע הירוק והפריחה המרשימה, מהווים יתרון לטיול ולפעילות פנאי ונופש בחורף, כאשר באזורים ניכרים בארץ ישנה מגבלה בשל מזג האוויר. עם זאת, יש לקחת בחשבון בעיית עבירות בחורף, באזורים בוציים.

קירטון וכורכר בנחל סד. צילום שירה בלוך

 

המסלע במרחב שקמה

החתך הגיאולוגי של מרחב שקמה כולל שכבות קירטון וחוואר מתקופת האיאוקן  בגבול השפלה (כ-65 מיליון שנה טרם זמננו), הנוטות מערבה ונעלמות בעומק, תחת סלעים מתקופת הניאוגן (25 מיליון שנה טרם זמננו).

שכבות הניאוגן כוללות חוואר מתצורת יפו במערב, ושכבות אבני חול מתצורת פלשת ותלכיד אחוזם במזרח.

שכבות אלה מכוסות בחול ובכורכר מתקופת הפלייסטוקן (כ-2 מיליון שנים טרם זמננו), ובין שכבות החול ישנה חמרה.

ברוב השטח מכוסים הכורכר והחמרה בחרסית, כאשר שכבת החרסית עבה יותר בשטח פשט ההצפה של הנחלים.

המפל – מחשוף קירטון בנחל פורה. צילום שירה בלוך

 

הכורכר

רוב הכורכר בארץ מופיע בשורה של רכסי אורך המקבילים זה לזה ולקו החוף. הרכסים הם תוצאה של "התאבנות" דיונות חול, שהיו במקביל לחוף ובקרבתו, ולפיכך רווחה הסברה שמיקומו של כל רכס מציין מיקום קו חוף קדום. גילם של שלושת רכסי הכורכר המערביים ביותר מתוארך ל-75,000 שנה. בין רכסי הכורכר קיימים אזורים נמוכים יותר הנקראים מרזבות. המרזבות מנקזות את הנגר מהרכסים שבצדן, ולעיתים גם מאזורים שמחוץ לתחום הרכסים. במרזבות מצטברות לרוב קרקעות אלוביאליות חרסיתיות (קרקעות סחף) ותוצרי בלייה של הכורכר. מכלול הכורכרים יושב על שכבות חרסית ימיות מתצורת יפו, המהוות את האקוויקלוד (שכבה אטימה) שמתחת לאקוויפר החוף (שכבה מחלחלת) ולכן מרחב שקמה עשיר במי תהום.

כורכר הוא אבן חול גירית, כלומר גרגרי חול האחוזים יחד ע"י חומר מלכד גירי. מידת פריכות הכורכר תלויה בחוזק ההתלכדות. גרגרי החול מגיעים מהנילוס, ומוסעים צפונה לאורך חופי הארץ ע"י זרמים ימיים. חול זה מצטבר על מדף היבשת וגם על החוף. מהחוף מוסע חלק מהחול לפנים הארץ ע"י רוחות. החומר המלכד הגירי מגיע משני מקורות עיקריים: שברי צדפים וקונכיות של יצורים ימיים הנפלטים לחוף, וחומר שהוסע ע"י רוחות ושקע שנית (חומר איאולי). "התאבנות" הדיונה נובעת מתהליכי המסת גיר, והשקעתו מחדש בין גרגרי חול, באופן המלכד אותם. לעתים הגיר מומס, נשטף מפני השטח לעומק ושוקע מחדש בעומק; לעתים הוא שוקע באותו מקום שבו הומס. תהליכים אלה: המסה, שטיפה לעומק והשקעה מחדש, הם למעשה חלק מתהליך ההתייצבות, המתרחש על גבי דיונות החול ובתוכן. עומק שכבת הכורכר, עובייה והרכבה תלויים בתנאי השטיפה, בכמות הגיר ובמשך הזמן בו מתרחש התהליך.

כורכר שנוצר בסביבה יבשתית, שניתן לתארו כ"דיונה מאובנת", הוא המרכיב העיקרי של רכסי הכורכר המערביים היבשתיים. קיים גם כורכר ממוצא חופי או ימי, בו אחוז הגרגרים נמוך, ואחוז החומר המלכד גבוה יחסית לעומת הכורכר היבשתי. למעשה אלו סלעי משקע חופיים או ימיים, שנוצרו משקיעה של גרגרי קוורץ ושברי קונכיות. רוב הכורכר החשוף, וכנראה גם רכסי הכורכר ב"מרחב שקמה", הוא ממוצא יבשתי, מאוחר יחסית (תצורת חפר, הכוללת גם חמרה). כורכר ממוצא ימי (תצורת פלשת) נחשף בעיקר במזרח המרחב.

ממערב למזרח האזור מאופיין בשתי וערב של רכסי כורכר ומרזבות. רכסי הכורכר מכוסים רובם בשכבה עבה של משקעים איאולים, המטשטשים את קווי המבנה ויוצרים מישורים וגבעות נמוכות, בהם רכסי הכורכר אינם שולטים בנוף.

 

רכסי הכורכר המערביים: רכס הכורכר הראשון נהרס ברובו כתוצאה מפעולת גידוד של הים, אולם שרידים ממנו נותרו עדיין במספר מקומות לאורך החוף. הרכס השני, המתגלה באזור זיקים, עובר במרחק של ק"מ אחד מהחוף וגובהו מגיע ל- 60-65 מ'. בין שני רכסי כורכר אלה משתרעת המרזבה הראשונה, הנמוכה כשלושים מטר מן הגבעות שלצידה. רכס הכורכר השלישי, נמוך ומקוטע יותר, מתגלה באזור קיבוץ כרמיה, כ- 3-4 ק"מ מקו החוף. שלושת רכסי כורכר אלה והמרזבות בניהן מכוסים ברובם חול נודד. הרכס הרביעי מרוחק מהחוף כ- 6 ק"מ, וגובהו מגיע ל- 70 מ' באזור יד מרדכי ומבקיעים. משני צדדי רכס זה משתרעות מרזבות רחבות: המרזבה המערבית מגיעה לרוחב של 1 ק"מ ויותר, והמרזבה המזרחית, שרוחבה נע בין 1-2 ק"מ, מכוסה בקרקע סחף הכוללת תערובת של חול, לס וחרסיות.

 

רכסי הכורכר המרכזיים: סימני ההיכר של רכסי הכורכר המרכזיים (החמישי והשישי) מטושטשים במידת מה, ולא בכל מקום ניתן לקבוע את רציפותם. רכס ברור למדי ניכר במרחק של 7-9 ק"מ מהחוף, באזור ארז ובית חנון. זהו הרכס הרחב ביותר. ניתן לזהות רכס נוסף בקו ניר עם, אור הנר וגברעם, שהוא כנראה ההמשך הדרומי של גבעות השרון המזרחי.

 

רכסי הכורכר המזרחיים: קשה יותר להבחין ברכסי כורכר שממזרח לשורת הרכסים האחרונה. רכסים אלה עתיקים מאוד, והשתנו בגלל בלייה וההשקעה. הנוף בחלקו המזרחי והדרומי של האזור, ממזרח לרוחמה, מאופיין בבתרונות. רוב השטח מכוסה בקרקע סחף ובחמרה, בעיקר בחלקו הדרום מזרחי. בכמה מקומות באזור השטחים מבותרים מאוד, ונפגעו קשות מסחיפת ערוצים. תופעה זו בולטת בעיקר בקרבת עמקי הנחלים הראשיים, בסביבות רוחמה ומשני צדי נחל שקמה.

מחשוף כורכר בחרבת גממה. צילום שירה בלוך

 

הקרקע  במרחב שקמה

ההיסטוריה הגיאולוגית של האזור כוללת סידרת הצפות או חדירות ימיות עם שלבי השקעה יבשתיים. המשקעים הימיים והיבשתיים המשולבים זה בזה, והתהליכים הגיאומורפולוגיים עיצבו את צורות הנוף. על התשתית הורבדו משקעים איולים (סחף רוחות) שיצרו את הקרקע. מקור הסדימנטים (משקעים) בשטחי הגבעות ובמישורים של צפון האזור, הוא אדמת לס. המדרונות והאפיקים מכוסים בלס מסחף נחלים, שנוצר מסחף משני של הלס האיאולי ומחומרים חרסיתיים שהוסעו ממדבריות הדרום לאזורנו על ידי הרוח, אליהם הצטרפו קרקעות סחף, שמקורן בהרים והן נפוצות בעיקר במזרח המרחב ובאפיקי נחלים. מערב המרחב מאופיין בחול דיונות, שהוסע על ידי הים. החול התקשה והפך ברובו לאבן חול גירית: כורכר. בשטחים המדרוניים הייתה סחיפה רבה, ובשטחים הנמוכים סחיפה מועטה, לכן במרחב ישנו מגוון קרקעות, החל מחול ומכורכר קדומים, ועד לקרקעות חומות כהות, שלא נפגעו עדיין מתהליכי הסחיפה.

מחשוף כורכר בחרבת גממה. צילום שירה בלוך

 

הידרולוגיה – משק מים ונחלים

מבנה האזור, קרקעותיו ואקלימו משפיעים וקובעים את המערכת ההידרולוגית שלו. נחל שקמה ויובליו יורדים מהרי חברון, בשטח אגן היקוות של כ- 750 קמ"ר, והוא אחד מהנחלים הגדולים והעתיקים במישור החוף. לנחל שקמה מתנקזים נחלים רבים. הגדולים ביניהם הם נחל אדוריים, נחל דורות ונחל חנון. מכיוון דרום מתנקזים לערוץ הראשי: נחל כלך, נחל סד, נחל חצב, נחל זדים ונחל חנון. מצפון מנקזים אליו נחל ברור ונחל עובד. מקורות המים העיקריים הם מי שיטפונות ומספר נביעות באפיק נחל שקמה, נחל אדוריים, נחל פורה ונחל סד. שיפוע הנחל מתון ובמהלכו יוצר פיתולים רחבים, דבר המעיד על היותו נחל קדום. הנחל זרם לכל אורך הזמן בו נוצר מראה האזור, לבד ממספר הפסקות עקב הפרעות במהלכו, וסתימתו בגלל גורמים שונים כגון: הצטברות סחף, גלישות עפר והתמוטטות של מצוקים קטנים אל אפיקו. גורם אחר, שהפריע בתקופות יצירת רכסי הכורכר השונים, ולמעשה "מפריע" עד היום לרוב נחלי הארץ וסותם את פיותיהם הוא הדיונות והחולות הנודדים. נחל שקמה נתון לפעילות מרובה של נגר עילי ושיטפונות. שטחי הניקוז הגדולים, עוצמת המשקעים ואדמת הלס האטימה לא מאפשרים חילחול מים. אי לכך, מיעוט מים ומיעוט צמחייה הם הגורמים העיקריים לסחיפה ולהיווצרותם של בתרונות. השיטפונות יוצרים בקטעים של הנחל גדות תלולות, עם מצוקים נמוכים. הזרימה החזקה וקרקע הלס האטומה מונעים חלחול מים אל מאגרים תת קרקעיים, אך מסייעים לאגירת מים בבורות וסכרים.

חולות ונחל. נחל שקמה בחולות זיקים. צילום שירה בלוך

 

יחסי גומלין בין המסלע, הקרקע והגיאומורפולוגיה

המסלע והקרקע, יחד עם התהליכים הגיאומורפולוגיים המתרחשים בהן, בהשפעת ההידרולוגיה, יוצרים ומעצבים את תשתית הנוף של המרחב:

  • במרחב ישנו מגוון גדול של קרקעות, הנובע הן מהשונות האקלימית, הן מסלע המצע והן ממקור הקרקע: חול דיונות שמקורו בים, קרקע איאולית שהוסעה ברוח (לס) וקרקע אלוביאלית – סחף שהובל על-ידי נחלים;
  • מיקומו של מרחב שקמה ב"ספר המדבר", יחד עם קרבתו לים, הופכים אותו לגבול תפוצה של מספר קרקעות, ומתקיימים בו מספר "מפגשים" מעניינים בין סוגי קרקעות: גבול ההתפשטות הצפוני של קרקעות הלס הטובות לחקלאות – קרקעות הלס מרובדות עד לנחל שקמה, כאשר צפונה ממנו נמצאות אך שכבות מועטות וקטנות יותר של לס; גבול התפוצה הדרומי והמזרחי של הכורכר, וגם אחד האזורים היחידים בהם נותרו שטחים נרחבים יחסית של רכסי כורכר פתוחים; "קו מגע" מזרחי בין כורכר לקירטון (באזור "הברך" של נחל שקמה), וצפוני בין כורכר ללס;
  • הרגישות ההידרולוגית לזיהום מי תהום מושפעת מקיומה של שכבה מחלחלת וממידת חדירות הקרקע. האזור המערבי החולי חדיר יותר לנגר, ולכן רגיש יותר לזיהומים, לעומת שכבות הלס האטימות יחסית לחלחול נגר, המאפיינות את חלקו המזרחי של המרחב;
  • נחל שקמה מהווה אלמנט מקשר בין מגוון הנופים במרחב, כאשר נופיו משתנים ממזרח למערב בהתאם לאופי האזור בו הוא עובר: רכסי כורכר, עמקי סחף או דיונות חול. אגן הנחל מנקז בעיקר נחלים שבאים מדרום. באזורים המישוריים יחסית בחלק הצפוני מערבי של אגן הנחל נוצרות בעיות ניקוז;
  • מגוון הקרקעות, יחד עם השפעות גיאומורפולוגיות המעצבות את הנוף בדינמיות, יוצרים עושר נופי ואקולוגי, המאפשר בתי גידול מגוונים של בעלי חיים וצומח, וכולל תופעות ייחודיות כמו נוף הבתרונות באזור רוחמה. מגוון זה משפיע גם על אפשרויות ניצול הקרקע לשימושים חקלאיים – מטעים, גד"ש ומרעה.
מחשוף קירטון בנחל פורה. צילום שירה בלוך

 

להלן עזרים והפעלות לטיול ולהדרכה בנושא מסלע וקרקע במרחב שקמה: