פעילי לילה - על אנשים וחיות אחרות

23.09.2021

מה עושות האיילות בלילות? והצבועים? והתנשמות? עולם שלם מתקיים ממש כאן מתחת לאף שלנו. בזמן שאנחנו, בני האדם ישנים, לפחות רובנו זה הזמן לבעלי החיים לצאת החוצה מהמסתור ולקיים מעגל חיים שלם: אכילה, קיום טקסי חיזור, התרבות, הטלה ועוד.

מורנת מירנון זעמני - עמרי יוסף עומסי רשות הטבע והגנים מורנת מירנון זעמני - עמרי יוסף עומסי רשות הטבע והגנים

 

רוב בעלי החיים במערכות אקולוגיות הם פעילי לילה, והם מוצאים מזון על-ידי חוש הריח וחוש השמיעה. ציפורים לעומתן מוצאות את מזונן בעזרת חוש ראייה. גם למחזור השמש והירח יש כאן תפקיד חשוב כיוון שמשפיעים על הפעילות שלהם וכך גם הערפל ועננים שמשפיעים על כמות האור והחושך בזמן הזה. לכמות האור והחושך בלילה ישנה השפעה משמעותית בין יחסי טורף ונטרף בקרב בעלי החיים.  כך שבניגוד לאגדות הרווחות בלילות של ירח מלא, נתקשה יותר למצוא טורפי לילה מאחר והחיות הקטנות מוצאות מסתור מפני האור. לעומת זאת, בלילות חשוכים – יהיה קל יותר לראות את בעלי החיים הקטנים יוצאים ממחבואם.

אנו בני האדם התרגלנו להאיר את הלילה אך איננו מודעים לעולם המתקיים בחסות החשכה ובזכותה דווקא: צבות ים עולות להטיל את ביציהן, עופות לילה יוצאים לצוד וכך גם טורפים. אם שמעתם את קרקורי הצפרדעים בלילה דעו שהן בעיצומו של טקס חיזור נמרץ, ובמידה והאיזור מואר יתר על המידה הדבר יפגע בכל המארג האקולוגי הקיים. למעשה, מחקרים מראים כי תאורת יתר בלילה מביא לתופעה הנקראת "מדבור" כלומר הפיכת תאי שטח שלמים למדבריים מבחינת פעילותם של בעלי חיים.

כיצד נצליח אם כן, לטייל בלילה ובערב, בשעות הנעימות של היום מבלי להפריע לבעלי החיים?

רשות הטבע והגנים מציעה שלל פעילויות ערב ולילה באתרים מוגדרים וביניהם חניוני לילה וגנים לאומיים ובכך מאפשרת למי שחם לו מידי- וזה כולנו, ליהנות מהטבע בשעות הנעימות ולצמצם את הפגיעה בעולם החי.

הצלחתם לצאת מהבית ולהגיע לטבע בשעות הערב? היו זהירים וקחו לתשומת ליבכם, זוהי שעתם של בעלי החיים לצאת ולצוד את מזונם. אל תתקרבו לבעלי חיים, אל תאכילו או תפזרו מזון בשטח ואל תרעישו. הלילה בטבע מלא קולות וצלילים שמשמיעים בעלי החיים. בחרו מקום המרוחק ככל האפשר מאנשים או ממקורות רעש. שבו בדממה במשך כמה דקות. מומלץ אפילו לעצום עיניים כדי למקד את תשומת הלב בחוש השמיעה. לאחר מכן ספרו זה לזה – מה הצלחתם לשמוע? אם לא זיהיתם את בעל החיים המסוים נסו לפחות להגדיר את הסוג שלו – האם זה ציפור, דו־חי, יונק או חרק? תוכלו לחזור על התרגיל באזורים שונים, למשל בקרבת מקור מים, באזור של צמחייה סבוכה, באזור חשוף וכד׳. האם שמעתם צלילים שונים בכל מקום? צרצרים, תנים וצפרדעים הם כמה מבעלי החיים שאולי תצליחו לשמוע בלילה.

ישראל התברכה בעושר רב של חיות בר, אך רבות מהן נסתרות מעינינו משום שהן פעילות דווקא בלילות. על

כן, מפגש אקראי עם חיה לילית משאיר בדרך כלל בצופה רושם עז ורצון לפגוש בה שוב. תיעוד מצולם מציג כמה

מחיות הבר הליליות בישראל וחושף מעט מחייהן המסתוריים.

צבוע

הצבוע המפוספס הינו המין היחיד בארץ ממשפחת הצבועיים (Hyaenidae) וגְדול הטורפים היבשתיים בישראל. הפסולת שאנו משאירים וזמינות המזון וכמותו ביישובי האדם מושכים בשנים האחרונות את הצבועים מן השטחים הפתוחים אל יישובי האדם. הצבועים למדו להתרגל לקרבת האדם ולאבד את הפחד ממנו, והם מתועדים בתדירות הולכת וגדלה בקרבת יישובים, מפעלים ובסיסי צבא, במיוחד במרכז הארץ ובדרומה. הצבועים למדו להתרגל לקרבת האדם ולאבד את הפחד ממנו והם מתועדים בתדירות הולכת וגדלה בקרבת יישובים בעיקר במרכז הארץ ובדרומה. הצבוע המפוספס הינו המין היחיד בארץ ממשפחת הצבועיים (Hyaenidae) וגְדול הטורפים היבשתיים בישראל (משקלו של צבוע בוגר כ-35 ק"ג בממוצע). הצבועים הם פעילי לילה ונצפים ביחידות בדרך כלל. נראה שהאם היא האחראית העיקרית לגידול הגורים, והם נמצאים עימה לעיתים עד גיל שנה וייתכן אף יותר. מחקר שנעשה בקניה הראה כי הצבועים אינם מונוגמיים – כמחצית משגרי הגורים שנבדקו הכיל צאצאים מאבות שונים. הצבועים מקיימים תקשורת עם פרטים אחרים בכמה דרכים: באמצעות הסתמרות שיער הרעמה והזנב, בתקשורת כימית באמצעות בלוטת ריח שבעזרתה הם מסמנים נקודות בשטח, ובתקשורת קולית. צבועים יכולים לכסות מרחקים עצומים בהליכה. בארץ צבוע שהושב לטבע לאחר שיקום מפציעה כיסה יותר מ-1,000 קמ"ר בתוך חודשים מעטים. [11:02, 10.8.2021] שלומית שביט: על פי הערכות איגוד שמירת הטבע העולמי ( (IUCN, מספר הצבועים המפוספסים בעולם עומד על פחות מ-10,000 פרטים והאוכלוסייה הכוללת מוגדרת במגמת ירידה. במזרח התיכון מצבו מוגדר בדרגת סיכון חמורה אף יותר. גורמי הסיכון העיקריים לצבועים בארץ הם הרעלות ודריסה (הצבועים נוהגים לאסוף בכבישים פגרים של בעלי חיים שנדרסו, ונדרסים בעצמם). על גורמים אלו יש להוסיף רדיפה והרג מכוון על ידי האדם – אם עקב אמונות תפלות ופולקלור ואם לצורך סחר באיברי גוף לשימוש ברפואה מסורתית. משתמשים בהם גם בקרבות כלבים או כחיות מחמד. בשטחי הגדה המערבית מתועדים בקביעות מקרי דריסה וירי בצבועים.

[11:04, 10.8.2021] שלומית שביט: על פי הערכות איגוד שמירת הטבע העולמי ( (IUCN, מספר הצבועים המפוספסים בעולם עומד על פחות מ-10,000 פרטים והאוכלוסייה הכוללת מוגדרת במגמת ירידה. במזרח התיכון מצבו מוגדר בדרגת סיכון חמורה אף יותר. גורמי הסיכון העיקריים לצבועים בארץ הם הרעלות ודריסה (הצבועים נוהגים לאסוף בכבישים פגרים של בעלי חיים שנדרסו, ונדרסים בעצמם). על גורמים אלו יש להוסיף רדיפה והרג מכוון על ידי האדם – אם עקב אמונות תפלות ופולקלור ואם לצורך סחר באיברי גוף לשימוש ברפואה מסורתית. משתמשים בהם גם בקרבות כלבים או כחיות מחמד. בשטחי הגדה המערבית מתועדים בקביעות מקרי דריסה וירי בצבועים.

הצבוע והאדם בישאל

הצבוע המפוספס מצוי בכל חלקי הארץ. הצבועים מותאמים לאכילת פגרים, אך ניזונים גם ממקורות אחרים: מבעלי חיים קטנים, איטיים או פצועים וחלשים, אשפה, מזון חתולים ומפירות וירקות. הם נחשבים ל"סניטרים" של הטבע מפני שבאכילת הפגרים והפסולת הם מנקים את הסביבה, וכך מונעים הפצה של מחלות. אולם בשנים האחרונות הפסולת שאנו משאירים וזמינות המזון וכמותו ביישובי האדם מושכים אותם מן השטחים הפתוחים אל יישובי האדם. הצבועים למדו להתרגל לקרבת האדם ולאבד את הפחד ממנו, והם מתועדים בתדירות הולכת וגדלה בקרבת יישובים, מפעלים ובסיסי צבא, במיוחד במרכז הארץ ובדרומה. במודיעין צבועה צעירה אף למדה לבסס את עיקר מזונה על שאריות מזון שמצאה בעיר בצפון הארץ תועדו צבועים בקרבת משקי בקר.

חיות בר נמנעות מעימות עם בני אדם בדרך כלל, ומעולם לא תועדה תקיפה ע"י צבוע מפוספס בטבע בישראל. אף על פי כן חשוב לזכור שסביבת האדם אינה מקומו הטבעי של הצבוע והתנהגות של חיית בר עלולה להיות בלתי צפויה ולסכן אותם ואותנו.

הצבוע המפוספס מצוי בכל חלקי הארץ. הצבועים מותאמים לאכילת פגרים, אך ניזונים גם ממקורות אחרים: מבעלי חיים קטנים, איטיים או פצועים וחלשים, אשפה, מזון חתולים ומפירות וירקות. הם נחשבים ל"סניטרים" של …

צבאים

בישראל שלושה מיני צבאים: הצבי הארצישראלי, צבי הנגב וצבי השיטים, המוגנים על פי החוק להגנת חיית הבר (תשט"ו 1955) ואסורים בצייד. עם זאת בעשורים האחרונים נמצאים מינים אלה בסכנת הכחדה עקב צייד בלתי חוקי, ריבוי יתר של תנים וזאבים הטורפים את העופרים והקטנת שטחי מחייה טבעיים שהפכו לשטחים חקלאיים ועירוניים.

בעבר הייתה תפוצתו של הצבי הארץ-ישראלי נרחבת והקיפה את ישראל ואת המדינות השכנות לה, אולם הוא נכחד בהן. רק בישראל – בצפונה ובמרכזה – נותרה אוכלוסייה, כך שהיום הצבי הארץ-ישראלי הוא אנדמי לישראל. בעשורים האחרונים הצטמצמו אוכלוסיות המין גם בה מכמה סיבות, בהן הרס בתי גידול טבעיים וקיטוע שטחים פתוחים, ציד לא חוקי של צבאים והתרבות יתר של טורפים טבעיים בגלל מזון זמין שמשאיר האדם. במקומות מסוימים נפגעה האוכלוסייה פגיעה אנושה ממחלת הפה והטלפיים, והיום הצבי הארץ-ישראלי הוא בסכנת הכחדה עולמית וחשוב מאוד לשמור עליו מפני הכחדה.

הצבי קל הרגליים, בעל המראה העדין, הפך בארץ לסמל ליופי ולאצילות. הצבאים חיים בנופים פתוחים בבתות ובחורשות, וכן בשולי שדות ובאזורי חולות, ובעבר פגשו בהם באקראי רבים מהמטיילים בטבע, מפגש שנחרת פעמים רבות בזיכרונם בזכות יופייה של החיה המיוחדת והופעתה הפתאומית.

צבי ים

בשטח הימי של מדינת ישראל ניתן לפגוש בצבי ים מארבעה מינים: בים סוף חיים צב הים הירוקים, הגלדיים והקרניים, אם כי לרוב הם אינם מקננים בחופים שבשטח מדינת ישראל. בים התיכון נמצא שוב את הצבים הירוקים והגלדיים, אך גם את צבי הים החומים. הצבים הירוקים והחומים מקננים בחופי הים התיכון שבשטח מדינת ישראל, כמו גם בחופי המדינות השכנות (סוריה, לבנון, מצרים, קפריסין, טורקיה ויוון). צב הים הגלדי, לעומת זאת, אינו מתרבה בים התיכון, אלא רק "מבקר" בו. הצבים הגלדיים נכנסים לים התיכון מהאוקיאנוס האטלנטי, בחיפושם אחר מזון, וחוזרים אל האוקיאנוס על מנת להתרבות בחופי מרכז אמריקה ואפריקה.

​כך שלמעשה, צבי הים החומים והירוקים של הים התיכון, הם היחידים המקננים בחופי ישראל. עונת הרבייה של שני המינים באזורנו מתרחשת בין פברואר ליוני, אז נפגשים הזכרים והנקבות בקרבת החוף על מנת להזדווג. ההזדווגות עצמה מתרחשת בפני המים או תחתם, ועשויה להמשך שעות ארוכות. נקבה עשויה להזדווג עם זכרים שונים ולאגור את הזרע בגופה, כך שצבר ביצים שיוטל בקן אחד עשוי להכיל צאצאים של זכרים שונים.

עונת ההטלה, המתרחשת בישראל בין החודשים מאי ואוגוסט, נקבת צב הים הירוק או החום תטיל יותר מפעם אחת – נקבת צב ים ירוק תטיל בדרך כלל שלושה קינים (80-130 ביצים בכל קן), ואילו נקבת צב הים החום תטיל בדרך כלל שני קינים (50-80 ביצים בכל קן). בעוד שהזכרים מתרבים בכל שנה, נקבת צב ים ירוק תתרבה אחת לשלוש שנים, ואילו נקבת צב הים החום תתרבה אחת לשנתיים. כך שתיאורטית, נקבת צב ים ירוק או חום מטילה בממוצע קן אחד בשנה.

נקבות צבי הים חוזרות להטיל את ביציהן, על פי רוב, באותו חוף בו הן עצמן בקעו. עם זאת, במהלך עונת ההטלה, עשויה הנקבה להטיל קן אחד בחוף מרוחק מחוף ההטלה הקבוע שלה. תופעה זו היא ככל הנראה אמצעי טבעי להתפשטות גיאוגארפית של המין, ומנגנון השרדותי במקרה של הרס חוף ההטלה – לא להחזיק את כל הביצים בסל אחד!

לאחר כחודשיים ממועד ההטלה, במהלך הקיץ, יגיחו האבקועים מן הקן באישון לילה, וינווטו בזחילה אל הים. הראשונים לבקוע יחבטו בביצים האחרות בקן, וכך יעודדו את אחיהם לבקוע גם הם. בשלב זה, עדיין אין הם מגיחים מן הקן, אלא נשארים בו עד שלושה ימים. האבקועים בוקעים כשלבטנם עדיין מחובר שק חלמון המזין אותם. רק לאחר מספר ימים בקן, שק החלמון יתרוקן, יתייבש וינשור, והחיבור אל חלל הבטן ייסגר. רק בשלב זה מוכנים האבקועים להגיח מן הקן ולזחול אל הים. בדרך כלל מרבית האבקועים בקן מגיחים יחד, באותו הלילה.

צבי הים של הים התיכון מטילים בעיקר בחופי האגן המזרחי של הים. מומחים מעריכים שכיום ישנן כ-2,500 נקבות צב ים חום מטילות, ורק כ-450 נקבות צב ים ירוק מטילות. בישראל כ- 150 מטילות חומות, ורק כ- 15 מטילות ירוקות. רשות הטבע והגנים פועלת לשיקום אוכלוסיית צבי הים של הים התיכון, החומים והירוקים, באמצעות שני פרויקטים ארוכי טווח: ממשק העתקת הקינים השנתי – במסגרתו קינים של צבי ים מועתקים לחוות מגודרות לצורך הגנה עליהם, והפרויקט הירוק – גרעין רבייה לצב הים הירוק. בנוסף, רשות הטבע והגנים פועלת להצלת מיני צבי הים באמצעות הכרזה על שמורות ימיות, טיפול בצבים פגועים במרכז ההצלה, במחקר וניטור אוכלוסיית הצבים, ובהגברת מודעות הציבור באמצעות סיורים מודרכים ובאמצעות פרסומים בכלי התקשורת וברשתות החברתיות.

סכנות ומפגעים

צבי הים חשופים למפגעים וסכנות מיום היוולדם. האבקועים המגיחים מן הקן מנווטים לכיוון האור הבוהק ביותר. בחופים נטושים ושוממים – הים הוא האזור הבהיר ביותר בחוף, בזכות אור הירח המשתקף בפני הים וקצף הגלים הבוהק,  והאבקועים מנווטים אליו בהצלחה. ברבים מחופי ישראל – תאורת כבישים, מסעדות ומבנים על חוף הים מבלבלת את האבקועים, וגורמת להם לזחול לכיוון הלא נכון. רבים מהאבקועים מתעייפים ומתים מתשישות עוד באותו הלילה. אחרים מגיעים לכבישים סמוכים ונדרסים. אלו ששרדו את הלילה, אך לא הצליחו להגיע לים, ימצאו את מותם במהלך היום כתוצאה מחשיפה לשמש, ידרסו על ידי כלי רכב הנוסעים על החוף או ייטרפו על ידי בעלי חיים שונים. עם הגעתם לים, על האבקועים, כמו גם הצבים הבוגרים, להתמודד עם שלל אתגרים קיומיים. הם מסתבכים בפסולת הצפה בים כגון רשתות דייג, חבלים ושקי פלסטיק; נקלעים לכתמי נפט ונפגעים כשנפט מצפה את גופם וחודר למערכת העיכול והנשימה; נידוגים ברשתות דייג, ונתפסים בקרסים; נפגעים ממדחפי סירות ומעבודות תשתית בים. ​צבי ים נפגעים גם באופן מכוון: ברחבי העולם צבי ים ניצודים באופן בלתי חוקי למטרת מאכל ועבור השריון שלהם, המשמש ביצירות אמנות בתרבויות שונות. גם ביצי צבי הים, הנחשבות למעדן בתרבויות מסוימות, נגנבות מהקינים ונסחרות למאכל. בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, צבי ים ירוקים ניצודו בים התיכון בצורה שיטתית. כאלפיים צבי ים ניצודו בחופי ישראל בכל שנה, מה שגרם לנזק כבד לאוכלוסיית הצבים המקומית. ​אוכלוסיות צבי הים סובלות גם מהרס חופי ההטלה – תוצאה של שימוש הולך וגובר של בני האדם בחופים. מבני מגורים ותיירות, מסעדות, כבישים, מפעלים ונמלים מצמצמים את שטח החוף הזמין לצבה המטילה. רעש, תאורה חזקה ונוכחות אנושית בחופים במהלך הלילה מפריעים לצבות העולות אל החוף להטיל ומפחידים אותן. נקבת צב ים שלא מצאה מקום הולם להטיל את ביציה תשוב אל הים מבלי להטיל אותן. יתכן שתנסה שוב למחרת, אך אם גם הפעם לא תצליח היא עשויה להטיל אותן בים, אז ודאי לא ישרדו, או חמור מכך – הביצים לא יוטלו, ובמקום זאת ירקבו בגופה ויגרמו למותה.

כלביים: זאבף תן ומיני השועלים

בישראל חיים בטבע חמישה מינים מקבוצת הכלביים:
זאב (Canis lupus) – המין הגדול ביותר בישראל במשפחת הכלביים;
התן (Canis aureus) – הכלבי הנפוץ ביותר בארץ;
ושלושה מיני שועלים, שהנפוץ שבהם הוא השועל המצוי (Vulpes vulpes).

כל הכלביים הם חיות בר מוגנות, ואין לפגוע בהם או לצוד אותם ללא היתר בכתב מרשות הטבע והגנים. כלבים משוטטים (Canis familiaris) אחראים גם הם לנזקים רבים לחקלאות, אך אינם נחשבים לחיות בר ולכן חוק הגנת חיית הבר אינו חל עליהם.

תזונה והתנהגות

הכלביים מוגדרים כאוכלי-בשר אך כולם מסוגלים לאכול גם מהצומח. כלבי הבר ממליטים בישראל באביב. גודל השגר (מספר הגורים בהמלטה) ושרידות הגורים מושפעים מאוד מכמות המזון הזמין באזור. רוב המזון מסופק, שלא מדעת, על ידי האדם. הכלביים פעילים בעיקר בשעות הדמדומים ובלילה. יללות הכלביים משמשות אמצעי תקשורת חשוב. קול היללות נישא למרחקים רבים ולכן קל לטעות ולחשוב שבעלי החיים המייללים קרובים ורבים ממה שהם באמת.

גירית מצויה

הגירית המצויה היא טורף פעיל לילה ממשפחת הסמוריים, הנפוץ בארץ בכל החבל הים תיכוני. למרות הדמיון בשם, היא אינה שייכת לאותו סוג כמו גירית הדבש, שבניגוד לגירית המצויה נמצאת בארץ בסכנת הכחדה חמורה.

בשעות האור הגירית מסתתרת במערכת מחילות חפורה היטב, ולכן אנחנו נתקלים בה בטבע לעיתים נדירות. בלילה הגירית יוצאת לאתר את טרפה, בעלי חיים קטנים, אך לא בוחלת גם בחלקי צמחים. לקראת החורף היא מעלה את צוברת שומן על ידי אכילה מואצת, לשימוש בעיתות מחסור במזון.

המבנה החברתי של הגיריות תלוי בצפיפות הפרטים בבית הגידול. כשהצפיפות רבה רק הזכר והנקבה הדומיננטים יתרבו. אולם בארץ האוכלוסייה דלילה, ולכן המבנה החברתי נע בין יחידאיים לבין זוגות מונוגמיים.

הקשר בין ההזדווגות לרבייה לא מחייב: נמצא שהגיריות מתחזקות את הקשר הזוגי באמצעות הזדווגויות שנמשכות כל עונות השנה. בנוסף, במקרים רבים ההפרייה מושהית וההריון מותאם לתנאי הסביבה, כאשר התגלה שבאותו המלטה יכולים להיוולד גורים לאבות שונים!

התקשורת בין הגיריות מפותחת וכוללת מאפיינים מגוונים, שסימון ריח הוא הבולט שבהם. הסימון נעשה באמצעות הפרשות ושתן. נראה שבאזורים בהם הגיריות מקיימות אורח חיים קבוצתי יש מאפיין ריח ייחודי לקבוצה.

דורבן

הדרבן (Hystrix indica) הוא בעל החיים הגדול בישראל מסדרת המכרסמים. אורך גופו כ-90 ס"מ, אורך זנבו כ-15 ס"מ ומשקלו כ-13 ק"ג. גופו של הדרבן מכוסה קוצים שאורכם עד 50 ס"מ. קוצי הדרבן משמשים לו רק להגנה פסיבית מפני טורפים, והוא אינו מסוגל "לירות" אותם. כשהדרבן חש סכנה הוא מסמר את הקוצים ואלו רוטטים ומשמיעים רעש מאיים.

תזונה והתנהגות

הדרבן הוא בעל חיים צמחוני הניזון לרוב מפקעות ומשורשים של צמחים. הדרבן הוא פעיל לילה. בשעות היום הוא מסתתר במחילות או בסבך צמחייה. דרבנים נעים בשבילים קבועים, תכונה המקלה על גילוי מאורותיהם ועל המקומות שמהם הם נכנסים לשטחים חקלאיים. הדרבנים הם בעלי חוש ריח מפותח.

עקרב

בישראל מוכרים כיום כ 21 מיני עקרבים משלוש משפחות שונות. הם נפוצים בכל בתי הגידול היבשתיים בישראל- מהחרמון ועד אילת. העקרבים פעילי לילה. במהלך היום הם מסתתרים במחילות או מתחת לנשר עלים או אבנים. וניתן למצוא אותם בעיקר בלילות קיץ חמים נטולי ירח ורוח. המעקב אחריהם באמצעות פנסי uv ויש להביא בחשבון את ההשלכות של פעילות זו על הסביבה, בעיקר באזורים מדבריים.

לעקרבים חשיבות רבה בשמירה על המערכות האקולוגיות הטבעיות בתרומתם למארג המזון הן כטורפים של מגוון רחב של בע"ח (מחולייתנים קטנים ועד לפרוקי הרגליים) והן כנטרפים בידי מגוון רחב של טורפים (יונקים קטנים, דורסי לילה וזוחלים).

שפיפון

אורך בוגר: עד כ-90 ס”מ (לרוב קצר יותר).

תיאור: נחש עבה ומגושם. גוון הגוף חום-אפור ולאורך הגוף כתמים מלבניים, לא סדורים, בצבע הכהה מהגוון הכללי של הגוף. בצדי הראש כתם חום הנמשך לאחור וכולל בתוכו את העין. מעל העיניים זוג קרניים המצופות בקשקשים קטנים. הראש רחב מאוד ביחס לצוואר. האישונים מאונכים.

ביולוגיה והתנהגות: נחש איטי ומגושם המתקדם בזחילה נחשונית ובזחילה לוליינית, ולעיתים אף בזחילה קווית. הפעילות ברובה לילית, ובימים קרירים אורב לטרף גם בשעות היום. כאשר מוטרד או חש מאוים, משמיע קולות נשיפה רמים באמצעות נשיפת אוויר. ציד הטרף מתבצע הן בזחילה וחיפוש אקטיבי והן ממארב בנקודות אסטרטגיות, דוגמת פתחי מחילות של מכרסמים. פרטים צעירים ניזונים בעיקר מלטאות, והבוגרים ניזונים ממכרסמים ומציפורים. בחודשים אוגוסט וספטמבר מוטלות עד 20 ביצים, והן בוקעות

כחודש לאחר ההטלה. תפוצה בישראל: מאכלס קרקעות מישוריות וערוצי נחל אכזב במרכז ובדרום-מערב הנגב. סכנה לאדם: ארסי.

קרקל

הקרקל שתחום תפוצתו בכל ישראל, הינו חייה ביישנית ונדיר מאוד לראותה בטבע . הקרקל אחד ממני החתולים המדהימים ביותר שהתהלכו ברחבי ישראל, נראה לעיתים נדירות באזורי המחייה הטבעיים שלו. ברשות שמורות הטבע מספרים כי הקרקל נמצא בסכנת הכחדה בעיקר בגלל פגיעה באזורי המחייה שלו והרס בית הגידול הטבעי. עד לפני כ-800 שנה חיו בישראל שבעה מינים של בני משפחת החתוליים: האריה, הנמר, הברדלס, חתול הבר, חתול הביצות, הקרקל וחתול החולות, והם מייצגים את כל טווח הגדלים וההתנהגויות של משפחת החתוליים. במרוצת השנים חלקם נכחד מארצנו מכמה סיבות: רבים ניצודו, שטחי המחיה שלהם הצטמצמו עקב התפשטות החקלאות וההתיישבות של בני האדם, ובתי הגידול שלהם נקטעו על ידי כבישים ותשתיות. במיני החתוליים הקיימים בישראל בימינו: חתול הבר וחתול החולות (מן הקטנים שבחתולים) הם אוכלי חרקים וחולייתנים קטנים, חתול הביצות אוכל דגים, עופות ומכרסמים. ואילו הקרקל טורף עופות ויונקים כגון ארנבות. במחקר שבוצע ע"י רשות הטבע והגנים ביחד עם צבא ההגנה לטבע נמצא שקרקלים אף טורפים שועלים. הקרקלים האפריקאים פעילים בעיקר במשך הלילה, אולם יצודו בחודשי החורף אף בשעות הבוקר. הקרקלים האסייתים פעילים בשעות בין ערביים ובזריחה. במשך היום הם מסתתרים בכוכים באדמה שננטשו בידי יושביהם, בצמחייה סבוכה ובנקיקי סלעים. הנקבות ההרות ימצאו על פי רוב במערות של דורבנים המרווחים ומוגנים מפני טורפים אחרים. הקרקל שוכן קרקע אולם מצטיין בטיפוס על עצים, הוא כנראה המהיר מהחתולים הקטנים. הקרקל שומר על הטריטוריה שלו על ידי הטלת שתן. הוא מתקשר בקולות יללה חתוליים ('מְיַאוּ'), נהימות ולחישות, נשמעו גם קולות המזכירים שיעול. הוא חי על פי רוב ביחידות, אולם נצפו פריטים מגילאים שונים המתקבצים יחד למטרות שונות

חזיר בר

חזיר בר הוא יונק אוכל-כול והוא חי בעדרים. הוא ניזון משורשים ופקעות, מחרקים, מזוחלים, מגרגירים, מבלוטים ואף מנבלות. יש מהם שאף צדים את טרפם. החזירים פעילים ביום ובלילה, אך בגלל תנאי מזג האוויר בארץ ופעילות האדם האינטנסיבית הם מעדיפים לחפש את מזונם בשעות הקרירות יותר – משעות הערב עד שעות הבוקר המוקדמות. בשעות היום הם מעדיפים להסתתר ולנוח במקום מוצל וקריר. בחורף ניתן לראותם בכל שעות היום.

לחזיר הבר בישראל אין אויבים טבעיים והוא מצליח להתמודד היטב עם שינויים בסביבה. כמו כן הוא סקרן ובעל יכולות למידה והתרבות גבוהות. כל אלו הפכו אותו בארץ (ובמקומות רבים בעולם) למין מתפרץ, כלומר מין שהגורמים המווסתים את אוכלוסייתו השתנו ובעטיים גודל האוכלוסייה ותפוצתה עלו עלייה חדה.

ביישובים רבים ברחבי הארץ נרשמות כניסות של חזירי בר בחיפוש אחר מזון זמין וקל להשגה, והם מוצאים אותו בשפע – בריכוזי פסולת, בפחי אשפה פתוחים, בנקודות האכלה של חתולי רחוב ובכל היצע מזון ממקורות מלאכותיים שהאדם הוא האחראי להם.