תרבות האדם, התיישבות ודרכים

מרחב שקמה היה בעבר הרחוק אזור של התיישבות אינטנסיבית. הסביבה הטבעית, יחד עם השינויים הגיאופוליטיים הכתיבו דפוסי התיישבות שונים בכל תקופה ותקופה. תרבויות הלכו ובאו, והשפיעו על דמותו וחשיבותו של האזור.

כיום, אזור נחל שקמה מהווה חיץ ירוק משובץ בישובים כפריים, בין שני מטרופולינים בנויים בצפיפות, אך לא כך היה הדבר בעבר. סקר האתרים במרחב מעלה, כי אזור נחל שקמה היה בתקופות מסוימות אזור חקלאי מיושב בצפיפות, שנהנה ממי מעיינות ומזרימה שיטפונית בחורף. באזור נמנו מעל למאה אתרים ארכיאולוגיים, ובנוסף להם שרידים פרהיסטוריים מרובים, הפזורים בשטח. תקופת השיא בהתיישבות באזור היא התקופה הכלקוליתית (האלף השישי עד האלף הרביעי לפנה"ס), ולאחריה תקופת הברזל (1200-586 לפנה"ס). הניגוד הבולט בין המצב היום לזה שהיה בעבר, מעמיד את החוקרים בפני השאלה, מה גרם לעלייתו ולירידתו של האזור? בעבר חשבו החוקרים, כי המהפכים שחלו בתקופות שונות משגשוג ופריחה לדלדול ועזובה, נגרמו כתוצאה משינויים אקלימיים ומכך שבעבר האקלים במרחב שקמה היה לח וקריר יותר. היום הדעה המקובלת היא, כי השינוי כרוך בגורמים אנושיים ובהעדפות שלטוניות.

השפעת הדרכים הראשיות העוברות באזור מרחב שקמה על חשיבותו

במערב המרחב עברה "דרך הים" שהוליכה ממצרים, דרך ארץ ישראל, צפונה לסוריה ולארצות "הסהר הפורה". באזור זה עוברים כיום כביש מס' 4, ותוואי מסילת הברזל שהמשיכה מארץ ישראל לכיוון מצרים. בתקופה העות'מנית היו לדרך זו, שהייתה בשימוש הנוסעים מיפו לעזה, שני נתיבים: נתיב מערבי, שעבר דרך העיירה מג'דל וכפרי האזור – חממה, ג'ורה, נעיליה; ונראה שלקראת סוף המאה ה- 19 התרחב השימוש בנתיב מזרחי יותר, קרוב יותר לתוואי הקיים של כביש מס' 4 . עדות לכך ניתן למצוא באיתורו של רהט (סביל) קרוב לתחנת הדלק בצומת אשקלון. בגלל קשיי המעבר באזור החוף התפתחה גם דרך מזרחית יותר, באזור רכסי הכורכר, דרך הכפר בריר (קרוב לברור חיל של היום). על דרך זו, שהוליכה לנגב, התקיים מאבק דמים בין היהודים והערבים במלחמת השחרור ב-1948. מאשקלון יצאו גם דרכי רוחב, לכיוון בית גוברין וירושלים. אלה עברו בדרך כלל דרך הכפרים שבדרכן, ג'וליס וקסטינה בצפון מזרח וכרתיה במזרח, בואכה קרית גת של היום. דרכים מקומיות הוליכו לכפרים באזור אגן שקמה: כופחה וג'ממה בדרום מזרח, נג'ד וסמסם באזור רכסי הכורכר ובית תימה צפונה יותר.

משמעותו של מרחב שקמה מבחינה גיאו-פוליטית

הגיאוגרפיה משפיעה כמובן על המצב הפוליטי. כיצד הדבר בא לידי ביטוי במרחב שקמה? המרחב הסמוך לרצועת עזה היווה, לאורך כל היסטוריית ההתיישבות באזור, שטח בעל חשיבות אסטרטגית-צבאית מכריעה. תכונותיו הגיאוגרפיות של האזור, ומיקומו על צירי מעבר מרכזיים, הפכו אותו למשמעותי בשליטה הצבאית על הנגב. הצורך לשלוט על המרחב הזה התבטא בכל מערכה צבאית שנערכה בארץ ישראל, שכן האזור שימש כגבול גיאוגרפי – אקלימי, וכגבול בין מדינות וגבול מדיני – פוליטי, דבר שהשפיע על הנוף האנושי – תרבותי במרחב.

מיקומו של מרחב שקמה בין מדינות חזקות, שקמו במהלך ההיסטוריה (פלשת, כנען, יהודה, מצרים), הפכה אותו פעמים רבות לאזור חיץ. לעיתים קרובות הוא לא נכלל בתחום יחידה פוליטית כלשהי, אלא שימש כ"מרחב התרעה". מיקומה של עזה הסמוכה למרחב על חוף הים ופעילות הנמל שבה הפכו אותה לנקודת שליטה אסטרטגית המקשרת בין מערב למזרח, בין מישור החוף לרצועת ההר וחברון וציר המחבר את צפון סיני למישור החוף. כל אלה עוברים דרך מרחב שקמה.