כלי שיט טבועים בים התיכון הישראלי

כלי השיט הטבועים לאורך חופי ישראל הם חלק ממורשת ימית עשירה. שרידיהם מספקים הצצה אל סיפורי גבורה, מסעות ואנשים שחיו והותירו את חותמם בארצנו לאורך מאות שנים.

הצוללת Scire. צילום: יוהנס פלטן
הצוללת Scire, צילום: יוהנס פלטן

כלי שיט טבועים וספינות טרופות תמיד עוררו סקרנות ומשכו אליהם צוללים וחובבי ארכיאולוגיה ומורשת. במאמר שלפניכם, אספנו את סיפוריהם של 12 כלי שיט שטבעו מול חופי הים התיכון של ישראל. כלי השייט הפליגו בתקופות שונות בהיסטוריה, חלקן הוטבעו בכוונה וחלקן טבעו בקרב או סערה. כל אחת מהספינות האלה צופנת בחובה סיפור אנושי והצצה למציאות החיים בתקופה בה שטה על פני הגלים.

כיום נחים כלי השיט בקרקעית הים בעומקים שונים – שם הפכו לבית עבור יצורי הים וחלקם אף לאתרי צלילה פופולריים.

שימו לב:

הצלילה באחריות מלאה של הצולל. אין באמור משום המלצה על בטיחות ותקינות אתרי הצלילה. כל צולל בישראל חייב לעמוד בדרישות חוק הצלילה. למידע נוסף לחצו כאן

 

אח״י כידון 

מיקום: מול חופי נהריה 

עומק: 27 מטר

אחי כידון. איור טוביה קורץ
אחי כידון, איור: טוביה קורץ

ספינת סער בחיל הים הישראלי ששירתה במסגרת שייטת ספינות הטילים. במהלך שירותה היתה מעורבת במבצעי מודיעין ותגובה בדרום לבנון. 

בשנת 1999 לאחר שכבר יצאה מכלל שימוש, הוטבעה הספינה במכוון כחלק משיתוף פעולה בין ההתאחדות הישראלית לצלילה לבין משרד הביטחון וצה"ל, שמטרתו לקדם צלילה ספורטיבית ולהנציח את הנופלים במבצעים ופעולות של חיל הים.

בלילה שבין ה-4 ל-5 בספטמבר 1997, יצאו לוחמים משייטת 13 לפעילות מבצעית בלבנון במסגרת מבצע "שירת הצפצפה". במהלך המבצע נתקלו הלוחמים במארב מתוכנן, שהוביל לכך ש-11 מלוחמי השייטת ולוחם מכח החילוץ שנשלח נהרגו. ספינת הטילים כידון הוטבעה כשנתיים לאחר מכן, כדי להנציח את 12 הנופלים.

עם השנים, החל גוף הספינה הטבועה להתפרק ולהתבלות בשל הזרמים החזקים באזור. על כן, הוחלט בשנת 2008 להציב על החוף מול הספינה אנדרטה קבועה מבטון.

כיום, הספינה מהווה אתר מחקר והנצחה, ומאפשרת לצוללים להתוודע לטכנולוגיית ספינות הטילים של סוף המאה ה‑20 ולזכור את ההקרבה של לוחמי השייטת. 

לצפייה במיקום כלי השיט במפה המכוונת שבאתר המרכז למיפוי ישראל>>

 

הצוללת שִׁירֶה (Scirè)

מיקום: כ- 10 ק״מ מהחוף בקרקעית מפרץ חיפה 

עומק: 30 מטר

הצוללת שירה. איור טוביה קורץ
הצוללת שירה, איור: טוביה קורץ

צוללת קרב איטלקית בשירות מדינות הציר במלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה הצוללת שירה השתתפה בפשיטות על נמל גיברלטר ומשימתה המפורסמת ביותר הייתה הפשיטה המוצלחת על נמל אלכסנדריה, שם חדרה הצוללת לנמל המאובטח היטב וזרתה הרס באוניות הצי הבריטי שעגנו בו. 

לאחר ההצלחה במשימה זו, נשלחה ב- 10 באוגוסט 1942 הצוללת שירה למשימה בנמל חיפה.

בתי הזיקוק לנפט ונמל חיפה היוו יעד אסטרטגי לתקיפות של מדינות הציר. הצי המלכותי האיטלקי סבר שהבריטים מייחסים לנמל חיפה חשיבות מוגבלת, והניחו כי הוא יהיה מוגן באופן חלקי בלבד – אך נכונה להם הפתעה לא נעימה… הצי הבריטי היה ערוך הפעם לבואה של השירה וכאשר זו זוהתה פתחו עליה בירי מהחוף, היא ספגה פגיעה ישירה מפגז ושקעה למצולות על כל 60 אנשי צוותה.

בשנת 1982 ערך הארכיאולוג הימי ד"ר אהוד גלילי צלילת מחקר בצוללת אשר במהלכה אותרו שרידי אדם. הממצא דווח לנספח הצבאי האיטלקי בישראל ובעקבות הדיווח חולצו, בשנת 1984, שרידיהם של 42 מאנשי צוותה של השירה והובאו לאיטליה, שם נקברו ב"אתר ההנצחה ללוחמים איטלקים שנהרגו מחוץ לגבולות מולדתם" והצוללת הטרופה הוכרזה אתר מורשת של הצי האיטלקי.

בשנת 2002 ניזוקה הצוללת הטרופה במהלך תמרון משותף של צי ארצות הברית עם חיל הים הישראלי – הדבר הוביל לתקרית דיפלומטית אשר בעקבותיה הוכרזה בשנת 2024 הצוללת הטבועה כאתר מורשת ימי, וסביבה נסגר שטח של 100 מטרים רבועים על מנת להגן עליה מפעילות ימית במי המפרץ. 

השירה הינה האתר הימי הראשון בישראל אשר הוכרז כאתר שימור היסטורי.

במשך השנים התפתחה על גוף הצוללת פאונה ימית רחבה וכיום האתר הינו פופולרי בקרב צוללים המגיעים לאתר בסירה, על מנת לצפות בבעלי חיים אלו ובהיסטוריה הטמונה בו.

לצפייה במיקום כלי השיט במפה המכוונת שבאתר המרכז למיפוי ישראל>>

 

״ספינת הרעפים״ 

מיקום: מפרץ חיפה 

עומק: כ- 6 מטר

ספינת הרעפים. איור טוביה קורץ
ספינת הרעפים, איור: טוביה קורץ

ספינת מפרשים גדולה מעץ, שטבעה בין השנים 1895-1897 כשעל סיפונה אלפי רעפי חרס ואריחי טרה קוטה מתוצרת מרסיי. על חלק מהרעפים והאריחים הופיעו חותמות יצרן, כולל שמות המפעלים, שם הרובע במרסיי וסמלים אופייניים, שמאפשרים זיהוי ברור של מקור המטען.

המטען יועד למושבות ויישובים בעלי אוריינטציה אירופית בארץ ישראל, כמו חיפה, תל‑אביב, יפו וזכרון יעקב, ומשקפת את פעילות הסחר הימי של סוף המאה ה‑19, את השפעת המהגרים האירופיים על חומרי הבנייה בארץ ואת קשרי הסחר בין צרפת לארץ ישראל בתקופת השלטון העות'מאני.

שרידי הספינה השתמרו בקרקעית הים יותר ממאה שנה כשהם מוגנים בחול. בעשור האחרון נחשפו חלקים רבים בעקבות עבודות פיתוח וכריית חול במפרץ ועל כן הספינה נתונה כיום לבליה מהירה בידי הגלים, הזרמים והאורגניזמים הימיים.

לצפייה בשכבת האוניות הטבועות במפה המכוונת שבאתר המרכז למיפוי ישראל>>

 

חיים ארלוזורוב

מיקום: חוף בת גלים בחיפה 

עומק: כ- 6 מטר

ארלוזורוב. איור טוביה קורץ
ארלוזורוב, איור: טוביה קורץ

אוניית מעפילים שהגיעה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי במסגרת פעילות ההעפלה הבלתי חוקית (עלייה ב׳), כשעל סיפונה כ‑1,384 מעפילים ו-36 מלווים ואנשי צוות. הספינה נקראה על שמו של המדינאי הציוני חיים ארלוזורוב, ושימשה חלק ממאמצי הארגונים הציוניים להביא יהודים לארץ בתקופה בה הבריטים הגבילו את העלייה.

ב־28 בפברואר 1947, לאחר שנתקלה בספינות מלחמה בריטיות, העלה רב החובל את האונייה על שרטון מול חוף בת גלים במטרה למנוע את תפיסתה. לאחר ההשתלטות הבריטית על האונייה, נעצרו רבים מהמעפילים ונשלחו למחנות המעצר בקפריסין, שם שהו עד עלייתם לארץ לאחר הקמת המדינה.

האירוע משקף את האומץ והסיכון של המעפילים ושל צוות הספינה, וכן את המאבק להקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל בתקופת המנדט. כיום, ניצבת אנדרטה לזכר האונייה ולזכר המעפילים על טיילת חולדה גורביץ׳ מול החוף, והיא מהווה נקודת זיכרון והנצחה לפעילות ההעפלה והמורשת הימית של התקופה.

לצפייה במיקום כלי השיט במפה המכוונת שבאתר המרכז למיפוי ישראל>>

 

אוניית הקיטור זילנד (SS Zealand) 

מיקום: מול חופי עתלית

עומק: 83 מטר

אוניית הקיטור זילנד. איור טוביה קורץ
אוניית הקיטור זילנד, איור: טוביה קורץ

נבנתה בסקוטלנד ב- 1936. במהלך מלחמת העולם השנייה שירתה כספינת מטען עבור בעלות הברית. במסעה האחרון הייתה חלק משיירה סודית להעברת אספקה ממצרים לקפריסין. בתאריך 28 ביוני 1942 הותקפה השיירה בטילי טורפדו שנורו מהצוללת הגרמנית U-97, וכתוצאה מכך הוטבעה הזילנד ואוניה נוספת מהשיירה תוך דקות ספורות. 

כיום, שרידי האונייה נחים בעומק של 86 מטרים מול חופי עתלית ומהווים את אתר הטרופות השלם והמרתק ביותר בישראל מתקופה זו. עם השנים הפכה הספינה הטבועה לריף מלאכותי עשיר ושוקק חיים. גוף הברזל של האונייה כוסה במושבות מרהיבות של ספוגים צבעוניים ואלמוגים מיוחדים שהתפתחו עליו, המעניקים למקום גוונים מדהימים של חיים וצבע. דגים רבים ובעלי חיים ימיים מגוונים מצאו מחסה בטוח בין שבריה. 

הצלילה לאתר מורכבת ביותר, מחייבת עבודת צוות קפדנית ודורשת מיומנות גבוהה.

לצפייה במיקום כלי השיט במפה המכוונת שבאתר המרכז למיפוי ישראל>>

 

הספינה העתיקה ממעגן מיכאל

מיקום: כיום מוצגת במוזיאון הכט, אונ׳ חיפה

עומק: נמצאה בחוף מעגן מיכאל בעומק 3 מטר

הספינה העתיקה ממעגן מיכאל. איור: טוביה קורץ
הספינה העתיקה ממעגן מיכאל, איור: טוביה קורץ

מפרשית סוחר עתיקה, אשר שטה במזרח הים התיכון בתקופת שלטון האימפריה הפרסית וטבעה סביב שנת 400 לפנה״ס. 

בנוסף על היותה עתיקה במיוחד, הספינה ממעגן מיכאל הינה יוצאת דופן בשל השתמרותו המושלמת כמעט של חלקה התחתון והיותה בנויה בשיטת 'ציפוי קודם', בה לוחות הגוף חוברו במערכת צפופה של כפיסים שהוכנסו למגרעות בלוחות הסמוכים וננעלו למקומם באמצעות מסמרי עץ. בנוסף, נתפרה הספינה בחבלים בחרטום ובירכתיים.

בספינה נמצאו 12.5 טון אבנים, רובן צפחה כחולה והיתר אבני בזלת, אשר הונחו על מצע של זרדי עץ במטרה לייצב את כלי השיט. בין הממצאים נתגלו גם שרידי מזון; כ-70 כלי חרס (צלחות, קערות, פכיות), ששימשו כנראה את הצוות בחיי היום-יום; סל כלי העבודה של הנגר, אשר כלל מקדחות קשת, סרגלים שונים, מסמרי עץ וכפיסים מוכנים לשימוש; מטיל עופרת; וקופסאות עץ אשר שימשו כנראה לתמרוקים.

הספינה נחשפה בחפירה ארכאולוגית תת ימית בסוף שנות ה־80. לאחר שנחפרה וכל ממצאיה ותכולתה הוצאו, הועברו חלקי הספינה למעבדת השימור באוניברסיטת חיפה. תהליך השימור של חלקי הספינה נמשך שבע שנים ובסופו הספינה הורכבה מחדש בשיטת 'ציפוי קודם', ומאז יוני 2002 היא מוצגת במוזיאון הכט. את השימור, המחקר, ושחזור הספינה במוזיאון הוביל פרופ' יעקב כהנוב ז"ל מהמכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטי. 

בשנים 2014‒2016 נבנתה ספינת הרפליקה (תעתיק) מעגן מיכאל II, אשר הפליגה לאורך חופי ישראל ואף לקפריסין ובחזרה. 

לצפייה בשכבת האוניות הטבועות במפה המכוונת שבאתר המרכז למיפוי ישראל>>

 

הצוללת U-372

מיקום: מול חופי חדרה 

עומק: כ- 400 מטר

צוללת U372. טוביה קורץ.
צוללת U372, איור: טוביה קורץ

צוללת קרב גרמנית שפעלה בשירות גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. 

הצוללת U-372 החלה את דרכה באפריל 1941 באימונים במסגרת שייטת הצוללות הראשונה של הצי הנאצי, ויצאה לשירות פעיל ביולי אותה שנה. בדצמבר 1941 היא עברה לשייטת ה-29 לטובת פעילות מבצעית בים התיכון. במהלך ששת סיוריה הים-תיכוניים הטביעה שלוש ספינות סוחר בריטיות וכן את ספינת האם לצוללות של הצי המלכותי הבריטי, ה- HMS Medway.

ב־4 באוגוסט 1942 (שבוע לפני טביעת השירה Scirè), נשלחה הצוללת למשימתה האחרונה שמטרתה היתה לסכל את נתיבי התעבורה הימית בין ארץ ישראל למצרים. הצוללת אותרה מול חופי הארץ על ידי כוחות בריטיים, והוטבעה בהתקפה משולבת של משחתות ומטוס מפציץ מדגם וולינגטון. כל 46 אנשי צוותה שרדו את הטביעה ונשבו בידי הבריטים.

טביעתה של הצוללת U-372 מוכרת כאירוע היסטורי בו נכחו כוחות הנאצים בים התיכון.

לצפייה בשכבת האוניות הטבועות במפה המכוונת שבאתר המרכז למיפוי ישראל>>

 

הגל־עוז 

מיקום: מול חופי הרצליה

עומק: 27 מטר

הגל עוז. איור טוביה קורץ
הגל עוז, איור: טוביה קורץ

ספינת דיג שנבנתה במספנות ישראל בשנות ה־50 כחלק מפיתוח תעשיית הדיג המקומית. לצד פעילותה האזרחית בתחום הדיג, תרמה הספינה את חלקה בהגנת המדינה בשמשה זוג עיניים במי ישראל והעברת דיווחים וזיהוים לחיל הים. בשנות ה- 60, נשלחה הגל-עוז לעבודת דיג בחופי אתיופיה. ב־1974 חזרה הספינה לפעילות דיג בחופי הארץ ובמקביל הסירה המשיכה לעבוד יחד עם צה"ל במערך המילואים וסיפונה הותאם לכך שתוכל לשמש ככלי צבאי בעת הצורך. ב־7 בנובמבר 2017 הוטבעה במכוון והפכה לאתר צלילה.

עם השנים משכה אליה הספינה פאונה ימית עשירה וכיום נחשבת אתר צלילה המשלב טבע עם חוויה צלילה בספינה טרופה הבטוחה לצלילה.

לצפייה במיקום כלי השיט במפה המכוונת שבאתר המרכז למיפוי ישראל>>

 

בילביס ("אוניית הבוטנים")

מיקום: חוף גבעת העלייה – יפו

עומק: 6 מטר

הבילביס (אונית הבוטנים). איור טוביה קורץ
הבילביס (אונית הבוטנים), איור: טוביה קורץ

אוניה בריטית שנמכרה לחברה מצרית אשר העניקה לה את השם בילביס (על שמה של עיר מצרית עתיקה) והוסבה לשמש כאוניית דואר. 

בהפלגתה האחרונה, האוניה עלתה על שרטון מדרום לנמל יפו בבוקר ה־5 במרץ 1934. תחילה, מזג האויר היה מתון והרוח קלה, אך במהרה הים עלה, מזג האויר החריף ורב החובל הורה לפנות את הצוות והנוסעים אל החוף באמצעות סירות הצלה. במהלך החילוץ אחת מסירות ההצלה התרסקה בעוד שסירה נוספת לא הצליחה להגיע לחוף. שני תושבי יפו, אחמד בז'וואי ומוחמד דבביש, שחו אל הים ובעזרת גלגל הצלה הצליחו להציל נוסעים שנסחפו אל הים הסוער. השניים זכו לעיטור מהמושל הבריטי כאות לגבורתם. 

לפי אגדה מקומית, בעת טביעתה נפלטו לחוף שקי בוטנים – ומכאן כינויה. אולם ממחקר שטח ומחקרי ספרות נראה כי על האוניה לא היה מטען אחר מלבד דואר בשעת טביעתה.

כיום האוניה שקועה מול העיר יפו, משמשת בית לבעלי חיים ימיים שונים, אתר דיג עבור דייגי יפו ופארק שעשועים לצוללי המיכלים כמו גם לצוללים החופשיים.

לצפייה במיקום כלי השיט במפה המכוונת שבאתר המרכז למיפוי ישראל>>

 

 ״ספינת השלום״ 

מיקום: מול חופי אשדוד 

עומק: 100 מטר

ספינת השלום. איור טוביה קורץ
ספינת השלום. איור טוביה קורץ, איור טוביה קורץ

ספינתו של פעיל השלום וטייס חיל האוויר אייבי נתן, שממנה הפעיל את תחנת הרדיו הפיראטית ״קול השלום״ – מהתחנות הפופולריות בישראל בשנות ה־70 וה־80. את הספינה קנה נתן בהולנד ב- 1969, השיט אותה לארצות הברית ושם הסב אותה לתחנת רדיו צפה. ב- 1973 הטילה הספינה עוגן מול חופי תל אביב, אך מחוץ למימיה הטריטוריאליים – דבר שאפשר לנתן לשדר את ערוצו ללא נקיטת פעולות על ידי המדינה.

תחנת הרדיו פעלה במשך 24 שעות ביממה – שידרה מוזיקה מודרנית וקריאות לשלום וזכתה לפופולריות רחבה. נתן ניהל את התחנה גם לצורכי מבצעים הומניטריים, כגון תרומות לנזקקים באזורים מוכי רעב.  

קול השלום הפסיקה את שידוריה ב- 1 באוקטובר 1993 עקב קשיים כלכליים. נתן קיווה להפוך את הספינה למוזיאון, אך משלא הצליח הטביע נתן את הספינה במכוון, ב־28 בנובמבר 1993 כחודש לאחר השידור האחרון. 

שרידיה התגלו מחדש ב־2016 מול חופי אשדוד.

תחנת הרדיו "קול השלום" עיצבה חלק חשוב ממורשת המוזיקה הישראלית של שנות ה-70–80, וב-2008 יצא תקליט אוסף מהמוזיקה ששודרה בה.

לצפייה במיקום כלי השיט במפה המכוונת שבאתר המרכז למיפוי ישראל>>

 

סירת הדיג אריה 

מיקום: ליד נמלי הדיג של אשדוד 

עומק: 27 מטר

הסירה אריה. איור טוביה קורץ
הסירה אריה, איור: טוביה קורץ

סירת דיג שיצאה מנמל יפו ב־21 בינואר 1994, למסע דיג ולא שבה. הסירה עזבה את נמל יפו ביום שישי אחר הצהריים והפליגה דרומה לצורך דיג. במהלך הלילה נשמר קשר רציף בין אנשי הסירה לבין תחנת הרדיו של ענף הדיג, וכן עם סירות נוספות באזור. כאשר למחרת התברר כי הסירה לא הגיעה ליעדה, פתחו במסע חיפושים. למרבה הצער, הסיפור הסתיים באסון: הסירה טבעה, ושני האנשים שהיו עליה נספו.

כיום, שוכנת הסירה אריה על קרקעית הים הבוצית כשהיא קבורה חלקית בבוץ ומכוסה כמעט כולה ברשתות דיג. בסירה יש מדחף חזק שמאפשר גרירה של רשת דיג גדולה מאחור, כננת עם תוף גלילה לאיסוף רשת הדיג ותאים גדולים בירכתי הסירה ששימשו לאחסון שלל הדיג שעלה מהים.

שרידי הסירה מושכים אליהם בעלי חיים ימיים רבים ומגוונים: החל מתולעים זכוכיתיות וסרטנים ועד דגים שונים ומחבטנים.

לצפייה במיקום כלי השיט במפה המכוונת שבאתר המרכז למיפוי ישראל>>

 

האוניה אלטלנה

מיקום: מול חופי תל אביב

עומק: כ־503 מטר

אלטלנה. איור טוביה קורץ
אלטלנה, איור: טוביה קורץ

האוניה אלטלנה נרכשה ב-1947 על ידי ארגון האצ"ל. במקור נועדה האונייה להביא עולים חברי אצ"ל מאירופה לארץ ישראל, אולם בסוף אותה שנה הוחלט להשתמש בה גם כאוניית נשק. 

ב-11 ביוני 1948, הפליגה האוניה מצרפת לעבר חופי ישראל כשעל סיפונה 930 עולים חדשים וציוד צבאי רב: כ-5,000 רובים, 450 מקלעים, 5 זחל"מים, כמה אלפי פצצות מטוסים וכארבעה מיליון כדורים. בנוסף, הכילה האונייה ציוד רפואי רב ומדים.

בזמן שהאוניה הפליגה מצרפת לארץ ישראל, נכנסה הפסקת האש הראשונה במלחמת העצמאות לתוקף וההסכם לפירוק האצ"ל כבר נחתם. 

כאשר הגיעה האוניה לשטח הימי של ישראל, ממשלת ישראל בראשות דוד בן גוריון, דרשה מארגון האצ"ל למסור את מלוא הנשק לצה"ל ללא תנאי. משלא הגיעו להסכמה, התפתח עימות צבאי שהחל בכפר ויתקין והמשיך מול חופי תל אביב, שם הופגזה האוניה על ידי תותחי צה"ל וטובעה סמוך לחוף. 

בנובמבר 1949 נגררו שרידי הספינה ושוקעו בעומק הים.

העימות סביב האונייה היה לאחד האירועים הכואבים בתולדות מדינת ישראל הצעירה, ובמהלכו נהרגו 16 אנשי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל, ועשרות נפצעו.

שרידי האוניה אלטלנה אותרו בשלמותם ב-24 באוגוסט 2026. המבצע הימי המורכב ארך חודשים ארוכים – החיפושים התבססו על מערכות סונאר מתקדמות, חיישנים ומערכות סקר מתקדמות למיפוי קרקעית הים העמוק, שהצליחו לזהות את מבנה האונייה כשהוא שמור ושלם לחלוטין לאחר 78 שנים במצולות. 

לצפייה בשכבת האוניות הטבועות במפה המכוונת שבאתר המרכז למיפוי ישראל>>

קרדיטים ותודות:

כל המידע המובא לפניכם נכתב בליווי ובייעוץ מדעי של המומחים: 

רוני שדה – ראש אגף מיפוי ימי במרכז למיפוי ישראל

ד״ר קובי שרביט – מנהל היחידה הימית של רשות העתיקות

פרופ׳ דבי צויקל – חוקרת כלי שיט עתיקים, בית הספר לארכיאולוגיה ותרבויות ימיות, אוניברסיטת חיפה.

פרופ׳ אסף יסעור לנדאו – ראש המכון ללימודי ים והחוג לתרבויות ימיות, אוניברסיטת חיפה

ד״ר בעז מייזל – חבר הנהלה ומדריך בכיר בהתאחדות הצלילה

אדם קונסטנטינובסקי – מנהל הרשות לצלילה ספורטיבית

ד״ר אהוד גלילי – ארכאולוג ימי ועמית מחקר במכון זינמן לארכאולוגיה באונ׳ חיפה.

תודה מיוחדת לפלביו ורגה על הסיוע הצמוד- ורגה הוא מייסד קבוצת (Israel Wreck Exploration) IWET Team, צוללן טכני מנוסה אשר חוקר ומתעד ספינות טרופות בחופי ארץ ישראל וכותב הספר "ספינות טרופות בים התיכון".

אולי יעניין אותך גם