בחזרה ליודפת 2019

את החפירה ניהל פרופ' מוטי אביעם ממכון כנרת לארכיאולגיה גלילית ומנהלי השטחים היו אחיה כהן-תבור בבית הפרסקו וד"ר קייט רפאל בבית הכנסת, יחד עם מרצים וסטודנטים מאוניברסיטת לוזאן. כן סייעו איילת טצ'ר ואהרוני אמיתי במנהלה ורישום. עקב טבעה של חפירה מחודשת זו, כפי שנראה להלן, היה צורך בליווי שימורי הדוק שיכתיב את קצב העבודה ולכן הצטרף לרוב ימי החפירה יהושע דריי, שהנחה את החופרים בבית הפרסקו.

חפירות יודפת התנהלו בין השנים 1999-1992 מטעם אוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק ורשות העתיקות ובמהלכן נחשפו עדויות לחיי היום-יום של יהודי הגליל במאה הראשונה לספירה כמו גם עדויות חדות וברורות לביצור העיירה לקראת המלחמה שהרסה אותה. מציאתם של המטבעות המאוחרים ביותר משנת 64 לספירה, יחד עם עשרות ראשי חיצים, אבני בליסטראות

ועוד, מעידים על כך שזהו מקומה של העיירה יודפת אשר הייתה אתר הקרב הראשון בין היהודים לרומאים במרד החורבן, כמתואר בפירוט בספרו של יוסף בן מתתיהו "מלחמת היהודים". יוסף היה מפקד הקרב שבסיומו חרבה העיר והוא נפל בשבי הרומאים. בין השאר התגלו בחפירות עצמות אדם רבות אסופות בתוך בורות המים וסימני חיתוך שהיו עליהן הם עדות לטבח הכבד שנעשה ביושבי העיירה עם כיבושה.

לקראת המשך פיתוח האתר, החליט צוות היגוי להרחיב את החפירה בשני מוקדים: בית הפרסקו ובית הכנסת המאוחר.

בית הפרסקו

בשנת 1997 נחשף במדרון הצפון מזרחי של יודפת חלק של חדר ששלושה מקירותיו היו צבועים בפרסקו בסגנון הפומפיאני השני. הקיר המערבי השתמר באופן מפתיע לגובה של כמטר וחצי. כאשר הגיע צוות השימור של רשות העתיקות לפרק את הפרסקו ממקומו, כי לא ניתן היה לשמרו בשטח, נעשתה חפירה עד לרצפה, ואז התברר כי הרצפה צבועה אף היא בפרסקו, תופעה נדירה ביותר שנמצאה בארץ רק באורכסטרה של התיאטרון ההרודיאני בקיסריה.       

 יודפת גילוי ראש הקיר,  גילוי ראש הקיר עם הסטוקו בשנת 2019

כעת, הורחב השטח והחלה חפירה אל הקיר הצפוני הנמצא בחלקו האחורי של המבנה. הסתבר כי קיר זה השתמר לגובה של כשני מטרים, ובחלקו העליון השתמר סטוקו בדגם של מעוינים. עיטור זה מוכר מכמה מבנים מפוארים מהתקופה ההרודיאנית כמו הרודיון וארמון חלקיה, אך אף לא אחד מהם שרד.

שברים רבים של פרסקו נמצאו במפולת מעל לרצפה, מה שמוביל לאפשרות להציע (כפי שהדגיש י. דריי) כי המבנה ניטש זמן קצר לפני המלחמה וקירותיו פורקו כדי לשמש לבניית החומה הנמצאת כ-20 מ' מהבית. יחד עם השברים התגלו גם ראשי חיצים של קשתות, ראשי חיצים של קטפולטות וגם אבני בליסטרה, עדות חיה לקרב הכבד שנערך בקיץ של שנת 67.

יודפת – ראש חץ ושברי פרסקו מעל הרצפה, ראש חץ ושברי פרסקו מעל הרצפה

החפירה הורחבה אל החדר הצמוד ממזרח והתברר שזה אולם באורך של כ-10 מ' וברוחב של כ-4 מ' שקירותיו עשויים סטוקו לבן המחקה אבני גזית בדגם המוכר כ-"masonry style".

קירות הפרסקו והסטוקו שומרו מייד על ידי דריי בעזרת צוות השימור של רט"ג בניהולו של יהונתן אורלין. קיר הפרסקו לא נוקה כדי לשמור על הצבעים. בהמשך, יוקם מבנה שמתחתיו ניתן יהיה לעבוד בתנאים נוחים ומתאימים לשימור ויחשף יופיו של חדר הפרסקו. הקירות שהוצאו בעבר, הנמצאים במוזיאון הכט, יוחזרו למקום וישולבו במבנה שיוצג לציבור.

כעת הוקם מבנה קל מעל בית הפרסקו שמכסה ומשמר את הפרסקו כדי שלא יפגע עד לשימורו וחשיפתו המלאה.

יודפת – בניית קיר שימור מול בית הפרסקו, בניית קיר שימור מול בית הפרסקו

בית הכנסת

יודפת כאמור חרבה וניטשה בקיץ של שנת 67 לספירה. רבים מתושביה נהרגו ונשבו. סביר להניח שהאיזור הפך ל"שטח צבאי סגור" כעונש על הקרב הכבד שנערך בו במשך 47 ימים, שבהם היו גם לרומאים אבדות רבות. כ-200-100 שנים לאחר מכן חזרו יהודים ויישבו את המקום, אבל לא על הגבעה הנישאת של העיירה המבוצרת מהמאה הראשונה, אלא על מדרון ההר מצפון הקרוי כיום הר מימין על שם משמרת הכהנים שישבה במקום על פי "הברייתא של משמרות הכהנים".

יודפת – בית הכנסת, בית הכנסת ביודפת – מראה כללי

במקום ניתן לראות שרידי בתים, בורות מים, בתי בד ומבנה אחד בעל עמודים בציר צפון-דרום. הנחת המחקר הייתה שזהו בית הכנסת של היישוב ולכן התחלנו לחפור בו. מתברר כי על המבנה מהתקופה הרומית המאוחרת או הביזנטית הוקם בית פרטי בתקופה הממלוכית ופגע בו קשה. נמצאו עמודים ובסיסים, חלקם אולי באתרם, וכן רצפה של טיח. ביחד עם שפע רעפי החרס, וגילוי פתחו של המבנה במרכז קיר הדרום, אנחנו מניחים כי אכן זהו בית כנסת. החפירה תימשך בשנה הבאה יחד עם משלחת מאוניברסיטת לוזאן בשוויץ.

בנוסף לכך, בסמוך לבור מים במדרון הדרומי, חשפנו מקווה טהרה, המקווה השלישי שנחשף באתר.

מקווה טהרה ביודפת, מקווה טהרה ביודפת