בין השחור בעיניים לחול בידיים
07.06.2021האסון מנקודת המבט של שמורת חוף הבונים

אני עובד ברשות כשנה וחצי: שנה וחודשיים בתפקיד מנהל שמורת נחל המערות ולפני חמישה חודשים זכיתי לעבור ולנהל את שמורת חוף הבונים – ללא ספק השמורה ורצועת החוף היפה בישראל. אין לי רקע קודם בשמירת טבע או אקולוגיה, אבל אני שחיין מים פתוחים וחובב גדול של הים ב-15 השנים האחרונות ומתוך כך, אף על פי שגדלתי בנגב, יש בי אהבה גדולה לנופי ארצנו ובמיוחד לים.
בוקר יום רביעי, 17 בפברואר 2021. אני נמצא כשלושה חודשים בתפקיד והגעתי לעוד בוקר חורפי שגרתי בשמורה. על הפרק: בניית תכנית עבודה להכשרת החוף המוכרז לרחצה בחודש מרץ. אלא שדיווחים שמתקבלים מעובדי השמורה על גושי זפת רבים במפרץ המרכזי, המשמש גם חוף מוכרז בעונת הרחצה, קטעו את התוכניות והכתיבו מציאות אחרת לגמרי.
גובה הגלים באותם ימים היה שלושה עד ארבעה מטרים, וכשהגעתי לקרבת החוף אכן התגלה מרחוק מראה של "שטיחים שחורים" לרוחב המפרץ. בבדיקה ראשונית של המפרצים הסמוכים ובבירור עם עובדי השמורה הוותיקים הלך והתגלה גודל האסון והבנו שזה לא אירוע רגיל של זפת שמגיעה לחופים פה ושם טיפין טיפין.
לאחר העברת דיווח ראשוני למנהל מרחב כרמל דודי ויינר, קבענו מועד לסיור בחוף לחשיבה מה ניתן לעשות. תוך כדי הכנה הגיעו עוד ועוד דיווחים ותמונות מחופים אחרים – תחילה במחוז צפון – ואט אט התבררה תמונת המצב העגומה. למחרת הייתה התגייסות כללית: מטה מחוז צפון בראשות מנהל המחוז, כל מרחב כרמל על עובדיו וכן עובדי פרויקט ה-500 מפארק הכרמל. בשעות הראשונות ריכזנו את עיקר המאמץ במפרץ המרכזי. חלק מהאנשים גרפו וערמו את הזפת ואחרים הכניסו אותה לשקיות בעזרת אתי חפירה ולפי הנחיות המשרד להגנת הסביבה. הנחנו אותן בעורף החוף כדי שייאספו בשלב מאוחר יותר.
בשעות הצהריים, בעת שנסעתי לראות מה המצב במפרצים הדרומיים יותר, המם אותי שוב גודל האסון וביתר שאת: "מפרץ הצדפים" כולו היה מכוסה בזפת שנמרחה לכל אורך ורוחב המפרץ באופן שכמעט לא נותר צדף אחד "יבש", וההבנה כי לפנינו אירוע ארוך, מתיש ובעיקר עצוב והרסני הכתה בי חזק מאוד. בתחושות אלו כרעתי ברך והתחלתי לערום גושי זפת מעורבבים בצדפים לכדי כדורים גדולים ולהכניסם לתוך השקיות לפינוי. באופן אירוני ובהומור שחור, באותם ימים ירד שלג רב בצפון הארץ וחלק מהעובדים ציינו שבמקום כדורי שלג הם יצרו כדורי זפת כדי להדגים את הכמויות הרבות שנפלטו.
ההתבוססות הפיזית בזפת המעורבבת בצדפים הייתה קשה לי במיוחד, שכן הצדפים (שהינם ערך טבע מוגן) וכן המפרץ עצמו הם נוף ייחודי בחופי ארצנו. החופים החוליים והמפרצים הסלעיים בשמורה יחד עם רכס הכורכר וטבלאות הגידוד הופכים אותה לייחודית הן מבחינת יופייה והן מבחינת הערכים והמגוון האקולוגי הרבים שמצויים בה, והוכיתי תסכול ועצב. אלא שהדיווחים על עוד מפרצים שכוסו בזפת ושיש לטפל ולנקות גם אותם המשיכו לזרום, והתחדדה בי ההכרה שאין טעם לשקוע בזפת מבחינה מנטלית אלא יש להמשיך לעבוד בדרך היעילה ביותר שאפשר. קמתי והמשכתי בהכוונת העובדים ורכבי השירות של האתר לאיסוף ופינוי.

צריך לציין שאיסוף וניקוי הזפת מהמפרצים החוליים, הצדפיים ומהמסלע, שגם הוא התכסה במנות גדושות של זפת בחלקים מהשמורה, הם פעולות שונות, שיש לבצע בכלים שונים (גם בידיים) ובמאמץ בררני, מאחר שהזפת מתנהג ומגיב בדרך אחרת על כל מצע. בהיבט הניקיון ייחודיותה של השמורה הפכה לחיסרון דווקא לעומת חופים חוליים בלבד, שכן ניקוים קל יחסית והצריך רק גריפה ואיסוף בשקיות או בעזרת מסננות, ואילו במצע הסלעי ההתעסקות היא אחרת לגמרי ומתבצעת עם מברשות ברזל וחול (ללא חומרים זרים). בניקיון המצע הסלעי, עסקו במלאכה בתחילה אנשי עמותות "צלול" ו"אקו-אושן", שהתגייסו למבצעי ניקיון מרוכזים עם מתנדבים. מבחינת מגוון הכלים עבד גם טרקטור JCB באחד המפרצים החוליים כדי לבחון את יעילותו באיסוף.
מכאן התחיל מסע יום יומי שנמשך זה חודשיים ועד היום. קלטנו 50–350 מתנדבים ביום מארגונים וחברות שונות, לעיתים כמה קבוצות ביום, הפנינו אותם לשמונת המפרצים בהתאם לכמויות הזפת ומרחקי ההליכה, המשכנו לתפעל ולתחזק את האתר ואת השמורה, ובד בבד עשינו הכנות לפתיחת עונת הקיץ ולהכשרת החוף המוכרז בדגש על ניקיון מוגבר ויסודי, עד כמה שניתן, של פתיתי הזפת שכוסו ועם הזמן התחפרו בחול ועדיין טמונים בו.
כאמור, מאמצי הניקיון עדיין נמשכים מדי יום בעזרת עובדים חדשים בפרויקט ה-500 שגויסו לעניין וכן בעזרת עובדי השמורה המסורים והחרוצים ביותר, אך כשהים עולה עדיין מתגלות נחיתות זפת חדשות פה ושם ואנחנו אוספים אותן ביסודיות, כמובן. מרבית הגושים הישנים הפכו לפתיתים ולכדורים קטנים וקשה לאסוף ולסנן אותם בכלי עבודה. ברירת המחדל היא איסוף קדחתני וסיזיפי בידיים בשיטתיות ובסבלנות רבה.
לסיום, ובנימה אופטימית, אנו בשמורת הבונים נמשיך לעבוד ולאסוף את שאריות הזפת האחרונות בדרך הטובה ביותר שניתן למען ציבור המבקרים והמתרחצים בעונה הקרובה ובעונות שיבואו אחריה, בתקווה רבה שאסון שכזה לא יפקוד שוב אף חוף, ובתקווה נוספת – שהאירוע העצוב הזה יהווה קריאת השכמה לציבור על חשיבותה של השמירה על הטבע שלנו ועל הסביבה הימית בפרט, שחשופים ורגישים מאוד להשלכות השליליות של התיעוש הגובר בעולם כולו. אם כל אחד מאיתנו רק ידאג לסביבה הקרובה ולפסולת שלו בעת היציאה לטבע וישאיר אותו נקי יותר משהיה כשהגיע, כבר נהיה במקום אחר לגמרי ומכאן רק נוכל להשתפר.

אולי יעניין אותך גם
גני שמורה קשורים