הכרזה על שמורת הטבע עין אפק כאתר רמסר

בעבר השתרעו בתי הגידול הלחים על פני 6.4% משטחי היבשות, ורובם נמצאו באזורים הטרופיים והסוב-טרופיים של העולם. במהלך מאה השנים האחרונות אבדו כמחצית משטחי בתי הגידול הלחים בעולם עקב פיתוח החקלאות, תהליכי עיור והכשרת שטחים לתיירות. ואולם בד בבד לאיבוד בתי הגידול הטבעיים יצר האדם בתי גידול לחים חדשים מלאכותיים כגון מרינות, תעלות ומאגרי מים שונים.

אבדן בתי הגידול הלחים בישראל – ישראל איבדה יותר מ-90% מבתי הגידול הלחים שהיו בתחומה בעבר. בראשית המאה העשרים השתרעו הביצות בישראל על פני כ-250,000 דונם. כיום נותרו בתחומי שמורות הטבע רק כ-8,000 דונם של בתי גידול לחים. שטחי המאגרים, בריכות הדגים ובריכות תפעול שפכים משתרעים כיום על פני כ-100,000 דונמים בלבד.

אמנת רמסר (Ramsar) – כדי להגן על מקווי המים הטבעיים ברחבי העולם חוברו אמנות בין-לאומיות העוסקות בשמירה עליהם. אמנת רמסר פועלת משנת 1975 ועוסקת ביצירת שיתוף פעולה בין-לאומי לשימור מקווי מים טבעיים מתוקים ומלוחים ברחבי העולם, בעלי חשיבות בין-לאומית כבתי גידול לעופות מים ויונקים, זוחלים ודגים וכן לצמחי מים. האמנה אושררה על ידי 160 מדינות, ובשנת 1997 אף במדינת ישראל.

בישראל הוכרזו שני בתי גידול טבעיים "אתרי רמסר": שמורת הטבע החולה בגליל העליון ושמורת הטבע עין אפק בעמק עכו, המשמרת את נופי ביצות הנעמן שהשתרעו בעבר על פני 20,000 דונמים.