הפראים מאיראן - בעקבות תהילים פרק קד'

מזמור ק"ד בתהלים מעניק לנו תיאור חזותי מרשים של המערכת האקולוגית בארץ. תיאורי הטבע בפרק מפורטים ובהירים, ומעידים על היכרות יוצאת דופן ובלתי- אמצעית של הכותב עם עולמות הטבע והנוף הארץ-ישראלים. חלק מהמפרשים טוענים שזו חזרה על סיפור הבריאה של העולם, שהיה עשיר במינים ובבתי גידול. ההתבוננות במעשי ה' מוליכה לאהבה וליראת האל, אבל אמורה להוביל גם לכבוד לכל ברואיו וללקיחת אחריות אישית על שמירתם.

גן לאומי עין עבדת בהר הנגב מפגיש את המטייל בו עם חלק ניכר מבתי הגידול ובעלי החיים המדבריים המתוארים בפרק זה: שלוש נביעות מזינות פלג שזורם כל השנה, בתוך נקיק מרהיב, כאשר על מצוקיו חיים יעלים, בשמיו- רחמים ונשרים, והוא מהווה מקור חיים בלעדי למגוון צמחים ובעלי חיים.

הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים, בַּנְּחָלִים רט"ג הובילה לפני כעשור שינוי משמעותי בחוק המים, שהופך את הטבע ממקור אספקה לאחד מצרכני המים. מהפך זה בדפוס החשיבה חייב את הגופים הממונים על ניהול משק המים בישראל, ובראשם רשות המים, להשיב מים לטבע על מנת לשקם ולשמר את המערכות האקולוגיות שהתקיימו בו בעבר. בזכותו, חזרו נחלים רבים לשמש בתי גידול יציבים למינים רבים של צמחים ובעלי חיים.

יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם קצת דרומה מעין עבדת, בשמורת הר הנגב ובעיקר בתוך וסביב מכתש רמון, ניתן למצוא עדרי פראים, שעברו השבה מוצלחת לטבע הישראלי. ב- 1968הובאו מאיראן לישראל אחד-עשר פראים. העדר שוחרר בחי בר יטבתה והתאקלם בהצלחה רבה. תהליך ההשבה לטבע החל בשנת1982   בקרבת עין סהרונים במכתש רמון, ובתוך עשור שוחררו 14 זוגות פראים לשטח המשתרע על פני 3,500 קמ"ר. כתוצאה מריבוי טבעי ושחרורים נוספים של פראים, גדלה אוכלוסיית הבר ופרויקט השבת הפראים לטבע הוכתר בהצלחה. נכון לתחילת 2016, מוערכת אוכלוסיית הפראים בכלמעלה מ-300 פרטים ושטח התפוצה שלהם מתפרש מצפון הר הנגב ועד לפארן.

פרופ' יהודה פליקס מציין את זיקתם של שני מיני חמורי-הבר, הפרא והערוד, לחופש, בניגוד לקרובם, חמור הבית, המשועבד לאדם. מכאן נולדה השאלה: "מי שלח פרא חפשי ומוסרות ערוד מי פתח"? (איוב לט, ה). ואכן, הפרא והערוד אינם מקבלים את מרותו של האדם ומשכנם במרחבי הערבה והמליחות, רחוק ממשכנו. גם ירמיהו  (ב, כד) תיאר את הפרא (= פרה) כסמל החופש: "פרה למוד מדבר, באוות נפשה שאפה רוח". בעבר האדם צד חיות-בר אלה ואף ניסה לרתום אותן לעבודה חקלאית, והיום, כמתואר לעיל, הם מושבים בהצלחה לטבע.

'מי שילח פרא חופשי'  הוא ספר מיוחד המביא את סיפור חייו המסעיר ויוצא הדופן של אברהם יפה, מנכ"ל רשות הטבע והגנים, שלאחר שחרורו מצה"ל הוביל את הקמת רשות שמורת הטבע דאז, את שמירת הטבע בישראל ואת השבת חיות התנ"ך לנופי ארצנו. במהלך כהונתו הוקמו חי-בר כרמל וחי-בר יטבתה, המהווים בית לגרעיני רבייה לחיות בר מתקופת התנ"ך, ביניהם היחמור הפרסי, איל הכרמל, ראם לבן, פרא וערוד, ולמינים בסכנת הכחדה כמו נשרים ורחמים.

עֲלֵיהֶם, עוֹף-הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּון- בשמי הגן הלאומי ניתן לחזות בדאייתם של הנשר המקראי ושל הרחם- שני מינים של דורסים הנמצאים בסכנת הכחדה, שרשות הטבע והגנים עושה מאמץ מערכתי ורחב היקף לשימור אוכלוסיותיהם, בין השאר ע"י הקמת תחנות האכלה, סילוק פגרים של בקר וצאן (סניטציה) ופעולות חינוך והסברה בקרב בני נוער ומגדלים. הנשר מוזכר פעמים רבות בתנ"ך- אלוהים מבטיח לבני ישראל: "ואשא אתכם על כנפי נשרים", והשגחתו על בני ישראל היא "כנשר יעיר קינו, על גוזליו ירחף".

נשר בתעופה, נשר בתעופה - צילום עידו שקד, אקולוג ברשות הטבע והגנים

הָרִים הַגְּבֹהִים, לַיְּעֵלִים מבנה גופם של היעלים מותאם לטיפוס בהרים ובמצוקים. רגליהם הקצרות והשריריות, וכפות רגליהם הבנויות מפרסה קשה שבמרכזה כרית רכה, נועדו לעזור להם לנוע במישורים תלולים במיוחד. היעל יכול לזנק מטרים אחדים מצד אחד של ערוץ למשנהו, ולדלג על פני תהום למרחק מטרים אחדים, תכונות חשובות לצורך הגעה למקורות המים הנדירים במדבר. כששאול רודף אחרי דוד במדבר, הוא מבקשו"על פני צורי היעלים". בישראל שרדו עם קום המדינה מספר מצומצם של יעלים נוביים באזור מדבר יהודה. בעקבות מאמצי שימור, צעדים למניעת ציד של היעלים וכן חיסול כמעט מוחלט של הטורפים הטבעיים באזור, החלה אוכלוסיית היעלים להשתקם והיעלים התפשטו במדבר יהודה ובנגב. ההצלחה בשיקום אוכלוסיית היעלים הביאה את רשות הטבע והגנים (אז- רשות שמורות הטבע) להציב את היעל כסמלה, וגם היום הוא מופיע בסמליל העדכני שלה. עדות להימצאות היעל בתקופות קדומות ניתן למצוא באלפי חרותות סלע ברחבי הנגב, בין השאר בהר מחיה ובהר כרכום.

סְלָעִים, מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים שפן הסלעים הוא יונק חברותי, פעיל יום, החי באזורי מצוקים, במחילות סלע טבעיות, ומצטיין בכושר טיפוס מעולה. מזונו כולל צמחים שונים, חלקם רעילים. חושי הראייה, השמיעה והמישוש שלו מפותחים והוא מסתייע בחוש הריח למציאת שבילים, לתקשורת חברתית ולזיהוי מזון. שפני הסלע לא חייבים לשתות כדי להתקיים. למרות זאת, אם יש מקור מים זמין בקרבת מקום הם לא יהססו להרוות את צימאונם בשתייה. בספר משלי נאמר ש "שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם  (ל', כ"ו). שפן הסלע- שנפוץ היום בחבלי ארץ רבים, ביניהם החרמון, הגליל, הכרמל, הר הנגב, מדבר יהודה והשומרון, בשטחים פתוחים וליד יישובי אדם- נעלם בשנים האחרונות כמעט לחלוטין ממצוקי עין עבדת, אבל ניתן לראותו לא רחוק משם ברכס חתירה, מהר צרור ומזרחה.

בואו ליהנות מהיופי והשקט של גן לאומי עין עבדת, ולפגוש בצורה בלתי- אמצעית את הטבע המדברי במיטבו, כפי שהוא מתואר בתהלים ק"ד.

יעלים בגן לאומי עין עבדת, יעלים בגן לאומי עין עבדת - צילום דותן רותם, אקולוג ברשות הטבע והגנים

הצעה לטיול בגן לאומי עין עבדת

גן הלאומי עין עבדת שוכן בנגב התיכון, מדרום למדרשת בן-גוריון ומצפון לגן הלאומי עבדת, ממזרח לכביש 40.

לגן שתי כניסות, כניסה תחתונה בכביש המסתעף מכביש הגישה למדרשת בן-גוריון (ובתחילתו מבואת מצוק הצינים), וכניסה עליונה בכביש המסתעף מכביש 40, בין מדרשת בן-גוריון לעבדת.

מסלול הטיול באתר אינו מעגלי. אפשר ללכת הלוך ושוב, מהכניסה התחתונה למפל עין עבדת וחזרה, אך למסלול המלא יש להכין מראש רכב להסעה לחניה העליונה וללכת במסלול העולה מהכניסה התחתונה לכניסה העליונה.

משך המסלול: בין שעה לשעתיים.

עונה מומלצת: כל עונות השנה.

בשתוף פעולה עם אתר 929