הרעלות לא בטבע שלנו

שם כתב: פרץ גלעדי - פקח רשות הטבע והגנים, מרחב גולן. צילמו: שמוליק כהן ועידו שקד, מרחב גולן 03.03.2014

אסון, חיסול, נזק בלתי הפיך, שינוי האיזון בטבע, וגם עברה על החוק. כל המילים הקשות האלו קשורות למעשה בלתי נסלח - פיזור רעל חקלאי מסוכן בשטח הפתוח ללא היתר ובניגוד לחוק, שמטרתו אחת - לחסל חיות בר.

עקב עיטי שמת מאכילת פגר מורעל של חיית בר שאף היא מתה מהרעל. לעתים סכסוכים בין חקלאים מסתיימים בחיות בר מורעלות.

עקב עיטי שמת מאכילת פגר מורעל של חיית בר שאף היא מתה מהרעל. לעתים סכסוכים בין חקלאים מסתיימים בחיות בר מורעלות.

בחודשים האחרונים היינו עדים לכמה אירועי הרעלה ברמת הגולן, שהובילו לתוצאות הרות אסון לחיות הבר.

אודות ההרעלות

לפיזור רעל בשטח שנועד לחסל בעל חיים מסוים יש חוקים משלו. בדרך כלל אנחנו יודעים כיצד ההרעלה מתחילה, אבל אף פעם אנחנו לא יכולים לחזות כיצד, מתי והיכן היא תסתיים, ומה יהיו תוצאותיה.
לצערנו הגישה לחומרי הדברה חקלאיים קלה, והשימוש בהם נפוץ בהרבה גידולים. חלק מהרעלים מסוכנים פחות וחלק יותר. אחד החומרים הרעילים ביותר כיום בחקלאות הוא הטמיק. חומר זה רעיל ומסוכן כמעט בכל מצב – במגע, בבליעה ובהרחה.
מידת הרעילות שלו (LD50) היא 0.92 מ"ג חומר על כל קילוגרם. משמעות המספרים האלה מצמררת. מחצית מבני האדם שמשקלם כ 70 ק"ג עלולים למות כתוצאה מחשיפה ל 70 מ"ג טמיק. והרי משקלן של רוב חיות הבר בארץ נמוך בהרבה מ 70 ק"ג, ומכאן נבין שגם כמות מזערית ביותר של טמיק הנמצאת בתוך פיתיון ותיאכל על ידן תמית אותן מיד.

בוקרים ונוקדי הגולן סובלים מטריפות הנגרמות על ידי תנים וזאבים רוב השנה. רשות הטבע והגנים עושה ככל יכולתה למנוע את הנזקים הכבדים הנגרמים לחקלאים, ובאותה נשימה ממשיכה להגן על חיות הבר.
פקחי הרשות, בסיוע החקלאים, נוקטים באמצעים שונים שאין זה המקום לפרטם, כולל ירי סלקטיבי בהיתר מיוחד בתנים ובזאבים. רוב החקלאים הם שומרי חוק ואוהבי טבע לא פחות מפקחי רשות הטבע והגנים בכל הארץ.
חלק קטן מאוד מהם לוקחים את החוק לידיהם ומפזרים רעל מבלי לקחת בחשבון את תגובת השרשרת שתהיה להרעלה. כך המרעיל עובר על החוק פעמיים – הוא הורג חיות בר מוגנות בהמוניהן, ועובר על חוק התוויות (שאמור להיאכף על ידי משרד החקלאות) שאוסר על שימוש ברעל למטרה אחרת מזו שאליה נועד, כפי שרשום על התווית.
פקחי רשות הטבע והגנים אינם מצליחים לאתר את כל ההרעלות. לזמן איתור ההרעלה יש חשיבות קריטית. ככל שההרעלה מתגלית מוקדם יותר ניתן למצוא יותר חיות פגועות, לאסוף אותן ולנסות לעצור את ההרעלה.

מי נפגע מההרעלות? כמעט כל חיות הבר שאוכלות את פיתיון הבשר נפגעות ומתות. אולם הנפגעים העיקריים מההרעלות בגולן הם הנשרים, שכידוע ניזונים רק מפגרים של פרות, סוסים וכו'.

הרעלות כתוצאה משימוש בחומרי הדברה אינן נעשות תמיד בכוונה תחילה. לעתים שימוש לא נכון בחומר או פיזורו בכמות מופרזת, או סתם חוסר תשומת לב של חקלאים, מובילים לתוצאות קשות.
דוגמאות לא חסרות: עד לפני כעשר שנים הותר השימוש בגרגירי חיטה מורעלים (רוש) לפיזור במחילות נברנים בשטחי תבואות החורף. על פי ההנחיות פיזור הרעל היה צריך להיעשות בעזרת כפית ובכמות קטנה של גרגירים בתוך המחילות. בפועל, חלק מהחקלאים פיזרו את הרעל באמצעים מכניים ובכמויות גדולות מחוץ למחילות.

נמלים חרוצות אספו את הגרגירים לערמות, וצבאים וחיות אחרות, שנמשכו לגרגירים ולצבעם הבולט, אכלו אותם ומתו. שקים פתוחים של החומר הושארו לעתים בשטח, הוותיקים שבינינו זוכרים גם את חומרי ההדברה מקבוצת הזרחנים האורגניים, כולל את זה ששמו המסחרי אזודרין, שהיה בשימוש נרחב בשדות החיטה והאספסת שבעמק החולה.
חומר זה, שנועד לקטול נברנים, פוזר בשדות. הנברנים שמתו ונשארו בשטח היו סעודת מלכים לדורסים שחלפו מעל עמק החולה. גם כאן התוצאות היו קשות, ועשרות רבות של דורסים מתים נאספו על ידי פקחי רשות הטבע והגנים ומתנדבים רבים.

תהליך קבלת הרישוי לשימוש בחומר הדברה למטרה מסוימת אורך זמן רב. הוא דורש ניסיון בשטח, בדיקות מעבדה שונות, בקרה על תוצאות טובות לגידול החקלאי וכו". כל זה דורש השקעת זמן ומשאבים רבים, ולכן טבעי שחברת ההדברה תהיה מעוניינת למכור את החומר לחקלאים רבים בארץ.

חלק מהחומרים מפוזרים מהאוויר על ידי מטוסי ריסוס שפועלים תחת תקנות נוקשות – ריסוס במרחק מסוים מבתים, כבישים, גידולים חקלאיים אחרים, מקורות מים וכו". אלא שלא תמיד ההוראות מבוצעות ככתבן וכלשונן.
האכיפה על ריסוסי האוויר נעשית על ידי פקחי מדור הרעלים של רשות הטבע והגנים
ובשיתוף המשרד להגנת הסביבה ואגף להגנת הצומח במשרד החקלאות.

בחודשיים האחרונים גילינו בגולן כ 15- מקרי הרעלה של חיות בר שונות. המקרה האחרון אירע בשבוע השני של פברואר בדרום הגולן, כשמגדל צאן שסבל מטריפות לקח את החוק לידיו ופיזר את הטמיק בפיתיונות בשר.

התוצאות היו קשות

25 תנים מתים, זאב מת, עקב עיטי מת, שועל מת, ונשר ממושדר מת במרחק ממקום ההרעלה.
הרעלות הן מהסיבות העיקריות שגרמו לירידה דרסטית במספר הנשרים בצפון המדינה ב 15- השנים האחרונות, מ 150 ל 40 פרטים בלבד. הרעלה גדולה הייתה ב 1998 , ועוד שתי הרעלות היו ב 2007 , ובהן מתו כ 100 נשרים בסך הכול. כל זה גרם לקריסת מושבת הנשרים במצוק שמורת הטבע גמלא, ולמספר הנשרים הקטן כל כך היום. אנחנו כמובן לא יודעים כמה חיות בר שלא נמצאו מתו בשטח,
כך שזוהי בעצם רק טיפה בים. בדרך כלל לא קל למצוא את המרעיל ולהביאו לבית המשפט.
במקרה האחרון אותר מבצע ההרעלה שהודה במעשה. ההליכים המשפטיים נגדו ימוצו כחוק, והוא יועמד לדין בבית המשפט. כמובן שאנחנו מקווים שבית המשפט לא יקל בעונשו, על אף שמדובר בבעלי חיים ולא בבני אדם.
כפקח שעוסק שנים רבות בשמירה על הטבע ומניעת הרעלות, אני מבין את מצוקת החקלאים, אבל לא מוכן בשום אופן לקבל הרעלות מכוונות. זוהי עברה פלילית! ניתן לשלב כוחות עם החקלאים ולנסות למזער את נזקי חיות הבר למינימום נסבל, מבלי להרעילן ולעבור על החוק, שהרי אנחנו לא מדינת עולם שלישי.
יחד נשמור על הטבע, נעסוק בחקלאות והתיישבות בכל חלקי הארץ למעננו ולמען הדורות הבאים.