זאבי הערבה

20.08.2014

סרטו של אייל ברטוב על מחקרו של ראובן הפנר, פקח רשות הטבע והגנים וזאבי הערבה, תסריט וקריינות טל ברטוב

זאב ערבה - צילום אייל ברטוב זאב ערבה - צילום אייל ברטוב

הזאב , מטורפי העל בשרשרת המזון בארץ, נמצא כבר שנים בעימות עם האדם.

אודות זאבי הערבה

בעקבות הפיתוח והתרחבות הישובים, הזאבים, שחיו בעבר בכל רחבי ישראל,
נדחקו והם מרוכזים היום בעיקר בשטחים הפתוחים שנותרו – בגולן, בנגב ובערבה.

מטורף עז שהתקיים מטרף טבעי במרחבים, הפך הזאב לנלווה אל ישובי האדם,
כשהוא פוגע לעתים במשק החי ומחפש מזונו במזבלות בישובים ובסיסי צבא.
היום חיים בנגב ובערבה כמאה וחמישים זאבים, והקונפליקט בין האדם לזאב הולך ומחריף ככל שרבים המפגשים וגדל החיכוך.

ב 1991 , בניסיון למזער נזקים לאדם ולזאב, החל מחקר שנמשך שש שנים במימון של רשות הטבע והגנים, על ידי ראובן הפנר ופרופסור אלי גפן מאוניברסיטת ת"א, ומטרתו לבחון את גדלה והרכבה של האוכלוסייה.
במהלך המחקר נלכדו ומושדרו אחדים מזאבי הערבה בקולר רדיו טלמטריה,
ותוך מעקב רגלי ורכוב נלמדו אורחות חייהם ונתיבי תנועתם.

ראובן הפנר פקח ערבה דרומית ברשות הטבע והגנים

מאז שנות השמונים,
היה המוביל הטבעי של מחקר הזאבים בשטח.
כמי שפיתח מיומנויות ללכידת טורפים ברמה בינלאומית, היה ראובן שותף לפרויקטים רבים בעולם- ממחקר השד הטסמני באוסטרליה, אל שועל הקוטב באיסלנד.
בארץ- חקר את שועל הצוקים ושועל הנגב.
ראובן, שמכיר את המדבר ואת אורח החיים של זאבי הערבה הגיע להצלחה רבה במעקב ובמחקר השטח.

בשנים האחרונות מתקיים מחקר נוסף בערבה הדרומית, על ידי אותם גורמים.
מטרת המחקר לבדוק מה מידת התלות של זאבי המדבר בישובי האדם ובבסיסי הצבא בערבה.

הפעם, לחמישה עשר זאבים שנלכדו בידי ראובן, הוצמדו משדרי GPS, המשדרים את מיקום הזאב אחת לשעה, במהלך כל שעות הפעילות.
התברר כי יש פרטים שמעבירים את עיקר חייהם בשטחי חקלאות, מחנות צבא ומזבלות, כשהם נהנים משפע המזון הזמין.
זאבים אחרים מעדיפים את השהייה בשטחי מדבר טבעיים, ואחרים מחלקים את זמנם בין שעות אכילה ליליות במזבלות לשעות יום בשטחי מדבר טבעיים.
אחד הזכרים הצעירים שמושדר באילת חצה את הגבול אל ירדן, ירד דרומה לערב הסעודית, שב ועלה צפונה לאורך הערבה, והמשיך עד ליער יתיר.
המסע חוצה הגבולות ארך כחודש וחצי.

בחורף 2014, באזור נחל חיון, הצליח ראובן ללכוד ולמשדר זוג זאבים, שסיפקו הצצה נדירה אל כל תקופת ההמלטה וגידול הגורים.
בעזרת ניתוח הנתונים ששידר זוג ההורים, אותרה מאורת ההמלטה ומצלמות מעקב הוצבו בסמוך לה.
במשך שלושה וחצי חודשים תועדה הפעילות, כאשר שני הזאבים מטפלים יחד בחמישה גורים, מביאים להם טרף, מנקים ומעמיקים את המחילה, ושומרים עליה ממרחק.
התברר, למשל, כי ההורים אינם ישנים עם גוריהם במחילה, אלא משגיחים עליה מנקודת תצפית מרוחקת.

במהלך תקופת הגידול החליפו הזאבים לפחות תשע פעמים את ביתם,
כאשר בכל פעם נשאו את הגורים למחילה חדשה, חפורה לעומק באזור רך ונוח לחפירה.
מצלמות המחקר תיעדו את הגורים בצעדיהם הראשונים מחוץ למחילה, ביניקה מהאם, במשחקי ילדות, בשיטוטי לילה הראשונים עם ההורים, ובגדילה המהירה.
ארבעה מתוך חמשת הגורים שרדו והתבגרו- אחוז הצלחה המעיד על תנאים נוחים ושפע מזון.

בתום תקופת המעקב, ניתקו החוקרים את המשדרים מצוואר הזאבים, בעזרת מנגנון ניתוק המופעל ממרחק, ללא צורך בלכידה חוזרת.
ארבעת הגורים תועדו שוב כעבור מספר חודשים, ללא משדרים, כשהגיעו לתחנת האכלה.
הזאבים, שבעבר נאלצו להרחיק נדוד ולעמול קשה כדי להשיג טרף, זכו בשיפור תנאים בלתי מבוקר בישובי האדם, והתרבו מעבר ליכולת הנשיאה של השטח הטבעי.

אם בעבר היו 3 גורים בשגר, כיום מצליח זוג זאבים לטפל ב 5 ואפילו ב 6 גורים.כדי לצמצם את הנזק שגורמים הזאבים לחקלאים- אם בטריפה, ואם בקריעת צנרת מים ופגיעה ביבולים- נעשית כיום פעילות הסברה ואכיפה שמטרתה להשיב את אוכלוסיית הזאבים לממדיה הטבעיים.

המחקר הראה כי יש להמשיך ולהקפיד על סגירת "מסעדות המזון המהיר לזאבים"- ע"י גידור המזבלות, קבירת פגרים ממשקי חי במקום השלכתם בשטח, והמשך ניטור ומעקב אחרי גודל האוכלוסייה. רק כך נוכל להגיע לשיווי משקל שימנע פגיעה בחקלאים, ובעיקר- ישמר את הטורפים הנפלאים והחשובים הללו בערבה.