זאב, זאב

מגיל צעיר אגדות הילדים כגון "כיפה אדומה" מעוררות בנו פחד מפני זאבים, אף שבאופן טבעי חיות הבר הן שמפחדות מאנשים ושומרות על מרחק מאיתנו. ואולם, בקיץ האחרון, התרחשו כמה מקרים שבהם זאבים התקרבו יתר על המידה לאנשים ואף תקפו אותם באזור עין גדי ומצדה. זאבים אפורים חיים בצפון הארץ ובדרומה. על פי הערכות, באזור הנגב המרכזי והדרומי מספרם עומד על כ־ 100-150 פרטים. בתנאי המדבר הטבעיים טרפם הפוטנציאלי של הזאבים הוא ארנבות, צבי הנגב, הפרא, הראם הלבן והיעל הנובי. זמינות המזון הרבה שמקורה בפסולת המזון של האדם מסיטה את תלות הזאבים בטרפם הטבעי וגורמת לעלייה באוכלוסייתם.

באזור הנגב במרכזי והדרומי מוערך מספרם של הזאבים בכ- 100-150 פרטים. צילום ג’ורג’י נורקין, באזור הנגב במרכזי והדרומי מוערך מספרם של הזאבים בכ- 100-150 פרטים. צילום ג’ורג’י נורקין

ממה ניזונים הזאבים?

לאחרונה חקר צוות חוקרים – פרופ’ אלי גפן, ד"ר עדי ברוקס, ראובן הפנר ומיכל אוקו – את אוכלוסיית הזאב האפור בנגב. על אף קיומם בשטח של מינים המשמשים מזון טבעי לזאבים, ניתוח דגימות צואה של זאבים שנאספו בשטח על ידי החוקרים בסמוך ליישובים הראה שתזונתם מורכבת בעיקר מפגרי בקר, מפירות ומירקות וכן מפסולת שמייצר האדם. תגלית זו מצביעה על תלות הזאבים החיים במדבר במשאבים שמקורם באדם.

כדי להתחקות אחר אזורי פעילותם עקבו החוקרים בשנים 2015-2010 אחר 28 זאבים שעל צוואריהם הוצמדו קולרים עם משדר המאפשרים לאתר את מיקומם. בתקופה זו נאספו נתונים של כ־ 44 אלף נקודות שבהן שוטטו הזאבים הממושדרים. מאחר שמפגש בין טורפים גדולים לאדם עשוי להוביל ללא מעט מתחים ואף לפגיעה מכוונת בטורפים, הסברה הרווחת הייתה שהזאבים בנגב ינסו להימנע מקרבת האדם הן במרחב והן בזמן. "מחקרים על הזאבים בחצי הצפוני של כדור הארץ מראים שהם בדרך כלל לא מסתובבים בין בתי התושבים", טוען פרופ’ גפן. ואולם, למרבה ההפתעה, 98 אחוזים מהמיקומים של הזאבים הממושדרים שתיעדו פרופ’ גפן ועמיתיו נמצאו בטווח של עד 5 קילומטרים מתשתיות או ממקומות יישוב, ועיקר פעילותם התרחשה בשעות הלילה, כאשר הטרף הטבעי אינו פעיל.

זאב אפור במדבר. צילום ג’ורג’י נורקין, זאב אפור במדבר. צילום ג’ורג’י נורקין

"כאשר אנשים מדמיינים זאבים", אומר פרופ’ גפן, "הם לרוב מתארים לעצמם להקת זאבים במרדף אחר אייל. אצלנו המצב שונה. אצלנו רודפים אחרי פחי הזבל". לדבריו, מאחר שבדרום הארץ לזאבים יש מזון זמין רב שמקורו בפסולת שמשאיר האדם, הפתרון עבורם הוא להגיע לאתרי הפסולת ולאכול ללא מאמץ פגר שחקלאי השליך או להגיע לשטחים חקלאיים ולהיזון מתוצרתם. כך הם גם נכנסים לעיתים תכופות ליישובים.

"צריך סיבה טובה מאוד כדי שחיית בר תתקרב לאדם," מחזק את הדברים ד"ר אסף צוער, אקולוג מחוז דרום ברשות הטבע והגנים. לדבריו, קיומו של מזון בשטח הזמין להם גרם לשינוי בהתנהגותם. "הזאבים התרגלו למצוא מזון בקרבת האדם", הוא אומר. "ואולם, אין מדובר רק במזון שמקורו בפסולת או בגידולים חקלאיים. גילינו שבאחת מאטרקציות התיירות באזור עין גדי נהגו להאכיל את הזאבים ממש מכף היד". האכלה של חיות בר היא עבירה על החוק בישראל וברשות פעלו להפסקת ההאכלה המכוונת של הזאבים. כמו כן, הוצבו שלטים המסבירים כי אין להאכיל את הזאבים או כל חיית בר אחרת.

שמירת מרחק

לאחר כמה תקיפות של אנשים בידי זאבים שחלו בקיץ האחרון, נאלצו אנשי הרשות לירות באחד מהזאבים. "הזאב שנורה התרגל לבני האדם, איבד כל פחד מאנשים והיווה סכנה", מסביר ד"ר צוער. הוא מספר כי פרט אחר נלכד והועבר למכלאה בשמורת טבע חי-בר יוטבתה. כדי לפתח מחדש רתיעה מפני האדם בקרב הזאבים, יורים מאז הפקחים לכיוון זאבים המתקרבים לבני אדם כדורי פלפל הגורמים לצריבה אך אינם פוגעים בהם פיזית.

המפתח להרחקתם מיישובים ומתשתיות האדם הוא שמירה על סניטציה וחינוך אנשים להעדיף צפייה בחיות בר מרחוק וכמובן להימנע מהאכלתן. "אנחנו עובדים מול המועצה, החקלאים והקיבוץ כדי לדאוג שלזאבים לא תהיה גישה לפסולת וליבולים. תפקידם לדאוג שהפחים יישארו סגורים", אומר ד"ר צוער. הוא מוסיף: "בתחום האחריות שלנו הקמנו גדר חשמלית מסביב לתחנת האכלה לדורסים, אשר פועלת כחלק מפרויקט לשיקום אוכלוסיית הנשרים בנגב, כדי למנוע מהטורפים להיכנס ולאכול את הפגרים המוגשים לנשרים. כמו כן, הזמנו צוות מומחים וגיבשנו איתם תוכנית עבודה". לפי התוכנית, נוסף על שמירה של רמת תברואה גבוהה, אנשי הרשות ילכדו פרטים של זאבים ויענדו על צווארם קולרים צבעוניים. "דרושה עין מיומנת כדי להבדיל בין פרטים שונים של זאבים", הוא מסביר, "אך באמצעות צבע הקולר, אנשים יוכלו לזהות את הפרט הנצפה בסביבת האדם. סימונם יאפשר גם לאמוד את מספר הזאבים שחי במרחב ולהבין טוב יותר את שטחי השוטטות שלהם".

זאב אפור. צילום דורון ניסים, זאב אפור. צילום דורון ניסים

מאזן טורפים ונטרפים בגולן

בעשורים האחרונים רבו המקרים של טריפות בקר על ידי זאבים בגולן, מקרים שגרמו לנזק רב לבוקרים. כתוצאה מכך החלה רשות הטבע והגנים לפני יותר מעשור בתוכנית משותפת עם משרד החקלאות ועם הבוקרים בגולן, שמטרתה להפחית את כמות הטריפות במשק האדם. הפעילות כללה מיגון חלקות מרעה וכן איסוף וסילוק של פגרי בקר מהגולן (פעולות סניטציה) שהימצאותם בשטח תורמת להגדלת כמות הזאבים.

כתוצאה מפעולות אלו ניכרת החל משנת 2012 ירידה חדה בכמות הטריפות של בקר בגולן על ידי זאבים. עיקר הירידה התרחשה במשקי בקר שהיו שותפים לאיסוף פגרים משטחם. לכן ההערכה היא שבשטח נקי מפגרים שוטטות הזאבים נמוכה ובכך אף תורמת להקטנת שיעור טריפות הבקר.

בעת ניטור אוכלוסיות של חיות בר נוספות בשטח שנערכו בו פעולות סניטציה, התגלתה השפעה חיובית נוספת של סילוק הפגרים – מן הניטור עלה כי חלה עלייה מובהקת בכמות הצבאים בשטח. ייתכן שלחץ הטריפה של זאבים על צבאים בגולן משפיע במידה רבה על אוכלוסיית הצבאים וכאשר כמות הזאבים יורדת עקב פעולות הסניטציה מתאוששת אוכלוסיית הצבאים ושבה לעלות.