זיהום נפט בשמורת עברונה

30.12.2015

מה צריך להיעשות כדי לצמצם את הנזק?

זיהום נפט בשמורת טבע עברונה - צילם דורון ניסים זיהום נפט בשמורת טבע עברונה - צילם דורון ניסים

בדצמבר 2014 זוהמה שמורת עברונה בכ-5000 מ 3 של נפט גולמי שפרצו מצינור של קצא"א סמוך לבאר אורה. בליל הפריצה, נעשו מאמצים רבים בכדי למנוע מהנפט לחצות את הגבול לממלכת ירדן ולהגיע למפרץ אילת. המאמצים צלחו ורוב הנפט נאצר לאורך כביש 90 או בשמורה עצמה. רוב הנפט הנוזלי נשאב מהשמורה במהלך השבועות הבאים, ונשארו סה"כ כ-100 דונמים מכוסים בנפט המעורב בקרקע. בשלב זה, נעצרו פעולות הניקוי.

להפתעתנו, גילינו שבשנת 1975 התרחש באזור אירוע דומה כ-4 ק"מ דרומית לאירוע של 2014. בבחינה שטחית הערכנו ששטח זה השתקם, לפחות חלקית, למרות ששאריות הנפט נראו היטב בשטח, מכוסים בשכבת עפר דקה. ממצא זה היה מרכזי בהחלטה לבצע את כל הפעולות הנוספות בשיקול דעת מעמיק ובהתייעצות רחבה עם מומחים. כמו כן, תוצאות סקר ספרות מהיר שנערך באוניברסיטה העברית (בהובלת ד"ר הבלנה) והתקשרות אישית עם עשרות מומחים מהארץ והעולם (כולל מדינות ערב איתן אין לנו קשרים) מצאנו שאין הסכמות בין מדענים או מנהלי שטח על הסכנות ארוכות הטווח של זיהום כזה בשטח מדברי וגם לא המלצות ברורות לטיפול.

נבנתה תכנית ניטור שבודקת תפקודים מערכתיים-אקוסיסטמיים נרחבים, ואזור  הזיהום בשנת 1975 משמש מוקד בקרה. תכנית הניטור בוחנת מיני מפתח (עצי שיטה), אוכלי עשב, אוכלי גרעינים וטורפים, בדרך כלל בטווח גדלי גוף רחב כדי לכסות את בחינת ההשפעות הצפויות למערכת. הסיבה המרכזית לטווח הרחב של הבדיקות היא שלא ידוע על סמן ברור לנזק הנגרם על ידי הנפט וגם לא סמן ברור לשיקום.

המחקר שהתבצע על ידי בנק הגנים גילה שבשטח מזוהם בנפט, גם זה של 2014 וגם השטח שזוהם בנפט בשנת 1975, שעור הנביטה של צמחים בכלל ועצי שיטה בפרט נמוכים ביותר. לפיכך, האפשרות של שיקום עצמי של השטח ירדה מהפרק, וההחלטה היא לקלטר את השטח המזוהם בנפט כדי לאפשר לחמצן לחדור לקרקע ולעודד את פרוק הנפט בעזרת החיידקים המקומיים בקרקע. בנוסף, נבחנות שיטות נוספות הכוללות השקיה ודישון, וכן תוספת של חומרים כימיים שתפקידם לפרק או לאסוף את הנפט. פעולות אלה מתבצעות על ידי חברות מסחריות ובשלב זה אין אפשרות לחשוף את התוצאות.

אין עדיין החלטה אם ינקטו פעולות נוספות על הקלטור בכדי לפרק את הנפט בשמורה. גישה קיצונית אחת טוענת שעתה, כשהזיהום הוא עובדה מוגמרת, ראוי שלא לעשות דבר ולתת למערכת לשקם את עצמה ללא התערבות נוספת. גישה קיצונית הפוכה היא שעלינו לנקוט בכל האמצעים, כולל שימוש בחומרים מסוכנים לסביבה, במטרה לנקות את השמורה מכל שריד של נפט. כל האפשרויות נבחנות למרות ששתי העמדות הקיצוניות נפסלו.