לראשונה: מרכיבים את פאזל המגילות הגנוזות בעזרת הדנ״א של בעלי-החיים שמעורותיהם יוצרו יריעות הקלף

שם כתב: מחקר בין-תחומי של אוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם רשות העתיקות 15.07.2020

חיבור והפרדה של קטעי המגילות הגנוזות בעזרת דנ״א עתיק פותח צוהר בלתי צפוי להבנת העולם הרוחני של היהדות

מגילת ירמיה צילום שי הלוי רשות העתיקות מגילת ירמיה צילום שי הלוי רשות העתיקות

החוקרים פיתחו שיטות חדשניות לזיהוי וניתוח דנ"א עתיק מעורות בעלי-החיים שעליהם נכתבו מגילות מדבר יהודה. השלמת 'פיסות הפאזל' של המגילות הגנוזות התאפשרה לאחר שהחוקרים זיהו שרידי מגילות, שחתימתם הגנטית מלמדת שיוצרו מאותה חיה או מחיות קרובות גנטית, וכך הצליחו למיין את הקטעים לקבוצות טקסטים שונות.

ממצאי המחקר:

  • התגלה שקטעי המגילות שנכתבו בשיטה האופיינית לכתבים הכיתתיים ממערות קומראן קשורים גנטית זה לזה, ושונים מקטעים אחרים שנכתבו בשיטות אחרות שנמצאו באותן מערות. מגילות שהובאו מן החוץ כנראה משקפות את כלל התרבות של יהדות התקופה, ולא רק את העולם הרוחני של אנשי הכת המזוהה עם המגילות.
  • התוצאות מלמדות על פתיחות החברה היהודית בימי הבית השני לנוסחים שונים של ספרי המקרא. הממצאים מחזקים את התפיסה שעבור היהודים שחיו בתקופה זו העיקר היה הפרשנות של משמעות הטקסט, לא הניסוח המדויק או הכתיב של התנ״ך.
  • ניתוח השושלות הגנטיות השונות של החיות שמעורותיהן יוצרו המגילות תורם להבנת תולדות המיסטיקה היהודית הקדומה והשפעתה.
צוות החוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומרשות העתיקות לצד מגילות ממדבר יהודה- צילום שי הלוי רשות העתיקות

צוות רב-תחומי מאוניברסיטת תל אביב, בהובלת פרופ' עודד רכבי מהפקולטה למדעי החיים, פרופ' נועם מזרחי מהחוג למקרא, ופרופ' מתיאס יאקובסון מאוניברסיטת אופסלה שבשוודיה, בשיתוף עם פנינה שור וביאטריס ריאסטרה מרשות העתיקות, פרופ' דורותה הושון-פופקו מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, ופרופסור כריס מייסון מאוניברסיטת קורנל שבארה״ב, פענח את הדנ"א של החיות שעל עורן נכתבו קטעי מגילות מדבר יהודה, והשתמש בניתוח הקרבה הגנטית בין החיות כדי לקשר בין השרידים. "יש הרבה פיסות של מגילות שלא ברור איך צריך לחבר, ואם נחבר בין פיסות לא נכונות, זה עשוי לשנות דרמטית את המשמעות של כל מגילה", מסביר פרופ' רכבי. ״בהנחה ששרידים שיוצרו  מאותה  כבשה  שייכים  לאותה  מגילה,  זה  כמו  לחבר  חלקים בפאזל״.

המחקר פורץ הדרך, שארך כשבע  שנים, שופך אור חדש על המגילות ממערות מדבר יהודה. תוצאותיו התפרסמו החודש מאמר בכתב העת היוקרתי Cell ככתבת השער.

'מגילות מדבר יהודה' הוא שם כולל לכ-25,000 קטעי קלף ופפירוס שהתגלו החל משנת 1947, רובם במערות קומראן ומקצתם באתרים נוספים במדבר יהודה. בין היתר, הקטעים מכילים את העותקים הקדומים ביותר של ספרי המקרא. כיום  מטופלות המגילות במעבדות רשות העתיקות בירושלים, שם הן מנוטרות בשיטות מדעיות מתקדמות, ונשמרות בתנאים המדמים את התנאים שבהם שרדו במערות במשך 2,000 שנה.

מאז התגלית ההיסטורית ניצבו החוקרים בפני האתגר העצום של מיון השרידים וצירופם מחדש לכמעט 1,000 מגילות, שרובן הוסתרו במערות קומראן ערב חורבן בית שני בשנת 70 לספירה. אתגר מרכזי נוסף הוא לנסות ולהבין עד כמה הספרייה של מערות קומראן משקפת את כלל העולם הרוחני בסוף ימי בית שני, או שמא מדובר באוסף בלתי-מייצג של קבוצה אחת, בני כת יוצאת דופן (שרוב החוקרים מזהים עם האיסיים), שבמקרה הגיע לידינו.

פרופ' רכבי מסביר: "דמיינו שישראל נהרסת עד היסוד ורק ספרייה אחת שורדת, ועוד ספרייה של כת מבודדת ואקזוטית. מה היינו יכולים להסיק, אם בכלל, מהספרייה הזאת על ישראל רבתי? כדי להבדיל בין מגילות שמאפיינות את הכת למגילות אחרות – ולכן גם מייצגות כנראה תפוצה רחבה יותר – ריצפנו את הדנ"א העתיק של עורות בעלי החיים שמהם יוצרו חלק מיריעות הקלף. ריצוף, פענוח והשוואת גנומים בני 2,000 שנה זה אתגר מסובך מאוד כשלעצמו – מה גם שהשרידים מתפוררים ואפשר לדגום רק פיסות מזעריות".

לדברי פנינה שור, מייסדת יחידת מגילות מדבר יהודה ברשות העתיקות, "האפשרויות הגלומות בבדיקות של דנ"א קדום בעורות המגילות מסעירות את הדמיון. כגוף האמון על המגילות, רשות העתיקות חותרת כל העת לשיתופי פעולה פורצי דרך עם גורמים בכל העולם, שיסייעו במיקסום הידע על הממצא החשוב ביותר של המאה ה-20. שיתוף הפעולה במחקר הדנ"א עם אוניברסיטת ת"א מצטרף לסל הכלים החדשניים בחקר המגילות. ההתקדמות המדעית והטכנולוגית מאפשרת היום למזער את ההתערבות הפיסית במגילות, ומאידך מעצימה את יכולות המחקר עליהן, ולכך אנחנו שואפים".

  • שיטות חדשניות לניתוח דנ"א עתיק פותחו כדי לפתור תעלומות היסטוריות

לאור המורכבות הרבה החוקרים פיתחו שיטות רגישות במיוחד כדי להפיק מספיק מידע מדנ"א עתיק, תוך כדי סינון קפדני של זיהומים אפשריים ותיקוף סטטיסטי של הממצאים. באמצעות שיטות אלו הם הצליחו להתמודד עם האתגר שמציבה העובדה שחיות אינדיבידואליות מאותו המין (למשל שתי כבשים מאותו עדר) הן כמעט זהות זו לזו, ואפילו גנומים של מינים שונים (למשל כבשים ועיזים) דומים מאוד.

כמו כן, לצורך המחקר, צוות מיחידת המגילות של רשות העתיקות סיפק דגימות – לעיתים רק אבק שגורד בזהירות מגב הקלף – והעבירו אותן לידי פרופ' רכבי וצוותו: ד"ר שרית ענוה, מורן נויהוף, ד"ר הילה גינגולד ואור שגיא.

זיהוי מיני החיות מלמד על ריבוי הנוסחים של ספרי המקרא ופותח צוהר להבנת העולם הרוחני של החברה היהודית בימי הבית השני

פרופ' רכבי מציין כי אחת התגליות המשמעותיות ביותר היא מציאת שני קטעי קלף שנכתבו על עור פרה. "כמעט כל המגילות שדגמנו התגלו כעשויות מעור של כבשים, ולכן רוב המאמץ הושקע במשימה המאתגרת מאוד לנסות לחבר יחד שרידים שיוצרו מעור של כבשה מסוימת, ולהבדיל אותם גנטית משרידים שנכתבו על עור של כבשים אחרות, בעלות גנום כמעט זהה לחלוטין", אומר פרופ' רכבי. "שתי הדגימות שהתגלו כעשויות מעור פרה שייכות לשני קטעים מספר ירמיה, וחשבו בעבר שאחד מהם אמור להיות מחובר לקטע מגילה אחר, שגילינו שהוא עשוי מעור כבש. חוסר ההתאמה בין החיות הפריך את האפשרות הזו. מעבר לכך, פרות זקוקות להמון עשב ומים, ולכן סביר מאוד שעור הפרה לא עוּבּד באזור מדברי, אלא הובא למערות קומראן ממקום אחר. לממצא הזה יש חשיבות מכרעת, שכן קטעי עור הפרה של ספר ירמיה שהופרדו שייכים למגילות המשקפות נוסחים שונים של הספר, הנבדלים גם מן הנוסח בתנ"ך שאנחנו מכירים".

   פרופ' מזרחי מסביר: "מאז שלהי העת העתיקה ישנה האחדה כמעט מוחלטת של הטקסט המקראי, וספר תורה בבית כנסת בקייב יהיה זהה לספר תורה בסידני עד לרמת האות. לעומת זאת, בקומראן אנחנו מוצאים באותה מערה גרסאות שונות של אותו הספר. אלא שבכל מקרה כזה מתעוררת השאלה: האם ריבוי הנוסחים הוא עוד אחד מסממניה החריגים של הכת שכתביה נמצאו במערות קומראן? או שהוא משקף תופעה רחבה יותר, המשותפת לכלל החברה היהודית בימי הבית השני? הדנ"א העתיק מספק את ההוכחה ששתי מגילות ירמיה, השונות זו מזו בנוסחן, הגיעו מחוץ למדבר יהודה. תפיסת הסמכות של הטקסט המקראי – שנתפס כתיעוד דברי אלוהים – הייתה שונה בתקופה זו מן ההשקפה שהשתרשה לאחר חורבן הבית. בעידן המעצב של היהדות וראשית הנצרות, הוויכוח בין הכתות היהודיות נסב סביב הפירוש הנכון של המקרא, לא על הניסוח ולא על צורתו הלשונית המדויקת".

 זיהוי שושלות גנטיות מספק רמז לתולדות המיסטיקה היהודית הקדומה

ממצא מפתיע נוסף קשור לטקסט חוץ-מקראי, שלא הוכר לפני התגלית בקומראן. מדובר במחזור תפילות המכונה 'שירי עולת השבת', שנמצא במספר רב של עותקים – רובם ממערות קומראן ואחד ממצדה. יש דמיון מפתיע בין מחזור התפילות הזה לספרות ההיכלות והמרכבה, הנחשבת בדרך כלל לרובד הקדום ביותר במיסטיקה היהודית. למשל, שניהם מפתחים בהרחבה את חזון מרכבת האל, המתוארת לראשונה בנבואת יחזקאל. אלא ש'שירי עולת השבת' קודמים במאות שנים לספרות ההיכלות, וויכוח ארוך שנים ניטש בין חוקרים בשאלה האם מחברי ספרות ההיכלות הכירו את מחזור התפילות.

   פרופ' מזרחי מרחיב: "'שירי עולת השבת' היו כנראה רב-מכר במושגי העת העתיקה – בין המגילות נמצאו עשרה עותקים, יותר ממספר העותקים של כמה מספרי התנ"ך. אבל עדיין נשאלת השאלה, האם החיבור היה ידוע לחברי הכת בלבד או גם לאחרים. גם אחרי שנמצא הקטע ממצדה, היו שטענו כי פליטים מקומראן הגיעו למצדה עם אחת המגילות. ניתוח הדנ"א הוכיח שהמגילה ממצדה נכתבה על עור של כבשים מקבוצת בסיס (מוצא משותף של דנ״א מיטוכונדריאלי) שונה מאלו שנמצאו במערות קומראן, והפירוש הסביר ביותר לכך הוא שהמגילה ממצדה לא הגיעה ממערות קומראן אלא ממקום אחר. תגליות אלו מלמדות ש'שירי עולת השבת' היו מוכרים גם מחוץ לקהילה הספציפית שכתביה נמצאו במערות קומראן, ומחזקות את האפשרות שהמסורת המיסטית המשתקפת בהם המשיכה לזרום בערוצים סמויים מן העין גם אחרי חורבן הבית, עד לימי הביניים".

מחידות שנפתרו לתעלומות חדשות

כמעט כל המגילות שנדגמו התגלו ככתובות על עורות כבשים, ולכן פרופ' רכבי וצוותו הצטרכו למצוא דרך להבחין בין הכבשים עצמן. "דנ"א מהמיטוכונדריה יכול לספר לנו אם זו כבשה או פרה, אבל אין שם מספיק רזולוציה כדי להצביע על הבדלים בין שושלות שונות של כבשים, כיוון שהגנום של כבשים אינדיבידואליות שונות הוא כמעט זהה", הוא מסביר. "לכן פיתחנו שיטות ניסיוניות וחישוביות חדשות כדי לבחון את מעט הדנ"א הגרעיני של הכבשים – שהתפרק והזדהם החל בזמן ייצור המגילות, במשך 2,000 השנים במערות, ועד מהלך הטיפול במגילות במאה העשרים, שבעבר נעשה ללא כפפות".

עוד התגלה שכל קטעי המגילות שנכתבו בשיטה האופיינית לכתבים הכיתתיים ממערות קומראן קשורים גנטית זה לזה, ושונים מקטעים אחרים שנכתבו בשיטות אחרות והתגלו באותן מערות. התגלית הזאת מספקת כלי חדש ורב עוצמה להבחין בין כתבי הכת הייחודיים לטקסטים המשקפים את שאר חלקי החברה בת התקופה.

   פנינה שור מרשות העתיקות מדגישה: "מחקר רב-תחומי כזה הוא צעד חשוב במהלכים החדשניים שרשות העתיקות נוקטת לקידום חקר המגילות בנות ה-2000 במאה ה-21, ועשוי לענות על שאלות רבות שבהן מתחבטים החוקרים עשרות שנים. אנו רואים במחקר הנוכחי, המשלב הפקת מידע גנטי מהמגילות באמצעות שיטות חדשניות ומחקר טקסטואלי קלסי, תרומה גדולה לחקר המגילות".

במחקר נבדקו לא רק קטעי מגילות אלא גם חפצים נוספים עשויים מעור שנתגלו באתרים שונים במדבר יהודה. ההבדלים הגנטיים ביניהם מאפשרים להבחין בין קבוצות ממצאים שונות. פרופ' מזרחי מציין שרבים מקטעי המגילות לא התגלו בידי ארכאולוגים באתרם, אלא נמצאו בידי רועי צאן, הועברו לסוחרי עתיקות, ורק אז הגיעו לידי החוקרים.

"לא תמיד אנו יודעים בוודאות היכן התגלה כל קטע, ולפעמים נמסר מידע מוטעה בעניין הזה. הזיהוי של מקום הגילוי חשוב, משום שהוא משפיע על הבנת ההקשר ההיסטורי של הממצאים. לכן התרגשנו לגלות שלקטע מסוים,   שכבר מזמן חשדו שלא נתגלה במערות קומראן אלא במקום אחר, יש באמת 'חתימה גנטית' שונה לגמרי מזו של קטעי המגילות ממערות קומראן".

אבל הגילוי הזה הוביל לממצא חידתי הנוגע לקטע מספר ישעיה. הוא פורסם בעבר במהדורה מדעית כחלק מאחת המגילות מקומראן, אך התברר שיש לו חתימה גנטית חריגה. פרופ' מזרחי אומר: "זה מעורר שאלה מסקרנת: האם הקטע באמת הגיע ממערות קומראן או אולי ממקום אחר שטרם זוהה? זה טבעו של מחקר מדעי: לא רק פתרנו שאלות ישנות אלא גם גילינו תעלומות חדשות".